בג"צ 8286/00
בפני בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
העותרת:
האגודה לזכויות האזרח בישראל
ע"י ב"כ עוה"ד נטע עמר
– נ ג ד –
המשיב:
מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה והשומרון
עתירה למתן צו על תנאי
בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת ליתן צו על תנאי, המורה למשיב לבוא וליתן טעם כדלקמן:
1. מדוע לא יורה על ביטול צו סגירת מקום מיום 31.10.00 ועל פתיחתם המיידית של ארבעה בתי הספר באל-ח`אדר כמפורט בסעיף 1 לעתירה.
2. מדוע לא יורה על ביטול תפיסתם של שלושה בתי ספר באיזור חברון על ידי הצבא, כמפורט בסעיף 23 לעתירה, ופינויים המיידי.
בקשה לקיום דיון דחוף
עתירה זו עניינה סגירתם של ארבעה בתי ספר בכפר אל-ח`אדר, שבנפת בית לחם, ותפיסתם של שלושה בתי ספר בחברון, על ידי הצבא. פעולות אלו פוגעות בתפקוד סדיר, ככל הניתן בנסיבות הקיימות, של מוסדות החינוך. עקב כך, נמנעת מהתלמידים ומצוות ההוראה, גם כאשר הנסיבות האובייקטיביות מאפשרות תנועה אל בתי הספר, האפשרות להיכנס לבתי הספר על מנת להמשיך ולנסות לקיים את הלימודים באופן תקין. כיום חלק מהתלמידים לומדים במסגרות חלופיות שאינן מתאימות מבחינת התנאים הפיסיים ללימודים. גם כאשר מתקיימים לימודים הם חלקיים ואינם נעשים בהתאמה לתוכנית הלימודים השנתית. חלק מהתלמידים אינם לומדים כלל. סגירתם ותפיסתם של מוסדות החינוך החיוניים הנ"ל פוגעת פגיעה קשה בזכותם של התלמידים לחינוך ולמסגרת חינוכית, ומהווה הפרה של הדין הבינלאומי ההומניטרי.
אשר על כן, מתבקש בית המשפט לקיים דיון דחוף בעתירה זו.
ואלה נימוקי העתירה:
החלק העובדתי
1. בכפר אל ח`אדר, שבנפת בית לחם, באיזור C, מצויים ארבעה בתי ספר מטעם הרשות הפלסטינית:
1. בית ספר תיכון לבנים אל ח`דר ובו 386 תלמידים.
2. בית ספר תיכון לבנות אל ח`דר ובו 696 תלמידות.
3. בית ספר יסודי לבנים א-שאהיד סעיד אל עאס ובו 682 תלמידים.
4. בית ספר יסודי לבנות אל ח`אדר ובו 559 תלמידות.
סה"כ מדובר ב- 2,323 תלמידים.
2. עד לסגירת בתי הספר במהלך כל חודש אוקטובר הלימודים התקיימו כסדרם בכל ארבעת בתי הספר.
3. בבוקר יום 31.10.00 מנהל בית הספר התיכון לבנים אל ח`אדר, מר ג`מאל סלאמה התקשר אל מר מוחמד דבס, מנהל נפת בית לחם במשרד החינוך הפלסטיני. הוא אמר לו שהצבא החל בשעה 09:00, לזרוק רימוני גז מדמיע מכביש 60 שנמצא במרחק של כ-10-12 מטר מגבולות בית הספר לתוך חצר בית הספר. זאת, כאשר בבית הספר התקיימו לימודים כסדרם. הגז החל להיכנס לתוך הכיתות אך להערכת מר דבס, כיוון שהתלמידים והמורים רגילים לגז מדמיע, המורים והתלמידים המשיכו לקיים את הלימודים כסדרם, למרות המצב הקשה.
