לקראת דיון בוועדת הפנים על שיטור-יתר ויחס מפלה כלפי יוצאי אתיופיה, פנתה האגודה לוועדה והציגה את עמדתה העקרונית בעניין יחס המשטרה ליוצאי אתיופיה בפרט ולקבוצות מיעוט בכלל. בפנייה סוקר אהוד עוזיאל, מקדם מדיניות באגודה, את התופעה של אפליה או אלימות בלתי חוקית של שוטרים כלפי קבוצות מיעוט, ומתייחס לגורמים שהיעדרם או נוכחותם משפיעים על התופעה: הכשרה חינוכית ומקצועית להתנהלות המשטרה בחברה רב-תרבותית ולהתמודדות עם דעות קדומות; השקעה בשיטור קהילתי ובשיתוף פעולה והידברות עם נציגי הקהילות השונות; ודוגמה פיקודית ומדיניות ברורה וחדה נגד כל גילוי גזענות ואפליה. האגודה מדגישה כי על המשטרה להקפיד על "רוח מפקד" חד-משמעית וברורה, המוקיעה שימוש בכוח מופרז והדורשת מכל שוטר ושוטר לעמוד בסטנדרט הגבוה ביותר.
להלן הפנייה. ראו גם: פניית האגודה לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, דצמבר 2016
17 בנובמבר 2014
לכבוד
ח"כ מירי רגב
יו"ר ועדת ה הפנים והגנת הסביבה בדוא"ל
ירושלים
שלום רב,
הנדון: שיטור-יתר ואלימות שוטרים כלפי קבוצות מיעוט
לרגל הדיון המיוחד בוועדת הפנים על שיטור-יתר ויחס מפלה כלפי יוצאי אתיופיה (18.11.14), הרינו מתכבדים להציג עמדתנו העקרונית כלפי יחס המשטרה לקבוצות מיעוט בישראל:
1. אנו עדים לאורך השנים למקרים של אפליה או אלימות בלתי חוקית של שוטרים כלפי קבוצות מיעוט שונות בחברה בישראל: יוצאי אתיופיה ויוצאי חבר העמים, מתנחלים ופעילים חברתיים, ערבים או חרדים. לעיתים נראה שמדובר בתוצר של דעות קדומות או גזענות אצל השוטרים עצמם, ולעיתים אף נראה כי מדובר ברוח-המפקד.[1]
2. תופעה זו אינה ייחודית לישראל, והנה מוכרת בעולם: קבוצות המודרות מהחברה זוכות ליחס מפלה גם מהמשטרה. מפרגוסון אשר במיזורי ועד לכפר-כנא ותל-אביב, היחס לאחר בחברה גורר אחריו יחס משטרתי נוקשה, משפיל ומפלה. דווקא למשטרה יש תפקיד משמעותי בצמצום הפערים בחברה ובסיוע לקבוצות שוליים, אך ישנם מקרים בהם ההתנהלות המשטרתית מחריפה את השסע והניכור, לעיתים עקב אי-הבנה תרבותית, ולעיתים תוך ניצול לרעה של כוחה.
3. הדעות הקדומות באות לידי ביטוי באופן חריף בייחוד כלפי יוצאי אתיופיה. חוסר ההבנה למאפיינים התרבותיים של הקהילה, ויחס שנתפס כמשפיל כלפי בני הנוער בשכונות שבהם מרוכזת הקהילה, גורם לכך שרבים מבני הקהילה תופסים את יחס המשטרה כהתנכלות. לצבע העור, לצערנו, כנראה יש השפעה: בסקר שנערך לאחרונה, נמצא כי 76.9% מהציבור בישראל סבור כי יש בישראל גזענות כלפי יוצאי אתיופיה, יותר מאשר כלפי ערבים, מבקשי מקלט או חרדים.[2] מחקר שפורסם לאחרונה מראה כי מחצית מיוצאי אתיופיה סבורים ששוטרים נטפלים אליהם בלי סיבה. אי האמון במשטרה בחברה האתיופית גבוה יותר מאשר בחברה הערבית או החרדית.[3]
4. מהמידע, מהמחקרים ומדוחות מבקר המדינה שהגיעו אלינו לאורך השנים, זיהינו מספר גורמים שהיעדרם או נוכחותם משפיעים על תופעת האפליה ושיטור-היתר כלפי קבוצות מיעוט, לטובה או לרעה:
א. ההשקעה בהכשרה חינוכית ומקצועית להתנהלות המשטרה בחברה רב-תרבותית, ולהתמודדות עם הדעות הקדומות שמביאים השוטרים עמם ומפתחים בתפקיד.
