קורסים במשטרה בתנאי פנימיה בלבד – פגיעה בזכות לשוויון

בג"צ 5235/01
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותרות:

1. אילת טננבאום
2. האגודה לזכויות האזרח בישראל

שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד מיכל פינצ`וק ו/או דן יקיר ו/או בלהה ברג ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או רינת קיטאי ו/או נטע עמר ו/או עאוני בנא

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
ת"ד 35401, ירושלים 91352
טל: 6521218-02 ; פקס: 6521219-02

– נגד –

המשיבים:

1. המפקח הכללי, משטרת ישראל
המטה הארצי
שיך ג`ראח
ירושלים

2. ראש אגף משאבי אנוש,
משטרת ישראל
המטה הארצי
שיך ג`ראח
ירושלים

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

זוהי עתירה למתן צו על תנאי, המופנה אל המשיבים, והמורה להם לבוא וליתן טעם:

1. מדוע לא ייקבע כי התפטרותה של העותרת מס` 1 (להלן העותרת) בטלה ולחלופין מדוע לא תבוטל התפטרותה והיא תשוב לשרת כחוקרת אלימות במשפחה או בכל תפקיד מנהלי אחר, בתנאי העסקה ושכר זהים לשל חוקרת אלימות במשפחה, עד אשר תצא לקורס שיטור בסיסי ולהשלמת חוקרים.
2. מדוע לא יאפשרו לעותרת, תוך 6 חודשים, להשתתף בקורס שיטור בסיסי ובקורס השלמת חוקרים, שלא בתנאי פנימייה.

3. מדוע לא תקיים משטרת ישראל, תוך 6 חודשים, את קורסי ההדרכה שלא בתנאי פנימייה, או לחלופין מדוע לא תפתח קורסי הדרכה שלא בתנאי פנימייה, בנוסף לקורסים הנערכים כיום בתנאי פנימייה בלבד.

בקשה לצו ביניים

העותרת, אם לתינוק בן שנה, סירבה לצאת להכשרה, הנערכת בתנאי פנימייה במשך כשבעה חודשים בשל הניתוק הממושך מבנה. בעקבות הודעה חד משמעית ממפקדיה כי אם לא תתפטר מרצונה – תפוטר, התפטרה העותרת ממשטרת ישראל בתאריך 23.4.01. סמוך לאחר התפטרותה הודיעה באת כוחה, כי היא מעונינת לשוב ולשרת במשטרת ישראל. למרות הזמן הרב שחלף, המשטרה עודנה בוחנת את הבקשה, זאת אף כי במקביל היא מגיסת לשורותיה שוטרים ושוטרות חדשים. התפטרות העותרת, בלחץ מפקדיה, הסבה לה עגמת נפש רבה. מזה כחודשיים תלויים חייה של העותרת על בלימה, העותרת מעונינת לשוב ולשרת במשטרה, בה השקיעה את מיטב מרצה בחמש השנים האחרונות ושם קיוותה להמשיך ולהתפתח מבחינה מקצועית ואישית. כמו כן נגרם לעותרת נזק כלכלי שכן כחודשיים אינה עובדת. לאור האמור לעיל מתבקש בית המשפט ליתן צו ביניים המורה למשיבים להשיב את העותרת לשורות המשטרה לאלתר, או להמנע מנקיטה בכל צעד אחר אשר עלול למנוע את השבתה, עד למתן פסק דין בעתירה.

מבוא

ענינה של עתירה זו הוא מדיניות משטרת ישראל לערוך את מרבית קורסי ההכשרה לתפקידים יעודיים, הנמשכים חודשים ארוכים, בתנאי פנימייה בלבד. בעבר קיימה המשטרה קורסי הכשרה שלא בתנאי פנימייה, אולם מסיבות תקציביות חדלה מכך. כיום נאלצים שוטרים ושוטרות, הורים לילדים, להיפרד מילדיהם לתקופות ממושכות על מנת ליטול חלק בקורסים החיוניים להמשך מילוי תפקידם במשטרה. מדיניות זו מפלה לרעה שוטרים הורים ובמיוחד אמהות.

הרקע העובדתי

1. העותרת התגייסה למשטרת ישראל במאי 1996 ושירתה כמפעילת בסיס של המשמר האזרחי בשכונת פסגת זאב בירושלים.

2. בספטמבר 1998, בעקבות בקשתה, החלה העותרת לשרת כחוקרת אלימות במשפחה בתחנה אזורית ציון. באותו מועד סברה העותרת, כי שיבוץ קבוע במערך החקירות מחייב הכשרה הכוללת קורס שיטור בסיסי בלבד. מאוחר יותר במהלך שירותה כחוקרת הובהר לה, כי ההכשרה הנדרשת כוללת לא רק קורס שיטור בסיסי, שאורכו כשלושה חודשים, אלא גם השלמה מגזרית, שאורכה כארבעה חודשים. שניהם נערכים בתנאי פנימיה.

3. חמש פעמים זומנה העותרת לצאת לקורס שיטור בסיסי:
א. העותרת זומנה לקורס, אשר מועד תחילתו היה ביוני 1999, כארבעה ימים לאחר נישואיה, והיא בחרה שלא לצאת אליו.
ב. ביולי 1999 זומנה העותרת לקורס, שתחילתו באוגוסט אותה שנה. בד בבד עם קבלת הזימון גילתה העותרת, כי הינה בהריון. העותרת דיווחה למפקדה הישיר ולקצינת כ"א בתחנת ציון כי היא בהריון, אולם ביקשה כי יאפשרו לה לצאת לקורס. זאת היות שידעה, כי לאחר הלידה תתקשה לצאת לקורס בתנאי פנימייה, וקידומה המקצועי במשטרה יעוכב אם לא יימנע לחלוטין. בקשתה של העותרת לצאת לקורס שיטור בסיסי נדחתה ע"י קצין רפואה ראשי של משטרת ישראל.
העותרת, אשר כאמור חששה מההשלכות המקצועיות והמשפחתיות העלולות לנבוע מאי יציאתה לקורס, קבלה בתאריך 28.7.99 כנגד החלטת קצין רפואה ראשי, אולם קבילתה נדחתה.
הקבילה ותשובת נציב קבילות שוטרים מצ"ב כנספח ע/1, ע/2 לעתירה.
ג. בעודה בחופשת לידה, זומנה העותרת לקורס נוסף, אך זימונה בוטל.
ד. מיד עם שובה מחופשת לידה זומנה העותרת פעם נוספת. גם זימון זה בוטל לאחר שהעותרת הודיעה לממונים עליה כי בן זוגה, גם הוא שוטר, נמצא בקורס בתנאי פנימייה בתקופה מקבילה, וכן כי בנה בן פחות משנה והיא עודנה מניקה אותו.
ה. העותרת זומנה לקורס נוסף, שהחל ב-21.1.01. יצויין, כי גם הפעם הקורס אמור היה להתחיל טרם מלאה שנה להולדת בנה של העותרת. העותרת סירבה לצאת לקורס בתנאי פנימייה בשל הניתוק הממושך מבנה בן השנה.

