תביעה: לשלם גמלת שארים לאלמן לאחר פטירת בן זוגו

ב-23.3.04 הגישה האגודה תביעה לביה"ד לעבודה נגד הביטוח הלאומי בשל סירובו לשלם גימלת שארים לאלמן, שבן זוגו נפטר לפני שנה.

בל` 3536/04
בבית הדין האזורי לעבודה
בתל-אביב-יפו

התובע :

גיורא רז

ע"י ב"כ עוה"ד דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר
ו/או הדס תגרי ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אלעג`ו /או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או נעה שטיין ו/או סוניה בולוס ו/או עודד פלר

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
ת"ד 34510, ירושלים 91000
טל`: 6521218-02 פקס`: 6521219-02

נגד

הנתבע:

המוסד לביטוח לאומי
רחוב פנחס לבון 26, חולון 58135

כתב תביעה


מבוא

עניינה של תביעה זו בזכאות התובע, אשר שכל אך לפני כשנה את בן זוגו מזה 23 שנים, לתשלום גימלת שארים, כשם שזכאים כל "אלמן" ו"אלמנה" כהגדרתם בחוק. הבדל אחד ויחיד קיים בין התובע לבין כל "אלמן" ו"אלמנה" אחרים, המצויים במצבו והזכאים, לשיטת המוסד לביטוח לאומי, לגימלת זקנה – בן זוגו המנוח של המבקש היה בן מינו. בהבדל יחיד זה מבקש הנתבע להיתלות על מנת לשלול את שזכאי לו התובע על פי דין. החלטת המוסד לביטוח לאומי מהווה הפליה בוטה של התובע הן על רקע נטייתו המינית והן על רקע מינו, ופוגעת בזכויותיו החוקתיות לשוויון, לכבוד, לקניין ולביטחון סוציאלי. השארת החלטת הנתבע על כנה וקבלת עמדתו השגויה בדבר הפירוש הראוי והנכון, שיש לתת להוראות החוק העוסקות בגימלת שארים, פירושה קבלת התפישה, לפיה זוגיות בין בני זוג מאותו המין הינה זוגיות פחותת ערך מערכה של זוגיות בין בני המינים השונים. קבלת פרשנות זו משמעה שמיטת רשת הביטחון הסוציאלי מתחת לרגליהם של אלמנות רבות ואלמנים רבים, המצויים במצבו של התובע, תוך שידור מסר, לפיו אך בשל הימצאותם במערכת יחסים עם בן מינם אין הם זכאים להגנת המדינה מפני מחסור בערוב ימיהם.

הרקע העובדתי

1. התובע ומר יעקב ליסבודר (להלן – "המנוח") חיו יחדיו במערכת יחסים זוגית משך 23 שנים, ניהלו משק בית משותף וחיו חיי משפחה זה עם זה. התובע והמנוח קיימו מערכת יחסים זוגית אוהבת של שיתוף רגשי וכלכלי משך כל אותה התקופה. המנוח, אשר היה המפרנס העיקרי, עבד בחברת אל-על כדייל ולאחר מכן כמנהל שירות בטיסה, ואילו התובע עבד במשך תקופה זו במספר עבודות, בהן מזכ"ל התאחדות הצוללנים וניהול הדולפינריום בתל-אביב, ואחר כך ניהל את מסעדת "לילית" בתל-אביב, מסעדה המעסיקה נוער במצוקה.

2. התובע והמנוח, שהכירו בשנת 1980 וחיו יחדיו מאז כבני זוג, התגוררו מאז תחילת היכרותם בדירה בתל-אביב, ובשנת 1984 עברו לדירה בחולון, שהייתה רשומה בבעלותו של המנוח. הדירה שימשה כביתם המשותף של השניים לכל דבר ועניין. במותו הותיר אחריו המנוח צוואה, בה ציווה לתובע את דירתו-דירתם.

3. השניים חיו חיי שיתוף כלכלי מלא, רכשו את הריהוט והציוד שבדירתם המשותפת יחדיו, וכל אחד מהם היה מיופה כוחו של השני בחשבון הבנק שלו.

4. המנוח והתובע הכירו זה את משפחתו של זה, בילו יחד עם משפחותיהם בחגים, והמנוח אף פיתח קשרים חמים עם ילדיו של התובע, שנולדו לו מקשר שקדם להיכרותו עם המנוח, ועם נכדיו של התובע. המנוח אף ציווה בצוואתו סכום של 10,000$ מתוך עזבונו לכל אחד מארבעת נכדיו של התובע.

5. המנוח והתובע נהגו לנסוע יחדיו לחופשות משותפות בארץ ובחו"ל. בנסיעותיהם לחו"ל נהנו השניים מן ההסדר הקבוע בהסכם הקיבוצי של עובדי אל-על, לפיו זכאי בן זוגו של עובד אל-על לכרטיסי טיסה בחינם אחת לשנה, ולכרטיסי טיסה בהנחה עוד מספר פעמים בשנה.

