לפטור מבקשי מעמד בישראל מהמצאת מסמכים שלא ניתן להשיגם

בג"צ 1114/05
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותרים:

1. ג` ק` א`, תעודת זהות …
2. מ` ס` ח`, דרכון מצרי …
3. האגודה לזכויות האזרח בישראל

כולם ע"י ב"כ עוה"ד עודד פלר ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אלעג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או סוניה בולוס ו/או לימור יהודה

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רחוב נחלת בנימין 75, תל-אביב 65154
טל`: 5608185-03; פקס: 5608165-03

נגד

המשיב:

שר הפנים
רח` קפלן 2, ירושלים

עתירה למתן צו על תנאי

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי, המופנה למשיב, והמורה לו לבוא וליתן טעם כדלקמן:

1. מדוע לא תאושר בקשתה של העותרת 1 למתן אזרחות לבן זוגה, העותר 2, וזאת ללא המצאת תעודות ומסמכים משלטונות מצרים (לרבות: תעודת יושר, תעודת רווקות ודרכון חדש ובר-תוקף);

2. מדוע לא תקוזז התקופה, שהמתינו העותרים 1 ו-2 לאישור הבקשה, מן ההליך המדורג לרכישת האזרחות;

3. מדוע לא יימשך הטיפול בבקשתם של העותרים 1 ו-2 בלשכה למינהל אוכלוסין באילת;

4. מדוע לא ישונה רישום מצבה האישי של העותרת 1 ל"נשואה" במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות;

5. מדוע לא ייקבע, כי במסגרת הליכים לרכישת מעמד בישראל יש לפטור מבקש מעמד מהמצאת מסמכים ותעודות, המונפקים על ידי שלטונות זרים (לרבות: תעודת יושר, תעודת רווקות ומסמך נסיעה בר-תוקף), אם הראה המבקש: שאינו יכול להשיגם כלל; או שאינו יכול להשיגם בישראל; או שהשגתם כרוכה בקושי או בעלות בלתי סבירים, שלא יוכל לעמוד בהם;

6. מדוע לא ייקבע, כי מבקשי מעמד בישראל, אשר החלו בהליך להסדרת מעמדם, לא יוותרו ללא רשיונות ישיבה בני תוקף במסגרת ההליך.

בקשה לצו ביניים ולדיון דחוף

בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן צו ביניים, המורה למשיב לחדש את רשיון הישיבה והעבודה של העותר 1, ולחלופין לאסור על הרחקתו של העותר 1 מישראל, וזאת עד להכרעה בעתירה.
כן מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה.

עניינה של העתירה בבקשתם של העותרת 1 (להלן – העותרת), אזרחית ישראל, ובן זוגה, העותר 2 (להלן – העותר), אזרח מצרים, ליתן לעותר אזרחות בישראל. בקשתם של העותרים מטופלת בלשכה למינהל אוכלוסין באילת מאז שנת 2000. ביום 11.10.2001 קיבל העותר רשיון ישיבה ועבודה בישראל (רשיון מסוג ב/1) במסגרת הליך ההתאזרחות. הרשיון הוארך מעת לעת, וזאת עד ליום 21.9.2004 (העתקי רשיונותיו של העותר מצורפים לעתירה ומסומנים ע/8, ע/11, ע/12, ע/17, ע/20 ו-ע/21).

העתירה חושפת את הטיפול הלקוי של משרד הפנים בעניינם של העותרים. כל אימת שפנו העותרים ללשכה למינהל אוכלוסין כדי לקדם את הטיפול בעניינם הועמדה בפניהם דרישה חדשה, שלא הוצגה קודם לכן, להמציא מסמך חדש. העותרים עשו כל אשר לאל ידם כדי לעמוד בדרישות משרד הפנים, ואולם ללא הואיל. רשיונו של העותר לא שודרג, הוא לא הפך תושב ארעי, כמתחייב מן הליך המדורג לבני זוג, הנשואים לאזרחים ישראלים, וכל שמשרד הפנים נאות לתת הם רשיונות מסוג ב/1.

הדרישה האחרונה שהופנתה אל העותרים היא להמציא תעודת יושר ממצרים. דא עקא, שהעותר אינו יכול להמציא מסמך שכזה. כפי שמפורט בהרחבה בעתירה, העותרים, אשר ניסו להקים את ביתם במצרים קודם שפנו בבקשה לעשות כן בישראל – נרדפו על ידי השלטונות המצריים. העותרת גורשה ממצרים והעותר נמלט מן המדינה בעור שיניו, לאחר שנרדף על ידי רשויות "בטחון המדינה" בשל נישואיו לאישה ישראלית. משכך, אין העותר יכול לקבל תעודת יושר משלטונות מצרים. עניינה של העתירה, בין היתר, בדרישה זו, בה העותרים אינם יכולים לעמוד.

העותרים ובא כוחם ניסו לקדם את עניינם ללא המצאת תעודת היושר, אך ללא הועיל. עו"ד גלית לביא מן הלשכה המשפטית של משרד הפנים התחייבה ביום 3.5.2004, כי רשיונו של העותר (רשיון מסוג ב/1) יוארך עד להסדרת עניין תעודת היושר (ר` נספח ע/23, המצורף לעתירה). אף על פי כן, ביום 21.9.2004 פקע, כאמור, רשיונו של העותר, והלשכה למינהל אוכלוסין באילת מסרבת להאריכו. העותרים שילמו בחודש אוקטובר 2004 אגרה עבור הארכת הרשיון (ר` נספח ע/27, המצורף לעתירה), והם נתבקשו לשוב ללשכה כעבור חודשיים. מששבו ללשכה בחודש דצמבר 2004, נמסר להם שעניינם אינו מטופל עוד בלשכה באילת, ועליהם לשלוח פקס אל הלשכה בבאר-שבע, שם יוחלט אם ומתי להמשיך את הטיפול בהם. כשביקשו העותרים לברר מה יהא אם ייעצר העותר 2 בגין שהייה ללא רשיון, נאמר להם, כי די שיציג את האישור אודות הגשת הבקשה לחידוש הרשיון.

מצב דברים זה הוא בלתי נסבל. העותר אינו רשאי לעבוד בישראל, וברי כי האישור אודות הגשת הבקשה לחידוש הרשיון אינו מעניק לו כל חסינות.

אשר על כן, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות למשיב לחדש את רשיונו של העותר 2 (רשיון מסוג ב/1) בלשכה למינהל אוכלוסין באילת, וזאת כאמור בהתחייבותה של עו"ד לביא. לחלופין מתבקש בית המשפט הנכבד לאסור על הרחקתו של העותר 2 מישראל עד לסיום ההליכים בעתירה.

כן מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע את העתירה לדיון דחוף.

ואלה נימוקי העתירה:

התשתית העובדתית

I. בני הזוג ק` א` וס` ח`

1. העותרת 1 (להלן – העותרת) היא אזרחית ישראל. העותר 2 (להלן – העותר) הוא אזרח מצרים. העותרים הכירו בחודש פברואר 1996 בסיני. ביום 15.9.1997 נישאו העותרים בדהב, וביום 5.8.1998 נרשמו נישואיהם בבית משפט באלכסנדריה, המוסמך לרשום נישואי מצרים לזרים.

2. סמוך לאחר נישואי העותרים בדהב החלו שלטונות מצרים להתנכל לעותרים. רשויות "בטחון המדינה" המצרי יצרו קשר עם העותר. העותר הוזהר, לבל יעז ללון עם העותרת באותה דירה, ונמסר לו שיבולע לו אם ימשיך בקשר עם העותרת, ושעל העותרת לעזוב מיד את מצרים. בהזדמנות אחרת עוכב העותר למשך יום שלם, ונשלח לחקירה במשרדי בטחון המדינה בנויבה. בחקירתו הושפל העותר. הקצין החוקר דרש מן העותר לעזוב את העותרת, ואיים עליו, שאם לא יעשה כן, לא יניח לו בטחון המדינה לנפשו.