4. בעקבות סירובה לצאת לקורס זומנה העותרת לראיון אצל סגן מפקד תחנה אזורית ציון, אשר הבהיר לעותרת, כי היא חייבת לצאת לקורס שיטור בסיסי על מנת להמשיך ולשרת כחוקרת. בסיכום הראיון נקבע כדלקמן:

"שוטרת חיובית, ניתנה הבטחה על ידה כי לאחר שנה תצא לקורס נכון לעכשיו אין פתרון הולם לילד על אף נסיונות לבדוק אפשרויות לעבור קורס בתנאים אחרים אין כרגע פתרון. במידה ולא תצא לקורס תאלץ להפסיק שירותה במגזר האח"ק תבחן אפשרות שילובה ביח` אחרת עד מציאת פתרון לגידול הילד. תופנה לסממ"ז י-ם על מנת לבדוק שיבוצה במסגרת אחרת במידה ולא תצא לקורס"

דף הראיון מצ"ב כנספח ע/3 לעתירה.

5. כמסוכם, זומנה העותרת לראיון עם סגן מפקד מחוז ירושלים, בו נכחה גם ראש ענף כוח אדם של המחוז. במהלך הראיון הוסבר לעותרת פעם נוספת, כי באם לא תצא להכשרה לא יהיה מנוס מלהעבירה מתפקידה כחוקרת אלימות במשפחה ולהחזירה למשמר האזרחי. בסיכום הראיון הוחלט, כי לאור סירובה לצאת לקורס שיטור בסיסי תחזור העותרת לשרת בתפקידה הקודם במשמר האזרחי. העותרת נשלחה לתחנת ציון, שם צפויה היה להקלט בתפקידה החדש.

דף הראיון מצ"ב כנספח ע/4 לעתירה.

6. בתאריך 19.2.01 זומנה העותרת אל מפקד תחנת ציון לראיון בנוגע לשיבוצה. במהלך הראיון הדגישה העותרת, כי היא מעונינת להמשיך ולעבוד כחוקרת במשטרה, וכי אין היא רוצה לאבד את עבודתה עקב אי יציאה לקורס שיטור בסיסי. העותרת ציינה, כי תהיה מעונינת לצאת לקורס כשילדה יגדל, ושבה והדגישה כי אינה מעונינת לאבד את מקום עבודתה עד אז. בתום הראיון סוכם, כי העותרת תסופח לתפקיד מנהלתי בתחנת ציון למשך 3 חודשים.

דף הראיון מצ"ב כנספח ע/5 לעתירה.

7. בתאריך 26.2.01 פנתה ב"כ העותרת לראש היחידה לתכנון שכר, וביקשה כי העותרת תשולב בקורס שיטור בסיסי שלא בתנאי פנימייה

המכתב מצ"ב כנספח ע/6 לעתירה.

8. המכתב הועבר לטיפולה של ראש מדור שיבוץ וקידום בד"א, אשר בתאריך 18.3.01 השיבה כדלקמן:

"….יודגש כי כיום (הדגשה שלי מ`פ`) לא מתקיימים קורסי שיטור בסיסי והשלמה מגזרית באף אחד מבתי הספר המחוזיים והחלופה של קורס "סמלי אמהות" אינה קיימת (הופסקה לפני מספר שנים)…"
ובהמשך: "לסיכום מאחר וכיום אין הכשרות חלופיות להכשרה הנדרשת בתנאי פנימייה הנ"ל חייבת לצאת להכשרה אם ברצונה להמשיך ולהיות חוקרת"

המכתב מצ"ב כנספח ע/7 לעתירה.

9. בעקבות מכתב התשובה שוחחה ב"כ העותרת עם ראש מדור שיבוץ וקידום בד"א, סגן ניצב אלה שושנה. במהלך השיחה ציינה ב"כ העותרת את חששה של העותרת, כי תפוטר ממשרתה, ונענתה, כי פיטורי העותרת אינם עומדים על הפרק.

10. בתאריך 19.4.01 פנתה ב"כ העותרת במכתב נוסף לראש מדור שיבוץ וקידום בד"א. במכתב התריעה, כי חיוב שוטרים ושוטרות, לרבות העותרת, ליטול חלק בקורסים בתנאי פנימייה, במשך שבעה חודשים, כתנאי להמשך מילוי תפקידם במשטרה וקידומם המקצועי, פוגע בשוטרים הורים לילדים קטנים, ובמיוחד באמהות. כן התריעה, כי במצב הקיים היום, בעקבות ביטול קורסי הסמלות אשר היו נהוגים בעבר, מפרה משטרת ישראל את הוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, האוסר על מעביד להפלות בין עובדיו מחמת היותם הורים, בין היתר בקידום בעבודה ובהכשרה או בהשתלמות מקצועית, שכן הקורסים הקיימים היום הינם, גם אם לא להלכה הרי שלמעשה, סגורים בפני הורים לילדים קטנים.
ככול הנוגע לעותרת צויין, כי היא שואפת להמשיך ולשרת כחוקרת, וכי העסקתה בתפקיד אחר, ולו גם בתקופת ביניים עד אשר תצא לקורסי ההכשרה, פרושה מניעת צבירת וותק ונסיון ופגיעה בהתפתחותה המקצועית. אי לכך ביקשה ב"כ העותרת, כי תישקל בשנית האפשרות להשאיר את העותרת בתפקיד חוקרת עד אשר ימצא פתרון לה ולנשים רבות כמותה המשרתות במשטרת ישראל, וקידומן המקצועי מעוכב או נבלם עקב אי יציאתן לקורס.

המכתב מצ"ב כנספח ע/8 לעתירה.

11. בתאריך 23.4.01 נערך לעותרת ראיון נוסף אצל סגן מפקד מחוז ירושלים, בו נכחה אף הפעם ראש ענף כוח אדם של המחוז. כפי שניתן ללמוד מכותרת דף הראיון, נושא הראיון היה "המשך שירות". בראיון נדרשה העותרת פעם נוספת לצאת לקורס שיטור בסיסי. בהיותם מודעים לקושי הרב הכרוך ביציאת אם לתינוק בן שנה לקורס בתנאי פנימייה, העלו השניים כפתרון אפשרי שכירת עזרה בתשלום נמוך יחסית מתלמידת תיכון (במהלך החופש הגדול) או הסתייעות בעובדת זרה. העותרת דחתה פתרונות אלו, אשר ברי כי אין באפשרותם לפתור את הקושי הפיזי והנפשי הכרוח בפרידה ממושכת של אם מבנה הפעוט.

במסגרת הראיון הובהר חד משמעית לעותרת, כי נוכח סירובה לצאת לקורס שיטור בסיסי היא צפויה לפיטורים מהמשטרה. כמו כן נאמר לה מספר פעמים, כי מוטב לה להקדים ולהתפטר טרם תפוטר ע"י המשטרה.

12. בסיכום הראיון נקבע כדלקמן:

"הנושא יוגש שוב למת"א ציון לשיבוץ השוטרת במשמר האזרחי. במידה ולא תשובץ במשמר האזרחי ניתן להחליט על המשך שירותה בחקירות ובלבד שיקבע מועד ליציאתה להכשרה. במידה ולא יומלץ על פיטוריה מהחיל"

דף הראיון מצ"ב כנספח ע/9 לעתירה.

