בג"ץ 4063/99
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק
העותרת
1. י` ג`
2. עמותת "מהפך – חינוך, דיור, פרנסה"
3. האגודה לזכויות האזרח בישראל
4. ענת הופמן
ע"י ב"כ עוה"ד ענת שקולניקוב ו/או דן יקיר ו/או בלהה ברג ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או רינת קיטאי ו/או משה כהן ו/או גילה שטופלר ו/או יוסף ג`בארין ו/או עמרי קאופמן ו/או נטע עמר
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
ת.ד. 35401 ירושלים 91352
טל 02-6521218 פקס 02-6521219
נ ג ד
המשיבה
מועצת עירית ירושלים
ככר ספרא
ירושלים
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים ובקשה לדיון דחוף
מוגשת בזאת עתירה למתן צו על-תנאי המורה למשיבה לבוא וליתן טעם:
א) מדוע לא ייקבע בית המשפט כי החלטת המשיבה מיום 10.6.99 להקצבת סבסוד לקייטנות בסך 413,000 ש"ח בטלה;
ולחלופין, מדוע לא ייקבע כי הסכום של 413,000 ש"ח לסבסוד קייטנות, עליו החליטה המשיבה ביום 10.6.99, יחולק לפי קריטריונים שוויוניים לכל הקייטנות בירושלים, בלא הבחנה בין קייטנות לציבור החרדי לבין קייטנות לציבור החילוני, הממלכתי-דתי והערבי.
ב) מדוע לא יורה בית המשפט למשיבה לקבוע מחיר אחיד לקייטנות חרדיות ולא-חרדיות, ומדוע לא תדאג לקיים עיריית ירושלים קייטנות מסוג "קייטנה בסיסית" במחיר זהה, לכל ילדי העיר: קייטנות חרדיות, קייטנות ממלכתיות, קייטנות ממלכתיות דתיות, וקייטנות במזרח ירושלים.
כן מתבקש בית המשפט לתת צו ביניים האוסר לחלק את הסכום המיועד לסבסוד קייטנות בסך 413,200 ש"ח, עליו החליטה המשיבה ביום 10.6.99, וזאת עד למתן פסק-דין בעתירה.
אם לא יינתן צו הביניים, יש חשש כי הסכום נשוא העתירה יחולק ויועבר לצדדי ג`, והעתירה תסוכל. מתן צו-ביניים ישמור על המצב הקיים, עד ההכרעה בעתירה, ואין בו לפגוע במי מהצדדים.
עניינה של עתירה זו בתקצוב קייטנות המתחילות בשישה לחודש יולי שנה זו. על כן מתבקש בית המשפט לקבוע דיון דחוף בעתירה.
1. עתירה זו עניינה זכותו של כל ילד בירושלים ליהנות באופן שווה מקייטנה בחופשת הקיץ, ללא הבדל השתייכות דתית, השקפה דתית ולאום.
2. העותר מס` 1 הוא תושב רח` —– בשכונת קרית-יובל בירושלים. הוא אב לחמישה ילדים בגילים: 5, 6, 7, 9, ו- 10. העותר מעוניין לשלוח את ילדיו לקייטנה חילונית, בהתאם להשקפת עולמו, בחופשת הקיץ. במסגרת הקייטנות המוצעות כיום, אין בידו לעשות כן.
3. העותרת מס` 2 היא עמותה שבין מטרותיה קידום חינוך ילדים בשכונות חלשות בירושלים. פעילי העותרת מקיימים מזה שנה מרכזי למידה התנדבותיים בשכונות קרית יובל וקטמונים. כדי לשמור על ההישגים החינוכיים שנרכשו במשך השנה ולמנוע נסיגה של הילדים, רואה העותרת מס` 2 הכרח במתן מסגרת חברתית וחינוכית נאותה לילדים בחופשת הקיץ. על כן, מעוניינת העותרת בקיום קייטנות זולות בשכונות חלשות בירושלים, בין על ידי העירייה ובין באמצעותה, ואף פנתה לשם כך לעיריית ירושלים.
4. העותרת מס` 3 היא עמותה העוסקת בהגנה על זכויות האדם, ובכלל זה הזכות לשוויון, חופש הדת והמצפון והזכויות החברתיות.