3. העותרת עזבה את סיני, ושבה כעבור חודשיים לקהיר, שם פגשה בעותר והם עברו להתגורר יחד. העותר הגיש בקשות למחלקת ההגירה, על מנת שיונפק לעותרת היתר שהייה במצרים. בקשותיו לא נענו. העותרת נאלצה לצאת את מצרים ולשוב, לצאת ולשוב, וחוזר חלילה: כיוון שאשרת השהייה של העותרת פגה כעבור שלושה חודשים, היא נאלצה לשוב לישראל. לאחר מכן שבה העותרת למצרים באשרה לחודשיים, וכשפגה – שבה לישראל. בפעם הבאה קיבלה העותרת אשרה לחודש בלבד.

4. העותרים ניסו לקיים חיי משפחה בקהיר, ואולם כל בקשותיו של העותר להעניק לעותרת מעמד במצרים עלו בתוהו. שוטרי בטחון המדינה המצרי המשיכו לפקוד את ביתם לעתים תכופות – כשלוש פעמים בשבוע – והזהירו את העותר לבל ימשיך בקשר. השוטרים התייצבו בשעות שונות של היממה, ובכל פעם דרשו מן העותר להתייצב לחקירה באותו היום או למחרת. החקירות חזרו ונשנו; העותר נדרש למסור מידע אודות הקשר עם העותרת, ואודות מעשיה של העותרת, אזרחית ישראל, במצרים. בכל הזדמנות שבו החוקרים ומסרו לעותר מפורשות, שאם ימשיך לחיות עם אזרחית ישראלית יבולע לו.

5. ביום 27.8.1998 התייצב בביתם של העותרים שוטר, ודרש את התייצבותם במשרדי ביטחון המדינה, וזאת, לטענתו, משום שבקשתה של העותרת להיתר ישיבה במצרים אושרה. למחרת בבוקר התייצבו העותרים במשרדי בטחון המדינה. מיד עם הגיעם נלקח דרכונה של העותרת, והעותרים נדרשו להתלוות לשני שוטרים, אשר נסעו עימם למשרדי מחלקת ההגירה, וזאת, כפי שנמסר להם, כדי לקבל את האשרה. עם הגיעם הופרדו העותרים. העותרת נתבקשה לפנות לחדר צדדי כדי לחתום על מסמכים, והעותר נתבקש להמתין במסדרון. בו ברגע נעצרה העותרת על ידי רשויות ההגירה. העותר, ששמע את צעקותיה של העותרת, פנה אל החדר אליו נלקחה, שם גילה, כי מדובר בתא מעצר. העותרת הושמה בכלוב בתוך החדר. לעותר נמסר שבקשתו להענקת מעמד לעותרת נדחתה, ומשום שתוקף אשרתה פג, תגורש לישראל. עוד נמסר לו, כי אם ברצונו לסייע לעותרת ולחסוך את ההשפלה, ימהר וירכוש עבורה כרטיס טיסה.

6. הליך שחרורה של העותרת ממעצר נמשך כמעט יומיים. העותר פנה לשגרירות ישראל בבקשה לעזרה, ואולם לא זכה לסיוע. העותר רכש כרטיס טיסה, ושב עוד באותו היום למשרדי מחלקת ההגירה, ואולם שם גילה, כי העותרת הועברה לבית סוהר לזרים, "ח`ליפה – אלקלעה". העותרת, שהיתה בחודש השני להריונה, סבלה ממצוקה רפואית, אך לא טופלה. העותרת הובלה בליווי שמירה לשדה התעופה, שם הוחזקה במעצר יום נוסף, ובבוקר יום 28.8.1998 טסה לישראל. מצוקתה של העותרת נמשכה כל אותה עת, ואולם היא לא קיבלה שום סיוע רפואי. עם הגיעה לישראל הפילה העותרת את העובר.

7. העותר נותר במצרים תחת עינו הבוחנת של בטחון המדינה. העותר ניסה מספר פעמים לצאת את המדינה, אך ללא הצלחה. בכל פעם כשהגיע למעבר גבול, נאמר לו שהוא נמצא ב"רשימה השחורה", ושאסור לו לצאת ממצרים. לאחר כל ניסיון לצאת את המדינה זומן העותר לחקירות במשרדי בטחון המדינה, שם נמסר לו, שידוע שמטרת נסיעתו היא ניסיונו להצטרף אל העותרת בישראל. בחודש מאי 2000 הצליח העותר לקבל אשרת כניסה לטורקיה, ואולם לבסוף ויתר על הנסיעה, משום שנמסר לו, שאם זו הפעם ישוב וינסה לצאת ממצרים, יבולע לו.

8. העותרת פנתה בבקשה לסיוע לנשיא המדינה, וגוללה את סיפורה. לשכת הנשיא העבירה את הבקשה אל משרד החוץ. משרד החוץ השיב ביום 25.6.2000 שהנושא אינו בטיפולו והפנה את העותרת אל שלטונות מצרים.

העתק תשובת המחלקה הקונסולרית של משרד החוץ מצ"ב ומסומן ע/1.

9. לאחר למעלה משנתיים של חיים בנפרד, ביום 12.10.2000, נכנס העותר לישראל, ופגש בעותרת. העותר נכנס לישראל שלא כחוק, וזאת משום שלא נותרה בידיו כל ברירה אחרת.

10. מאז הגיע העותר לישראל הוא חי עם זוגתו באילת. העותרים פנו ללשכה למינהל אוכלוסין באילת בבקשה להתחיל בהליך להסדיר את מעמדו של העותר בישראל. ביום 16.1.2001 נתנה הגב` עדנה קליינמן מן הלשכה למינהל אוכלוסין לעותרת אישור, כי הודיעה על נישואיה, ואולם כעבור ימים ספורים, ביום 21.1.2001, הודיע לעותרים מנהל הלשכה, מר חיים שניצר, כי משום שהעותר נכנס לישראל באופן בלתי חוקי, הוא לא יוכל לקבל שירותים, ועליו לעזוב את ישראל מיד.

העתק האישור מיום 16.1.2001 מצ"ב ומסומן ע/2.
העתק מכתבו של מר שניצר מיום 21.1.2001 מצ"ב ומסומן ע/3.

11. העותרים התעקשו להגיש בקשה. ביום 6.3.2001 הודיעה גב` קלינמן לעותרים, כי עליהם למלא טפסים ולהתייצב בלשכה כדי להגיש את בקשתם. ביום 6.5.2001 שולמה אגרה והתקבלה הבקשה. עם זאת, חרף חלוף הזמן לא התקיים כל טיפול בבקשתם של העותרים.

העתק מכתבה של גב` קליינמן מיום 6.3.2001 מצ"ב ומסומן ע/4.
העתק האישור על הגשת הבקשה מיום 6.5.2001 מצ"ב ומסומן ע/5.

12. העותרים פנו לאגודה לזכויות האזרח בישראל, העותרת 3 (להלן – האגודה לזכויות האזרח או האגודה), ולאחר התערבות האגודה נאות משרד הפנים לקבל את בקשתם של העותרים. ביום 11.10.2001 הוגשה בקשה שמספרה 148/01.

העתק האישור על הגשת הבקשה מיום 11.10.2001 מצ"ב ומסומן ע/6.