4. מר דבס הגיע לבית הספר התיכון לבנים בסביבות השעה 09:30 והוא פגש את הקצין הישראלי תייסיר בקרבת בית הספר. הקצין אמר לו שתלמידים זרקו אבנים לעבר החיילים מתוך שטח בית הספר. מר דבס השיב, כי הוא ראה, שמי שזורק את האבנים הם מספר בחורים, שאינם תלמידים בארבעת בתי הספר המדוברים, והם זורקים אבנים ממקום שהוא מחוץ לכותלי בית הספר אל הצבא הישראלי. מר דבס אמר כי ראה אותם זורקים האבנים מתוך האיצטדיון שנמצא במרחק כ- 10 מטר מבית הספר. לכך ענה תייסיר לאחר מכן, כי הצבא הישראלי לא יחכה עד שהתלמידים יזרקו אבנים מתוך כתלי בית הספר, כדי להגיב. תייסיר הודיע למר דבס, כי אם ידויי האבנים לא יפסק, בתי הספר יסגרו למחרת היום.
5. מר דבס ראה מספר בחורים, כמפורט לעיל, זורקים אבנים מתוך האיצטדיון לכיוון כביש 60 וכן לכיוון 3 חיילים ישראליים שעמדו במרחק של כ- 30-40 מטר מאיזור בתי הספר. מר דבס ראה, כי האבנים לא הגיעו עד למקום עמידתם של החיילים.
6. על פי מר דבס הצוות בבתי הספר אוסר על תלמידים לזרוק אבנים מתוך שטחי בתי הספר על גורמים ישראלים.
7. לפי מיטב ידיעתו של מר דבס, במרחק של כ-150 מטר מאזור בתי הספר נורו יריות מהצבא הישראלי ביום 30.10.00 וביום 31.10.00 החל מהשעה 14:00 לערך. תלמידי ארבעת בתי הספר לא היו מעורבים כלל באירועים אלו. בשאר הימים אירועי הירי לא היו קרובים כלל לבתי הספר.
8. מורים ומנהלי בתי הספר אמרו למר דבס בעת שסייר בבתי הספר, כי ביום 31.10.00 התלמידים הגיעו לבית הספר כרגיל בשעה 07:30, והתלמידים למדו כרגיל והיו בתוך הכיתות עד השעה 11:00.
9. אסמעאיל מסאלמה, מנהל בית ספר יסודי לבנים, והגב` לוסי מקרקר מנהלת בית ספר יסודי לבנות התקשרו אל מר דבס וסיפרו, כי ראו בשעה 11:00 טנקים של הצבא הישראלי מקיפים את ארבעת בתי הספר ומסוקים חגו מעל גגות בתי הספר. הם התקשרו אליו על מנת להתייעץ עימו בשאלה מה לעשות עם התלמידים קרי, האם להשאיר אותם בבית הספר ולהמשיך בלימודים או לפנות את בתי הספר מהתלמידים. מר דבס הורה למנהלי בתי הספר לפנות את כל התלמידים מבתי הספר. בשעה 11:30 דיווחו מנהלי בתי הספר למר דבס, כי לא היו כלל תלמידים בתוך בתי הספר.
10. ביום 31.10.00 הוציא מח"ט עציון צו סגירת מקום על פי סעיף 91 לצו בדבר הוראות בטחון (יו"ש)(מס` 378), תש"ל-1970 לארבעה בתי ספר באיזור אל ח`אדר, נפת בית לחם למשך חודש ימים, החל מיום 31.10.00.
מצ"ב העתק הצו ומסומן ע/1.
11. ג`נט, מנהלת ענייני הפקידים במשרדו של מר דבס, מסרה למר דבס, לאחר שהגיע למשרדו בשעה 13:30 לערך, כי בשעה 13:15 התקשר קצין מהצבא הישראלי בשם תייסיר ודיבר עימה. לפי דבריה, תייסיר הודיע לה כי בתי הספר נסגרו. היא שאלה למה והוא השיב "ח`לאס, זה סגור ואלוהים יעזור".
12. ביום 1.11.00 כתב מר דבס למנהל המת"ק הצבאי הפלסטיני, מר פארוק אמין מכתב התנגדות לסגירת בתי הספר. במכתב מציין מר דבס, כי סגירת בתי הספר פגעה בזכויות התלמידים ללמוד. מר דבס לא קיבל כל התייחסות למכתבו עד היום.