6. במאי 2002 אובחנה אצל המנוח מחלת הסרטן. כתוצאה מכך נאלץ המנוח לעבור מספר טיפולים, אשפוזים וניתוחים קשים. המנוח הפסיק לעבוד לאחר הניתוח הראשון ביולי 2002. באוקטובר 2002 עבר ניתוח שני, ובעקבות סיבוכים נאלץ לעבור לאחר זמן קצר ניתוח שלישי. בתקופה זו היה המנוח שרוי במצב נפשי קשה, ובשלב זה החליט התובע לעזוב את עבודתו במסעדת "לילית", על מנת להקדיש את כל זמנו למנוח ולסעוד אותו. מאז מקבל התובע גימלת זקנה מהמשיב.

7. ביום 23.3.2003 נפטר המנוח לאחר תהליך מתמשך של התדרדרות במצבו.

8. ביום 26.8.2003 הגיש התובע תביעה לגימלת שארים לסניף המשנה של המוסד לביטוח לאומי בחולון, וזאת מכוח היותו אלמן של מבוטח בביטוח הלאומי. במאמר מוסגר יצויין, כי התובע ציין בטופס בטעות, כי היה בן זוגו של המנוח החל מינואר 1984 – הוא המועד, בו עבר להתגורר עם המנוח בדירה שבחולון, הדירה בה התגוררו השניים מאז ועד יום מותו של המנוח, וזאת אף על פי שהשניים חיו כבני זוג מאז 1980.

תביעת התובע מיום 26.8.2003 מצ"ב ומסומנת ת/1.

9. בסוף חודש ספטמבר 2003 קיבל המנוח מכתב, הנושא את התאריך 22.9.2003, ובו מודיעה לו גב` יהודית קוזרי מסניף המשנה של המוסד לביטוח לאומי בחולון, כי היא דוחה את תביעתו לגימלת שארים, וזאת בטענה כי אינו עונה על הגדרת "אלמן" לפי סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי ]נוסח משולב[, התשנ"ה-1995 (להלן – "החוק" או "חוק הביטוח הלאומי").

מכתבה של גב` יהודית קוזרי מיום 22.9.2003 מצ"ב ומסומן ת/2.

10. כיום התובע אינו מועסק, לאחר שעזב את עבודתו כדי לסעוד את המנוח ולבלות עמו את ימיו האחרונים, וכן אינו מקבל תשלומי פנסיה. לתובע אין כל הכנסה, למעט קצבת זקנה, אשר בעבר עמדה על סכום של כ- 1,600 ש"ח בחודש, אולם היום, לאחר הקיצוץ בקצבאות הזקנה, היא עומדת על סכום של כ- 1,300 ש"ח בחודש.

11. למעלה מן הנדרש, ולצורך הגילוי הנאות יצויין, כי התובע נשא אישה בשנת 1959 ונולדו להם שני ילדים. התובע חי עמה עד לשנת 1980. בשנה זו נפרדו השניים, ומאז הם חיים בנפרד ואינם עוד בני זוג. השניים מעולם לא התגרשו, אולם נישואיהם היום הם פורמליים בלבד והם חסרי משמעות כלשהי עבור שניהם, בפן הרגשי והכלכלי כאחד. לבני הזוג אין היום רכוש משותף או חשבונות בנק משותפים. עובדת היותו של התובע נשוי באופן פורמלי לאישה, ממנה נפרד לפני שנים רבות, אין בה כדי להשליך על ההכרה בו כבן זוגו של המנוח או על הזכויות הסוציאליות והאחרות הנגזרות ממעמדו זה.

12. התובע מצהיר, כי אין ולא תהיה לו כל טענה או תביעה מהנתבע מכוח נישואיו הפורמליים.

הטיעון המשפטי

13. על מנת להכריע בתובענה זו יש להכריע בשאלה האם הגדרתם של "אלמן" או "אלמנה", לפי סעיף 238 לחוק, כוללת אף בני זוג מאותו המין. לאור לשון החוק, לאור פסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה ולאור עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית התשובה לשאלה הנ"ל היא חד-משמעית – אין רבותא בכך שהתובע והמנוח היו בני זוג מאותו המין. ככל אדם שבן זוגו הלך לעולמו, בין אם היה זה בן זוג מאותו המין ובין אם היה זה בן זוג ממין שונה, נופל אף התובע בגדר המונח "אלמן" שבסעיף 238 לחוק, ולחלופין לגדר המונח "אלמנה" שבסעיף זה.