13. עם הגשת הבקשה הומצאה גם שורה ארוכה של מסמכים, שנדרשו העותרים להציג מבעוד מועד, ובהם תעודת הנישואין של העותרים. העותרים שילמו אגרה עבור הנפקת האשרה ו"אגרת שהות יתר", קנס בגין שהיה ללא היתר, ולעותר הונפק רשיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1 לחצי שנה (עד ליום 11.4.2002). מעמדה האישי של העותרת שונה ל"בבירור".

העתק אישור על תשלום "אגרת שהות יתר" מצ"ב ומסומן ע/7.
העתק הרשיון שניתן לעותר מצ"ב ומסומן ע/8.
העתק ספח תעודת הזהות של העותרת מצ"ב ומסומן ע/9.

14. על פי דרישת הלשכה למינהל אוכלוסין פנו העותרים לבית הדין השרעי בבאר שבע, אשר אישר ביום 21.1.2001 את נישואיהם של העותרים שנערכו במצרים. אישור בית הדין השרעי ותרגומו הומצאו ללשכה למינהל אוכלוסין באילת ביום 3.2.2002.

העתק אישור בית הדין השרעי ותרגומו מצ"ב ומסומן ע/10.

15. באותו מועד דרשה הפקידה, גב` עדנה קליינמן, כי העותרת תמציא גם תעודה ממשרד הדתות, לפיה המירה את דתה מיהדות לאסלאם.

16. ביום 4.4.2002 הוארך תוקף רשיונו של העותר עד ליום 4.7.2002.

העתק הרשיון שניתן לעותר מצ"ב ומסומן ע/11.

17. במחצית חודש יוני 2002 פנו העותרים ללשכה כדי לקבל רשיון ישיבה ארעי מסוג א/5, כמקובל על פי ההליך המדורג לבני זוגם של אזרחים ישראלים. שוב נדרשו להמציא שורה ארוכה של מסמכים שכבר הוגשו: חוזה שכירות, מכתב המפרט את נסיבות היכרותם, תמונות, תלושי משכורת ואישורי עבודה, אישור חברות בקופת חולים ומכתבים ממכרים. ואולם זו הפעם התעקשה גב` קליינמן גם על המצאת תעודת המרת דת ממשרד הדתות. גב` קליינמן הדגישה, שללא המצאת תעודת המרת דת, לא יוארך הרשיון עוד.

18. רשיונו של העותר עמד לפוג. העותרים פנו ללשכה למינהל אוכלוסין באילת, והופנו אל מנהל הלשכה, מר חיים שניצר. מר שניצר ערך לעותרים שימוע, במהלכו נהג בהם בגסות. מר שניצר ביקש לערער על כנות הקשר ביניהם, ואת השימוע סיכם במלים: "הדרך אל האושר עוד ארוכה". לאחר מכן הוארך רשיונו של העותר מיום 22.8.2002 עד ליום 28.2.2003.

העתק רשיונו של העותר מצ"ב ומסומן ע/12.

19. האגודה לזכויות האזרח נדרשה לשוב ולהתערב. ביום 17.9.2002 פנתה עו"ד באנה שגרי-בדארנה למר שניצר בדרישה להעניק לעותר רשיון ישיבה ארעי מסוג א/5, ובדרישה לרשום את נישואיה של העותרת במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות ללא צורך בהמצאת מסמכים נוספים. עו"ד שגרי-בדארנה עמדה על חובתו שבדין של פקיד הרישום לרשום נישואין על יסוד תעודה ציבורית, ובמקרה זה אישור בית הדין השרעי. המכתב לא נענה.

העתק מכתבה של עו"ד שגרי-בדארנה מיום 17.9.2002 מצ"ב ומסומן ע/13.

20. משלא נענתה, פנתה עו"ד שגרי-בדארנה ביום 25.11.2002 אל גב` אסנת מנדל, מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. המכתב לא נענה. ביום 29.12.2002 נשלח מכתב תזכורת. אף מכתב זה לא נענה.

העתקי המכתב ומכתב התזכורת מצ"ב ומסומנים בהתאמה ע/14 ו-ע/15.

21. ביום 12.1.2003 שבה העותרת ופנתה ללשכה למינהל אוכלוסין באילת, שם פגשה בגב` עדנה קליינמן, אשר שאלה אותה בטרוניה: "למה עשית בלגאן והתלוננת?". גב` קליינמן שבה והבהירה, שללא תעודת המרת דת לא יימשך הטיפול בעניינם של העותרים.

22. בלית ברירה פנו העותרים למשרד הדתות לשם רישום המרת דתה של העותרת. ביום 9.2.2003 קיבלה העותרת ממשרד הדתות תעודה בדבר המרת דתה מיהדות לאיסלאם. התעודה הומצאה ללשכה.

העתק התעודה מצ"ב ומסומן ע/16.

23. ביום 28.2.2003 הוארך תוקף רשיונו של העותר עד ליום 27.5.2003. העותר קיבל שוב רשיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1, ולא רשיון מסוג א/5, כמתחייב מן ההליך המדורג. רישום מצבה האישי של העותרת לא שונה ונותר "בבירור".

העתק רשיונו של העותר מצ"ב ומסומן ע/17.

24. ביום 10.3.2003 שבה ופנתה עו"ד שגרי-בדארנה אל מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה בדרישה לרשום לאלתר את נישואיה של העותרת ולהעניק לעותר רשיון ישיבה ארעי מסוג א/5, כמתחייב מן ההליך. מכתבה לא נענה.

העתק המכתב מצ"ב ומסומן ע/18.

25. לאחר כל זאת העמידה הלשכה למינהל אוכלוסין באילת דרישה חדשה, לפיה העותר ימציא תעודת יושר משלטונות מצרים. דא עקא, שהעותר אינו יכול לקבל משלטונות מצרים תעודת יושר. העותר אינו יכול לפנות לשלטונות מצרים או לנציגיהם בישראל בכל בקשה מחשש שיבולע לבני משפחתו, שעודם מתגוררים במצרים. די בתיאור הקצר של העלילות מסמרות השיער של העותרים במצרים כדי להבין, כי תעודה שכזו לא תינתן לעותר, ואפילו היתה ניתנת, הרי שעל העותר לנסוע למצרים כדי לקבלה, ומשם – לא יוכל לשוב לישראל לעולם. העותרים הסבירו את הבעיה בלשכה, נתבקשו לכתוב מכתב, המעלה טענות אלה, ואולם ללא הועיל.

העתק מכתבו של העותר מצ"ב ומסומן ע/19.

26. רשיונו של העותר הוארך שוב – מיום 11.6.2003 ועד ליום 11.12.2003, ולאחר מכן שוב, מיום 21.3.2004 עד ליום 21.9.2004. כל אותה עת נמסר לעותרים, כי עניינם בבירור במטה מינהל האוכלוסין בירושלים, וכי הובא בפני "ועדה מיוחדת".

העתקי הרשיונות של העותר מצ"ב ומסומנים ע/20 ו-ע/21.

27. ביום 4.1.2004 פנה הח"מ אל עו"ד גלית לביא מן הלשכה המשפטית במטה מינהל האוכלוסין. במכתב הובאו מספר דוגמאות למבקשי מעמד בישראל, אשר אינם יכולים להמציא מסמכים, שנדרשו לצורך ההליך, ובהן עניינם של העותרים. הח"מ ביקש את התערבותה של עו"ד לביא לפטור את העותרים מהמצאת תעודת יושר.

העתק המכתב מצ"ב ומסומן ע/22.

28. ביום 3.5.2004 השיבה עו"ד לביא, כי על העותר לפנות באופן רשמי לשגרירות מצרים בישראל בבקשה לקבל תעודת יושר, וכי את התשובה יש להעביר אל משרד הפנים על מנת שישקול המשך הטיפול בבקשה. כחריג, ציינה עו"ד לביא, יוארך רשיונו של העותר, רשיון מסוג ב/1, עד להסדרת עניין תעודת היושר.

