בג"ץ 2410/03
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
העותרות:
1. למיא אל ערג`א, ת"ז ——
2. האגודה לזכויות האזרח בישראל
כולם ע"י ב"כ עוה"ד מנאל חזאן ו/או דן יקיר ו/או רחל בנזימן ו/או הדס תגרי ו/או אבנר פינצ`וק ו/או נטע עמר ו/או עאוני בנא ו/או מיכל פינצ`וק ו/או לילה מרגלית ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או נעה שטיין ו/או סוניה בולוס
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
ת"ד 35401, ירושלים 91352
טל: 02-6521218; פקס: 02-6521219
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות צה"ל ביהודה והשומרון
לשכת אלוף פיקוד מרכז 64, ד"צ 02367, צה"ל
מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי, המורה למשיב לבוא וליתן טעם כדלקמן:
1. מדוע לא יסיר לאלתר את המחסומים הפיסיים ויתקן את הכבישים, המפורטים בסעיף 7 להלן, באופן שיאפשר תנועה סבירה וסדירה של הולכי רגל וכלי רכב אל שכונת "טאלית`א קומי" בעיר בית ג`אלא וממנה.
2. מדוע לא יימנע מלהשתמש באמצעים אלה בצירי התנועה הנ"ל בעתיד.
עתירה זו עניינה הפגיעה הקשה והבלתי סבירה בחופש התנועה של תושבי שכונת "טאלית`א קומי" (להלן "השכונה") בבית ג`אלא. עם פרוץ האינתיפאדה, בראשית חודש אוקטובר 2000, החל המשיב להשתמש באמצעים, כגון מצור וכיתור, להגבלת תנועתם של תושבים פלסטינים. בסמוך לאותו מועד חסם הצבא במחסומים פיזיים את כל הדרכים, המחברות בין השכונה לבין שאר חלקי העיר בית ג`אלא. מאז ועד למועד הגשת עתירה זו, למעט תקופות קצרות ביותר כפי שיתואר להלן, כל צירי התנועה, המחברים את השכונה עם העיר בית ג`אלא, חסומים לתנועת כלי רכב, וברובם גם לתנועת הולכי רגל.
הפגיעה הקשה בחופש התנועה, תוך שימוש באמצעים הדרסטיים והדרקוניים, הננקטים ע"י המשיב במשך למעלה משנתיים ברציפות, גוררת עמה הפרות חמורות ביותר של זכויות האדם הבסיסיות של תושבי השכונה נשוא עתירה זו, ובין היתר: הזכות לכבוד, הזכות לבריאות ולקבלת טיפול רפואי, הזכות לחינוך והזכות לתנאי מחייה מינימליים של התושבים, כפי שיפורט להלן.
אשר על כן, בשל חומרת הפגיעות היומיומיות והמתמשכות בזכויות האדם של תושבי שכונת "טאלית`א קומי", מתבקש בית המשפט לקיים דיון דחוף בעתירה זו.
ואלה נימוקי העתירה:
1. העותרת מס` 1 (להלן – העותרת) הינה תושבת שכונת טאלית`א קומי שבעיר בית ג`אלא. היא נשואה ואם לשלוש בנות, ועובדת בעמותת "ידיד לחולה" כטכנאית רנטגן.
2. שכונת "טאלית`א קומי" היא שכונה בפאתיה המערביים של העיר בית ג`אלא. השכונה בנויה רובה ככולה בתי מגורים, ובמרכזה ממוקם בית הספר "טאלית`א קומי". השכונה מהווה חלק בלתי נפרד מן השטח המוניציפאלי של העיר בית ג`אלא, ובתיה צמודים לבתי העיר. תושבי השכונה – כ- 92 משפחות המונות כ- 500 נפש, מתפרנסים רובם ככולם במקומות עבודה ומסחר בעיר גופא. השכונה היא רחוב מרכזי ארוך, שלאורכו ניצבים בתי המגורים. השכונה גובלת בכביש המנהרות, כביש מס` 60. האזור מסווג כאזור C, ונמצא בשליטה ישראלית מלאה. בשכונה אין מרכז מסחרי או עסקי, והתושבים תלויים בעיר בית ג`אלא בניהול חיי היומיום שלהם, לרבות לעניין שירותי בריאות, חינוך, דת, אספקת מזון וצרכי קיום אחרים. כך גם תלויים תושבי השכונה בעיריית בית ג`אלא בכל עניין הקשור לשירותים המוניציפאליים, כולל אלה הבסיסיים ביותר: מים, תברואה, ביוב, חשמל וכיוצ"ב.
3. בשכונה מתגורר רופא אורטופד אחד, ומלבדו אין בשכונה רופאים, אין בה בית חולים, מרפאה או בית מרקחת.
4. במרכז השכונה נמצא בית הספר "טאלית`א קומי". חלק מהתלמידים שלומדים בו הם תושבי השכונה, אשר מגיעים אליו הן ברכב הן ברגל. הכניסה הראשית המערבית לבית הספר נסגרה על פי הוראת המשיב.