מצ"ב העתק מהמכתב ומסומן ע/2.
13. לאחר שנסגרו בתי הספר הנ"ל הורה מר דבס למנהלי בתי הספר להפנות את התלמידים והמורים לבתי ספר חלופיים.
14. תלמידי ארבעת בתי הספר שבנדון מתגוררים בארבעת הכפרים הבאים: אל ח`אדר, ביתיר, חסאן, נחלין. הכפרים חסאן, ביתיר ונחלין מרוחקים מרחק של כ- 8-12 ק"מ מבתי הספר החלופיים בארטס ובא-דוחה. הכפר אל ח`אדר רחוק מבתי הספר החלופיים בארטס ובא-דוחה מרחק של 3-4 ק"מ.
15. תלמידי בית הספר היסודי לבנים א-שאהיד אל עאס מכיתות ה`-ז` הופנו על ידי מחלקת החינוך בנפת בית לחם ללמוד בבית הספר התיכון לבנים בכפר ארטס, המרוחק כ-4 ק"מ מהכפר אל ח`אדר. התלמידים לומדים שם כל יום, החל מהשעה 12:00, עת מסתיימים הלימודים הסדירים בבית הספר, ועד השעה 16:00. תלמידי כיתות א`-ד` בבית הספר היסודי אל עאס הופנו ללמוד בחדרים, ששכר משרד החינוך הפלסטיני, הממוקמים במרחק 20-50 מטר מבית הספר אל עאס.
16. תלמידי בית הספר התיכון לבנים אל ח`אדר הופנו ללמוד בבית ספר אל ח`ולפה אל ראשידין בכפר א-דוחה המצוי במרחק 3 ק"מ מהכפר אל-ח`אדר. התלמידים לומדים כל יום, החל מסיום שעת הלימודים הסדירים בבית הספר אל ראשידין, מהשעה 12:00 ועד השעה 16:00.
17. חלק מתלמידות בית הספר היסודי לבנות אל ח`אדר הופנו ללמוד בחדר של גן הילדים, שנמצא מתחת למסגד החדש באל ח`אדר. המסגד ממוקם בקצה השני של הכפר, יחסית למיקום בתי הספר הרגילים של התלמידים. התלמידות בכיתות א`-ד` לומדות שם כל יום מהשעה 07:30-12:00 וחלקן מכיתות ה`-ו` לומדות מהשעה 12:00-16:00. גן הילדים אינו מיועד להיות בית ספר. אין שם כסאות ישיבה ושולחנות כתיבה ואין שם לוח, גירים, ציוד לימודי או משרדי. המורים מלמדים בעל פה בישיבה על הרצפה. כיוון שהמורות באות מאיזורים רחוקים והלימודים מסתיימים בשעה 16:00, שהיא שעה מאוחרת יחסית ומתחיל להחשיך, הן מפחדות לחזור לבתיהן ועל כן רבות מהן צריכות לישון אצל חברות באל ח`אדר.
18. החלק האחר של כיתות ה`-ו` מתלמידות בית הספר היסודי לבנות אל ח`אדר הופנו ללמוד בין השעות 12:00-16:00 בתוך הפורום הפנימי של המסגד החדש באל ח`אדר. המסגד ממוקם במרחק של 1 ק"מ מבתי הספר הרגילים של התלמידים. התנאים בפורום הפנימי אינם מתאימים כלל ללימודים. אין כיסאות או תאורה מתאימה ואין ציוד לימודי או משרדי כלל.
19. תלמידות בית הספר התיכון לבנות אל ח`אדר הופנו ללמוד בבית הספר התיכון לבנות בכפר ארטס לאחר סיום שעות הלימודים הסדירים שם, בין השעות 12:00-16:00.