העתק מכתב התשובה מצ"ב ומסומן ע/23.

29. הח"מ שב ופנה לעו"ד לביא ביום 20.5.2004, והבהיר כי פנייה לשגרירות המצרית עלולה להעמיד בסכנה את שלומם ואולי אף את חייהם של קרובי משפחתו של העותר, שעודם חיים במצרים. הח"מ שב וביקש להמשיך בהליך ללא המצאת תעודת היושר או כל מסמך אחר, שייאלץ העותר להמציא משלטונות מצרים, לרבות דרכון חדש. למכתבו של הח"מ צורף תצהירו של העותר, בו גולל את הקורות אותו ואת העותרת במצרים. העותר הצהיר עוד, כי אין לו עבר פלילי.

העתקי המכתב והתצהיר מצ"ב ומסומנים ע/24.

30. ביום 22.8.2004 השיבה עו"ד לביא, כי ראש החטיבה הקונסולרית של משרד החוץ בחן את טענות העותר, והשיב כדלקמן: "המצרים מטפלים בבקשות לקבל תעודת יושר המוגשות ע"י אזרחים מצרים המתגוררים בחו"ל. מאחר והקשר של מר ח` לישראל ידוע גם לשלטונות המצרים ומאחר וכבר נחקר הנושא, לא יעלה ולא יוריד אם הוא יפנה לשגרירות מצרים בישראל ויבקש תעודת יושר". לאור האמור לעיל, הוסיפה עו"ד לביא, על העותר לפנות לשגרירות מצרים לשם הגשת בקשה לתעודת יושר.

העתק מכתב התשובה מצ"ב ומסומן ע/25.

31. משנודע לעותר, כי משרד החוץ מסר לשלטונות מצרים את דבר שהותו בישראל, פנה הח"מ ביום 26.8.2004 לשגרירות מצרים בישראל, בבקשה להנפיק עבור העותר תעודת יושר ולחדש את דרכונו. פנייתו של הח"מ לא נענתה.

העתק הפנייה לשגרירות מצרים מצ"ב ומסומן ע/26.

32. ביום 21.9.2004 פג תוקף הרשיון שבידי העותר. הלשכה למינהל אוכלוסין באילת סירבה להאריך את תוקפו. ביום 14.10.2004 שילמו העותרים אגרה עבור הארכת הרשיון, ואולם הרשיון לא חודש. לעותרים נאמר לשוב ללשכה כעבור חודשיים.

העתק האישור על התשלום מיום 14.10.2004 מצ"ב ומסומן ע/27.

33. ביום 30.10.2004 שב הח"מ ופנה לעו"ד לביא, צרף את פנייתו אל השגרירות המצרית, וביקש להמשיך את הטיפול בעותרים ללא המצאת מסמכים משלטונות מצרים. הפנייה לא נענתה.

העתק המכתב מצ"ב ומסומן ע/28.

34. בראשית חודש דצמבר 2004 הגיע לידי ב"כ העותרים עדכון לנוהל ההליך המדורג לבני זוג של אזרחים ותושבים ישראלים (להלן – הנוהל החדש). הנוהל הופץ ללשכות מינהל האוכלוסין על ידי מנהל מינהל האוכלוסין ביום 1.12.2004. מנהל מינהל האוכלוסין כתב במכתב נלווה לנוהל, כי נוהל זה יחליף את הנוהל הקודם. תוקפו של הנוהל החדש מיום 15.12.2004. על פי סעיפים ג(ה), ה(6) ו-ה(20) לנוהל החדש, לבקשה לרכישת מעמד יש לצרף תעודת יושר, ואולם אם המבקש אינו יכול להציג תעודת יושר, יש לקבל הסבר בכתב בצירוף מסמכים, ואם הוכח לשביעות רצונו של הפקיד, כי לא ניתן להמציא תעודת יושר, יש להסתפק בתצהיר חתום.

העתקי מכתבו של מנהל מינהל האוכלוסין והנוהל מצ"ב ומסומנים בהתאמה ע/29 ו-ע/30.

35. בין הימים 21.12.2004 – 26.12.2004 פנו העותרים מספר פעמים ללשכה למינהל אוכלוסין באילת בבקשה לחדש את הטיפול בהם ולקבל את הרשיון, עבורו שילמו. העותרים הביאו עימם את הנוהל החדש, העתק מן הפנייה לשגרירות מצרים ותצהיר חתום. העותרים נדרשו לשוב במועד אחר, ושבו ללשכה שוב ושוב בימים הבאים. ואולם לבסוף, משהואילו להתפנות אליהם, סרבו פקידת הלשכה, גב` עדנה קליינמן, ומנהל הלשכה, מר חיים שניצר, לקבל את המסמכים, ומסרו לעותרים, שהלשכה למינהל אוכלוסין באילת לא תמשיך ותטפל עוד בעניינם, שכן אזרחי מדינות ערב מטופלים אך ורק בלשכה למינהל אוכלוסין בבאר-שבע על ידי הפקידה אליס. עוד נמסר לעותרים, שכדי לקבל שירות מן הפקידה אליס בלשכה למינהל אוכלוסין בבאר-שבע, עליהם לשלוח פקס, ולבקש שאליס תפנה אליהם. עוד נמסר, שאי אפשר ליצור קשר עם אליס באמצעות הטלפון, ושעל העותרים להמתין עד שאליס תתפנה לטפל בעניינם ותיצור עימם קשר. גב` קליינמן אמרה, שהעניין עלול לארוך זמן רב ("אפילו שנה"). כששאלו העותרים מה יהא אם ייעצר העותר בגין שהייה ללא רשיון, השיבה פקידת הלשכה, גב` רחל בן-עמי, כי די שיציג את האישור אודות הגשת הבקשה לחידוש הרשיון.

36. ביום 2.1.2005 פנה ב"כ העותרים לעו"ד יובל רויטמן ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, המטפל בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בעניין קשיים בהליכי התאזרחות של אזרחי מדינות ערב (בג"צ 9292/04), וציין בפניו את הדרישה האחרונה, שהועלתה בפני העותרים. העתק המכתב נשלח גם לגב` אירית לאובל, ראש דסק דרום במטה מינהל האוכלוסין, ולמר חיים שניצר, מנהל הלשכה באילת. הח"מ ציין, כי משרד הפנים לא ענה לפניותיו עד כה, וכי בלית ברירה העותרים שוקלים לפנות לערכאות.

העתק המכתב מצ"ב ומסומן ע/31.

37. למען הסר ספק ישוב העותר וידגיש: אין לעותר עבר פלילי, הוא מעולם לא עבר עבירה, לא נחשד, לא הואשם ולא הורשע בגין עבירה כל שהיא.

II. על הקושי להמציא מסמכים


במסגרת הליכי רכישת מעמד

38. מזה זמן מגיעות אל ארגוני זכויות אדם, המסייעים בהסדרת המעמד בישראל לבני זוגם של אזרחים ותושבים ישראלים, לפליטים ולמבקשי מקלט מדיני, למחוסרי אזרחות ולמהגרים שעניינם הומניטרי, פניות רבות, הנוגעות לקשיים ביורוקרטיים בלתי סבירים במסגרת הליכי הסדרת המעמד. האגודה לזכויות האזרח מטפלת במספר רב של מקרים, בהם נמנע ממבקשי מעמד בישראל להתחיל בהליך, להמשיך בו או לסיימו, וזאת מן הטעם שאין באפשרותם להמציא מסמכים מארצות מוצאם. לעתים מדובר בהעדר אפשרות להמציא דרכון בר-תוקף, לעתים בתעודת יושר, לעתים בתעודה, המעידה על מצבו האישי הקודם של אזרח זר, שנישא לאזרח ישראלי, ולעתים במסמך אחר. הכל כיד הדמיון הטובה על הפקיד המטפל בלשכה למינהל אוכלוסין, אשר בכל שלב משלבי ההליך רואה עצמו חופשי לדרוש הצגת מסמך זה או אחר, ולקטוע את ההליך באיבו, אם מבקש המעמד נכשל להשיגו. משכך מוצאים עצמם מבקשים רבים מחוץ להליך, ללא כל מעמד בישראל, חשופים למעצר ולגירוש.

