לכבוד
מר צבי בארינבוים
יו"ר דירקטוריון "פולגת"
סילברבוים אחזקות בע"מ
מרכז עזריאלי 1
תל אביב
מר עפר גלבוע
מנכ"ל "פולגת"
ת"ד 187
קרית גת
שלום רב,
הנדון: הבטחת זכויות העובדים ב"פולגת" במסגרת בקשותיכם לחלוקת דיבידנד ולהפחתת הון
1. הריני לפנות אליכם בבקשה להבטיח את זכויות העובדים בחברת "פולגת" (להלן – "החברה") במסגרת בקשותיכם לחלוקת דיבידנד ולהפחתת ההון בחברה.
2. לאחרונה פורסמה בכלי התקשורת כוונתכם לחלק לבעלי המניות בחברה דיבידנד בסך 34 מיליון דולר, ולהפחית את הון החברה, לשם השבת כשני שלישים מההלוואה, שאפשרה לכם לרכוש את השליטה בחברה. עוד פורסם, כי בקשתכם לחלק דיבידנד תלויה באישור בית המשפט לפי סעיף 303 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – "החוק"). זאת, מכיוון שמצבה הכלכלי של החברה אינו יציב דיו כדי לאפשר לה לבצע חלוקה לפי המסלול הרגיל, המנוי בסעיף 302 לחוק, והמחייב עמידה במבחני הרווח ויכולת הפרעון.
3. דומה אפוא, שהחברה עצמה מכירה בכך, שחוסנה הפיננסי אינו איתן די הצורך כדי לאפשר לה לחלק הטבה כה מרחיקת לכת לבעלי המניות באופן רגיל. ואמנם, לבקשותיכם השלכות משמעותיות על מצבה הכספי של החברה, ובין היתר על התחייבויותיה כלפי עובדיה. עולה החשש, כי הנטל הפיננסי, שמטילות בקשותיכם על החברה, עלול להוביל לפגיעה בזכויות העובדים. אלה, מלמד ניסיון העבר, יאלצו בסופו של יום לשאת על גבם את ההטבה העצומה לבעלי המניות. עוד מלמד נסיון העבר, כי רבות מהעסקאות המבוססות על הלוואות לרכישת השליטה ("עסקאות מינוף") מסתיימות תוך מספר שנים בהיקלעות החברה לקשיים והגעתה לסף פירוק.
4. ואמנם, חלוקות הון משמעותיות כל-כך לבעלי המניות בחברה אינן נעשות בחלל ריק, אלא גוררות אחריהן את "הידוק החגורה" במישורים אחרים – תכניות "התייעלות", צמצומים, פיטורים ודרכים נוספות "לחסוך בעלויות". במסגרת זו נדרשים העובדים במוקדם או במאוחר לוותר על חלק מזכויותיהם, ולהסכים להרעת תנאיהם מחשש לפיטורים. חלק מהעובדים נתונים אף בסכנה של ממש לאובדן פרנסתם.
5. מאות עובדים מועסקים במפעלי החברה בקרית-גת. רבים מהם נמנים על קבוצות מוחלשות, ומשתכרים שכר מינימום. החברה היא להם מקור קיום ופרנסה בלעדיו אין. מכאן, שמסירת נתח מרכזי כל-כך מהון החברה לידי בעלי המניות – בהעדר חוסן פיננסי של ממש, וללא נקיטת צעדים מקבילים להבטחת זכויות העובדים – עלולה לסכן את עתידם של עובדי החברה, וחלילה אף לפגוע בזכויותיהם לביטחון תעסוקתי, לפרנסה, לקיום בכבוד ולרווחה.
6. סעיף 11 לחוק קובע, כי "תכלית החברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה". עם זאת, הסעיף קובע גם כי "ניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין היתר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור". משמע, אין חובה חוקית מפורשת לאזן את שיקולי הרווח אל מול שיקולים אחרים, ובהם זכויות העובדים. ואולם, לשון החוק ורוחו מעבירות מסר ברור בדבר האחריות הציבורית המוטלת על חברה לשקול שיקולים נוספים, לרבות זכויות העובדים, ולאזן ביניהם. קיים חשש, כי החלוקה אותה הנכם מבקשים לבצע, אינה מגלמת איזון ראוי בין השיקולים השונים, ומעדיפה באופן בלתי סביר את שיקולי הרווח לבעלי המניות על פני הבטחת זכויות העובדים.
