האגודה לזכויות האזרח פרסמה ב-22.7.03 את הדו"ח השנתי שלה בדבר מצב זכויות האדם בישראל. הדו"ח מתריע על התערערות מסוכנת של יסודות הדמוקרטיה ושל הסולידריות החברתית בישראל. בדו"ח, שכתבה נעמה ישובי, מנהלת מרכז המידע באגודה לזכויות האזרח, נאמר כי על אף, שהממשלה הנוכחית אינה נושאת לבדה באחריות להידרדרות, היא ממשיכה ביתר שאת מגמה, שנמשכת זה שנים אחדות. עיקרי מגמה זו, נאמר בדו"ח, הם: פגיעה אנושה בכל מערך השירותים החיוניים לאזרחים – בבריאות, בדיור, בחינוך, ובבטחון סוציאלי; פגיעה קשה בתעסוקה ובזכויות העובדים להיאבק על תנאי העבודה והפרישה; הפרטה גורפת, המעדיפה את רווחי המעטים על פני רווחת הרבים; פגיעה בזכויות המיעוט וערעור על מעמדה של מערכת המשפט כמגן הדמוקרטיה; דה-לגיטימציה של יריבים פוליטיים במחיר ויתור על עקרונות דמוקרטיים בסיסיים, כמו חופש הביטוי ושוויון בפני החוק. כל אלה בתוך גבולות המדינה, ואילו בשטחים הכבושים שלילה בוטה של זכויות האדם ופגיעה חסרת תקדים בחפים מפשע.
עוד מודגש בדוח, כי בשנה החולפת נפגעו הזכויות החברתיות עד כדי חשש לקריסה של מדינת הרווחה. בדו"ח מתוארת פגיעה חוזרת ונשנית בשכבות החלשות: קוצצו קצבאות הביטוח הלאומי, ובכלל זה דמי האבטלה, קצבאות הזקנה והבטחת ההכנסה. כן קוצץ הסיוע בשכר דירה. קיצוץ זה נוסף על שורה של קיצוצים קודמים, שגם בהם הנפגעים העיקריים היו החלשים בחברה. השנה, לראשונה, החליטה הממשלה שלא לדון כלל בהרחבתו של סל הבריאות ובעדכונו בתרופות וטכנולוגיות חדשות ומצילות חיים. רק בלחץ עתירה לבג"ץ שהגישה האגודה, יחד עם ארגונים נוספים, החליטה הממשלה להקצות סכום מזערי להרחבת הסל. גם סכום זה טרם הועבר בפועל, וחולים רבים במחלות קשות אינם זוכים לקבל תרופות, שעשויות להציל את חייהם. איום נוסף על הזכויות החברתיות התבטא בניסיונות לפגוע בחופש ההתארגנות של עובדים ובזכות השביתה. אי-השוויון הכלכלי-חברתי בישראל מצוי במגמה ברורה של החמרה. הממשלה, המעדיפה את רווחי המעטים על פני רווחת הרבים, הופכת את השירותים החברתיים מזכות לחסד.
ערעור יסודות דמוקרטיים: סקר, שפירסם השנה המכון הישראלי לדמוקרטיה, מצביע על נסיגה משמעותית בשיעור התמיכה של הציבור היהודי בישראל בנורמות דמוקרטיות. כמעט בכל המדדים, הדמוקרטיה הישראלית נופלת מרוב המדינות הדמוקרטיות בעולם. פעולות השלטון מצטרפות לא פעם למגמה זו: לפני כשנה החליטה הממשלה לתמוך בהצעת חוק, שתאפשר למינהל מקרקעי ישראל ולסוכנות היהודית להקצות קרקעות ליישובים, המיועדים ליהודים בלבד. הצעה זו נועדה להכשיר נוהג, שבג"ץ פסל בעקבות עתירת האגודה בעניין קעדאן. היא הוקפאה בעקבות ביקורת נוקבת, אך התמיכה לה זכתה מעוררת דאגה. נעשו נסיונות, לקראת הבחירות האחרונות, לפסול רשימות, המייצגות חלקים נרחבים מן הציבור הערבי. לראשונה נעשה שימוש בסעיף, המתיר לשר הפנים לשלול אזרחות מאדם, שביצע פעילות חבלנית. תהליך זה עלול להוביל למדרון חלקלק של שלילת האזרחות גם מיריבים פוליטיים. בדו"ח מפורטות גם פגיעות מצד השלטונות בחופש הביטוי ובחופש העתונות. החינוך לדמוקרטיה ולזכויות אדם, שהנו תנאי לביסוס ולחיזוק הדמוקרטיה במדינה, כמעט ואינו קיים בפועל, לאחר קיצוץ בתקציבים ובסמכויות של מטה שנהר-קרמניצר במשרד החינוך.