39. מדובר במסמכים, שמשרד הפנים רשאי לדרוש הצגתם. ברם, בשל האופן השרירותי, בו מוצא עצמו אדם מחוץ להליך, מטעמים שאינם בשליטתו, ובשל העדרו של מנגנון לפטור מהצגת מסמכים, קשה להשתחרר מן הרושם שמשרד הפנים עושה בדרישה להציג מסמכים קרדום לחפור בו בזכותם של המבקשים לרכוש מעמד בישראל. הדברים חמורים במיוחד שעה שרשימת המסמכים אינה נמסרת מבעוד מועד, אלא במעין "הליך מדורג" משל עצמו – כל מסמך ומסמך בעיתו, ודרך החתחתים המלווה את הניסיון להשיגו ולהציגו. המסקנה המתבקשת היא שמדובר במדיניות של ממש, שכל מטרתה להתיש את כוחם של הפונים למשרד הפנים. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח ההיענות המהירה עד להפתיע, שבה נוקט משרד הפנים כל אימת שמוגשת עתירה בגינם של קשיים ביורוקרטיים במסגרת הליכי רכישת מעמד בישראל. ביטוי מפורש לדברים נתן שר הפנים הנכנס, מר אופיר פז-פינס, בישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת ביום 24.1.2005. מר פז-פינס, שהוזמן לכנסת להציג את תוכניותיו עם כניסתו לתפקיד, ציין, כי התרשם שבמשרד הפנים קיימת מדיניות של ממש, שמטרתה להתיש את הפונים לקבל שירות (פרוטוקול הדיון טרם פורסם).

ראו עוד בעניין זה: עודד פלר "המיניסטריון" – הפרת זכויות אדם בידי מינהל האוכלוסין (האגודה לזכויות האזרח בישראל, 2004).

40. פרט לעניינם החמור והבוטה של העותרים כאן נבקש להביא להלן מספר דוגמאות נוספות, בבחינת טיפה בים, וזאת אך לשם הצגת התופעה. נחלק את דברינו לשלושה סוגים של מסמכים, אותם נדרשים המבקשים להמציא, ולהתנהלות משרד הפנים בכל עניין ועניין.

(א) דרכון בר-תוקף


"הדרכון הוא האיבר היקר ביותר לאדם. הוא גם לא נוצר בדרך פשוטה כל-כך כמו האדם. אדם יכול להיווצר בכל מקום באופן הפזיז ביותר וללא סיבה הגיונית – אבל דרכון לעולם לא. לכן גם מכירים בו כשהוא טוב – ואילו האדם יכול להיות טוב מאין כמוהו, ובכל זאת לא יכירו בו." (ברטולד ברכט שיחות של פליטים שוקן, תשנ"ז).

41. עיגונה של הדרישה להמציא דרכון בר-תוקף בתקנה 8 לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974. תקנה 8 קובעת, כי ככלל יינתן רשיון ישיבה על גבי מסמך נסיעה תקף, ואולם אין מדובר בתנאי בלעדיו אין:

"אשרה ורשיון יינתנו על גבי מסמך נסיעה בר-תוקף, ואולם רשאי השר לתיתם גם במסמך נסיעה שתוקפו פקע או על גבי מסמך אחר שהשר יקבע לכך."

42. אכן, לא פעם ניתנים רשיונות ישיבה על גבי מסמך נסיעה, שתוקפו פקע או על גבי "מסמך אחר". פליטים ומבקשי מקלט מדיני, למשל, הזכאים למעמד בישראל ומחזיקים בדרכונים שתוקפם פג, או אינם אוחזים במסמכי נסיעה כלל, מקבלים את רשיונותיהם על גבי דרכון, שפג תוקפו, או על גבי מסמך, שמונפק על ידי משרד הפנים. אף על פי כן, אין משרד הפנים נכון לוותר על הדרישה להמצאת מסמך נסיעה תקף גם כאשר הדבר בלתי אפשרי, בשעה שמדובר במבקשי מעמד אחרים, שאינם פליטים או מבקשי מקלט. להלן יובאו מספר דוגמאות.

43. מר ע` א` ע` א` מ`, אזרח מצרים (דרכון מס` …), נשוי מזה חמש שנים לגב` נ` ע` א`, אזרחית ישראל. בני הזוג נישאו בבית הדין השרעי ביפו, ולהם ילד, א` ע`, בן ארבע כיום. בנם של בני הזוג סובל מתסמונת דאון. סמוך לאחר נישואיהם הגישו בני הזוג בקשה להסדרת מעמדו של מר ע` א` בלשכה למינהל אוכלוסין בתל-אביב. בתחילה נוהל ההליך בפני הגב` פנינה עודד, ראש ענף אשרות בלשכה, ולמר ע` א` ניתנו רשיונות שהייה זמניים, שהוארכו מדי שישה חודשים. בחודש אוגוסט 2001 אבד דרכונו של מר ע` א`. אף על פי כן, גב` עודד המשיכה את הטיפול בבקשתם של בני הזוג, ולמר ע` א` ניתנו רשיונות ישיבה על גבי "המסמך האחר", שהונפק על ידי משרד הפנים. ואולם, כעבור מספר חודשים, כאשר פרשה גב` עודד מן המשרד, ואת מקומה תפסה גב` נעמי מרון, הופסק ההליך. מר ע` א` נדרש להמציא דרכון מצרי חדש כתנאי להמשך הטיפול בו וכתנאי לקבלת רשיונות ישיבה. נציגות מצרים בישראל אינה מנפיקה דרכונים חדשים עבור אזרחיה, השוהים בישראל. עובדה זו ידועה למשרד הפנים. ידועה למשרד הפנים אף העובדה, שאם ייסע מר ע` א` למצרים ספק אם יוכל לשוב לחיק משפחתו (הן משום שהמצרים לא יאפשרו זאת, והן משום שמשרד הפנים אינו מוכן להתחייב, שיאפשר את שובו). יתרה מזו, מר ע` א` אינו יכול לנטוש את זוגתו ואת בנם המשותף, הזקוק לטיפול ולהשגחה משך כל שעות היממה, לתקופה בלתי ידועה. ביום 11.11.2004 פנתה האגודה לזכויות האזרח בעניינם של בני הזוג אל מר עמוס ארבל, מנהל הלשכה למינהל אוכלוסין בתל-אביב, וביקשה להמשיך את הטיפול בבני הזוג, כפי שהיה בעת ששימשה הגב` עודד כראש ענף אשרות. ביום 26.12.2004 השיב מר ארבל לפניית האגודה. על פי נהלי משרד הפנים, כך מר ארבל, מחוייב בן הזוג הזר להחזיק בדרכון תקף למשך שלוש שנים לפחות. למר ע` א` אין דרכון תקף, המשיך מר ארבל, ולא ניתן להמשיך ולטפל בו: "הפונה יכול לצאת למצרים להנפקת דרכון חדש או לחילופין לפנות לשגרירות מצרים בישראל להארכתו כמקובל במקרים רבים אחרים ממדינות אחרות".