13. כפי שצויין קודם לכן, כבר בעקבות הראיון הקודם שנערך לעותרת עם סגן מפקד מחוז ירושלים, בתאריך 29.1.01, הופנתה העותרת לשיבוץ במשמר האזרחי בתחנת ציון. בדיעבד הסתבר לעותרת, הן בעקבות הראיון שערך לה מפקד התחנה והן בעקבות שיחה בלתי פורמלית אשר ניהלה עם מפקד המשמר האזרחי בתחנת ציון, כי אין הם מעונינים בשיבוץ העותרת או כל אם אחרת לתפקיד זה, ואכן כאמור, לאחר הראיון סופחה העותרת למינהלת תחנת ציון ולא למשמר האזרחי.

סגן מפקד מחוז ירושלים וראש ענף כ"א ידעו, כי נוכח עמדת מפקד התחנה אין טעם לשוב ולהפנות את העותרת למשמר האזרחי בתחנת ציון. כן ידעו השניים, כי העותרת מסרבת נחרצות לצאת להכשרה בתנאי פנימייה. לאור האמור קשה שלא לחוש, כי סיכום הראיון אינו אלא נסיון לדחות במעט, למראית עין, את ישום ההחלטה לפטר את העותרת.

14. עם תום הראיון שבה העותרת לתחנת ציון. העותרת הופנתה מייד למפקד התחנה, אשר מיהר להתפרץ לעברה בכעס. מפקד התחנה טען, כי הסכמתו בעבר לקבלה למחלקת ניהול בתחנת ציון היתה בגדר "טובה אישית", וכי כעת אין הוא מעוניין כי תמשיך ותשרת בתחנה יותר. מפקד התחנה הוסיף ואמר, כי ככול הנוגע אליו אין צורך שהעותרת תמשיך להופיע לעבודה, " איני רוצה אותך עוד יום אחד כאן".

15. בעקבות התפרצותו הקשה של מת"א ציון ונוכח דבריהם החד משמעיים של סגן מפקד מחוז ירושלים וראש ענף כוח אדם זמן קצר קודם לכן, מיהרה העותרת לקצינת כוח אדם בתחנת ציון והגישה את התפטרותה מהחייל. במכתב ההתפטרות כתבה העותרת, כי היא מתפטרת בשל הרצון להוציאה לקורס בן 7 חודשים בתנאי פנימייה, דבר שאינו אפשרי מבחינתה כרגע בהיותה אם לתינוק ובהעדר סידור הולם לילדה.

מכתב ההתפטרות מצ"ב כנספח ע/10 לעתירה.

16. בתאריך 2.5 שוחררה העותרת מהחייל.

מכתב השחרור מצ"ב כנספח ע/ 11 לעתירה.

17. בתאריך 7.5.01 פנתה ב"כ העותרת אל המשיב 2 (ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל) במכתב בו פרטה את השתלשלות הארועים, אשר הובילה להתפטרותה של העותרת. לבסוף ציינה, כי העותרת מעונינת לחזור בה מהתפטרותה, אשר נעשתה תחת לחץ, ותהה מוכנה לשוב ולהשתלב בכל עבודה משרדית, אשר תוצע לה במטה הארצי או באחת מתחנות המשטרה בירושלים (למעט תחנת ציון).

המכתב מצ"ב כנספח ע/12 לעתירה.

18. בתאריך 13.5.01 התקבל במשרדי ב"כ העותרת מכתב מאת ראש מדור שיבוץ וקידום בד"א, בו הודעה על שחרורה של העותרת מהחיל. מענה לנושאים העקרוניים, אשר הועלו במכתב מיום 19.4.01, יינתן, כך נכתב, ע"י הגורם המוסמך.
ואכן בתאריך 23.5.01 התקבלה במשרדי ב"כ העותרת תשובת קצין מדור תכנון ופיתוח, מיום 13.5.01 כדלקמן:

"…4. אין המשטרה יכולה בשלב זה לענות על צרכים ספציפים שמשמעותם מבחינת ההדרכה והעלות התקציבית אינה עומדת בפרופורציה לדרישות המבצעיות של המשטרה.
5. במקביל אנו מקיימים ועדת מעקב בראשות ר` אמ"ש, הדנה בדרכים לקידום הנשים במשטרה, אשר במסגרתה יועלה הנושא וידון למול צרכי המשטרה."

המכתב מצ"ב כנספח ע/13 לעתירה.

19. כבר כאן יודגש, כי קמ"ד תכנון ופיתוח אינה מצביעה על מניעה מהותית לקיום קורסי הכשרה שלא בתנאי פנימייה, כדוגמת פגיעה בתכנים ובהכשרה המקצועית, אלא על נימוקים תקציביים בלבד.

20. בתאריך 3.6.01 התקבל במשרדי ב"כ העותרת מכתב שכותרתו "אילת טננבאום – תשובת ביניים", לפיו נבחנת בקשתה של העותרת לשוב לעבודה מול הגורמים הנוגעים במערכת.

המכתב ומכתב התזכורת אשר קדם לו מצ"ב כנספח ע/14 לעתירה.

21. בתאריך 11.6.01 פנתה ב"כ העותרת לברר האם התקבלה החלטה סופית בעניינה של העותרת. עד מועד הגשת העתירה לא התקבלה כל תשובה מטעם המשיבים.

המכתב מצ"ב כנספח ע/15 לעתירה.

קידום מעמד האשה במשטרה

22. ועדת המעקב המוזכרת בסעיף 5 למכתבה של קצינת מדור תכנון ופיתוח (נספח ע/11 לעתירה) הינה וועדה, אשר הוקמה בעקבות עתירה, שהגישה העותרת 2 (בג"צ2979/96 פנינה בן גיאת ואח` נ` השר לבטחון פנים ואח`) כנגד ההפליה בקבלת נשים למשטרה ובקידומן בחייל. פסק הדין, בו עוגנה התחיבות המשטרה לכנס את ועדת המעקב בתום כל שנה על מנת לבחון את סוגיית קידום הנשים במשטרה , מצ"ב כנספח ע/16 לעתירה.

23. בעקבות הגשת העתירה הקימה משטרת ישראל ועדה, אשר ביוני 97` הגישה דו"ח בנושא גיוס נשים ושיבוצן במשטרת ישראל. לעניננו ראוי לציין, כי לצורך הכנת הדו"ח העידו בפני חברי הוועדה מומחים שונים, ביניהם גם עו"ד רבקה שקד, הממונה על קידום ושילוב נשים בשירות המדינה. בדבריה, אשר עיקריהם מופיעים בנספח ב` לדו"ח, מצביעה עו"ד שקד על ההפליה הנגרמת לנשים כתוצאה מקיום קורסים בתנאי פנימייה:

" קורסים בתנאי פנימייה זו שגיאה חמורה. הדרישה הזו היא מסוג הדרישות המפלה נשים, משום שהיא נוטלת מהן את שוויון ההזדמנויות. אומנם מגורים בתנאי פנימייה מאפשרים יצירת אווירת גיבוש, אבל אם המערכת רוצה הישג נוסף, היא צריכה להיות מסוגלת להגמיש בעיקר את החשיבה וללכת לקראת השוטרות שמתאמצות ומשלמות מחיר משפחתי . … השאלה שצריכה להיבדק היא איך לקיים קורס כזה שיהיה ברמה גבוהה ועם זאת תנאי השירות בו יהיו מתאימים גם להורים ואימהות. בשום פנים ואופן לא לפגוע ברמת ההכשרה ובאיכותה אבל להתחשב וללכת לקראת ההורים. האלסטיות של המערכת היא קריטית….."