20. סגירת בתי הספר גרמה לכך שהתלמידים לא ימשיכו ללמוד באופן סדיר ורציף את תוכנית הלימודים הקבועה להם. לפני המעבר למדו התלמידים 5.5 שעות ביום. כיום הם לומדים 4 שעות ביום. כל שיעור כיום התקצר והינו בן 35 דקות במקום 40 דקות. ההפרעה בעבודה התקינה של בתי הספר משפיעה על יכולת הצוות הלימודי לקיים את תוכנית הלימודים השנתית כסדרה. היעדרויות של תלמידים מהלימודים הן תכופות. אף המורים נעדרים הרבה בגלל הקשיים להגיע לבתי הספר החלופיים והלימוד בכיתות מתנהל באופן ובאווירה לא טבעיים. חומר הלימוד כולו נשאר בתוך בתי הספר הסגורים – המפות, הקלסרים של הציונים של התלמידים, מכונות הצילום, חומרי המעבדה הכימית, הספריות.
21. לפי דיווח שקיבל מר דבס ממנהלי בתי הספר רוב התלמידים אכן מגיעים מאז ללימודים בבתי הספר החלופיים אך יש תלמידים שמפחדים להגיע בגלל שעות הלימודים המאוחרות. אף התלמידות שמגיעות ממקומות רחוקים מפחדות לחזור הביתה. חלק מהתלמידים מגיעים ברגל לבתי הספר וחלק משתמשים באוטובוסים, אך אין הסעה מסודרת לבתי הספר, בגלל הסגר והחלפת בתי ספר בהם התלמידים לומדים.
22. לימודי המעבדה אינם מתנהלים כרגיל, כיוון שהמעבדות בבתי הספר החלופיים בארטס ובא-דוחה אינן בנויות הן מבחינת כח האדם והן מבחינת הציוד לקליטת תלמידים חדשים מעבר למכסה הקיימת ממילא באותם בתי ספר.
23. שלושה בתי הספר, מטעם הרשות הפלסטינית ממוקמים באזור הר ג`והר, בעיר העתיקה בחברון:
1. בבית הספר היסודי לבנים אלמעארף לומדים 871 תלמידים, ויש בו 22 כיתות א`-ט`. מלמדים בו סה"כ 30 מורים.
2. בבית הספר היסודי לבנות ג`והר לומדות 380 תלמידות, ויש בו 10 כיתות א`-ד`. מלמדים בו סה"כ 13 מורים.
3. בבית הספר היסודי לבנות אוסאמה אבן מונקד לומדות 584 תלמידות, ויש בו 15 כיתות ד`-ט`. מלמדים בו סה"כ 22 מורים.
סה"כ 1,835 תלמידים.
24. עקב האירועים האחרונים בשטחים הוטל סגר על האזור. תלמידי בתי הספר הנ"ל הינם חלק מאלפי התלמידים באזור העיר העתיקה בחברון, שלימודיהם נפגעו בצורה קשה ביותר. רבים מתלמידי איזור העיר העתיקה, ביניהם תלמידי שלושת בתי הספר הנ"ל, אינם מסוגלים להגיע לבתי הספר שלהם עקב הסגר כבר מאז 1.10.00 ועד היום.
25. ביום 7.10.00 תפס הצבא את שלושת בתי הספר הנ"ל, התמקם בתוכם ובחצרות, והכניס למבני בתי הספר ציוד צבאי ורובים. לא ניתנה כל התראה מראש או בדיעבד על התפיסה למנהלי בתי הספר או לכל גורם חינוכי בנפת חברון.
26. מאז תחילת האירועים הוטל עוצר פנימי בתוך איזור H2 וגם בעיר העתיקה בחברון, כך שהתלמידים לא יכלו לצאת את בתיהם ולהגיע לבית הספר. בימים 31.10.00-1.11.00 הוטל העוצר, אבל התלמידים של שלושת בתי הספר הנ"ל לא יכלו להיכנס לבית הספר עקב התמקמות הצבא בתוך בתי הספר.
27. מאז התפיסה פנה מר מוחמד עימראן קוואסמה, מנהל נפת חברון במשרד החינוך הפלסטיני, אל מפקד האיזור עבד אל פתאח אל ג`עידי ואל אבו אל עבד קסארנה, מנהל המת"ק הפלסטיני, בבקשה שיפנו למת"ק הישראלי הצבאי שידאג לפינוי בתי הספר. הנ"ל אמרו למר קוואסמה כי פנו, יחד עם עלי שנאוור מהמת"ק הפלסטיני למת"ק הישראלי הצבאי בבקשה לפנות את בתי הספר. שלושת הנ"ל מסרו למר קוואסמה, כי המת"ק הישראלי ענה מספר פעמים, כי ישנה כוונה לצאת מבתי הספר אך עד היום כוחות הצבא לא יצאו מבתי הספר.