5. אין בשכונה בתי תפילה, כגון כנסיה ואף לא בית קברות.
6. בשכונה חנות מכולת אחת.
הדרכים המחברות את השכונה לעיר בית ג`אלא:
שבע דרכים מחברות בין השכונה לעיר בית ג`אלא. ארבע מתוכן שימשו עד לפני האינתיפאדה למעבר כלי רכב, ואילו שלוש דרכים שימשו למעבר הולכי רגל בלבד, כפי שיפורט להלן:
א. דרך מתחם מנזר כרימזאן – למעבר כלי רכב.
ב. שביל בית החולים "אל ג`מעיה אלערביה".
ג. דרך "פנורמה" שליד משרדי התיאום והקישור D.C.O. – למעבר כלי רכב.
ד. שביל שליד בית משפחת טקאטקה.
ה. דרך שכונת א-סדר – למעבר כלי רכב.
ו. דרך פרויקט השיכון החדש.
ז. דרך פרויקט השיכון המערבי – למעבר כלי רכב.
מצ"ב מפה, עליה מסומנות הדרכים החסומות, כנספח ע/1;
כמו כן מצורפות בזה תמונות של החסימות הפיזיות של הדרכים הנ"ל ומסומנות:
א. שביל בית החולים "אל ג`מעיה אלערביה" – ע/2
ב. דרך "פנורמה" שליד משרדי התיאום והקישור D.C.O. – ע/3
ג. שביל שליד בית משפחת ט` – ע/4
ד. דרך שכונת א-סדר – למעבר כלי רכב – ע/5
ה. דרך פרויקט השיכון החדש – ע/6
ו. דרך פרויקט השיכון המערבי – למעבר כלי רכב – ע/7.
7. בסמוך לתחילת האינתיפאדה, בחודש אוקטובר 2000, חסמו כוחות הצבא במחסומים פיזיים את כל הדרכים, המחברות בין השכונה לבין שאר חלקי העיר. החסימות בוצעו באמצעות עקירת כבישים, הערמת תלים גבוהים של עפר ופסולת בנתיבי התנועה, והנחת סלעים גדולים על הדרכים. בכביש ה- D.C.O – דרך המלך המחברת בין השכונה לעיר בית ג`אלא – הוצבו קוביות בטון, אך בתקופת מבצע "חומת מגן", באפריל 2002, עת הוטל עוצר מלא על העיר בית ג`אלא, פתח המשיב את הכביש בשעות בהן הוסר העוצר, ואיפשר רק מעבר מבוקר של משאיות מזון ומוצרים חיוניים אל תוך העיר דרך כביש זה, וחזר לסגור אותו מיד לאחר תום התקופה של "חומת מגן".
8. מאז מבצע "חומת מגן" ועד היום עיבה המשיב את החסימות והיקשה עוד יותר על מעבר התושבים. היום אף כביש ה- D.C.O חסום באופן קבוע באמצעות קוביות בטון, שהוצבו לרוחבו. בכך נחסמה לחלוטין גם דרך זו לתנועה ברכב.
9. בנוסף לחסימות הפיזיות, סובבים בכל שעות היום והלילה סיורי צבא ברחובות השכונה, והחיילים בודקים ומפקחים באופן צמוד על כל הבאים והיוצאים אל השכונה וממנה.
10. ונדגיש: יציאת התושבים מהשכונה אל כביש המנהרות, הוא כביש 60, חסומה על ידי מחסום המנהרות. על אותו הכביש לכיוון חברון נאסרה כליל תנועת תושבים פלסטינים, ומחסום כפר אל ח`דר הסמוך חוסם את הגישה לאל ח`דר וממנה. רוצה לומר: באמצעות מחסומים אלה נמנעת כניסה לא מבוקרת של תושבי שטח A אל תוך שטח מדינת ישראל. אשר על כן. חסימת המעברים נשוא עתירה זו, פועלת קשות אך כנגד תושבי השכונה, ואינה באה כדי לחסום מפני הגעת תושבי שטח A אל כביש המנהרות או אל שטח ישראל.
11. התיאור לעיל מעיד, כי שכונת "טאלית`א קומי" היא פרבר מגורים, הקשור בטבורו לעיר בית ג`אלא כספקית של מכלול השירותים לו נזקקים תושבי השכונה. התושבים משלמים את המסים העירוניים לעיריית בית ג`אלא, והעיר היא מקור פרנסתם ומקור השירותים, לו הם נזקקים בניהול חיי היומיום. חסימת כל הדרכים ניתקה למעשה באופן מוחלט את המעבר בין השכונה לבין העיר בית ג`אלא, ובכך ניתקה את השכונה מטבורה העירוני, ומעידה על הפגיעה הקשה בחופש התנועה של התושבים, אשר גוררת עמה, באופן בלתי נמנע, פגיעות מיידיות ועמוקות גם בזכויות אדם בסיסיות נוספות, עד כדי פגיעה ממשית ביכולת התושבים לנהל חיי יומיום סבירים ובתנאים אנושיים מינימליים.