נספח ב` לדו"ח מצ"ב כנספח ע/ 17 לעתירה.

למרות דברים נכוחים אלו, לא השכילו המשיבים להתאים את מערך ההכשרות במשטרת ישראל כך שתיפתר הבעיה הקשה, עליה מצביעה עו"ד שקד.

24. כמו כן יש לציין, כי בדו"ח האמור מצויין, כי במשטרת ישראל ישנו מסלול ייחודי לאמהות במגזר הייעודי – קורס סמלים מיוחד. ככל הנראה הכוונה היא לקורסים המוזכרים במכתבה של ראש מדור שיבוץ וקידום בד"א (נספח ע/7 לעתירה) כקורסים שנסגרו.

העמוד הרלוונטי מדו"ח משטרת ישראל, מצ"ב כנספח ע/18 לעתירה.

הטיעון המשפטי

25. מן החלק העובדתי של העתירה עולה הפגיעה הקשה בשוטרים ובשוטרות, הורים לילדים קטנים, אשר מתקשים ליטול חלק בקורסי הדרכה, בשל היותם בתנאי פנימייה. כתוצאה ממדיניות זו של משטרת ישראל מתקשים הורים לילדים קטנים להשתלב במשטרה בתפקידים ייעודיים, וקידומם בסולם הדרגות מתעכב.

26. כבר כאן ראוי להדגיש, כי במציאות החברתית הקיימת היום ישנה חפיפה בין פגיעה והפליה על רקע הורות לפגיעה והפליה על רקע מין. באופן היסטורי נחשב התפקיד של טיפול בפעוטות ובילדים צעירים לתפקידה הבלעדי של האם, דבר שפגע בהזדמנות השווה שלה להשתלב בשוק התעסוקה. החל משנת 1988, היא שנת חקיקת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988, אנו עדים בישראל למעבר הדרגתי, במישור המשפטי, לכיוון תפיסה שוויונית של הורות, המאפשרת לשני ההורים לשלב את עבודתם עם הורותם. עם זאת חשוב להכיר בכך שהמעבר עדיין לא הושלם. אף שהמשפט החל לאמץ תפיסה שוויונית של הורות, החברה עודנה רואה באם הנושאת העיקרית בנטל גידול הילדים, ובפועל האפליה בשוק העבודה הקשורה להורות ממשיכה להשפיע בעיקר על עובדות, ובענייננו, על שוטרות.
(ראו רדאי,פ`, "נשים בשוק התעסוקה" מעמד האשה בחברה ובמשפט, (הוצאת שוקן, תל אביב 1995) 64, 83).
מתשובת קמ"ד תכנון ופיתוח, כי הנושא מועבר לועדת המעקב הדנה בדרכים לקידום הנשים במשטרה, ניתן ללמוד כי גם בעיני משטרת ישראל, נשים הן הנפגעות העיקריות מקיום קורסים בתנאי פנימייה.

זכויות ההורה וחובותיו

27. המשפט בארץ ובעולם מכיר בחשיבות הקשר בין ההורה לילדו הן במישור האישי והן במישור החברתי, בהיות קשר זה אבן היסוד לחברה כולה. כן מכיר המשפט בצורך לסייע להורה לקיים קשר זה כראוי.

28. חובתו הבסיסית של הורה כלפי ילדו מעוגנת בסעיפים 14 ו-15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הקובעים את מעמד ההורים כאפוטרופסים הטבעיים של ילדם וקובעים את חובותיהם וזכויותיהם הבסיסיות כהורים:

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו" (ס` 15).

זכויות וחובות כרוכות עם כן אלו באלו בכל האמור לקשר שבין ההורה לילדו. ההורה חייב וזכאי לפעול למען ילדו. לשם כך מטילה עליו המערכת חובות, אך גם מעניקה לו זכויות שיגנו ויאפשרו לו למלא את התפקיד המורכב והנשגב – הורות לילד.

"נקודת המוצא העקרונית היא, כי המשפחה הטבעית היא היחידה הבסיסית של החברה. זהו "התא החברתי היסודי והקדום ביותר בתולדות האדם, שהיה, הווה ויהיה היסוד המשמש והמבטיח את קיומה של החברה האנושית". במסגרת יחידה זו מוטלת על כל אחד מההורים החובה לדאוג לבריאותו ולרווחתו (הפיסיות והנפשיות) של ילדם הקטין. יחד עם זאת, יש להם להורים גם זכויות. "אין חולק על כך כי זיקתו של ההורה לילדו אינה רק בגדר חובה אלא גם בגדר זכות". מהותה של זכות זו היא, כי את החובות כלפי הילד הקטין רשאים למלא ההורים – הם ולא זולתם. זכותו המשפטית של ההורה היא כי הוא, ולא אחר, יקיים את החובות כלפי ילדו… זכות זו של ההורים היא זכות קוונסטיטוציונית חשובה, שכן היא מהווה ביטוי לקשר הטבעי – "קול-הדם" בלשונו של מ"מ הנשיא, השופט חשין – שבין הורים לילדיהם… זכות זו של ההורים אינה זכות קניין או מעין קניין. היא אך ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדים. "אין לך נכס היקר לאדם יותר מן הקשר הנפשי בין הורים וילדם הטבעי, שבו הם רואים את פרי אהבתם, עצמם ובשרם, ואת דור ההמשך הנושא בחובו את מטענם התורשתי".

(דברי השופט ברק בע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ` פלונית, פ"ד לח(1) 461, 467. מראי מקום הושמטו).

29. חשיבות מיוחדת ייחס המחוקק להגנה על ההורה העובד. בהיותו מודע לקושי הנפשי והפיזי, שבשילוב בין עבודה להורות, ולאינטרסים הכלכליים הפועלים בתחום זה והעלולים לדחוק הורים לילדים קטנים, בעיקר אמהות, מחוץ לשוק העבודה, מצא המחוקק לנכון לחוקק סידרה של חוקים, המגינים על ההורה העובד.
ראשון בהיקף תחולתו, והרלוונטי ביותר לענייננו הוא חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, האוסר על מעביד להפלות הורה לרעה בקבלתו לעבודה, בתנאי העבודה, בקידום או בהכשרה מקצועית.

30. לאיסור הפליה בעבודה מטעמי הורות מטרה כפולה: ראשית, לאפשר להורים המעוניינים בכך להשתלב בשוק העבודה מבלי שיהיו מופלים לרעה בקבלה לעבודה ובתנאיה. שנית, לאפשר לאותם עובדים ועובדות, שהינם בעלי אחריות משפחתית, להשתלב בעבודה מבלי שייווצר קונפליקט בין ביצוע עבודתם לבין אחריותם המשפחתית (פרופ` רות בן ישראל שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה (תשנ"ח) כרך ב`, עמ` 635).