14. סעיף 238 לחוק קובע :

בפרק זה-
"אלמנה" – מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא –
(1) מי שהיתה אשתו פחות משנה, ואם היא בת 55 שנים ומעלה – פחות מחצי שנה, ולא ילדה לו ילד;
(2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח היתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא היתה זכאית למזונות ממנו על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה תוך 12 החודשים שלפני פטירתו; פסקה זו לא תחול על אשה שבעת פטירתו של המבוטח שולמה בעדה תוספת תלויים לפי סעיפים 200 או 244;
"אלמן" – מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו ילד או הכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט`, להוציא –
(1) מי שהיה בן זוגה פחות משנה, ואם הוא בן 55 שנים ומעלה – פחות מחצי שנה;
(2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטחת היה נפרד ממנה שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטחת; בן זוג של מבוטחת שבשעת פטירתה היה עמו ילד שמלאו לו 18 שנים אך לא נתקיימו בו התנאים האמורים בפסקאות (2) ו(3) של הגדרת "ילד", ייחשב כאלמן מהיום שבו נתקיים בילד תנאי מהתנאים האמורים;

15. כיוון שהתובע הוא "אלמן" על פי הגדרת סעיף 238 לחוק, ובשל כך שהוא מקבל קצבת זקנה, זכאי התובע לקבל גימלת שארים בשיעור של 8% מן השכר הממוצע, וזאת בהתאם לסעיפים 252(א)(1)(ג) ו-261(א) לחוק.

המונח "בן זוג" בסעיף 238 כולל אף את הידוע בציבור

16. בית הדין הארצי לעבודה הכיר זה מכבר בכך שהתכלית הסוציאלית, העומדת מאחורי הזכאויות השונות, שנקבעו בחוק הביטוח הלאומי, כמו גם בחוקים סוציאליים אחרים, מחייבת לפרש את ההגדרות, שנקבעו בהם למונחים "אלמן" ו"אלמנה", ככוללים אף את בני הזוג הידועים בציבור.

17. בתי הדין לעבודה מחילים כדבר שבשגרה אף על הידועה בציבור את הגדרת ה"אלמנה" שבסעיף 238, כמו גם סעיפי חוק אחרים, המעניקים זכויות סוציאליות שונות ל"אלמנה" הן בחוק הביטוח הלאומי עצמו והן בחוקים חיצוניים. "אלמנה" כאמור היא "מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו", ו"אשתו", לפי סעיף 1 לחוק היא "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". על כן לא מצא בית הדין הארצי לעבודה כל קושי פרשני בקביעה, כי המונח "אלמנה" כולל אף את הידועה בציבור (דב"ע נו/250-0 עטר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 385).

18. אף המונח "אלמן" בסעיף 238, המוגדר כ"מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה". פורש ככולל בגדריו את הידוע בציבור (דב"ע מא/40-0 המוסד לביטוח לאומי – בובליל, פד"ע יב 328 (להלן – "עניין בובליל")). זאת מן הטעם שפרשנות, שאינה כוללת את הידוע בציבור, תהווה פרשנות, המפלה בין גברים לנשים.

19. פסיקה זו של בית הדין הארצי לעבודה מלפני למעלה מ- 20 שנה משתלבת היטב עם עקרון השוויון, שאף קיבל מעמד של זכות יסוד חוקתית בשנת 1992, ועם מגמתו החדשה של בית המשפט העליון להכיר בידועים בציבור, כמי שעונים על הגדרת "בן הזוג" בחיקוקים השונים, אף כאשר המחוקק לא מציין זאת במפורש.

20. בית המשפט העליון פסק זה לא מכבר, כי המונח "בן זוג" בסעיף 78 לפקודת הנזיקין, הקובע את זכותם של בני זוג לפיצויים בגין עוולה שגרמה למותו של אדם, כולל אף את הידועים בציבור. זאת אף על פי שפקודת הנזיקין אינה מחילה במפורש את ההגדרה על ידועים בציבור (ע"א 2000/97 לינדורן נ` קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד נה(1) 12).

21. בע"א 2622/01 מנהל מס שבח מקרקעין נ` לבנון, פ"ד נז(5) 309 צעד בית המשפט העליון צעד נוסף וקבע, כי בכל מקום בחקיקה בו מופיע המונח "בן זוג", יש לפרשו ככולל אף את הידוע בציבור, אלא אם החוק קובע אחרת או שמשתמע ממנו אחרת (שם, עמ` 317).

22. משנמצא כי המונח "בן זוג", המופיע בסעיף 238 לחוק כולל אף את הידוע בציבור, מתחייבת המסקנה, כי אף ידועים בציבור בני אותו המין עונים על הגדרת "בן זוג" בחוק.

פגיעה בזכות לשוויון

23. הזכות לשוויון היא זכות יסוד בשיטת המשפט הישראלית. עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עוגנה הזכות לשוויון במסגרת הזכות לכבוד כזכות על חוקתית. זאת בעיקר כאשר הפגיעה בזכות באה על רקע השתייכות קבוצתית.

אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות חוקתית (תשנ"ד) 421;
בג"צ 451/94 מילר נ` שר הבטחון, פ"ד מט (4) 94, 133 (להלן – "עניין מילר");
בג"צ 5394/95 הופרט נ` יד ושם, פ"ד מח(3) 353, 360-363;
בג"צ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל נ` דנילוביץ, פ"ד מח(5) 749, 760 (להלן – "עניין דנילוביץ");
בג"צ 453/94 שדולת הנשים נ` ממשלת ישראל ואח`, פ"ד מח(5) 501, 521-522;
ע"א 105/92 ראם מהנדסים קבלנים נ` עיריית נצרת עילית ואח`, פ"ד מז(5) 189, 201-203;
בג"צ 1113/99 עדאלה נ` השר לענייני דתות ואח`, פ"ד נד(2) 164, 186.

24. חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו משליכה אף על פרשנותם של חוקים, אשר נחקקו קודם לחוק היסוד (ראו: בש"פ 537/95 גנימאת נ` מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 355, 374). מכאן, שאם קיימים שני פירושים למונח "אלמן", הפירוש המפלה שמציע הנתבע והפירוש המגשים את ערך השוויון, על בית הדין לבחור בפירוש, המקיים את הזכות לכבוד ואת הזכות לשוויון. "חזקה היא כי תכליתה של כל הוראת חוק (…) היא להגשים את זכויות היסוד של השיטה, וזכות השוויון בכלל זה" (ע"א 900/01 קלס ואח` נ` פקיד שומה ת"א, פ"ד נז (3) 750, 762; ראו גם בג"צ 4562/92 זנדברג נ` רשות השידור ואח`, פ"ד נ (2) 793, 810).

25. עקרון פרשני זה נכון וראוי הוא, אף ככל שנוגע הדבר לחקיקה הסוציאלית. עקרון זה הוכר בכל הנוגע לפרשנות חוק הביטוח הלאומי עובר לחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ויש לתת לו משקל עודף היום, לאחר חקיקת חוק היסוד.

26. לעניין החובה לפרש את המונח "אלמן" בחוק הביטוח הלאומי באופן שיגשים את עקרון השוויון קבע בית הדין הארצי בעניין בובליל הנ"ל, כי

"…העומד לדיון הוא פירוש מונח בחוק – מונח שאינו חד-משמעי ואפשרי פירוש לכאן ולכאן; פירוש אחד יביא לזכאות הן לגבר והן לאשה והפירוש השני יביא לזכאות או לאי-זכאות, הכל לפי מינו של התובע. ייאמר מיד – עת שתי דרכים לפירוש – האחת מפלה בין המינים והשניה לא – יש להעדיף את הדרך שאינה מביאה לאפליה". (עמ` 330)

27. האיסור למנוע מבני זוג מאותו המין הטבה, המוענקת לבני זוג בני המינים השונים, הוכר לראשונה על ידי בית המשפט העליון בעניין דנילוביץ הנ"ל. בפרשה זו נאמר על ידי המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק:

"וכי הפרידה מבן זוג מאותו המין קלה יותר מפרידה מבן זוג מהמין השונה? האם חיי השיתוף בין בני אותו המין שונים הם, מבחינת יחסי השיתוף והאחווה, וניהול התא החברתי, מחיי שיתוף אלה בין בני זוג ממין שונה? יטען הטוען: חיי שיתוף ואחווה בין בני מינים שונים (בין כבעל ואשה ובין כידועים בציבור) הוא כה שונה במהותו מחיי שיתוף ואחווה בין בני אותו מין, עד כי כל משטר משפטי המעניק טובת הנאה ליחס הראשון, אין בו הפליה כלפי היחס השני. אף שטענה זו נראית לי קשה, מוכן אני להשאירה בצריך עיון, שכן השאלה שעלינו לשאול אינה אם היחס האחד (חיי שיתוף ואחווה בין בני מינים נוגדים) שונה הוא על-פי אמות מידה כלשהן מהיחס האחר (חיי שיתוף ואחווה בין בני אותו מין). כאמור, מוכן אני להניח כי בהקשרים חברתיים שונים, אכן קיים שוני זה. השאלה אותה עלינו לשאול הינה אם השוני ביחס הוא רלבנטי לעניין הנדון. "העניין הנדון" הוא התא החברתי, חיי השיתוף והאחווה, המצדיקים, לדעת אל-על, הענקת טובת הנאה לעובד (הקבוע) בדמות כרטיס טיסה שיאפשר לו ליטול עמו את זה שעמו הוא חי חיים משותפים. לעניין זה, השוני בין חיי שיתוף בין בני מינים שונים וחיי שיתוף בין בני אותו מין הוא הפליה ברורה ובוטה." (עמ` 762, ההדגשות לא במקור).

28. ונזכור: "הפרידה" בין בני-הזוג, בה עוסק עניין דנילוביץ, הינה פרידה קלה יחסית, פרידה של בן זוג העובד בחברת תעופה הנפרד מאהובו בכל פעם בה הוא טס אל מחוץ לישראל. הפרידה של התובע והמנוח לעולמי עולמים, לאחר חיי שיתוף של 23 שנה, הינה קשה אלף אלפי מונים. הכאב והאבל על מות בן זוג כאן וכן הפגיעה הכלכלית הקשה, הנגרמת עקב אובדן בן זוג שהוא המפרנס העיקרי, אינם שונים בשום צורה ואופן מכאבו של אדם אחר, שבן זוגו שהלך לעולמו היה בן מין שונה.