28. התלמידים אינם יכולים לחזור וללמוד בבתי הספר שלהם והם נותרו ללא מעש. עשרות תלמידים נפגעו כאשר שהו ברחובות חברון עקב חילופי הירי והאירועים האלימים באזור.
29. תלמידי בתי הספר נשלחו ביומיים שלא היה עוצר ב- 31.10.00-1.11.00 על ידי מחלקת החינוך בנפת חברון ללמוד בבתי ספר אחרים קרוב למקום מגוריהם בעיר העתיקה. זאת, במטרה שיצטרפו ללימודים המתקיימים בבתי ספר אחרים. לפי דיווחים של מנהלי בתי הספר למר קוואסמה, רוב התלמידים לא הגיעו לבתי הספר החלופיים.
30. לפי מיטב ידיעתו ואמונתו של מר קוואסמה ולפי דיווחים שקיבל ממנהלי בתי הספר הנ"ל ומהורי התלמידים, סגירת בתי הספר השפיעה קשות על התלמידים מבחינה נפשית. מר קוואסמה מציין את הקושי העתידי של התלמידים ושל מערכת הלימודים להשלים את החסר הלימודי, שנגרם לתלמידים עקב הסגר המתמשך, ועקב תפיסת בתי הספר על ידי הצבא, אף לא כאשר מוסר העוצר.
31. לפי דיווחים שקיבל מר קוואסמה מהמת"ק הפלסטיני, נגרם נזק רב לרכוש בתי הספר עקב התפיסה הצבאית. הנזקים כוללים הריסת שערי בתי הספר, עקירת סורגי החלונות, הריסת הגדרות של בית הספר, הצבת שקי חול בתוך בתי הספר.
32. העתירה נתמכת בתצהיר של עובדת באגודה לזכויות האזרח. זאת, כיוון שמיום 7.11.00 בו הגיעו אל העותרת הפניות בדבר סגירה ותפיסה של בתי הספר ועד היום היו הערים חברון ובית לחם נתונות תחת סגר ולא ניתן היה לקבל תצהיר מהתושבים הפלסטינים ובעלי התפקידים הרלוונטיים. בשל דחיפות הגשת העתירה, לא ניתן היה להמתין עד שהסגר יוסר, בייחוד כאשר לא ברור מתי יוסר.
מיצוי הליכים
33. ביום 7.11.00 נשלח מכתב דחוף ביותר מהח"מ אל אלוף יצחק איתן, מפקד כוחות צה"ל באיזור הגדה המערבית בנושא תפיסת בתי ספר באיזור חברון. במכתב ביקשה הח"מ פינוי מיידי של שלושת בתי הספר על ידי הצבא, על מנת לאפשר למוסדות החינוך להמשיך את תפקודם התקין, ככל האפשר בנסיבות הקיימות. עד היום טרם התקבלה כל התייחסות לפניה.
מצ"ב העתק מהמכתב ומסומן ע/3.
34. ביום 8.11.00 נשלח מכתב דחוף ביותר מהח"מ אל האלוף איתן בנושא סגירת בתי הספר באיזור אל ח`אדר. במכתב ביקשה הח"מ מהאלוף איתן לדאוג לפתיחתם המיידית של ארבעת בתי הספר, על מנת שהילדים יוכלו להמשיך וללמוד באופן סדיר במסגרת החינוכית בה למדו עד לאותו היום. עד היום טרם התקבלה התייחסות לפניה.
מצ"ב העתק מהמכתב ומסומן ע/4.
החלק המשפטי
35. המשיב אחראי על שמירת הסדר הציבורי והבטחת ניהול חיים תקינים של האוכלוסיה האזרחית ככל האפשר, באיזור שבשליטתו האפקטיבית.