העתק פניית האגודה מצ"ב ומסומן ע/32.
העתק תשובתו של מר ארבל מצ"ב ומסומן ע/33.

44. מר נ` ט`, אזרח אזרביג`אן (דרכון מס` …), נשוי מזה למעלה משש שנים לגב` א` ש`, אזרחית ישראל. לבני הזוג בת ובן: ס`, בת החמש, ור`, בן השלוש. בעקבות נישואיהם החל מר ט` בהליך להסדרת מעמדו בישראל. מר ט` קיבל בלשכה למינהל אוכלוסין בנתניה רשיון ישיבה ועבודה, ואולם נמסר לו, כי כיוון שתוקף דרכונו עומד לפוג בחודש ספטמבר 2005, עליו להמציא דרכון חדש ובר-תוקף כתנאי להמשך הטיפול בבקשתו. לרפובליקה של אזרביג`אן אין נציגות דיפלומטית בישראל. נוסף על כך, מר ט` אינו יכול לשוב לארצו, משום שלא שרת שם בצבא כפי שנדרש, ויש חשש שייעצר עם הגיעו. בני הזוג ניסו להסביר זאת לפקידי הלשכה, ואולם ללא הועיל. ביום 23.11.2004 פנתה האגודה לזכויות האזרח לגב` הדס דריקס במחלקת האשרות במטה מינהל אוכלוסין. עד כה לא נענתה הפנייה.

העתק פניית האגודה מצ"ב ומסומן ע/34.

45. גב` ד` ט`, אזרחית אוקראינה (דרכון מס` …), היא אשתו של מר א` ש`, אזרח ישראל, מאז שנת 2000. מר ש` הוא נכה צה"ל, המטופל על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון. בשנת 1983 התאלמן, ושקע במרה שחורה. נישואיו השניים לגב` ט` האירו את חייו; אגף השיקום, המלווה את מר ש`, קבע, כי נישואיו השניים תרמו לשיקומו, והמליץ לסייע לזוגתו להתאזרח בישראל. איתרע מזלם של בני הזוג, ודרכונה של גב` ט` הושחת, משום שכובס בטעות במכונת הכביסה. אף על פי כן הדרכון עודנו קריא. בני הזוג עשו מאמצים לקבל משגרירות אוקראינה בישראל דרכון חדש, אך העלו חרס בידם. הלשכה למינהל אוכלוסין בראשון-לציון, שם מטופלת בקשתם של בני הזוג, עומדת על המצאת דרכון חדש. אף פניות חוזרות מטעמו של מר ש`, מטעם אגף השיקום במשרד הביטחון ומטעם האגודה לזכויות האזרח – אל הלשכה, אל מטה מינהל האוכלוסין ואל לשכת השר – לא הועילו בדבר.

העתק מכתבו של אגף השיקום מצ"ב ומסומן ע/35.
העתק מכתבה של גב` לאובל ממחלקת האשרות במטה מינהל האוכלוסין מצ"ב ומסומן ע/36.

46. יוער בעניין זה, כי בשל פניות חוזרות ונשנות אל האגודה לזכויות האזרח בעניין הקושי להנפיק דרכונים אוקראינים בישראל, פנה הח"מ לשגרירות אוקראינה בישראל בנסיון לברר את פשר הדבר, ושוחח ביום 19.7.2004 עם מר סרגיי איוונצ`וב, הקונסול והמזכיר הראשון של שגרירות אוקראינה בישראל. מר איוונצ`וב אישר את הדברים. לדברי מר איוונצ`וב, על מנת לקבל דרכון אוקראיני בנציגות הדיפלומטית, על המבקש לרכוש קודם לכן מעמד במדינה זרה (תושבות או אזרחות). אם לא יעשה כן, הוא עודנו נחשב תושב אוקראינה, וככזה אינו זכאי לשירותים הדיפלומטיים של הנציגות, ויוכל לחדש את דרכונו רק באוקראינה.

47. קבוצת נוספת, הנתקלת בקושי להשיג דרכון, כוללת את מבקשי המעמד הפלסטינים. משרד הפנים עומד על כך, שלצורך הליכי רכישת מעמד בישראל ימציאו המבקשים דרכון פלסטיני. הח"מ פנה בעניין זה אל מר ששי קציר, מנהל מינהל האוכלוסין, ואל מר אבי לקח, מנהל הלשכה למינהל אוכלוסין במזרח ירושלים. העתק הפנייה הועבר אל גב` יוכי גנסין, הממונה על ענייני הבג"צים בפרקליטות המדינה. גב` גנסין מסרה לח"מ בשיחת טלפון ביום 18.1.2005, כי הדרישה שרירה וקיימת באשר למבקשי מעמד שטרם החלו בהליך, ואולם מי שהחל בהליך זה מכבר לא יידרש להמציא דרכון פלסטיני. בתשובתה בכתב מיום 26.1.2004 שבה גב` גנסין על הדברים.

העתק מכתבה של האגודה מצ"ב ומסומן ע/37.
העתק תשובתה של גב` גנסין מצ"ב ומסומן ע/38.

48. ברי, כי הדרישה להמציא דרכון פלסטיני בר-תוקף אינה אלא אמצעי להתיש את כוחם של המבקשים, ולמנוע מהם מעמד בישראל. ככל שתכליתה, לכאורה, של הדרישה להחזיק דרכון בר-תוקף נובעת מן החשש, שמא תידחה הבקשה לרכוש מעמד בישראל, ולא תעמוד למדינת ישראל דרך להרחיק את המבקש חזרה לארצו, הרי שהדרישה להחזיק דרכון פלסטיני היא מופרכת מיסודה. מדינת ישראל אינה מהססת להרחיק לשטחים ולתחומי הרשות הפלסטינית שוהים שלא כדין, גם אם הללו אינם נושאים דרכון. דרכון בר-תוקף אינו תנאי למעבר מן השטחים לישראל ובחזרה. אין זאת, אלא בשל המצב בשטחים ומצבה של הרשות הפלסטינית, קשה מאוד להשיג דרכון פלסטיני, ומשרד הפנים מנצל מציאות זו, ודורש דרכון, ביודעו כי הוא מציב קושי בפני מבקשי המעמד, ולעתים אף מחסום בלתי עביר.

(ב) תעודת רווקות


"עד מהרה הם הגיעו למצודת ענק מימי הביניים. בינם לבין המצודה הפריד חפיר מלא מים שרחבו עשרה מטרים לפחות. . . "אנחנו חייבים לצלצל בפעמון", אמר קונרד. הסוס צחק ואמר שאין פעמונים למצודות, ואכן לא היה פעמון. אבל לאחר חיפוש קצר הם מצאו על החפיר שלט קטן ועליו היה כתוב: "מצודת `העבר הנהדר`. לשם כניסה נא להשמיע שלוש תרועות חצוצרה. על החתום: מפקד המצודה". "מניין לכל הרוחות אנחנו אמורים לקחת עכשיו שלוש תרועות חצוצרה?", שאל בכעס הדוד, "למה בכל מעבר גבול עורמים קשיים כאלה על בני אדם?"" (אריך קסטנר שלושים וחמישה במאי אחיאסף, 2000).

49. בשנים האחרונות החל משרד הפנים דורש, כי בני זוג זרים של אזרחים ישראלים ימציאו תעודה רשמית, לפיה היו רווקים בטרם נישואיהם לאזרח הישראלי. במדינות חבר העמים אין אפשרות להשיג מסמך שכזה. אף על פי כן, משרד הפנים אינו נכון לוותר על הדרישה.