12. להלן נתייחס לפגיעות החמורות בזכויות אדם בסיסיות, המהוות תולדה ישירה מחסימת כל הדרכים כמתואר לעיל.
הזכות לבריאות ולטיפול רפואי
13. בהעדר בית חולים, מרפאה ובית מרקחת בשכונה, ומשום שמתגורר בה רק רופא אורטופד, נשללת מהתושבים הנגישות לשרותי רפואה ראשונית. בית החולים "אל ג`מעיה אלערביה" ממוקם כק"מ אחד בלבד מעבר למחסום ה-D.C.O. בתוך בית ג`אלא. אולם חסימת מעבר זה בקוביות בטון מאפשרת לתושבים להגיע לבית החולים רק בנסיעה רבת תלאות בדרך ואלג`ה, כמתואר לעיל. בכך מנותקים התושבים למעשה גם מבית חולים זה, הנמצא כמטחווי קשת מחצרות בתיהם. בשל חסימת הדרכים למעבר כלי רכב, לא מתאפשר מעבר חופשי של אמבולנס אל השכונה וממנה, ואין באפשרות הרופאים המתגוררים בעיר להגיע לשכונה ברכבם. מצוקת התושבים מחמירה עוד יותר בלילות, שאז המעבר ברגל מסוכן אף הוא, וכאמור מעוכבים הבאים והיוצאים על ידי סיורי הצבא.
14. ביום ראשון, 23 בפברואר בסביבות השעה ארבע אחה"צ, עשתה העותרת את דרכה חזרה מבית ג`אלא לביתה לאחר שערכה שם קניות, ובניסיון לעבור ברגל את המחסום שליד פרויקט השיכון המערבי, החליקה על ערימת העפר הבוצית. בתה ר` היתה איתה ועזרה לה לקום. בהעדר יכולת להזעיק אמבולנס העדיפה להגיע לביתה שבשכונה במקום לחכות עד הגעת רכב כלשהו. רופא הגיע לטפל בה בבית, רשם לה תרופות לשיכוך כאבים, ואבחן פגיעה בגב התחתון. כעבור חמישה ימים ומשלא חלפו כאביה, הובהלה לבית החולים "אלג`מעיה אלערביה" ברכב מהבית עד לשער של ביה"ס טלית`א קומי, שם ביקשה מהשוער לפתוח לה את השער בגלל הנסיבות המיוחדות של מצבה, ומשם הלכה ברגל כאשר היא נשענת על בתה ר`. השתיים חצו את מתחם בית הספר, מונית חיכתה מהצד השני של בית הספר, ומשם הסיעה אותן לבית החולים. בבית החולים אבחנו את הפגיעה כפריצת דיסק. מאז התאונה ועד היום נמצאת העותרת בחופשת מחלה מהעבודה, ושוהה בבית. אין ביכולתה לעשות מאומה מעבודות הבית, והיא נאלצת לשהות במיטה ולנוח.
15. לפני כתשעה חודשים לקה תושב השכונה מר י` ס` בהתקף לב. האמבולנס שהוזעק מהעיר בית ג`אלא לא יכול היה להגיע לשכונה. כתוצאה מכך מת מר ס` מוות קליני, ונפטר יומיים לאחר מכן בבית החולים "אל חוסיין". רופאי בית החולים קבעו, כי לו הועבר אליו במהירות, ניתן היה להציל את חייו.
הזכות לחינוך
16. כפי שנאמר לעיל, נחסמה לפי הוראת המשיב הכניסה לבית הספר "טאלית`א קומי", הפונה אל השכונה. הדרכים, ששימשו את התלמידים להגעה לבית הספר בכלי רכב על ידי נסיעה בתוך העיר בית ג`אלא, חסומות אף הן. כמו כן, כל השבילים לבית הספר, אשר שימשו את התלמידים להליכה היומית הרגלית לבית ספרם, נחסמו על ידי ערמות עפר, שהופכות לערמות בוציות מחליקות בחורף.
הזכות לחופש הדת והפולחן
17. ביום 11.2.01 נפטר ג` מ` צ` בביתו בשכונת "טאלית`א קומי". המשפחה פנתה בבקשה למשרד ה-D.C.O. הקרוב להתיר את העברת גופת המנוח ברכב מביתו אל הכנסייה, הנמצאת בשטח העיר בית ג`אלא, כדי לקיים שם את טקס הקבורה על פי מנהגי הדת הנוצרית. בקשתם סורבה. בני המשפחה נאלצו לשאת את ארון הקבורה ובו הגופה על כתפיהם דרך השדות, וזאת עד למקום אליו הורשה רכב ההלוויות להגיע, וממנו התאפשר המשך מסע ההלוויה לכנסייה.