ב. ההשקעה בשיטור קהילתי ובשיתוף פעולה והידברות עם נציגי הקהילות השונות, ובפרט בקהילת יוצאי אתיופיה. בתחום זה מדווח על מחסור נרחב מול הקהילות השונות.
ג. הימצאותה של דוגמא פיקודית ומדיניות ברורה וחדה נגד כל גילוי גזענות ואפליה.
5. זאת ועוד, במשך שנים מועלות טענות קשות נגד מח"ש, אשר סוגרת תיקים רבים מחוסר ראיות או מחוסר עניין לציבור, ובמקרים מעטים בלבד מצליחה להביא למיצוי הדין עם שוטרים החשודים באלימות. השילוב של חוסר האמון במח"ש יחד עם החשש מהתנכלות כתוצאה מהגשת תלונה כלפי שוטר, גורם למיעוט בהגשת תלונות למח"ש. בקרב יוצאי אתיופיה זה חמור אף יותר בגלל שחוסר האמון והחשדנות שלהם כלפי המערכת בנוסף לפחד שלהם מיחס מזלזל ומתנכל אם יגישו תלונה, הופך אותם לקבוצה שבקושי מגישה תלונות – כפי שנזכר במחקר שערכה אוניברסיטת' בן-גוריון.[4]
6. כבר בשנת 2007 הדגיש ראש מח"ש בפני ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת (דיון מיום 18.12.07), כי אחת הסיבות המרכזיות לתוצאות המאכזבות בהקשר זה היא "קשר השתיקה" הקיים במשטרה, ונטייתם של שוטרים לחפות זה על זה: "כאשר אתה חוקר איש משטרה, איש המשטרה, בשונה מאזרח רגיל, הוא קצת יותר מקצועי, קצת יותר מוכן וקצת יודע יותר בחקירה. דבר שני, ולצערי הרב אנחנו נתקלים בו בעיקר בעבירות של שימוש בכוח, יש קשר של שתיקה בין שוטרים".
7. למרות הציפייה שחקירת מח"ש אפקטיבית תיצור את ההרתעה הרצויה, האחריות המרכזית למיגור תופעות פסולות של אלימות שוטרים מוטלת על המשטרה עצמה. על המשטרה להקפיד בהקשר זה על "רוח מפקד" חד-משמעית וברורה, המוקיעה שימוש בכוח מופרז והדורשת מכל שוטר ושוטר לעמוד בסטנדרט הגבוה ביותר.
8. לאחר מקרים קשים של אפליה ושיטור-יתר כלפי כל אדם מקבוצת מיעוט, ובפרט מהקהילה יוצאת אתיופיה, מן הראוי שהמפכ"ל וכל שרשרת הפיקוד תחתיו יגנו באופן חריף התנהגות מסוג זה ויפעלו באופן נחרץ כדי למגר את התופעה. במקביל, יש לפעול לחשיפה תרבותית חיובית ולהתמודדות פיקודית וחינוכית להיכרות וכיבוד קהילת יוצאי אתיופיה בישראל. למשל,חג הסיגד שנחגג השבוע הוא הזדמנות חינוכית מצוינת לכך.
9. אכן, האתגר המונח בפני שוטר, הנדרש מחד גיסא לפעול בנמרצות למניעת פשיעה והמצופה מאידך גיסא להימנע מאלימות-יתר – אינו פשוט כלל ועיקר. אולם דווקא בשל כך קיימת חשיבות מיוחדת לשמירה על אווירה ארגונית, הדורשת שמירה קפדנית על הכללים, והתמודדות כנה עם שונות תרבותית ויחס מכבד לכל אישה ואדם.
בברכה,
אהוד עוזיאל
מקדם מדיניות
האגודה לזכויות האזרח בישראל
העתק: חברות/י ועדת הפנים
[1] לטיפול האגודה במקרים השונים בשנים האחרונות ראו: https://law.acri.org.il/he/category/civil-rights/rights-in-criminal-proceedings/police-violence
[2] לתוצאות הסקר: http://www.anu.org.il/fights/tabs/3/350.htm
[3] ראו במאמר: http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2347969
[4] ראו הערה 2