5. העותרת מס` 4 היא חברת המשיבה.
6. המשיבה אחראית על חינוך ורווחה בעיר ירושלים. במסגרת תפקידה זה, מפקחת המשיבה על קייטנות בעיר, מקיימת קייטנות ומתקצבת קייטנות. המשיבה היא המוסמכת להחליט על הקצאת סכום מהתקציב העירוני, לסבסוד קייטנות עירוניות.
7. קייטנות עירוניות, המסובסדות על ידי העירייה, מתקיימות במוסדות שונים:
I) במרכזי נוער וקהילה ובבתי ספר (המבנים וכח האדם בהם הם של העירייה),
II) במתנ"סים ובמנהלים קהילתיים (המבנים בהם הם בבעלות העירייה, כח האדם בהם הוא של החברה למרכזים ומינהלים קהילתיים),
III) בבתי ספר מוכרים, תלמודי תורה ומוסדות עצמאיים.
תעריפי הקייטנות העירוניות נקבעו על ידי המשיבה, בהחלטה מיום 29.4.99.
(החלטת המשיבה על תעריפי הקייטנות העירוניות מצ"ב כנספח ע1/ לעתירה).
8. ביום 3.6.99 החליטה ועדת הכספים של מועצת עיריית ירושלים החלטה מספר 99-0286, להעביר 413,200 ש"ח לסבסוד קייטנות ילדים. פירוט החלטת הועדה ניתן במכתב לעותרת מס` 4 מאת ציון תורג`מן, המשנה למנכ"ל העיריה. מסמך נוסף לגבי תקציב הקייטנות העירוני, מאת מר תורג`מן, המיועד לחברי ועדת הכספים, נמסר לעותרת מס` 4.
(החלטת הועדה מיום 3.6.99 ומכתבו של מר תורג`מן מאותו יום לעותרת מס` 4 ומכתבו לחברי ועדת הכספים מצ"ב כנספחים ע2/, ע3/, ע4/ לעתירה).
9. ביום 3.6.99 הפנתה העותרת מס` 4 שאלות לגבי תקצוב קייטנות בירושלים, ובפרט לגבי מקורות התמיכה בקייטנות בתקציב העירוני, סוגי הקייטנות המתקיימים לחילונים, חרדים וערבים, וייעוד התקציבים העירוניים לקייטנות, למר ציון תורג`מן. ביום 9 התקבלו תשובותיו של מר תורג`מן.
(המכתבים מצ"ב כנספחים ע5/, ע6/ לעתירה).
10. ביום 7.6.99 כתבה ב"כ העותרים למר אהוד אולמרט, ראש עיריית ירושלים, וציינה בפניו כי חלוקת הסבסוד, המוצעת על ידי ועדת הכספים, אינה שוויונית ואינה חוקית, ודרשה כי לא יעביר את ההמלצה להחלטת מועצת העיריה, שכן החלטת המשיבה לאשר את ההמלצה תהיה בלתי-חוקית. כן נדרש כי המשיבה תחליט על הקצאה שוויונית. כמו כן נדרש במכתב, כי לכל אוכלוסיות העיר יוצעו קייטנות במחיר זול הזהה לזה של הקייטנות עירוניות החרדיות. העתקי המכתב נשלחו ליועץ המשפטי של המשיבה וליו"ר ועדת הכספים של המשיבה.
(המכתב מיום 7.6.99 מצ"ב כנספח ע7/ לעתירה).
11. ביום 10.6.99 החליטה המשיבה לאשר את המלצת ועדת הכספים, להעביר 413,200 ש"ח לסבסוד קייטנות. מתוכם, 305,000 ש"ח לקייטנות חרדיות ו- 108,200 ש"ח לקייטנות אחרות (כפי שנראה להלן, למעשה הסכום לקייטנות אחרות מיועד לכלל הקייטנות).
בהחלטת המשיבה נקבע, כי היא לא תבוצע עד למתן תשובות מלאות לשאלותיה של העותרת מס` 4 הנוגעות להחלטה, על ידי המשנה למנכ"ל העיריה וראש אגף חברה.