7. ולשם המחשה, נשאל: האם ייתכן כי חברה עסקית רצינית ומכובדת לא תשקול בכובד ראש בבואה לחלק דיבידנד בסך עשרות מיליוני דולרים את ענייניהם של נושיה – לרבות התחייבויותיה, שעבודיה ועיקוליה כלפיהם? האם שיקול זה אינו מהווה חלק מהותי מעצם ניהולה היום-יומי של חברה עסקית? כשם שברור, שחברה עסקית אינה יכולה להתקיים ללא שיקול ענייני הנושים, כך צריך להיות ברור, שאין היא יכולה להתקיים ללא שיקול התחייבויותיה על-פי דין כלפי העובדים. בלעדיו מתערער הבסיס המוסרי לעצם קיומה כחברה.
8. זאת ועוד: חובותיהם של נושאי המשרה בתאגיד כוללות חובת זהירות וחובת אמונים, ומטילות עליהם את האחריות לנהוג בתום לב ולפעול לטובת החברה (סעיפים 252-254 לחוק). בהקשרים דומים, הדין אף הטיל על נושאי משרה חובה להוכיח כי העסקה שנעשתה היא הטובה ביותר לחברה שניתן היה להשיג. ערעור חוסנה הפיננסי של החברה, באופן העלול לסכן את אלפי עובדיה וזכויותיהם, אינו עולה בקנה אחד עם חובות אלו – לא כל שכן, כאשר תכלית החלוקה היא לאפשר את "עסקת המינוף" ולהקל על בעלי השליטה. בית המשפט העליון פסק בהקשר זה, כי:
"עקרון האמון הוא בעל תחולה רחבה. הוא חל בכל מקום שבו נתונים לאחד כוח ושליטה על זולתו . . . המנהל שולט בחברה. הוא מנהל את ענייניה כלפי פנים וכלפי חוץ. כל אלה מחייבים, כי בצד הכוח תעמוד אחריות, שכן כוח ללא אחריות סופו שרירות. . . נורמות ההתנהגות – כלשונו של השופט קרדוזו – אינן אלו המקובלות בשוק ואינן פרי מאבק כוחות בין שווים. על-כן אסור לו למנהל להימצא במצב של ניגוד עניינים בין טובת החברה לבין טובתו שלו או של זולתו"
(ע"א 817/79 אדוארד קוסוי נ` בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ פ"ד לח (3) 253, 278, 280).
9. בעידן בו אנו חיים, שעה שחיי הכלכלה והעבודה מתנהלים ברובם באמצעות המגזר העסקי והפרטי, לחברה העסקית תפקיד מיוחד בשמירה על זכויות האדם של העובדים. היא זו שמספקת להם תעסוקה, שכר ותנאים סוציאליים, היא זו שמכוונת בהתנהלותה העסקית את ביטחונם התעסוקתי, את יכולתם להעניק חינוך ורווחה לילדיהם, והיא זו המחזיקה בידה את המפתח לחלומותיהם ולתוכניותיהם לעתיד. דווקא בעידן ה"שוק החופשי" לא ניתן אפוא לטעון, שאחריות החברה העסקית מצומצמת היא, ומוגבלת לשיקולי רווח ותו לא. ובהקשר דומה פסק בית המשפט העליון, כי:
"חופש אינו הפקרות, לכן התפרקות המדינה מן התפקיד של ספק שירותים ומצרכים צריכה להיות מלווה בפיקוח. . . השוק החופשי נותן הזדמנות למשק הפרטי לצבור כוח כלכלי רב. גם כוח כלכלי עלול להשחית. אסור לשכוח את הלקח המר של המדינה המתירנית, שאפשרה לכוח כלכלי לגרום, תחת הססמה של חופש, הרבה עושק ועוול".
(בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ` המפקחת על הביטוח פ"ד נה (3) 625, 650).
10. לפיכך, אבקשכם להבטיח את זכויות העובדים במסגרת בקשותיכם לחלוקת דיבידנד ולהפחתת ההון בחברה.
בברכה,
עמירם גיל
המחלקה המשפטית