ראו דברי כב` הנשיא ברק בבג"צ 393/82 ג`מעיית אסכאן אלמעלמון אלתעאוניה אלמחדודה אלמסאוליה נ` מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, פ"ד לז(4) 785, 798.
36. סגירתם ותפיסתם של בתי הספר המפורטים לעיל למשך תקופה כה ארוכה פוגעת באופן קשה ומתמשך בצורך של התלמידים, 4,158 במספר, להמשיך ולקיים את שגרת הלימודים ככל האפשר, דווקא בימים קשים אלו. תפיסתם של שלושת בתי הספר הינה הפרה בוטה של האמנה בדבר זכויות הילד, שאושררה על ידי מדינת ישראל, ובייחוד סעיף 38.
37. על פי סעיף 50 לאמנת ג`נבה הרביעית בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה, על הממשל הצבאי להקל, תוך שיתוף פעולה עם הרשויות הלאומיות והמקומיות, על עבודתם התקינה של כל המוסדות המתמסרים לטיפול בילדים ולחינוכם. כידוע, כל מוסדות החינוך, שהינם בעלי תפקיד חברתי חשוב ביותר גם שלא במצב של כיבוש, הופכים להיות בעלי חשיבות מיוחדת בזמן מלחמה, במהלכה הילדים חשופים באופן מוגבר לפגיעה עקב חילופי אש ואירועים אלימים.
38. אין ספק, כי שבעת בתי הספר מחוייבים באופן מוחלט לדאגה ולחינוך הילדים. חובה על הממשל הצבאי לתמוך אקטיבית במוסדות החינוך לקיים את שגרת הלימודים ככל שניתן.
J. Pictet, Commentary on Geneva Convention IV of 1949, (Geneva, 1958) p. 286-7.
39. מניעת הגישה לבתי הספר מהתלמידים, הן על ידי התמקמות הצבא בתוך בתי הספר והן על ידי סגירת המבנים, מותירה את הילדים ללא מסגרת חינוכית מתאימה וסבירה. יצויין, כי ללא מסגרת מתאימה עולה הסבירות, כי התלמידים ישהו ברחובות, בהם בתקופה זו הם עלולים להיפגע. ואכן, תלמידים רבים נפגעו בעקבות האירועים האלימים האחרונים.
40. סגירתם ותפיסתם של שבעה בתי ספר גרמה לכך שלכ-4,100 תלמידים אין מסגרות חינוכיות מתאימות וסבירות בתקופה הקשה והאלימה הקיימת כיום באיזור חברון ובית לחם. פעולה גורפת זו של המשיב מעידה, כי לא שקל כלל את הפגיעה הקשה בזכות התלמידים לחינוך ולמסגרות חינוכיות מתאימות וסבירות, טרם סגירתם ותפיסתם של בתי הספר.
41. גם המסגרות החליפיות אליהן הופנו התלמידים על ידי משרד החינוך הפלסטיני אינן מהוות מסגרת מתאימה וסבירה לתלמידים מבחינת התנאים הפיסיים ומבחינת ההשפעה הנפשית על התלמידים. זאת, כיוון שבתי הספר או המבנים החלופיים אליהם הופנו התלמידים אינם ערוכים לקבלת תלמידים בכלל או שאינם ערוכים לקבלת תלמידים נוספים. זאת, מבחינת התנאים הפיסיים – הציוד הלימודי, הצפיפות בכיתות הקיימות ואף מבחינת חילופי המחנכים, תוכן הלימודים והפער בין כיתות שונות בבתי ספר שונים, שעות הלימודים המאוחרות וכו`. בנוסף יצויין, כי רבים מהתלמידים בוחרים, מתוך מצוקה עקב המצב הקיים, כלל לא להגיע לבתי הספר החלופיים. כל זאת, יש לזכור, בנוסף למגבלות הנגישות הקיימות בחברון ובית לחם עקב הסגר המתמשך והעוצר הפנימי באיזור חברון, שרק לעיתים רחוקות מוסר.