31. קיום הכשרה מקצועית בתנאי פנימייה עשוי למנוע, הלכה למעשה, הורים מלהשתתף בהכשרה זו, ובכך להוות גורם היוצר אפליה עקיפה כנגד הורים.
כאשר נדרש שוטר-הורה לצאת לקורס הכשרה בתנאי פנימייה, הוא נאלץ להיפרד מילדו הקטן למשך תקופה ארוכה. במצב זה נמצא ההורה בקונפליקט בלתי אפשרי בין נאמנותו וחובותיו למשטרה ורצונו להמשיך לשרת ולהתקדם בתפקיד, אשר הוא ממלא, לבין חובתו וזכותו למלא את צרכי ילדו. איסור ההפליה מטעמי הורות נועד למנוע מההורה קונפליקט קשה זה, אשר מזיק לשוק העבודה, וכן מטיל עומס רגשי ולחץ כלכלי על התא המשפחתי.

32. חוקים נוספים, הבאים להגן על זכותו של ההורה העובד, הינם:

• חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג-1993, הקובע את זכות ההורה לקבלת ימי מחלה בגין היעדרות מעבודה בשל מחלת ילד שלא מלאו לו 16 שנה.
• סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 מחיל את זכויות העובדת ליום עבודה מקוצר ולהיעדרות מעבודתה בשל מחלת ילדה גם על עובד.
• סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, הקובע כי התפטרות של הורה על מנת לטפל בילדו, תוך תשעה חודשים מיום הלידה, תראה כפיטורים לצורכי מתן פיצויים.

33. גם במשפט הבינלאומי נמצא הגנה על זכויות ההורה העובד. סעיף 3.1 באמנת העבודה בדבר שוויון ההזדמנויות והיחס לעובד ועובדת: עובדים בעלי אחריות משפחתית של ארגון העבודה הבין לאומי (מס` 156), קובע כי כל מדינה חברה תציב לעצמה כמטרה במדיניותה הלאומית לאפשר לבעלי אחריות משפחתית לממש ככל האפשר את זכותם לעבודה ללא אפליה ומבלי שייווצר קונפליקט בין אחריותם התעסוקתית לבין אחריותם המשפחתית. International Labour Conventions and Recommendations, 1919-1991 vol . 11, at 1244 (1992).
סעיף 9(א) להמלצת העבודה, שוויון ההזדמנויות והיחס לעובד ועובדת: עובדים בעלי אחריות משפחתית (מס` 165), גם היא מטעם ארגון העבודה הבינלאומי, מוסיף וקובע, כי כדי ליצור שוויון בהזדמנות וביחס בין העובד לעובדת יש לנקוט בכל האמצעים כדי לאפשר לעובדים בעלי אחריות משפחתית לממש את זכותם להכשרה מקצועית ולבחירה חופשית בתעסוקה.
(המלצת עבודה מספר 156, ארגון העבודה הבינלאומי, International Labour conventions and Recommendations, 1919-1991, vol. 11 at 1248 (1992).

34. אמנות אלו חלות על מדינת ישראל בהיותה חברה בארגון העבודה של האו"ם (ה- ILO) אולם מעולם לא נקלטו לתוך המשפט הישראלי באופן רשמי . אף על פי כן מהוות האמנות כלי עזר פרשני, שכן חזקה כי המחוקק הישראלי ביקש להתאים את עצמו אליהן.

"הלכה פסוקה היא אצלנו שבית המשפט הישראלי יפרש את החוק החרות שלנו באופן המונע ככול האפשר התנגשות בין החוק הפנימי ובין הכללים המוכרים של המשפט הבינלאומי".

(ע"פ 131/67 קמיאר נ` מדינת ישראל, פ"ד כ"ב(2) 85, 112)
וראו גם: ע"פ 522/97 מדינת ישראל נ` שדה אור, פס"ד מיום 20.7.98, דינים עליון, כרך נד, ע` 572, פסקה 7.
בג"צ 6230/95 ד"ר טיבי נ` ממשלת ישראל ואח`, תקדין-עליון 1996 (3) 722.
ע"א 1137/93 אשכר נ` היימס, פ"ד מח (3) 659,641
ע"פ 3112/94 אבו-חסן נ` מ"י, פ"ד נג (1) 422, 430

חוסר סבירות מדיניות המשטרה

35. קורס השיטור הבסיסי הוא קורס חובה למילוי רובם המכריע של התפקידים היעודיים במשטרת ישראל, ביניהם תפקיד חוקרת אלימות במשפחה. למעט במקרים בהם מיועד השוטר מלכתחילה לקצונה, נדרשים כל השוטרים והשוטרות הממלאים תפקידים אלו, להשתתף בקורס השיטור הבסיסי ואחריו בקורס השלמה נושאי, כל אחד ע"פ תפקידו (להלן: השלמה מיגזרית). במסגרת קורס השיטור הבסיסי לומדים השוטרים נושאים בסיסים כגון: סמכויות שוטר, תפקידי המשטרה ועוד. במסגרת השלמת חוקרים לומד החוקר דיני עונשין, חוק ומשפט, דיני ראיות ועוד.

מכתב מאת קצין מדור תכנון ופיתוח משאבי אנוש המעיד כאמור, מצ"ב כנספח ע/19 לעתירה.

36. יתכן, כי מבין תפקידים יעודיים אלו ישנם כאלה המחייבים הכשרה בתנאי פנימייה, אך על המשיבים מוטל הנטל לבחון כל תפקיד לגופו ולקבוע מהי מסגרת ההכשרה המתאימה לו. מדיניות משטרת ישראל, לפיה נערכים כל קורסי השיטור הבסיסי, לכל המקצועות הייעודיים וכן כל ההשלמות המגזריות, בתנאי פנימייה, מבלי שנבחן האם הדבר נדרש ממהות התפקיד ומאופי ההכשרה הניתנת, אינה סבירה. קשה לדוגמא להבין מדוע מועברת הכשרת העותרת, חוקרת אלימות במשפחה, בתנאי פנימייה.

37. מתשובת קצין מדור תכנון ופיתוח משאבי אנוש (נספח ע/11 לעתירה) וראש מדור קידום ושיבוץ בד"א ( נספח ע/7 לעתירה) אנו למדים, כי בעבר היו קורסים חלופיים, שלא בתנאי פנימייה, אשר כונו "קורסי סמלי אמהות", בהם יכלו הורים לילדים קטנים להשתלב (זאת כאמור ניתן ללמוד גם מדו"ח המשטרה משנת 97`, נספח ע/17 לעתירה) וכן כי שיקולים תקציביים הם העומדים בבסיס החלטת המשטרה לקיים כיום קורסים בתנאי פנימייה בלבד.

38. על המשטרה מוטלת החובה להכשיר את שוטרי משטרת ישראל למלא את תפקידם בצורה הטובה ביותר, תוך ניצול אופטימלי של ההון האנושי הקיים במשטרה, בד בבד עם החובה שלא להפלות מטעמי הורות ומין. כמו כן מוטלת על המשטרה, כנאמן הציבור, חובה שלא לבזבז כספים מעבר לנדרש.