18. בהעדר בתי תפילה כגון כנסיות בשכונה נאלצים התושבים ללכת רגלית, בדרכי החתחתים כאמור, לשם ביצוע מגוון הפעולות, הקשורות בקיום הפולחן הדתי, ולשם קבלת כל שירותי הדת, להם הם נזקקים.
הזכות לתנאי חיים מינימאליים
20. כאמור, בשכונה מכולת אחת קטנה, שאין די בה כדי לספק באופן זמין את הדרוש לאדם בניהול חיי היומיום. גם למכולת זו מתקשים הספקים להעביר את סחורותיהם, משנמנעת כניסת משאיות הסחורה מתוך בית ג`אלא אל השכונה. כתוצאה מכך חסרים במכולת לעיתים קרובות פריטים בסיסיים. על כן נאלצים התושבים לערוך את רוב קניותיהם בעיר בית ג`אלא, וממנה להיגרר, חבילותיהם על גבם, בהליכה רגלית. ההליכה כרוכה בטיפוס על תלי הפסולת בין הסלעים והכבישים העקורים. בדרך זו נאלצים התושבים להעביר כל פריט גדול אחר, שאדם נזקק לו בחיי היומיום.
המצוקה מחריפה בחודשי החורף, עת הופכות הדרכים בוציות, חלקלקות ומסוכנות לטיפוס, וזאת בנוסף לחשיכה, המקדימה לרדת, ולקור המתגבר מאד באיזור זה.
21. השכונה סובלת ממצוקה קשה של אספקת שירותים מוניציפאליים. כך, למשל, פינוי האשפה מצריך תיאום מראש עם שלטונות הצבא. כך גם לגבי תיקונים במערכת הביוב, החשמל והטלפון. בשל כך נאלצים התושבים להמתין במשך שבועות וחודשים עד לקבלת השירות או ביצוע התיקון, ולרוב עליהם לדאוג לכך בעצמם.
הגבלת זכות התנועה
22. מזה שנתיים ברציפות מנותק למעשה הקשר הטבעי בין העיר בית ג`אלא לשכונת טאלית`א קומי, המהווה חלק אינטגרלי של העיר. השכונה מנותקת מן השירותים העירוניים וממרקם החיים הכולל והטבעי. מעבר התושבים אל העיר, הצמודה לחצרות בתיהם, כרוך בתלאות הדרך, מהסוג המאפיין מסעות למרחקים ארוכים. ונדגיש: אין איש הפטור מתלאות הניתוק, שנכפה על תושבי השכונה, והן נחלת הכל – המתים והחיים, השמחים והאבלים, החולים והבריאים, העובדים והנזקקים לשירות או קניה ומשאם על גבם. זקנים וזקנות, חולים ומוגבלים, נשים הרות בדרכן אל הרופא או לבית החולים – כאשר הכורעות ללדת נישאות על כפיים – תינוקות בזרועות הוריהם, פעוטות הנשרכים אחריהם, תלמידי בית ספר בדרכם אל מוסדות החינוך, עובדים בדרכם לעמל יומם, בני נוער המבקשים לקיים חיים חברתיים, בני משפחה, המבקשים לבקר את קרוביהם. כולם, בבגדי חול וחג, יום אחר יום אחר יום, מטפסים על ערמות הפסולת, נדחקים בין הסלעים ומבוססים בבוץ. מכולם נשללת למעשה הזכות הבסיסית לתנועה חופשית באזור מגוריהם הקרוב ביותר.
23. בשל חסימת הדרכים והמחסומים הרבים הפזורים באזור, נאלצים התושבים לנסוע במוניות מחסימה לחסימה, דבר הכרוך בהוצאות כספיות ניכרות. הוצאות אלה מכבידות מאד על התקציב המשפחתי, שנדלדל מאז פרוץ האינתיפאדה, ובמיוחד בנסיבות אלה, בהן מנותקת שכונת מגורים אחת, שאין בה אזור מסחרי, מן העיר, בה היא תלויה בכל היבט מהיבטי החיים.
פניות העותרת 2
24. ביום 13 ביוני 2002, לאחר שהתקבלו במשרדי העותרת 2 תלונות מצד תושבי שכונת "טאלית`א קומי" על מצוקתם בשל חסימת כל הדרכים כמתואר לעיל, פנתה העותרת 2 במכתב אל אל"מ שלמה פוליטיס, היועץ המשפטי לאיו"ש, וביקשה לפעול להסדרת מעבר חופשי של תושבי השכונה לשאר חלקי העיר בית ג`אלא, ומבלי שידרשו להציג אישור מיוחד לשם כך; לפעול להסדרת מעבר חופשי של סחורות ושרותים אל השכונה; ולהורות לחיילי צה"ל ולשוטרי מג"ב לחדול מלהתנכל לתושבים ומלפגוע ברכושם. כן נשלחו תזכורות ביום 23.6.02, ביום 3.7.02 וביום 15.7.02.
מצ"ב העתק המכתב מיום 13.6.02, מסומן ע/8.