29. הוצאת התובע מגדר סעיף 238 לחוק בטענה, כי המונח "בן זוג" מכוון עצמו לבני זוג בני המינים השונים בלבד, פירושה הפליה קשה של התובע והמנוח על רקע נטייתם המינית. פרשנות כזו משמעה ייחוס ערך נחות לקשר הזוגי החם והאוהב, שנקשר בין התובע למנוח, קשר אשר התקיים משך תקופה ארוכה של 23 שנים. פרשנות כזו כמוה כקביעה, כי יחסי האהבה והשיתוף, שבין התובע למנוח, אינם ראויים להכרה, וכל זאת תוך השפלה ופגיעה אנושה בכבודו של התובע על רקע השתייכותו הקבוצתית (ראו עניין מילר הנ"ל, בעמ` 132). בהעדר הוראה מפורשת, השוללת את הזכאות לגימלת שארים ממי שהתאלמן מבן זוג בן אותו המין, יש לפרש את החוק כך שיחול אף על בני זוג מאותו המין.

30. הסירוב לשלם לתובע גימלת שארים מהווה אף הפלייה על רקע מינו של התובע ומינו של המנוח. ברי, כי אם היה התובע אישה, שחיה כידועה בציבור של המנוח, לא היה נתקל בסירוב הנתבע להכיר בו כ"אלמנה", ואף ברור כי אילו היה המנוח משתייך למין הנשי, היה מוכן הנתבע להכיר בתובע כ"אלמן".

פגיעה בזכות היסוד לביטחון סוציאלי

31. זכותו של התובע לביטחון סוציאלי לאחר מות בן זוגו, עמו חי חיי שיתוף רגשי וכלכלי, ובו היה תלוי, היא זכות, הראויה להגנה חוקתית בגדר זכות האדם לכבוד. פרשנות, המגשימה זכות יסוד זו, ובאותה נשימה אף מגשימה את התכליות הסוציאליות, העומדות מאחורי חוק הביטוח הלאומי, היא פרשנות המרחיבה את מעגל הזכאים מכוח החוק:

"הצורך להרחיב את מעגל המבוטחים התחזק גם לנוכח המגמה להכיר בביטחון סוציאלי כזכות-אדם חברתית וכמרכיב חיוני בשמירה על כבוד האדם." (בג"צ 890/99 חלמיש נ` המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נד(4) 423, 429)

32. בדב"ע ל/19-0 המוסד לביטוח לאומי – מנו, פד"ע ב 72, קבע בית הדין הארצי, כי למונח "ידועה בציבור", בהתייחסו לזכותם של תלויים של נפגעי עבודה שנפטרו לקיצבה לפי חוק הביטוח הלאומי, יש לתת פירוש רחב, תוך התייחסות לשאלה באיזו מידה יתרום פירושו לקידום מטרת המחוקק ולפתרון הבעיה החברתית, אותה בא לפתור חוק הביטוח הלאומי. לעניין זה נקבע, כי:

"חוק הביטוח הלאומי, בענפי הביטוח לעת זיקנה, ביטוח שארים וביטוח נפגעי עבודה, בא להגן מפני מחסור כלכלי שעלול לבוא עקב הפסקת הכנסות כתוצאה מפגיעה בעבודה, זקנה או מות המפרנס. אין הוא בא להעניק זכויות לאדם באשר הוא קרוב משפחה של אחר, אלא למנוע, מחוג מוגדר של אנשים, סבל של מחסור בהפסק הכנסתם או הכנסת מפרנסם; אין הוא גם בא להסדיר יחסים בין אדם לרעהו, אלא בין הפרט והציבור הדואג לביטחונו הסוציאלי." (עמ` 77)

33. תכליתה של הזכות לקבלת גימלת שארים היא מיתון הפגיעה הכלכלית הקשה, שהיא מנת חלקו של אדם בעל הכנסה נמוכה, שאיבד את בן זוגו, עמו חי בשיתוף כלכלי. המטרה העומדת מאחוריה היא מניעת הידרדרות רמת החיים של מי ששכל את בן זוגו, ובמקרים מסוימים היא אף נועדה להבטיח מינימום של קיום אנושי, מינימום אשר המדינה מחויבת להבטיח לפרט מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (רע"א 4905/98 גמזו נ` ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 376-377). הגשמת התכלית הסוציאלית של החוק, כמו גם הבטחת קיומה של זכות היסוד לביטחון סוציאלי, מחייבות, כי לעניין הזכאות לקצבת שארים לא יבחין הנתבע בין מי שבן זוגו היה בן מינו לבין מי שבן זוגו היה בן המין השני. שכן אף מי שבן זוגו היה בן מינו, עלול למצוא עצמו במצוקה כלכלית חריפה וללא כל מקור הכנסה משמעותי, לאחר שנפטר בן זוגו.