50. גב` ט` ש`, אזרחית אוקראינה (מס` דרכון …), היא אשתו של מר א` פ`, אזרח ישראל. לאחר נישואיהם החלו בני הזוג בהליך להסדרת מעמדה של גב` ש` בלשכה למינהל אוכלוסין בנתניה. בחודש יוני 2002 נאלצה גב` ש` לנסוע לאוקראינה כדי לסעוד את אימה החולה, ומאז לא ניתן לה לשוב לישראל. לאחר שהובטח למר פ`, כי זוגתו תקבל אשרה להיכנס לישראל, החליט משרד הפנים לפתע להתנות את שובה של גב` ש` בהמצאת תעודה רשמית אודות מצבה האישי קודם לנישואיה למר פ` (מתורגמת לעברית ומאומתת – בחותמת "אפוסטיל" או על ידי הקונסוליה הישראלית). גב` ש` לא הצליחה להמציא אישור כאמור. מר פ` שב ופנה ללשכה בנתניה, ואולם ללא הועיל. הלשכה עמדה בשלה. גם פניה אל מטה מינהל האוכלוסין לא הועילה. גב` בתיה כהן ממחלקת אשרות וזרים במטה מינהל האוכלוסין הודיעה לאגודה לזכויות האזרח, שפנתה שלוש פעמים למשרד הפנים בעניינם של בני הזוג, כי ללא תעודה המעידה על מצבה האישי הקודם שלך גב` ש`, או הצהרה מבית משפט בדבר מצבה האישי, שאומתה על ידי הקונסוליה הישראלית, לא יוכל משרד הפנים להמשיך ולטפל בבקשה.

העתק מכתבה של הלשכה בנתניה למר פ` מיום 17.7.2003 מצ"ב ומסומן ע/39.
העתק מכתבה של הלשכה בנתניה למר פ` מיום 4.12.2003 מצ"ב ומסומן ע/40.
העתק מכתבה של גב` כהן מיום 25.3.2004 (שהתקבל ביום 30.4.2004) מצ"ב ומסומן ע/41.

51. בעקבות זאת פנה הח"מ לשגרירות אוקראינה בישראל וביקש את עזרתה. מר סרגיי איוונצ`וב, קונסול ומזכיר ראשון של שגרירות אוקראינה בישראל, התקשר אל הח"מ, והשיב, כי אין מנפיקים באוקראינה מסמך, המעיד על מצב אישי קודם, והדגיש: אין באוקראינה מסמך שכזה. עם קבלת תשובתו של מר איוונצ`וב שב ופנה הח"מ למינהל האוכלוסין. ביום 23.6.2004 השיבה גב` אלינור גולן ממחלקת האשרות, כי על פי ניסיון משרד הפנים אפשר להשיג תעודה מסוג זה גם באוקראינה, ולפיכך משרד הפנים עומד על המצאת התעודה.

העתק מכתבה של גב` גולן מצ"ב ומסומן ע/42.

52. עניינם של מר פ` וגב` ש` משותף לרבים מיוצאי חבר העמים. שוועתם הגיעה אל לשכת שר הפנים דאז, מר אברהם פורז. ביום 22.6.2004 פנה מר פורז, אל מנהל מינהל האוכלוסין דאז, מר הרצל גדז`, במכתב שעניינו "תעודת רווקות". נביאו כלשונו:

"מפניות שהגיעו ללשכתי וללשכתו של סגן השר עולה כי התרבו לאחרונה מקרים בהם זוגות שנכנסים להליך מדורג מתבקשים להמציא תעודת רווקות עבור בן זוג זר, דהיינו תעודה שמעידה על כך שלפני הנישואין היה רווק.

על כן, אבקשך להורות לעובדי דסקים ולשכות מנ"א לחדול מלדרוש תעודות רווקות לאחר נישואין ולהסתפק בתעודת הנישואין. ניתן עם זאת לבקש כי יצהיר בן הזוג הזר לגבי היותו פנוי לפני נישואין לאזרח ישראלי." (ההדגשות הוספו).

העתק מכתבו של השר מצ"ב ומסומן ע/43.

53. לשכתו של השר פורז חזרה על עמדתו זו גם בפני עיתון "הארץ". ביום 1.7.2004 התפרסמה רשימה מאת שחר אילן ("מינהל האוכלוסין מעל החוק"). ברשימה הופיעה התייחסות לדרישת משרד הפנים להמציא תעודת רווקות. יועצו של השר, מר טיבי רבינוביץ`, השיב לשאלת עיתון "הארץ" כדלקמן:

"השר הורה לבטל את הדרישה לתעודת רווקות וכיום היא אינה קיימת. על גורמי המשרד להסתפק בתעודת נישואין."

העתק הרשימה מצ"ב ומסומן ע/44.

54. עוד באותו היום פנה הח"מ אל עוזריו של השר בעניינם של מר פ` וגב` ש`. מה רבה היתה ההפתעה, כשביום 14.7.2004 השיב השר בכבודו כדלקמן:

"במכתבך נאמר כי הגיע אליכם מידע משגרירות אוקראינה בישראל לפיה אין מנפיקים באוקראינה מסמך המעיד על מצב אישי קודם.

מכל מקום מדיניותי היא להקל ככל האפשר ולהימנע מסרבולים ביורוקרטים מיותרים ולכן כל הנושא יבחן על ידי."

העתק מכתבו של השר מצ"ב ומסומן ע/45.

55. למכתבו של השר פורז צורף, כאמור, מכתבו של מר חנן אחיטוב מארגון "נתיב", לפיו במדינות חבר העמים לא קיימת תעודת רווקות, אלא קיימים אישורים על העדר נישואין, או לחלופין בעת אובדן תעודות ניתן לקבל אישור על רישום נישואין. האישורים ניתנים בדרך כלל על ידי הארכיונים הממשלתיים או לחלופין על ידי "זאגס" (מינהל רישום האוכלוסין). לא ברור, כיצד דברים אלה, המאשרים בקיצור את דבריו של השר למנהל מינהל האוכלוסין מיום 22.6.2004, לפיהם אין במדינות חבר העמים תעודת רווקות, וכל אישור שניתן אינו אישור רשמי, אלא אישור מן הארכיון, שינו את דעתו של השר.

העתק מכתבו של מר אחיטוב מצ"ב ומסומן ע/46.

56. הח"מ שב ופנה לשר ביום 23.8.2004 בעניינם של מר פ` וגב` ש` ובעניינם של בני זוג נוספים: מר ט` וגב` ס` (קודם לכן פנה הח"מ בעניינם של בני הזוג למינהל האוכלוסין, ואולם לא נענה). מר מ` ט`, אזרח ישראל, נישא בשנת 2003 באוקראינה לגב` נ` ס`, אזרחית אוקראינה (דרכון מס` …), אותה הוא מכיר מעל לעשר שנים. לאחר הנישואין שב מר ט` לישראל ופנה ללשכה למינהל אוכלוסין בפתח-תקוה בבקשה לאפשר לאשתו להצטרף אליו. כל המסמכים הדרושים, מאומתים ומתורגמים, נמסרו ללשכה. כניסתה של גב` ס` לישראל אושרה, ואולם זאת בכפוף להצגת תעודה, המעידה על מצב אישי קודם, מאומתת ומתורגמת. למותר לציין, כי גב` ס` לא הצליחה להשיג אישור כאמור. עם זאת, מר ט` המציא למשרד הפנים מכתבים של משרד המשפטים האוקראיני, לפיהם אין באוקראינה תעודה כאמור, וכי כל שניתן לאשר הוא כי הרישומים הרשמיים באיזור מגוריה של גב` ס` מצביעים על כך, שלא היתה נשואה לאחר בטרם נישאה לו. מכתבים אלה, שנכתבו לגב` ס`, הם מכתבים שנכתבו בתשובה לפנייתה, ועל כן הם אינם תעודות רשמיות, הניתנות לאימות. מר ט` המציא אף תצהיר נוטריוני של גב` ס`, המצהירה, כי בטרם נישואיה לו היתה רווקה. כל זאת ללא הועיל. זאת ועוד, כאשר פנה בחודש אוגוסט 2004 ללשכה למינהל אוכלוסין בפתח-תקווה, כדי לברר מה עלה בגורל בקשתו, הודיעה לו מנהלת הלשכה, הגב` אירית רם, כי עליו להמציא גם פסק דין מבית משפט באוקראינה, לפיו אין לאשתו ילדים. לגב` ס` אין ילדים.