25. בתשובה מיום 7.8.02 ציין סגן רובי ציגלר, עוזר היועץ המשפטי, כי תנועת כלי רכב מהשכונה אל העיר בית ג`אלא מתאפשרת בדרך ולאג`ה במקרים בהם מעבר כזה נדרש. עוד מציין הוא בתשובתו, כי במקרים דחופים מתאפשר מעבר דרך צומת ה-X. (העותרות משערות כי הכוונה לצומת ה- D.C.O, החסומה על ידי קוביות בטון, ואין בה מחסום מאויש). כמו כן אישר סגן ציגלר, כי אכן ארעו מספר מקרים, בהם התנכלו חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב לתושבי השכונה.
מצ"ב העתק המכתב מיום 7.8.02, מסומן ע/9.
26. משנשאר הכתר ההדוק על שכונת "טאלית`א קומי" על כנו ושיפור אינו נראה באופק, פנתה העותרת 2 במכתב נוסף אל אל"מ פוליטיס, ביום 18.11.02, בו חזרה והצביעה על ההחרפה במצוקת התושבים, על האבסורד שבפתיחת דרך ולאג`ה בלבד למעבר כלי רכב, ועל הדרישה להפסיק את ההפרה המתמשכת של זכויות האדם הבסיסיות של תושבי השכונה.
מצ"ב העתק המכתב מיום 18.11.02, מסומן ע/10.
27. ביום 17.12.02 השיב סגן רובי ציגלר ופירט שלושה מסלולים, שיש בהם אליבא דמשיב, כדי למלא אחר כל צרכי התנועה של התושבים. צירים אלה הם:
א. דרך ולג`ה למעבר כלי רכב, אשר גם לשיטת המשיב עוברים בה רק אלה שמחזיקים היתר מיוחד לתנועה בכתר, שלא ניתן לכל תושבי השכונה.
ב. הציר המרכזי בשכונה, למעבר רגלי ובשיטת "גב אל גב". (ככל הנראה המדובר בדרך ה-D.C.O ).
ג. השביל הסמוך לבית הספר טאליתא קומי, למעבר רגלי (המופיע בתצלום ע/4).
עוד ציין סגן ציגלר, כי את הצרכים הבסיסיים של תושבי השכונה מספקות שתי החנויות שבשכונה, ואין מניעה לנוע לבית ג`אלא ברגל.
מצ"ב העתק המכתב מיום 17.12.02, מסומן ע/11.
28. באשר למעבר הולכי הרגל, החמיר המשיב גם עמם משהגביה את ערימות העפר והסלעים, וזאת אף בשביל הצר שליד חומת בית הספר טאלית`א קומי". ויוער: מעבר זה הוא אחד משלושת המסלולים, אשר המשיב מציין בתשובתו כחלופות המעבר הפתוחות לכיוון בית ג`אלא. (ראו סעיף 2.ג. למכתב ע/11).
29. באשר למעבר בשיטת "גב אל גב", דרך הציר המרכזי בין השכונה לבין בית ג`אלא, המסלול השני אותו מציין המשיב (ראו סעיף 2.ב. למכתב ע/11). מעבר זה אינו מתאפשר מאחר שמדובר במעבר מעל לערימת עפר וסלעים, המחייב את התושבים לשאת את המוצרים, אותם הם מבקשים להעביר, על כפיהם.
30. דרך וולג`ה – במכתב ע/11 מציע המשיב כחלופה לכל הדרכים החסומות למעבר ברכב את דרך ואלג`ה (ראו סעיף 2.א. למכתב ע/11). כך, במקום מעבר מיידי אל העיר באמצעות כביש הD.C.O.-, מחייב השימוש בדרך ואלג`ה נסיעה נוספת של כשמונה ק"מ בדרך צרה, משובשת ונטולת תאורה, המצריכה מעבר בין שני מחסומי צבא. המבקשים לנסוע בדרך זו נזקקים להיתרים מיוחדים למעבר בתוך כתרים, בהם יש להצטייד מראש על ידי פנייה ללשכת היועץ המשפטי של איו"ש. אולם, כעדות המשיב, היתרי תנועה בכתר אינם מונפקים לכלל תושבי השכונה. (ראו סעיף 4 למכתב ע/11). לא זאת אף זאת, הנסיעה בדרך זו מחייבת את הנוסע לעבור בשטח הפרטי של מנזר כרמיזאן. המעבר בשטח המנזר אינו מתאפשר באופן חופשי לציבור הרחב היות שאנשי המנזר פותחים וסוגרים את הדרך לצורכיהם ועל פי שיקול דעתם. ועל כל אלה, סופה של הדרך מוליך את הנוסעים בה לשכונת מלחה ורק משהגיעו אל השכונה מתאפשרת כניסתם ברכב לעיר בית ג`אלא, אשר מגבולה יצאו למעשה בראשיתו של המסע המפרך, ואשר אליה יכולים היו להגיע בתוך דקות בנסיעה בכביש ה- D.C.O.