תוכניות ממשלתיות לפיתוח המגזר הערבי: תוכניות לפיתוח המגזר הערבי, שהוכנו ללא שיתופם של נציגי מגזר זה, אינן מבוצעות. כספים, שכבר הוקצו למטרה זו, לא הועברו. תוכנית החומש לטיפול במגזר הבדואי הוכנה אף היא ללא שיתופם של הנוגעים בדבר ומבטאת גישה פטרונית, הכופה על ערביי הנגב לאמץ אורח חיים, שאינם מעונינים בו, וכן העברתם מכפריהם וריכוזם ביישובים, שאינם תואמים את צורכיהם.
תנאי הכליאה בבתי הסוהר ובבתי המעצר: תנאי הכליאה הנוכחיים בבתי הסוהר קשים ביותר, והצפיפות בהם גדולה בהרבה מהמקובל במדינות המערב. מצב זה החמיר מאוד עקב גידול חד במספר האסירים והעצירים הביטחוניים. כ-600 אסירים נאלצים לישון על הרצפה. במסגרת התוכנית הכלכלית התקבלה החלטה להפריט חלק משירותי הכליאה. החלטה זו מצטרפת למגמה כללית של הפרטת שירותים חברתיים, תוך העדפת שיקולי רווח והפסד על פני זכויות אדם בסיסיות; במקרה זה – זכויותיהם של האסירים.
אזרחות והתאזרחות: בוטל נוהל, שאיפשר לישראלי ובן זוגו הזר לצאת מישראל, להינשא בחו"ל ולחזור יחד לארץ. האמירו פי עשרה האגרות לטיפול בבקשות התאזרחות. הקלות במקרים הומניטריים שונים, ששר הפנים ביקש להנהיג והמצויים בתחום סמכותו, טורפדו על ידי היועץ המשפטי לממשלה ועל ידי ראש הממשלה עצמו. עקב כך מוסיפים רבים לחיות בארץ ללא אישור, בלי כל זכויות סוציאליות וביטוח בריאות, ותוך סכנה מוחשית של גירוש וניתוק מבני משפחותיהם הקרובים, לעתים מילדיהם הקטנים, ומהארץ בה חלקם נולדו ובגרו. כבר למעלה משנה מוקפאים כל ההליכים לאיחוד משפחות, שבהן אחד מבני הזוג ישראלי, והשני פלסטיני, וכעת נעשה ניסיון לעגן הקפאה זו בחוק. נפגעים מכך במיוחד הערבים אזרחי ישראל, אשר נישאו לתושבי השטחים.
זכויות האדם בשטחים: בשנה השלישית של אינתיפאדת אל-אקצה אנו עדים להידרדרות נוספת מבחינת הפגיעה בזכויות האדם, ובמיוחד לפגיעה חסרת-תקדים בחפים מפשע. אזרחים פלסטיניים רבים, שאף לדברי צה"ל אינם חשודים בפעילות טרור, ובהם נשים, קשישים וילדים קטנים, נהרגו ונפצעו כתוצאה מפעולות חיילי צה"ל, לרבות בעת פעולות חיסול יזומות. הרוב הגדול של מקרי המוות כלל לא נחקר, ורק קומץ כתבי אישום הוגש עד כה. הדו"ח מביא דוגמאות להתנכלויות והתעמרויות, רבות מהן במחסומי צה"ל, שהם מוקדים מרכזיים להפרות זכויות בשטחים הכבושים. הנהלים, המיועדים לאפשר מעבר של חולים במחסומים אינם מיושמים במלואם, ובמקרים רבים נמנע מעבר של חולים ושל יולדות, עד כדי גרימת נזק בריאותי ואף מקרי מוות. נעשה שימוש גורף בעוצר ובחסימת דרכים, תוך פגיעה קשה ביכולת התושבים לנהל חיים תקינים ובפרנסתם. נמשך השימוש, שעושה צה"ל, בפלסטינים כ"מגן אנושי". פעולות אלה אף זכו לאישור בג"ץ, תוך התניה, בין היתר, בהסכמתו של הפלסטיני הנבחר לביצוע המשימה. לא ברור, כמובן, מה ערכה של "הסכמה" מעין זו.