העתקי הדרישות, שהוצגו למר ט`, מיום 20.4.2004, מיום 3.6.2004 ומיום 15.7.2004 מצ"ב ומסומנים בהתאמה ע/47, ע/48 ו-ע/49.
העתק המכתב לשר הפנים מצ"ב ומסומן ע/50.

57. מכתבו של הח"מ אל השר לא נענה, ועד כה לא ניתנה תשובה בעניינם של מר פ` וגב` ש`. עם זאת מזלם של בני הזוג ט`-ס` האיר להם פנים, וזאת בזכות פרסום סיפורם בעיתון "הארץ" (ראלי סער, "האזרח הקטן מ` ט` נגד משרד הפנים – התנאי להבאת האשה לישראל: מסמך שאינו קיים", 30.8.2004). בעקבות פרסום הכתבה הותרה כניסתה של גב` ס` לישראל ללא שום תנאי נוסף. באשר לדרישה, כי גב` ס` תמציא גם פסק דין, לפיו אין לה ילדים, מסרה דוברת משרד הפנים לעיתון "הארץ" : "מנהלת הלשכה לא תבעה תצהיר על העדר ילדים, אלא רק הציעה זאת".

העתק הכתבה מצ"ב ומסומן ע/51.

58. על האבסורד בהתנהלות משרד הפנים בעניין זה ניתן ללמוד דווקא מעניינם של בני זוג שאינם נשואים. לצד הליך הסדרת מעמדם של בני זוג זרים, שנישאו לאזרחים ישראלים, מתקיים הליך להסדרת מעמדם של ידועים בציבור – בני זוג זרים של אזרחים ישראלים, שלא נישאו זה לזה. ההליך מעוגן בנוהל שכותרתו "נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג זרים של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין". והנה בנוהל זה אין כל דרישה לתעודת רווקות של בן הזוג הזר. נהפוך הוא. בעניין זה טוב מצבם של בני זוג ידועים בציבור ממצבם של בני זוג נשואים. סעיף ב.6. לנוהל קובע כדלקמן:

"מצבו האישי של הישראלי צריך להיות פנוי (גרוש, אלמן רווק)… מצבו האישי של בן הזוג הזר אינו מהווה תנאי להליך."

העתק הנוהל מצ"ב ומסומן ע/52.

(ג) תעודת יושר


""איזה מין אנשים גרים כאן בסביבה?". "בכיוון ההוא", אמר החתול, מנופף בכפו הימנית, "גר כובען, מסובב על כל הראש, ובכיוון ההוא", מנופף בכפו השניה, "גר ארנביב, שמשתולל באביב. בקרי אצל מי שאת רוצה: שניהם מטורפים". "אבל אני לא רוצה להסתובב בין מטורפים", העירה אליס. "אין לך ברירה", אמר החתול, "כולנו מטורפים כאן. אני מטורף. את מטורפת." "איך אתה יודע שאני מטורפת?", אמרה אליס. "זה ברור", אמר החתול, "אחרת לא היית באה לכאן"." (לואיס קרול הרפתקאות אליס בארץ הפלאות הספריה החדשה, 1997).

59. הסיפורים שסיפרנו עד כה קשים דיים, ואולם אין ספק שעלילות תעודת היושר, הן ההזויות והמטורפות מכולן. דוגמה קשה ובוטה לדרישה בלתי מתפשרת להמצאת תעודת יושר, שאין כל דרך להשיגה, היא עניינם של העותרים כאן. ואולם, גם בעניין זה צרתם של העותרים, צרת רבים היא.

60. בפני בית משפט נכבד זה תלויה ועומדת עתירה נוספת, שהוגשה על ידי האגודה לזכויות האזרח, אשר טרם נדונה (בג"צ 10196/04 י` נ` שר הפנים), ועניינה – תעודת יושר, אותה מתקשים העותרים להמציא למשרד הפנים. גב` ל` י`, אזרחית ישראל, ומר ט` א` ק` (דרכון מס` …) נישאו בחודש מרץ 2001. לבני הזוג שני ילדים, ד`, בן שנתיים, וס`, בת חודשיים. לאחר נישואיהם הגישו בני הזוג למשרד הפנים בקשה לפתוח בהליך המדורג להתאזרחות, אליה צרפו שלל מסמכים ואישורים ואף שילמו קנס בגין שהות יתר, כפי שנדרשו על ידי המשרד. מזה למעלה משלוש שנים ממאן משרד הפנים להתחיל בהליך התאזרחותו של מר ק` בישראל. ראשית נדרש מר ק` להמציא דרכון בתוקף ל-18 חודשים. כיוון שאין לאריתריאה נציגות דיפלומטית בישראל, נאלץ מר ק` לפנות לשגרירות אריתריאה ברומא, איטליה, ולבקש שיונפק לו דרכון חדש. כעבור שבעה חודשים קיבל דרכון. עם קבלת הדרכון פנה שוב למשרד הפנים, אך זו הפעם נדרש להמציא תעודת יושר ותעודת רווקות משלטונות אריתריאה. מר ק` שב ופנה לשגרירות אריתריאה ברומא, שם נמסר לו, כי עבור הנפקת המסמכים האמורים יידרש לשלם מס המוטל על תושבי חוץ למימון הוצאות המלחמה בין אתיופיה לאריתריאה. המס כולל תשלום בסך 2% מן השכר שהשתכר בישראל מיום שהגיע אליה ובנוסף סך של 1,700 דולר. את הסכום על מר ק` להפקיד בחשבון שגרירות אריתריאה ברומא. למר ק` ולגב` י` אין אפשרות לעמוד בהוצאה הכספית הגדולה, הכרוכה בהמצאת המסמכים. שניהם מתפרנסים מעבודות משק בית מזדמנות ומתקיימים בדוחק. בני הזוג פנו למשרד הפנים שוב ושוב בבקשה לפטור אותם מהדרישה להמצאת המסמכים. בין החודשים מאי 2003 לספטמבר 2004 פנתה גם האגודה לזכויות האזרח למשרד הפנים בעניינם של בני הזוג, ואולם ללא הועיל. האגודה אף הציגה בפני פקידי מינהל האוכלוסין מכתב, שנשלח מטעמה אל שגרירות אריתריאה ברומא בבקשה לפטור את מר ק` מן הדרישה לשלם סכומים שאינו יכול לעמוד בהם עבור הנפקת המסמכים, ואולם גם בזאת לא היה כדי לסייע. בלית ברירה עתרו בני המשפחה לבית משפט נכבד זה, ועתירתם עודנה תלויה ועומדת.

61. מר ד` א` (א`), אזרח ניגריה (ת"ז …), נשוי מאז שנת 1997 לגב` א` ל`-א`, אזרחית ישראל. בחודש ספטמבר 2000 קיבל מר א` במסגרת ההליך המדורג להסדרת מעמדו רשיון ישיבה ארעי בישראל מסוג א/5