31. המשיב אמנם מציין, כי הועיד לתושבים שלושה מסלולים, אולם, כפי שהצבענו לעיל, התנועה באותם מסלולים אינה פתוחה ואינה חופשית. על כן, אין מסלולים אלה בבחינת דרך במובן הרגיל והפשוט – נתיב המאפשר מעבר, באופן שבו עובר אדם מן הישוב בין שכונתו העירונית לעירו, זאת, במיוחד לאור העובדה, כי התושבים נדרשים לתאם בתיאום מורכב מראש פינוי אשפה ביתית, הגעת רכב קבורה, מעבר משאיות של סחורה. וכך, כאשר כל מעבר לעיר מחייב טיפוס על תלי עפר ופסולת גבוהים, משום שכל הכבישים עקורים או חסומים בקוביות בטון וערימות עפר וסלעים, וכך כאשר הנסיעה בדרך המלך מצריכה אישור מעבר, שלא הכל יזכו בו.
אמנם יש שלושה מסלולים, אך אין דרך פתוחה.
אמנת ג`נבה תחולה ועקרונות כלליים
32. מאז כיבוש השטחים בשנת 1967 שבה מדינת ישראל ומצהירה, כי היא רואה עצמה מחוייבת מרצונה להוראות ההומניטריות שבאמנה זו, וכי אכן מקפידה היא לקיימן הלכה למעשה. הצהרה זו אכיפה במשפט הפנימי בין מכוח הנחיות מטעם הממשלה כלפי מפקדי הצבא ובין מכוח כללי המשפט המינהלי.
בג"צ 393/82 ג`מעיית אסכאן נ` מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון ואח`, פ"ד לז (4) 785;
בג"צ 785/87 עפו נ` מפקד כוחות צה"ל, פ"ד מב(2) 4, 78;
בג"צ 3278/02 המוקד להגנת הפרט ואח` נ` מפקד כוחות צה"ל באזור הגדה המערבית (פס"ד מיום 18.12.02) פיסקה 23.
33. בבג"צ 3278/02 הנ"ל, בעניין תנאי המעצר במתקן עופר, קבע בית משפט נכבד זה, כי יש להתחשב בנקודת המוצא של אמנת ג`נבה הרביעית, הקבועה בסעיף 27 (פיסקה 25 לפסק דינו של הנשיא).
וזו לשון סעיף 27:
| " Protected persons are entiteled in all circumstances, to respect for their persons, their honour, their family rights, their religious convictions and practices, and their manners and customs. They shall at all times be humanely treated, and shall be protected especialy against all acts of violence or threats… " |
34. עינינו הרואות. זכותו של האדם המוגן, כי יקויימו כלפיו מכלול ההוראות ההומניטריות, לרבות הזכות לכבוד על מלוא הזכויות הגלומות בה, שמורה, והחובה לקיימן מוטלת על המשיב, הן מכוח המשפט המינהלי והן מכוח העקרונות והכללים של המשפט הבינלאומי.
ענישה קולקטיבית
35. תקנה 50 לתקנות האג אוסרת על ענישה קולקטיבית של אוכלוסיה בשל מעשים שנעשו על ידי פרטים מקרבה וזו לשונה:
| "No general penalty, pecuniary or otherwise, shall be inflicted upon the population on account of the acts of individuals for which they can not be regarded as jointly and severally responsibel " |
36. סעיף 33 לאמנת ג`נבה, הנמנה עם ההוראות ההומניטריות שבאמנה זו, אוסר באופן מוחלט וללא חריגים על הטלת עונשים קולקטיביים, ומעניק הגנה נרחבת מזו המוענקת בסעיף 50 לתקנות האג, מפני ענישה קולקטיבית, באשר הוא קובע:
| "No protected person may be punished for an offence he or she has not personally committed. Collective penalties and alike all measures of intimidation and terrorism are prohibited" |
37. כאמור, חוסם המשיב את כל הדרכים המקשרות בין השכונה לעיר, בין למעבר כלי רכב ובין למעבר הלכי רגל, לתקופה העולה על שנתיים. חסימת כל הדרכים וחסימתם למשך למעלה משנתיים ברציפות מהווה פעולה עונשית כלפי תושבי השכונה כולם, וככזו היא בחזקת ענישה קולקטיבית חמורה ואסורה על פי כל דין.
38. ונדגיש: שימוש כה נרחב וממושך באמצעים פיסיים כה קשים, הכוללים עקירת כבישים, יש בהם כדי להעיד לא רק על מניעים של ענישה כבדה, אלא גם, לכאורה, על כוונה לפגיעה יסודית וקשה בתשתית הפיזית של חיי התושבים. ברי לכל, כי החיים כמתואר לעיל הם חיים של סבל, אשר אותה נורמאליות לה מחויב לדאוג הכוח הכובש, נעדרת מהם מזה זמן רב. כך אף ברור, כי החזרה מדפוס ענישה זה אינו עניין של מה בכך, ויהיה כרוך במאמצים ובאמצעים ניכרים, שילכו ויאמירו עם חלוף הזמן.