39. לא פעם קבע בית משפט נכבד זה, כי באיזון בין תביעה למימוש זכות יסוד לשיקולים תקציביים משקלם של הראשונים גובר.

"..אינני סבור כי עלי להתעכב על טעמים נוספים אחרונים אלו שהמשותף ביניהם טמון בבשורה הבלתי מפתיעה שקליטת נשים תצריך השקעת משאבים כספיים נוספים. לא מפני שלטיעון זה לא צורפה כל הערכה משוערת של גודל ההשקעה הנוספת הנדרשת ואף לא מפני ששיקולים תקציביים, כשלעצמם אינם נחשבים. אלא מאחר שמשקלם היחסי של שיקולים אלה בגיבוש החלטה שילטונית, נמדד ונקבע תוך איזון בינם לבין שיקולים אחרים…. על כל פנים, כשעל הפרק ניצבת תביעה למימוש זכות יסוד – וכזה הוא המקרה שלפנינו – משקלם היחסי של השיקולים התקציביים אינו יכול להיות גדול….."

(השופט מצא, בג"צ4541/94 מילר נ` שר הביטחון, פ"ד מט(4)94, 113).
וראו גם: בג"צ 6055/95, 7083/95 צמח ואח` נ` שר הביטחון ואח`, תק-על 99(3) 1400, פיסקה 39.
ע"א 4463/94 גולן נ` שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 169-170.
דנ"פ 2316/95 גנימאת נ` מדינת ישראל, פ"ד מט 589, 645
א. ברק, פרשנות חוקתית, כרך ג` (תשנ"ד) 528

40. נראה, אם כן, כי המשקל שנתנה משטרת ישראל לשיקולים תקציביים, נוכח הפגיעה הקשה בזכותם של שוטרים, הורים לילדים קטנים, שלא להיפרד מילדיהם למשך תקופה כה ארוכה, הוא לא פרופורציונלי ומנוגד להלכות יסוד אשר ניתנו על ידי בית משפט נכבד זה.

41. האיזון, או עדיף לומר, חוסר האיזון, בין זכותם של שוטרים ושוטרות, שלא להיות מופלים לרעה בהכשרה ובקידום מקצועי, בשל האחריות המשפחתית המוטלת על כתפיהם, לבין האינטרסים התקציביים של המשטרה, המתבטא בהחלטת המשטרה לבטל את קורסי "סמלי האמהות" אשר היו בעבר, ולקיים קורסי הכשרה בתנאי פנימייה בלבד, הינו איזון כה מעוות "עד שהמסקנה הסופית הפכה מופרכת מעיקרה ובשל כך בלתי סבירה לחלוטין".
(בג"צ 156/75 דקה נ` שר התחבורה, פ"ד ל(2) 94, 105)
וראו גם: בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ` רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 446
בג"צ 935/89 גנור נ` י"מ, פ"ד מד(2) 485, 514

42. אולם לא רק זו, החלטת משטרת ישראל פסולה גם בגין העדר יחסיות ומידתיות בין האמצעי בו בחרה – קיום קורס שיטור בסיסי והשלמות מגזריות בתנאי פנימייה בלבד, מבלי להציע חלופה לשוטרים-הורים, לבין המטרה המוטלת עליה ע"פ דין ואותה ביקשה להשיג – הכשרת שוטרים ושוטרות על הצד הטוב ביותר, תוך ניצול אופטימלי של הפוטנציאל האנושי במשטרה ומחוצה לה ומבלי להפלות מטעמי הורות ומין.
העובדה, כי בעבר ערכה משטרת ישראל קורס "סמלי אמהות" במקביל לקורסים בתנאי פנימייה, מצביעה כי ניתן להתאים את קורס השיטור הבסיסי ואת ההכשרות המגזריות למסגרת חוץ פנימייתית, באופן המאפשר מיצוי הפוטנציאל האנושי, נשי וגברי, במלואו ומונע הפליה פסולה.

43. השתלשלות הארועים בעניינה של העותרת מעידה על חוסר הסבירות במצב הקיים, המוביל להתפטרותה של שוטרת, אשר שירתה במשך כשנתיים כחוקרת אלימות במשפחה, לשביעות רצון מפקדיה, רק משום שלא יכלה לעמוד בנטל הרגשי והפיזי הכרוך ביציאה לקורסי ההכשרה בתנאי פנימייה תוך פרדה מבנה בן השנה.

"כאשר מדובר בהסדר מינהלי כללי, תוצאה בלתי סבירה במקרה קונקרטי יכולה ללמד על הסדר כולל שהוא בלתי סביר. מבחן זה הוא מבחן עזר."

(רענן הר זהב, המשפט המינהלי הישראלי (תשנ"ז) עמ` 477.)

הזכות לשוויון

44. מדיניותה של המשטרה מהווה הפרה של חובתה כגוף ציבורי לנהוג בשוויון כלפי העותרת וכלפי שוטרים אחרים, הורים לילדים קטנים.

45. דומה שאין צורך להכביר במילים בדבר חשיבותו ומעמדו של עקרון השוויון במשפט הישראלי. עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עלתה הזכות לשוויון למעמד זכות חוקתית, שכן אף שאין חוק היסוד מתייחס לזכות השוויון מפורשות נקבע לא פעם ע"י בית משפט נכבד זה, כי זכות זו נגזרת מעקרון כבוד האדם.

"היום ניתן לעגן את עקרון השוויון בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עיגון כזה משמעותו העלאת עקרון השוויון למדרגה נורמטיבית חוקתית על חוקית"

(השופט אור בבג"צ 5394/92 הופרט נ` יד ושם, פ"ד מח(3) 353, 362)
ראו גם: בג"צ 721/94 אל – על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ` דנילוביץ, ואח` פ"ד מח (5) 749, 760;
בג"צ 4541/95 מילר נ` שר הביטחון, פ"ד מ"ט (4) 94, 131-133;
בג"צ 454/94 שדולת הנשים בישראל נ` ממשלת ישראל, פ"ד מ"ח (5) 521, 526.

46. חשיבות רבה יחס המחוקק לזכות לשוויון בעבודה. ושוב נזכיר את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, כשלצידו סידרת החוקים, אשר הוזכרו בסעיף 32 לעיל וכן את תיקון מס` 6 לחוק החברות הממשלתיות ותיקון מס` 7 לחוק שירות המדינה, המחייבים את המדינה לפעול לייצוג הולם של בני שני המינים בתפקידים שונים.

47. ראוי לציון בהקשר זה במיוחד את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, בו צעד המחוקק צעד נוסף במסלול להגנה על השוויון בעבודה עת קבע בסעיף 8(ה) לחוק, כי על המעביד מוטלת חובה לא רק להימנע מהפליית אנשים עם מוגבלויות, אלא גם לבצע התאמות, אשר יאפשרו את העסקתם.

48. משעוגנה הזכות לשוויון בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נדרשים אנו לפנות לסעיף 9 לחוק, בו נמצאת פיסקת ההגבלה המיוחדת לכוחות הביטחון.
סעיף 9 קובע כדלקמן:

"אין מגבילים זכויות שלפי חוק יסוד זה של המשרתים בצבא הגנה לישראל, במשטרת ישראל ,… ואין מתנים על זכויות אלה, אלא לפי חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות" .