34. זאת ועוד. פרשנות הנתבע למונח "אלמן" בחוק הביטוח הלאומי, השוללת מבני זוג מאותו המין את הזכות החוקתית לביטחון סוציאלי, בעוד שהיא מעניקה זכות זו לבני זוג בני המינים השונים, מהווה פגיעה בלתי שוויונית, ועל כן אף בלתי מידתית, בזכות חוקתית זו, ועל כן אינה עולה בקנה אחד עם פרשנות, החוסה בצילו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (השוו לעניין התחולה השוויונית של חופש העיסוק : בג"צ 1030/99 ח"כ אורון ואח` נ` יו"ר הכנסת ואח`, פ"ד נו (3) 640, 658-660; לעניין התחולה השוויונית של זכות הקניין: ע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריית-אתא נ` הולצמן, פ"ד נה (4) 629, 642 (להלן – "עניין הולצמן") ).

פגיעה בזכות הקניין

35. הכרה בזכות לקבלת גימלת שארים כחלק מהזכות החוקתית לקניין עולה בקנה אחד עם פרשנותו של בית המשפט העליון למונח "קניין", המוכר לא רק כמשתרע על זכויות במשפט הפרטי, אלא גם על זכויות וחיובים בעלי ערך רכושי, שנרכשו על פי המשפט הציבורי (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד נ` מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, 431). בפרשה אחרת קבע בית המשפט העליון, כי :

"זכות הקניין, כמשמעותה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אינה מוגבלת לזכויות חפציות. היא יכולה לכלול גם זכויות אחרות בעלות ערך כלכלי, כגון חיובים למיניהם. (…) מכאן שגם זכות לתגמול כספי מאוצר המדינה יכולה להיחשב זכות קניין לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אך לא תמיד כך ולא בהכרח כך." (בג"צ 480/94 ד.ש.א. איכות הסביבה בע"מ נ` שר האוצר ואח`, פ"ד נב(2) 193, 200).

36. פרשנות הנתבע פוגעת בזכותם הקניינית של בני זוג מאותו המין. זאת אף ביתר שאת כאשר גימלת השארים מכוח חוק הביטוח הלאומי מוענקת לאדם, שבן זוגו היה ממין שונה, ונשללת מאחר, שבן זוגו המנוח היה בן מינו. כפי שגרסנו בעניין הזכות לביטחון סוציאלי, כך אף לעניין זכות הקניין – הפרשנות המוצעת על ידי הנתבע פוגעת בזכות הקניין באופן שאינו שוויוני, ועל כן אף אינו מידתי ואינו עולה בקנה אחד עם הפרשנות, המתחייבת לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו עניין הולצמן הנ"ל).

האם התובע הוא "בן זוגה של מבוטחת"?

37. סעיף 6 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 קובע, כי "האמור בלשון זכר – אף לשון נקבה במשמע, וכן להיפך".

38. לצורך פרשנות סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי בחירה בפרשנות, העושה שימוש בכלל הפרשני הקבוע בסעיף 6 לחוק הפרשנות לצורך פרשנות המונח "מבוטחת", היא הפרשנות המגשימה את התכליות הסוציאליות הספציפיות של חוק הביטוח הלאומי וכן את התכליות הכלליות של החוק, קרי, הגשמת זכויות היסוד לשוויון, לכבוד, לקניין ולביטחון סוציאלי, כפי שפורט לעיל.

39. לאור האמור לעיל אין לפרש את השימוש בצירוף המלים "בן זוגה של המבוטחת" כצירוף מלים, שבא לשלול את זכותם של בני זוג מאותו המין לקבלת גימלת שארים. כל שיש להסיק מצירוף מלים זה הוא, כי המחוקק, בתקנו את החוק בשנת 1973, תוך קביעת הגדרה זו, ראה לנגד עיניו את מערכת היחסים הזוגית היחידה, שיכול היה להעלות על דעתו באותה תקופה. המחוקק השתמש בלשון "בן זוגה של המבוטחת", תוך שהוא משתמש בלשון, אשר כפשוטה מפנה אל תבנית מערכת היחסים הזוגית, שנתפשה אז כתבנית הנורמטיבית למערכת יחסים, ולמעשה כיחידה. וודאי שלא ניתן להעלות על הדעת, כי בחוקקו את התיקון לחוק הביטוח הלאומי בשנת 1973, ראה לנגד עיניו המחוקק מערכת יחסים בין בני זוג מאותו המין והתכוון לשלול את הזכויות הסוציאליות, המפורטות בחוק, מבני זוג מאותו המין.

40. אין דבר בהיסטוריה החקיקתית של התיקון לחוק, שיצביע על כוונה לשלול את תחולת התיקון על ידועים בציבור בני אותו המין. ואפילו כך היה, אזי "אין בכוח ההיסטוריה החקיקתית לצמצם את משמעותו העצמית של נוסח החוק, שעם חקיקתו חי חיים פרשניים עצמיים על רקע תכליתו" (ע"א 1165/01 פלונית נ` היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1) 69, 76). משכך, ומשמתיישב הדבר עם עקרונות היסוד החוקתיים, שפורטו לעיל, ועם כללי הפרשנות הנהוגים, לא ניתן להימנע מלעשות שימוש בסעיף 6 לחוק הפרשנות, ולקבוע כי המונח "בן זוגה של מבוטחת", כולל בחובו אף בני זוג מאותו המין.