חופש התנועה
39. חופש התנועה הוא גורם המגדיר זכויות נוספות, לרבות בריאות, חינוך, פולחן דתי וכיוצ"ב. שליטתו הבלעדית של המשיב בחופש התנועה של תושבי השטחים הכבושים, מאז הפעלת מדיניותו בהקשר ל"אינתיפאדת אל אקצא", משליכה באופן ישיר על האפשרות המעשית של תושבי שכונת "טאלית`א קומי" לממש את זכויות האדם האחרות, בהיותן קשורות ותלויות זו בזו.
הזכות לבריאות
40. הזכות לבריאות נקבעה כאחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר בשורה של אמנות בינלאומיות, אשר ישראל חתומה עליהם ואישררה אותן.
א. בין השאר קבועה הזכות בסעיף 25(1) של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (1948).
ב. אמנת ג`נבה הרביעית ב- 7 מסעיפיה מתייחסת להגנה על בריאות אזרחים בזמן מלחמה. בהקשר הנדון ישים במיוחד סעיף 16, לעניין ההגנה על חולים, על הלוקים בבריאותם ועל נשים בהריון.
ג. באמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות נקבע בסעיף 12(1) כי: "מדינות שהן צד באמנה זו מכירות בזכות הכל ליהנות מרמת הבריאות הגופנית והנפשית הגבוהה ביותר שאפשר להשיגה".
ד. סעיף 24(1) של אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, 1989 קובע כי: "המדינות החברות מכירות בזכותו של הילד להנאה מבריאות ברמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה…המדינות החברות ישתדלו להבטיח כי משום ילד לא תישלל הזכות לגישה לשירותי בריאות."
41. בחסימת הדרכים כאמור, הגוררת תופעות כגון: אמבולנסים, הנאלצים להאריך בדרכם ולתמרן בדרכים עקלקלות ובין מחסומים, חולים ויולדות, המתקשים להגיע לרופא ולבית החולים, אפילו זה השכונתי, רופאים, שאינם יכולים להגיע כאשר הם נקראים אל חולה, בכל אלה מתקיימת פגיעה ממשית ביכולת תושבי השכונה ליהנות מרמת הבריאות הגבוהה ביותר הניתנת להשגה באזור זה, המצביעה על כך, כי המשיב מפר את חובתו שבדין ושולל מהתושבים את זכותם לבריאות.
42. אשר על כן, מנוע המשיב מלהתנער מאחריותו לכבד את הזכות לבריאות במובנה הרחב, בין באופן ישיר ובין במניעת חופש תנועה אפקטיבי מתושבי השכונה, הגוררת עמה פגיעה משמעותית וממשית גם בזכות לבריאות.
הזכות לחינוך
43. הזכות לחינוך הוכרה בסעיף 26 של הכרזה האוניברסאלית לזכויות האדם; סעיף 2.13 ג של האמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות; סעיפים 4א של האמנה נגד אפליה בחינוך של אונסקו, 1962; וסעיף 5 לאמנה הבינלאומית בדבר חיסול כל צורות הפליה גזעית, 1965, קובעים את הזכות להגיע לגישה לחינוך גבוה.
44. על חשיבותה ומרכזיותה של הזכות לחינוך עמד בית משפט נכבד זה באומרו:
"אכן, החינוך הוא מכשיר חברתי אשר לא ניתן להפריז בחשיבותו… הוא מהווה יסוד הכרחי למימושו העצמי של האדם. הוא חיוני להצלחתו ולשגשוגו של כל פרט ופרט. הוא חיוני לקיומה של חברה, בה חיים ופועלים אנשים המשפרים את רווחתם ותורמים, בתוך כך, לרווחתה של הקהילה כולה".
בג"צ 1554/95 עמותת "שוחרי גיל"ת" נ` שר החינוך והתרבות, פ"ד נ(3) 2, 24.
45. ההכבדה שמכביד המשיב, מזה למעלה משנתיים ברציפות, על תנועת התלמידים לבתי הספר, בין לתוך השכונה ובין אל מחוצה לה, פוגעת באופן אקטיבי וממשי בזכותם לחינוך, ובכך פוגעת בהתפתחות ובצמיחה הן של הילדים והנערים והן בזו של החברה הפלסטינית בכל רובדי החיים, ומהווה הפרה בוטה של חובתו שבדין.
חוסר סבירות וחוסר מידתיות
46. מדיניות הכתר מונעת באופן קולקטיבי ובלתי סביר תנועת כלי רכב בגדה המערבית. מדיניות זו לוקה בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות קיצוניים, ובמיוחד כאשר מדובר בניתוק רצוף ומתמשך למעלה משנתיים של שכונה אחת מעירה, כפי שהדבר בענייננו.
