צילום: משכית בנדלהאגודה הגישה עתירה מחודשת נגד הכוונה לגרש את תושבי שמונה כפרים הנמצאים בשטח אש 918 בדרום הר חברון
האגודה לזכויות האזרח הגישה הבוקר (16.1.13) עתירה מחודשת נגד הכוונה לגרש את תושבי שמונה כפרים הנמצאים בשטח אש 918 בדרום הר חברון. העתירה הוגשה בשם 108 מתושבי הכפרים. בעתירה מתבקשים שר הביטחון ומפקד כוחות צה"ל באיו"ש לנמק מדוע לא יימנעו מהעברתם של התושבים בכפייה מבתיהם, מדוע לא יבטלו את צו סגירת השטח ומדוע לא יסדירו את מגוריהם של התושבים באזור. בג"ץ הוציא צו ביניים ארעי המורה למדינה להימנע מלהעביר בכפייה את העותרים ואת בני משפחותיהם מבתיהם עד למתן החלטה אחרת.
כ-1300 תושבים גרים ב-12 הכפרים באזור שהוכרז כשטח אש. כ-1000 מתוכם גרים בשמונת הכפרים המיועדים לפינוי. מדובר בצאצאיהם של תושבי העיירה יטא, שיצאו לחפש מגורים ומקורות פרנסה מחצה לה עוד בראשית המאה ה-19, והתיישבו במערות ששיפצו או שחצבו בעצמם. תושבי הכפרים משתמשים עד היום במערות ובבורות המים שחצבו אבות אבותיהם. חלק מהמערות משמשות למגורים וחלק לאחסון ולאכסון הצאן. הם מתפרנסים מחקלאות בעל וממרעה באדמות שסביב כפריהם, הנמצאות בבעלותם.
ב-1999 פונו בכוח כ-700 תושבים מבתיהם. אחד העותרים, בדווי מוחמד גאבר דבאבסה מהכפר ח'לת א-דבע, העיד בתצהיר שגבתה האגודה לזכויות האזרח כי בסוף שנת 1999, באחד הלילות, בסביבות השעה שתיים לפנות בוקר, הגיעו אנשי הצבא ולקחו בכוח את כל האנשים ששהו בכפר. העלו את האנשים על משאיות וזרקו אותם באזור א-טוואנה. בדווי עצמו ברח מהכפר ברגל ותעה במשך שלושה ימים בהרים. לאחר שלושה ימים חזר לכפר ומצא חורבה. אוהלים נקרעו, עצים נעקרו מהשורש, הדירים נהרסו והצאן הוברח. פנים המערות הוחרב לגמרי – כל החפצים והריהוט נופצו. הכפר הוחרב. בני משפחתו סולקו על גבי המשאית ולא ידעו מה עלה בגורלו. בתצהיר סיפר בדווי שהאירוע הזה זכור לו כטראומתי מאד עבורו ועבור בני משפחתו. מצבם הנפשי היה קשה באותה תקופה והנזק הכלכלי שספגו היה אדיר.
בעקבות הפינוי הוגשו שתי עתירות לבג"ץ על-ידי האגודה לזכויות האזרח ועו"ד שלמה לקר. בשנת 2000 בג"ץ הוציא לבקשת העותרים צו ביניים המורה להתיר לתושבים לחזור לבתיהם ולאפשר להם לחיות, לעבד את אדמתם ולרעות את צאנם באזור.
העתירות היו תלויות ועומדות במשך 12 שנים ואיתן צו הביניים. במשך שבע שנים, מאז כשלונו של הליך הגישור ב-2005, המדינה ביקשה אורכות חוזרות ונשנות וגררה את ההליכים המשפטיים.
באפריל 2012 קבע השופט עוזי פוגלמן דיון מקדמי בתיק, ובעקבותיו הגישה המדינה את עמדת שר הביטחון אהוד ברק, לפיה שטח האש הפעיל יצומצם מעט ותושביהם של ארבעה מתוך 12 הכפרים יורשו להישאר במקומותיהם, אך יתר הכפרים – שמונה במספר – יפונו. בעקבות הודעת המדינה החליט בג"ץ למחוק את העתירות מבלי לפסוק לגופו של עניין, ולאפשר לעותרים להגיש עתירות חדשות נגד עמדתה המעודכנת של המדינה.
לאורך השנים המדינה טוענת שתושבי שטח האש אינם תושבים קבועים בו, אלא תושבים "עונתיים", וזאת על סמך טענה שלחלק מהמשפחות יש בתים גם ביטא. כפי שעולה מחוות הדעת האנתרופולוגית שמצורפת לעתירה המוחדשת, מממצאים שאסף ארגון בצלם בשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח וכן מתצהירי העותרים, התושבים חיים באזור ומתפרנסים בו במהלך כל השנה. העותרים חיים בכפרים ההיסטוריים ומקיימים בהם מסורת בת דורות.
עו"ד תמר פלדמן, מנהלת המחלקה לזכויות האדם בשטחים הכבושים באגודה, שכתבה את העתירה: "לא ברור כיצד ניתן בכלל לעלות על הדעת גירוש של אלף תושבים לשם אימונים צבאיים. גירוש כזה, שמשמעותו עקירה, מניעת פרנסה והחרמת רכוש של אנשים, שהאדמה היא כל חייהם, אינו רק בגדר הפרה בוטה של איסורים קטגוריים במשפט הבינלואמי. זוהי אכזריות לשמה".
לעתירה צורפו שלוש חוות דעת:
רקע על הכפרים שנמצאים בשטח אש 918 ועל ההליכים המשפטיים בתיק
תמונות מחיי הכפרים – לחצו להגדלה
צילום: משכית בנדל וליזה רוזובסקי
