עאוני בנא
בחודש מאי 2002, ובתום דיונים ארוכים ומקיפים, החליטו משרד החינוך וועד ראשי האוניברסיטאות לשנות את שיטת הקבלה לאוניברסיטאות. בעקבות החלטה זו הונהגה "שיטת המצרף" כחלופה לבחינה הפסיכומטרית בקבלה לאוניברסיטאות. לפי שיטה זו, מועמדים יוכלו להתקבל ללימודים אקדמיים על סמך ציוניהם בבחינות הבגרות בלבד (בשלושה נושאים – שפת אם, אנגלית ומתמטיקה או היסטוריה). השיטה נועדה כדי להרחיב את הנגישות להשכלה גבוהה לבני ולבנות האוכלוסיות החלשות בחברה.
בסוף חודש נובמבר 2003, הודיעו ראשי האוניברסיטאות ושרת החינוך, במפתיע, על ביטול שיטת המצרף. לטענתם, שיטת זו אינה מספקת אומדן נכון להצלחה בלימודים, וזאת, בין היתר, בשל "פערים משמעותיים" בין ציוני המצרף לבין ציוני הבחינה הפסיכומטרית, שנתגלו אצל מועמדים שהגישו גם ציון מצרף וגם ציון פסיכומטרי.
במועד בו נתקבלה ההחלטה לא היו בידי ראשי האוניברסיטאות נתוני אמת בדבר הישגיהם הלימודיים של סטודנטים, שהתקבלו לאוניברסיטאות לפי שיטת המצרף. האוניברסיטאות אף מודעות היטב לכך כי טרם חלף הזמן הנדרש כדי לבדוק באיזו מידה מספקת שיטת המצרף אומדן להצלחה בלימודים. שכן סטודנטים, שהתקבלו ללימודים לפי שיטה זו, טרם הספיקו לעבור ולו מבחן אחד במסגרת לימודיהם באוניברסיטאות, לפני קבלת ההחלטה על ביטול השיטה. בכל זאת מיהרו האוניברסיטאות לקבוע: השיטה נכשלה!
מראשי האוניברסיטאות נעלם כי הפערים בין ציון המצרף לבין ציון הפסיכומטרי הם תוצאה מתחייבת וידועה מראש. לולא הצפי לפערים כאלה, לא היו נשמעים קולות לשינוי שיטת הקבלה לאוניברסיטאות ולתיקון העיוות שבבחינה הפסיכומטרית. דווקא הפערים מוכיחים את הצלחתה של שיטת המצרף. בזכותם חל גידול משמעותי בשיעור הסטודנטים מאזורי מצוקה, שנתקבלו ללימודים באוניברסיטאות בשנה"ל תשס"ד, ובעיקר סטודנטים ערבים.
פערים אלה מחזקים את הספקות באשר לנייטרליות של הבחינה הפסיכומטרית ובאשר לקשר שבין הציון הפסיכומטרי להצלחה בלימודים. ההחלטה על הנהגת שיטת המצרף לא באה מהחלל הריק, והיא לא נתקבלה במקרה. שאלות מהותיות באשר לצידוק האקדמי והחברתי של הדרישה לבחינות כניסה וציון פסיכומטרי כתנאי סף לקבלה לאוניברסיטאות העסיקו בשנים האחרונות את החברה הישראלית, על גווניה השונים. שאלות אלו התעוררו לנוכח שיעורם המצומצם של סטודנטים ערבים וסטודנטים ממוצא מזרחי במוסדות להשכלה גבוהה בכלל ובחוגי הלימוד היוקרתיים בפרט. שיעור מצומצם זה אינו נובע מהבדלים אמיתיים באשר לסיכויי ההצלחה בלימודים אקדמיים בין סטודנטים אלה לבין סטודנטים מקרב קבוצות חזקות ומבוססות, שזוכות בייצוג הדומיננטי במוסדות להשכלה גבוהה. הדבר נובע מעצם קביעת אמות-מידה מוטות תרבותית, שבראשן הבחינה הפסיכומטרית.
הרבה נכתב והרבה נאמר על ההטיה התרבותית של הבחינה הפסיכומטרית. בחינה זו נועדה ותוכננה למועמדים בעלי רקע תרבותי מערבי, והיא לא מותאמת מבחינה תרבותית לקבוצות מסוימות באוכלוסייה, בעיקר ערבים ויהודים ממוצא מזרחי. בכך פוגעת הבחינה הפסיכומטרית בשוויון ההזדמנויות של בני קבוצות אלה. המועצה להשכלה גבוהה, שהיא הגוף הממלכתי המופקד על נושא ההשכלה הגבוהה בישראל, עמדה אף היא על חוסר התאמתה של הבחינה הפסיכומטרית לחברה ולתרבות הערבית/מזרחית. המועצה המליצה בעבר, בדו"ח רשמי מטעמה כי תוקם ועדה מקצועית, שתפקידה להתאים את הבחינה הפסיכומטרית לחברה ולתרבות הערבית.
נראה, כי מקבלי ההחלטות באוניברסיטאות שכחו, שהבעייתיות של הבחינה הפסיכומטרית היא זו שהולידה את הצורך בהנהגת שיטות קבלה חלופיות, שיבטיחו ניידות חברתית ומתן הזדמנות שווה לכל. אף נעלם מהם כי ההחלטה על הנהגת שיטת המצרף נתקבלה רק לאחר שהתברר, מבדיקות יסודיות שהאוניברסיטאות עצמן עשו, כי ניבוי ההצלחה בלימודים על-יסוד ציוני בחינות הבגרות דומה, אם לא זהה לחלוטין, לניבוי ההצלחה על יסוד הבחינה הפסיכומטרית.
עאוני בנא הוא עו"ד באגודה לזכויות האזרח ומגיש העתירה נגד ביטול שיטת הקבלה החדשה לאוניברסיטאות.
המאמר פורסם באתר walla בתאריך 13.2.04