47. המשיב מפעיל את מדיניותו לעניין חסימת הדרכים בכל ההיקף והחומרה, ואינו נוקט אך באותם האמצעים החיוניים באופן מוחלט כמתחייב מכללי המשפט הבינלאומי ומפסיקת בית משפט זה.
בג"צ 358/88 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח` נ` אלוף פיקוד המרכז ואח`, פ"ד מג(2) 529, 538;
בג"צ 660/88 הנ"ל, עמ` 678-679.
48. מתשובותיו של המשיב לפניות העותרת 2 עולה, כי המשיב לא שקל, טרם הפעלת מדיניות המחסומים הפיסיים והצבאיים, את חומרתו של הצעד לגבי שכונה אחת המנותקת מהעיר, שהיא חלק ממנה. השארתם בשטח של המחסומים הפיסיים, דבר שאינו מאפשר את פתיחתם המהירה, ואי תיקון דרכי הגישה העקורים ומניעת התנועה ברכב דרך המחסומים הצבאיים, מאותם תושבים להם אין מונפק היתר מעבר בכתרים, והכל במשך תקופה כה ארוכה, מעידה שבחלוף הזמן המשיב לא שקל באופן מחודש את התאמת השיטה כפי שעליו לשקול.
49. ככל שמתארך משך הזמן, בו נוקט המשיב באמצעי הפוגע בזכויות אדם בסיסיות, כך גדל הנטל הרובץ עליו לשוב ולבחון את הצדקת הפגיעה ואת מידתיותה. אין דינה של פגיעה לתקופה קצרה וקצובה כדינה של פגיעה כה ממושכת כבענייננו.
50. זכויות אדם אמורות להיות בסדר עדיפות גבוה, ויש להעניק להן משקל מיוחד בקבלת החלטות. השיקולים, שיש לשקול כאשר מדובר באירועים לתקופת זמן מוגבלת, שונים הם בתכלית מהשיקולים בעניין אירועים לתקופה ממושכת. אפילו מתקיימים שיקולים דומים ו/או זהים, הרי שהמשקל שיש ליתן להם בכל מקרה ומקרה הוא משקל שונה. במקרה, בו מדובר באירועים לתקופת זמן ממושכת וארוכה, ובנדון, במניעת מעבר חופשי של תושבי השכונה בכל הדרכים המקשרות את השכונה עם העיר בית ג`אלא, בתקופה רצופה העולה על שנתיים, יש ליתן משקל יתר לשיקולים בדבר רווחת האוכלוסיה והמשך חייהם הנורמליים והסדירים של התושבים.
"בתפיסה צבאית ארוכת מועד צרכי האוכלוסיה המקומית מקבלים יתר תוקף… חייה של האוכלוסיה, כחייו של היחיד, אינם שוקטים על השמרים אלא מצויים בתנועה מתמדת, שיש בה התפתחות, צמיחה ושינוי. ממשל צבאי אינו יכול להתעלם מכל אלה. אין הוא רשאי להקפיא את החיים" (בג"צ 393/82, עמ` 801).
הפרת המדיניות המוצהרת של המשיב
51. המשיב מפר אף את המדיניות, אשר הוא עצמו הצהיר עליה. בבג"צ 32/01 אלעדרה נ` מפקד כוחות צה"ל באיו"ש צויין, כי "הנחיית המשיב היא כללית להשאיר ציר תנועה פתוח לכלי רכב."
על מדיניות זו חזר והצהיר המשיב בבג"צ 2811/01 ריאחי נ` מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, וכן בדיון ביום 9.1.02 בבג"צ 3637/01 שקארנה נ` מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית.
מצ"ב העתק פסה"ד בבג"צ 3637/01, ומסומן ע/12.
52. ריבוי העתירות בתקופה קצרה יחסית, שעניינן חסימת כל דרכי הגישה ליישוב פלסטיני, בהן חוזר המשיב ומצהיר על מדיניותו כאמור, מעלה תהיות. לו עמד המשיב בדיבורו, מן הסתם לא היו העותרים נזקקים לשוב ולהתדפק על שערי בית המשפט. אולם עצם הגשת עתירות נוספות בשל חסימת הדרכים לישובים נוספים מלמדת, כי המשיב אינו מקיים את המדיניות, עליה הוא חוזר ומצהיר בפני בית המשפט. אי כיבוד מדיניותו המוצהרת מהווה הפרה בוטה, הן של כללי המינהל התקין, הן של הבטחותיו בפני בית המשפט הנכבד, והן של חובת תום הלב. לו קיים המשיב את שחזר והצהיר, והצהרותיו הן בחזקת הכרה בזכות אותה התחייב לכבד, איכות חייהם של התושבים הפלסטינים הייתה משתפרת, ופטורים הם היו מלחזור ולהתדפק על דלתות בית המשפט.
אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו על תנאי כמבוקש, ולאחר קבלת תשובת המשיב להפכו למוחלט.
_________________
מנאל חזאן, עו"ד
ב"כ העותרות