פרשנות סעיף 9 נדונה בהרחבה בבג"צ 6055/95, 7083/95 צמח ואח` נ` שר הביטחון ואח` (תק-על 99(3) 1400 פיסקה 18-23), שם הועלתה הטענה, כי החוק הקובע מעצר חייל למשך 96 שעות, פוגע בחירות האישית בניגוד למבחן המידתיות הקבוע בסעיף 9 האמור. בדומה לעותרות, גם שם טענו העותרים, כי האמצעי בו בחרה הרשות, פוגע בזכות יסוד מעל המידה הנדרשת, על מנת להגשים את התכלית המוטלת על הרשות ע"פ דין. בית המשפט קיבל את טענת המשיבים, לפיה עשויה קבלת העתירה להוביל לתוצאות שיפגעו "במהות ובאופי השירות", אולם היות שנטען, כי תוצאות אלו ניתנות למניעה ע"י הקצאת משאבים ודחיית מועד כניסת ההחלטה לתוקף, קיבל את טענת העותרים וקבע כי החוק אינו עומד במבחן המידתיות ופוגע בחירות החייל מעבר למידה הנדרשת ממהותו ומאופיו של השירות הצבאי.

49. כאמור, כיום נערכים כל קורסי השיטור הבסיסי, לרובם המכריע של התפקידים היעודיים וכן ההשלמות המגזריות לתפקידים אלו, בתנאי פנימייה. העדר אלטרנטיבה, פוגעת בזכות לשוויון של שוטרים, הורים לילדים קטנים ובמיוחד של שוטרות, במידה העולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות.

50. כפי שצויין קודם לכן, מדיניות המשטרה מהווה אף הפרה של חובתה שלא להפלות מחמת הורות, הקבועה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. סעיף 2(א) לחוק קובע: לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת …הורות… בכל אחד מאלה: …תנאי עבודה, קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית…

הדרישה, כי העותרת תצא לקורס בתנאי פנימייה, עולה כדי הפלייתה בכל אחד מהתחומים הללו.

51. קביעה זו מתחזקת לנוכח סעיף 2(ב) לחוק, שעניינו איסור אפליה עקיפה, הקובע כי:

"לענין סעיף קטן (א) רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין הענין."

העותרת זומנה לקורסי הכשרה מקצועית בתנאי פנימייה, הנמשכים שבעה חודשים.
סעיף 2(ב) לחוק מחייבנו לבדוק, האם קיים קשר ענייני בין תפקיד חוקרת אלימות במשטרה ותוכן ההכשרה הניתנת בקורסים, לבין הדרישה, כי הכשרה זו תועבר בפנימייה דווקא. גם אם יוכח קשר עניני שכזה, תהה הדרישה מוצדקת, רק אם יוכח כי לא ניתן להעביר את ההכשרה, כולה או חלקה, במסגרת חוץ פנימייתית, זאת נוכח השלכותיה המפלות לרעה על הורים לילדים קטנים.

52. מהות התפקיד, תוכן ההכשרה (כאמור בע/19) והעובדה כי בעבר התקיימו קורסי הכשרה מקבילים שלא בפנימייה, מלמדים אותנו, כי בכל הנוגע לתפקיד חוקרת אלימות במשפחה מהווה הדרישה, שההכשרה תועבר כולה בתנאי פנימייה, תנאי שלא ממין הענין ויש לראות בה דרישה מפלה.

53. העותרת היא אם לילד בן שנה. עד לאחרונה הועסקה העותרת כחוקרת אלימות במשפחה במשטרת ישראל לשביעות רצון מפקדיה. מסמך המעיד על שביעות הרצון מתפקוד העותרת כחוקרת אלימות במשטרה מצ"ב כנספח ע/20 לעתירה (וראו לענין זה גם נספח ע/3).
עריכת קורסי ההכשרה בתנאי פנימייה בלבד מנעה מהעותרת לצאת לקורסים אלו. בכך נפגעה העותרת מהפלייה עקיפה לעניין הכשרה מקצועית. אי היציאה לקורסים פגעה ביכולתה להמשיך ולשרת כחוקרת. העותרת סופחה למינהלה בתחנת ציון, ובכך הופלתה העותרת לעניין תנאי עבודתה וקידומה.
בסופו של דבר, בעקבות לחץ הממונים עליה, התפטרה העותרת מהמשטרה.

הזכות לשוויון – מבחן התוצאה

54. פעמים רבות קבע בית משפט נכבד זה כי, המבחן לקיומה של הפליה הינו מבחן התוצאה ולא הכוונה.

"ההתחקות אחר סיבותיה של הפליה קבוצתית של נשים במיגזר ספציפי זה או אחר, מקום שקיומו כמציאות חברתית באותו מיגזר מוכח בראיות סטטיסטיות היא בעלת חשיבות משנית … אך היעדרה של כוונת הפלייה אינו מעלה; שכן הפסול הוא בתופעת ההפליה של נשים, כעובדה מוכחת, והפליה היא פסולה גם כשאין ביסודה כוונה להפלות".

(בג"צ 454/94 ,453 שדולת הנשים בישראל נ` ממשלת ישראל, פ"ד מ"ח(5) 521, 524)

ראו גם: בג"צ 953/87,1/88 פורז ואח` נ` מועצת עיריית תל אביב- יפו ואח`, פ"ד מב(2) 309, 333-334
בג"צ 104/87 נבו נ` בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ"ד (4) 749, 759

55. האמור מקבל משנה תוקף עת מדובר בתביעה ע"פ חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שם קבע המחוקק מפורשות, בסעיף 16 לחוק, כי לגבי הטלת אחריות פלילית, די בידיעה על דבר הפליה ואין צורך בכוונה להפלות. אם כך לגבי אחריות פלילית, קל וחומר עת מדובר בתביעה אזרחית כדוגמת תביעת העותרת.

56. סירוב העותרת לצאת לקורסי ההכשרה, בהם היא מחוייבת על מנת להמשיך ולשרת כחוקרת אלימות במשפחה, אשר הוביל להתפטרותה ממשטרת ישראל, מהווה דוגמא אחת מיני רבות לפגיעה הקשה בשוטרים ובשוטרות, הורים לילדים קטנים, כתוצאה מקיום קורסי הדרכה בתנאי פנימייה. פגיעה זו מתבטאת ע"פ רוב בעיכוב בקידום המקצועי ובשכר, ובמקרים קיצוניים יותר, כדוגמת המקרה של העותרת, בהתפטרות מהמשטרה בעקבות הפעלת לחץ מצד המפקדים הישירים.

57. מסלול ההכשרה המקצועית הקיים היום במשטרת ישראל פוגע לא רק בהורים המשרתים במשטרה אלא אף מונע ממועמדים רבים, או שמא מוטב לומר ממועמדות רבות, להצטרף למערך המשטרתי. בכך נמנע ממשטרת ישראל פוטנציאל גדול של מועמדים ומועמדות ראויים, והחברה כולה יוצאת נפסדת.