42. סעיף 56 לתקנות האג בקשר לדיני ומנהגי המלחמה ביבשה קובע באופן מפורש, כי מוסדות חינוך אינם נכללים בקטגוריה של רכוש פרטי רגיל אלא הינם רכוש בעל אופי מיוחד, שאינו ניתן כלל לתפיסה על ידי הכובש. אשר על כן, התפיסה הצבאית של בתי הספר הינה בלתי חוקית ובניגוד לדין הבינלאומי.
י` דינשטיין, דיני מלחמה, הוצאת שוקן (1983), עמוד 232.
43. לחלופין, גם אם התפיסה הצבאית של בתי הספר מותרת ויוכח, כי היה צורך מכריע והכרחי המצדיק תפיסת שלושת בתי הספר באזור חברון, כיום אין כל צורך מכריע והכרחי דווקא להתמקם בבתי הספר הספציפיים הנ"ל.
44. כל נקיטה באמצעי קשה כל כך כתפיסה או סגירה של בתי ספר צריכה להיות פרופורציונלית ובעלת נימוקים כבדי משקל תוך עריכת איזון בין הצורך הצבאי לשמור על הסדר הציבורי לבין חובת הממשל הצבאי לדאוג לניהול חיים תקין של האוכלוסיה האזרחית המקומית ככל האפשר, ובייחוד לדאוג להמשך עבודתם התקינה של מוסדות חינוך.
ראו:
דברי כבוד השופט ג` בך בבג"צ 660/88 אגודת "אינש אל-אוסרא" נ` מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד מג(3) 673, 678;
דברי כבוד השופטת ש` נתניהו בבג"צ ברט ואח` נ` אלוף פיקוד דרום, פ"ד מז(1) 64, 73;
דברי הנשיא שמגר בבג"צ 358/88 האגודה לזכויות האזרח נ` אלוף פיקוד המרכז, פ"ד מג(2) 529, 539-540.
45. שיקול הדעת של מח"ט עציון לסגור את בתי הספר מראש לחודש ימים היה גורף, בלתי פרופורציונלי ופוגע באופן בלתי מוצדק בזכויות התלמידים. מחילופי הדברים בין הקצין תייסיר למר דבס עולה, כי סגירת בית הספר נעשתה כיוון שנזרקו אבנים לכיוון הצבא. זאת, תוך פגיעה במינהל התקין, עקב אי הפעלת שיקול דעת ומתן משקל לעובדה, כי לא נזרקו אבנים מתוך שטח בית הספר, וכי התלמידים לא היו מעורבים בזריקת האבנים. התלמידים לא היוו סכנה לצבא אלא להיפך, התלמידים הם אלו שעליהם נזרקו רימוני גז מדמיע ללא אבחנה, גם כאשר ישבו ולמדו בתוך כיתות בתי הספר.
46. סגירת בתי הספר למשך תקופה כה ארוכה, מראש, בייחוד לאור העובדה כי למרות האירועים האלימים שלאורך כל חודש אוקטובר השנה, הלימודים התקיימו כסדרם עד לסגירת בתי הספר, איננה סבירה ומהווה דווקא הפרה של הסדר הציבורי, בייחוד כאשר לא קיימת אפשרות מעשית, כפי שדווח על ידי מר קוואסמה, לקיום הלימודים במבנים חלופיים במרחק ובתנאים סבירים מבתי הספר הקיימים.
47. תפיסתם של שלושת בתי הספר באיזור חברון הינה לתקופה מתמשכת ובלתי ידועה, ונעשתה תוך גרימת נזק למבנים. התפיסה לא נגרמה עקב פעילות בתי הספר, שהיוותה סכנה לצבא. התפיסה גרמה לסגירת המסגרת החינוכית היחידה של כאלפיים תלמידים, ללא מתן אפשרות מעשית לקיום הלימודים במבנים חלופיים במרחק ובתנאים סבירים מבתי הספר הקיימים.
אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו על תנאי כמבוקש, ולאחר קבלת תשובת המשיב להפכו מוחלט.
___________________
נטע עמר, עו"ד
ב"כ העותרת
היום: 15.11.00