לחלופין – התובע עונה על הגדרת "אלמנה" בחוק הביטוח הלאומי

41. סעיף 238 לחוק מגדיר "אלמנה" כ"מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו". כפי שכבר פורט בהרחבה, סעיף זה פורש על ידי בתי הדין ככולל אף את הידועה בציבור, וזאת בשל ההגדרה, המצויה בסעיף 1 לחוק – "`אשתו` – לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו".

42. אף כאן, שימוש בסעיף 6 לחוק הפרשנות מאפשר ומחייב פרשנות של המונח "הידועה בציבור" ככולל אף את "הידוע בציבור", ומכאן, שאף הידוע בציבור כבן זוגו של מבוטח עונה על הגדרת "אלמנה", שבסעיף 238.

43. דברים שאמרנו לעיל לגבי הפרשנות, המתחייבת מכוח תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי ומכוח זכויות היסוד החוקתיות לשוויון, לכבוד, לקניין ולביטחון סוציאלי, יפים, בשינויים המחוייבים, גם לעניין הטענה החלופית, לפיה יש להכיר בתובע כ"אלמנה" של המנוח.

זכויות בני זוג מאותו המין במשפט הישראלי

44. בעניין דנילוביץ הדגישה השופטת דורנר, "כי אי אפשר להכריע בעתירה שלפנינו ללא התייחסות לשינויים שחלו בנורמות החברתיות בישראל ביחס להומוסקסואליות" (עמ` 778). בהמשך סוקר פסק דינה את ההתפתחויות החברתיות והמשפטיות בארץ ובמדינות העולם, שהביאו להכרה ביחסים בין בני זוג בני אותו המין ובתא המשפחתי, אותו הם בוחרים להקים (עמ` 778-782).

45. מאז פסק הדין בעניין דנילוביץ חלו התפתחויות חברתיות ומשפטיות מרחיקות לכת בישראל ובעולם, המתבטאות בהרחבת ההכרה בתא המשפחתי של בני זוג בני אותו המין ובזכויותיו של הידוע בציבור בן אותו המין.

46. בשנת 1995, בעקבות בג"צ דנילוביץ קיבלה אוניברסיטת ת"א את תביעתו של פרופ` עוזי אבן, והחליטה להעניק לבן זוגו את מלוא הזכויות שהינה מעניקה לידוע בציבור של חבר/ה של הסגל האקדמאי, לרבות קבלת פנסיית שארים, פטור מתשלום שכר לימוד לבן הזוג, ניצול כרטיסי טיסה לשבתון וכיו"ב הטבות (תיק נד/1712-3 בבית הדין האזורי לעבודה בת"א).

47. בשנת 1996 קיבלה ועדת הערר לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גימלאות) ]נוסח משולב[, התשמ"ה-1985 את ערעורו של מר אדיר שטיינר, וקבעה כי הוא זכאי לגימלאות לפי החוק כבן זוגו של קצין צה"ל שנפטר. (ע"ש 369/94 שטיינר נ` צה"ל, פס"ד מיום 5.12.96). הוועדה קבעה, כי עקרון השוויון ופס"ד דנילוביץ מחייבים לפרש את החוק כחל אף על המערער. בהעדר מחלוקת, שאילו היה המערער אשה היה הוא זכאי לכל הזכויות, הרי הכוונה לשלול את הזכויות נעוצה אך ורק בעובדת היותו גבר, הדגישה הוועדה. אף מבחינת תכלית החוק נשוא דיונה – תכלית כלכלית במהותה, שבאה להבטיח את הקיום הכלכלי של התא המשפחתי – הגיעה ועדת הערר למסקנה, כי בהתקיים חיי שיתוף, עליהם אין חולק, אין במינו של בן הזוג כדי להדירו מתחולת אותו החוק. אשר על כן, פרשנות, המאפשרת יצירת אבחנה בלתי רלבנטית ופסולה בין בני זוג, תוך שלילת הזכות הנטענת במלואה, אינה מוציאה מהכח אל הפועל את תכליתה של הנורמה, הגלומה בלשון החוק. פרשנות כזו מכרסמת בעקרון החוקתי לשוויון, ודינה להדחות בפני פרשנות המקיימת את עקרון השוויון.
(למען שלמות התמונה יצויין, כי שנה וחצי קודם לכן דחתה ועדת הערר לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 ערעור דומה של מר שטיינר, למרות שלשון החוק דומה (ע"מ 8/94, פסק דין מיום 13.8.95). על שתי ההחלטות הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי. בסופו של דבר פרקליטות המדינה והפרקליטות הצבאית יזמו הסכם עם מר שטיינר, לפיו משולמת לו גימלה חודשית, ולפיכך הערעורים נמחקו).

48. בשנת 1998 הכיר נציב שירות המדינה בזכאותו של בן זוג בן אותו המין של עובד מדינה לקצבת שארים למרות לשונו של חוק שירות המדינה (גמלאות) ]נוסח משולב[, התש"ל- 1970, הזהה להגדרה שהובאה לעיל לגבי חייל צה"ל.