יפים לעניננו דברי כבוד השופטת דורנר:

"…הפוטנציאל שבמחצית מן האוכלוסיה אינו מנוצל ובכך נפגעת החברה. הטובות לטייס" אף הוא אינטרס חברתי, שהחלטת המשיבים פגעה בו."

(בג"צ4541/94 אליס מילר נ` שר הביטחון, פ"ד מ"ט (4) 145,94)

58. העותרות אינן תומכות עתירתן בנתונים סטטיסטיים שכן כאמור לעיל, מסלול ההכשרה הקיים כיום מונע מלכתחילה פנייה של מועמדים ומועמדות פוטנציאליים היודעים כי יתקשו למלא אחר דרישות המערכת.
בפסק הדין האמריקאי Dothard v. Rawlinson דן בית המשפט העליון בסוגיה דומה לענייננו, פסילת תנאי קבלה אוביקטיבים לכאורה, שהציב שירות בתי הסוהר באלבמה למשרת סוהר. בית המשפט פסל את תנאי הקבלה וקבע, כי דרישות הגובה והמשקל שהציב שירות בתי הסוהר מונעות מאחוז גבוה מאוכלוסיית הנשים להתקבל לעבוד כסוהרות ומנוגדות עקב כך לחוק זכויות האזרח. בין היתר קבע בית המשפט, כי אין צורך להוכיח סטטיסטית כי תנאי הקבלה מפלים לרעה נשים, שכן יתכן כי מלכתחילה נמנעים מועמדים ומועמדות פוטנציאלים להציג את מועמדתם לתפקיד ביודעם כי לא יעמדו בתנאי הקבלה. סטטיסטיקה במצב זה לא תשקף את המצב לאשורו.
( (Dothard v. Rawlinson 433 U.S 321(1977) at 330וראו גם Blake v. Los Angeles, 595 F2d 1367, 1375 (9th Cir. 1979) שם נקבע ע"י בית המשפט הפדרלי לערעורים, כי דרישות הגובה והכושר הפיזי לקבלה לעבודה במשטרה, יכולות להסביר את "חוסר הענין", שמגלות נשים בהצגת מועמדות לתפקידים אלו, ביודען כי לא יוכלו לעמוד בדרישות המפלות.

התפטרות העותרת בטלה

59. תחילתה של הפרשה, בדרישה כי העותרת תצא להכשרה בת כשבעה חודשים בתנאי פנימייה. בעקבות סירובה של העותרת לצאת להכשרה, הורעו תנאי עבודתה במשטרה, ובהמשך הובהר לה חד משמעית מצד מפקדיה כי אם לא תתפטר תפוטר. כתוצאה מהלחץ הרב שהופעל עליה, והגיע לשיאו בראיון אצל סגן מפקד מחוז ירושלים ובשיחתה עם מפקד תחנת ציון מיד לאחר מכן, התפטרה העותרת.

60. אם כן, שניים הם שגרמו לעותרת להתפטר: האחד, מדיניותם המפלה של המשיבים, אשר מנעה ממנה להמשיך ולשרת כחוקרת אלימות במשפחה, עד אשר תצא להכשרה בתנאי פנימייה. והשני, הלחץ הקשה מנשוא אשר הופעל עליה מצד מפקדיה.

61. בנסיבות אלו, התפטרותה של העותרת בטלה ועל המשיבים להשיבה לשרת כחוקרת אלימות במשפחה או בכל תפקיד מנהלי אחר, בתנאי העסקה ושכר זהים לשל חוקרת, עד אשר תצא לקורס שיטור בסיסי ולהשלמת חוקרים.

חובת המשטרה לפעול למניעת הפליה מחמת הורות

62. מדיניות המשטרה מפלה לרעה שוטרים מחמת הורותם. בפתח העתירה התבקש בית משפט נכבד זה להורות למשיבים לחדול מהפליה פסולה זו ולפעול לתיקונה ע"י יצירת אלטרנטיבה לקורסים, הפועלים היום בתנאי פנימייה בלבד, ע"י פתיחה מחדש של הקורס, אשר כונה בעבר קורס "סמלי אמהות" או ע"י פתיחת קורס חדש, המותאם להורים לילדים קטנים.

63. דרישת העותרות עולה בקנה אחד עם המגמה השלטת היום במשפט הישראלי, לפיה אין להסתפק באיסור הפליה בלבד אלא יש להטיל על המעביד הפרטי והציבורי בנוסף גם חובה פוזיטיבית לפעול לתיקון ההפליה, במקרים בהם ניתן לעשות כן במחיר סביר.
ראו לדוגמא את סעיף 8 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות המוזכר לעיל וכן את סעיף 18א` לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 וסעיף 15(א) לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, המטילים על המדינה חובה לפעול ליצוג הולם של בני שני המינים במשרות שונות.

64. ביטוי למגמה זו בפסיקה, נמצא בין היתר, בדברי השופט זמיר בענין רקנט עת קבע, כי חברת התעופה אל-על יכולה וצריכה לארגן את עבודת הדיילים במטוס באופן שינטרל את הירידה בכושר הפיזי של הדייל המבוגר. (בג"צ 6051/95, 6086 רקנט ואח` נ` בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ"א (3) 289, 363-364) כמו גם בדברי השופטים מצא, שטרסברג-כהן ודורנר, בענין אליס מילר, עת קבעו, כי אף אם קיימת שונות רלוונטית חובה לנטרלה, אם הדבר ניתן במחיר סביר, על מנת להשיג שוויון. (בג"צ 4541/94 אליס מילר נ` שר הביטחון, פ"ד מ"ט (4) 134,121,94)
וראו גם: בג"צ 453/94, 454 שדולת הנשים בישראל נ` ממשלת ישראל ואח`, פ"ד מח (5) 501.

סוף דבר

המצב הקיים היום, בו נערכים קורס השיטור הבסיסי וההשלמות המגזריות במסגרת פנימייה בלבד, פוגע פגיעה קשה בשוטרים, הורים לילדים קטנים, אשר נדרשים להיפרד מילדיהם לתקופה ארוכה. כתוצאה מכך מתקשים שוטרים רבים ובעיקר שוטרות ליטול חלק בקורסי ההכשרה וקידומם המקצועי מתעכב אם לא נעצר לחלוטין.
מדיניות זו של משטרת ישראל מפלה לרעה שוטרים מחמת הורותם, הינה בלתי סבירה ומנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

לעובדה, כי הגוף המפלה הוא משטרת ישראל, נודעת חומרה מיוחדת. מדובר בגוף, המגייס עובדים רבים כל שנה, ובמסגרתו הזדמנויות תעסוקתיות רבות ומגוונות ותנאי שכר וקידום טובים. חשובה מכך היא העובדה, כי משטרת ישראל הינה גוף שלטוני, האמון על שלטון החוק, ומקיים מגע הדוק ויום יומי עם הציבור בישראל אותו הוא משרת. קיומה של מדיניות, המפלה מחמת הורות ומין, במוסד ממין זה, מעביר מסר שלילי לחברה כולה ובעל השלכות חינוכיות קשות.

אשר על כן, מתבקש בית המשפט לתת צו על תנאי כמבוקש, ולאחר תשובת המשיבים לעתירה לעשותו למוחלט.

_________________
מיכל פינצ`וק, עו"ד
ב"כ העותרות