49. בעקבות עתירה לבג"צ, החליט שר הבטחון בשנת 1997 להכיר בבן זוג בן אותו המין של קצין צה"ל שנפטר כזכאי לזכויות הנצחה הניתנות לבני זוג (בג"צ 5398/96 שטיינר נ` שר הבטחון, תקדין-עליון 97 (1) 244).

50. בשנת 1997 בית משפט השלום בחיפה פירש לראשונה את המונח `בן זוג` שבחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991, ככולל גם בן זוג מאותו המין, תוך שקבע כי עליו לשים כנר לרגליו את פסק הדין בבג"צ דנילוביץ (תמ"ש 32520/97); ובדומה בשנת 2001 הוציא בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב מכוח אותו החוק צו להגנתו של אדם, שהותקף ע"י בן זוג מאותו המין (תמ"ש 48260/01).

51. בשנת 1998 הנחה היועץ המשפטי לממשלה את אגף המכס לאפשר לבן זוג בן אותו המין של עולה חדש להשתמש ברכב פטור ממסים של העולה, בהתאם למדיניות הנוהגת לגבי ידועים בציבור.

52. מאז שנת 1999 מוענקים באופן שגרתי בבתי המשפט לענייני משפחה ברחבי המדינה צווי אפוטרופסות לבנות זוג, שבהם מוכרת כל אחת מהן כאפוטרופה נוספת על הילדים שילדה בת זוגה, ושאותם הן מגדלות יחדיו.

53. בשנת 2001 נתן בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק דין הצהרתי, הקובע כי שני גברים היו בני זוג וידועים בציבור, כך שלאחר פטירתו של אחד מהם זכאי השני לפנסיית השארים של בן זוגו המנוח (ע.ב 3816/01 פטריק לוי נ` מבטחים, מיום 25.6.01).

54. ועוד בשנת 2001, לראשונה ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע תוקף של פסק דין להסכם, שנערך בין בנות זוג (תמ"ש 8510/01 מיום 12.8.01).

55. בדצמבר 2002 חלה התפתחות נוספת בתמ"ש 8510/01 הנ"ל, כאשר בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע אישר גם הסכם למזונות הקטין, שנולד לאחת מבנות הזוג, ואשר אותו הן מגדלות בצוותא.

56. בדומה, ניתן בפברואר 2004 על ידי בית הדין לענייני משפחה בתל אביב תוקף של פסק דין להסכם, שנערך על ידי שני גברים. בפסק הדין נקבע, כי המונח "בן זוג" בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 כולל אף את בני הזוג מאותו המין (תמ"ש 3140/03).

57. בשנת 2002 קיבל בג"צ את עתירתן של בנות זוג, שהאחת ילדה ילד והשנייה אימצה אותו בארה"ב, והורה למשרד הפנים לרשום במרשם האוכלוסין את האם המאמצת כאמו של הקטין (בג"צ 1779/99 ברנר-קדיש נ` שר הפנים, פ"ד נד (2) 368; נתקבלה בקשת שר הפנים לקיים דיון נוסף על פסק הדין).

58. בשנים האחרונות אימץ משרד הפנים נוהל, על פיו אדם בעל אזרחות זרה, שהוא בן זוג בן אותו המין של ישראלי, זכאי למעמד במסגרת איחוד משפחות כפי שמקובל לגבי בן זוג בן המין השונה.

59. בשנת 2001 הסכים משרד הפנים ליתן לבן זוג בן אותו המין תעודת פטירה של בן זוגו. זאת לאחר שבתחילה סירב משרד הפנים לבקשה בטענה שהנותר בחיים אינו "קרוב", הזכאי לקבל את תעודת הפטירה.

60. בינואר 2002 החליטה עיריית תל אביב-יפו להעניק לבני זוג מאותו המין ולילדיהם שהינם תושבי העיר, הנחות בעבור צריכת שירותים עירוניים ושימוש במתקנים עירוניים, בדומה להנחות הניתנות לבני זוג נשואים ולילדיהם.

61. בפברואר 2004 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת פרקליטות המדינה לקבלת ערעור בבית המשפט העליון נגד מנהל מס שבח מקרקעין, ולהכרה בבני זוג מאותו המין כמי שזכאים לפטור ממס שבח וממס רכישה בעת העברת בעלות בדירת המגורים המשותפת, כפי שזכאים בני זוג וידועים בציבור בני המינים השונים (ע"א 5178/03 שטיינר נ` מנהל מס שבח מקרקעין).

לאור כל האמור לעיל מתבקש בית הדין לקבוע, כי התובע הוא "אלמן" כהגדרתו בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, ולחלופין כי הוא בגדר "אלמנה" כהגדרתה בסעיף זה. כן מתבקש בית הדין לחייב את הנתבע בהוצאות.

23 במרץ, 2004

________________
דן יקיר, עו"ד
ב"כ התובע

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הזכות לקיום בכבוד (רווחה וקצבאות),הזכות לשוויון,זכויות חברתיות,זכויות להט"ב

סגור לתגובות.