(מצ"ב כנספח ע/ 8 לעתירה, טבלה המסכמת את ההקצבות העירוניות לקייטנות).
12. ביום 17.6.99 נפגשה העותרת מס` 4 עם מר יוסי שרעבי, סגן מנהל אגף חברה, לקבלת התשובות המשלימות של אגף החברה.
הקצאה מפלה
13. כל ילדי העיר זכאים לתמיכה שוויונית בקיטנה מתקציב העיריה. לשם כך, צריכה היתה המשיבה לקבוע תמיכה שוויונית, דהיינו, או תמיכה שווה לכל ילד המשתתף בקיטנה, או תמיכה דיפרנציאלית על פי קריטריונים שוויוניים של נזקקות כלכלית, סוציאלית ואחרת. לא כך נעשה. משנקבעה החלוקה התקציבית על פי מגזרים באוכלוסיה, יש לבחון אם יושם עקרון השוויון בחלוקה בין המגזרים.
כפי שנראה להלן, מקורות התקציב העירוניים לתמיכה בקייטנות נחלקים לשני סוגים: תקציבי תמיכה בקייטנות חרדיות בלבד, ותקציבי תמיכה על פי מבחן נזקקות למשתתפי כל הקייטנות (כולל קייטנות חרדיות).
החלטת ההקצאה נשוא העתירה הינה מפלה על פי השתייכות דתית, כפי שיפורט. ההחלטה מפלה כשלעצמה, ומפלה גם בהתחשב בכלל התמיכות העירוניות בקייטנות.
14. ההקצאה הכספית עבור סבסוד קייטנות, אותה אישרה המשיבה, הינה הקצאה מפלה על פי השתייכות דתית. פירוט הבקשה שאושרה מובא במכתבו של מר ציון תורג`מן, המשנה למנכ"ל העיריה.
מפירוט הבקשה, במסמך, נספח ע3/, מיום 3.6.99, מאת מר ציון תורג`מן, עולה, כי התקציב, שאישורו מתבקש, מורכב מהקצאה על פי מגזרים: מגזר חרדי ומגזר אחר. (ניתן לראות את חלוקת התקציב נשוא העתירה בטבלה נספח ע/ 8).
15. על פי הפירוט, 305,000 ש"ח הם סבסוד לקייטנות חרדיות, ואילו 108,200 ש"ח הם סבסוד לשאר הקייטנות (חילוניות, ממלכתיות-דתיות ומזרח ירושלים).
חלוקת התקציב בדרך זו מפלה על פי השתייכות דתית, ועל כן הינה פסולה ובלתי-חוקית.
16. עיון מעמיק יותר מגלה שהסכום עבור שאר הקייטנות הוא למעשה 98,000 ש"ח בלבד, שכן מתוך הסכום לקייטנות הכלליות 10,000 ש"ח הם עבור הפעלת מגרשי משחקים בשכונות נווה יעקב, רמות, נחלאות ופסגת זאב (כמצוין ע"י המשנה למנכ"ל העיריה בנספח ע3/ לעתירה). הפעלת מגרשי משחקים אינה שייכת לקייטנות, וממילא השכונות המצוינות הן מעורבות (חילוניות, חרדיות ודתיות).
כפי שנראה להלן, אף היתרה – 98,000 ש"ח מיועדת לכלל האוכלוסיה (כולל משתתפי קייטנות חרדיות), ולא, כפי שהוצג בישיבת המשיבה, לקייטנות חילוניות בלבד.
17. על פי נתוני מכון ירושלים לחקר ישראל לשנת 1999, בשנת הלימודים תשנ"ט למדו בירושלים בחינוך היסודי: 36,586 ילדים בחינוך החרדי, 29,025 בחינוך ממלכתי וממלכתי דתי, ו- 27,815 ילדים בחינוך הערבי. (נתונים דומים מופיעים בספר התקציב העירוני לגבי שנת הלימודים הקודמת, תשנ"ח: 28,963 תלמידים בחינוך יסודי ממלכתי וממלכתי-דתי, 26,153 בחינוך הערבי, 35,062 בחינוך חרדי). כלומר חלוקת התלמידים היא קצת מעל שליש בחינוך החרדי, כשליש בחינוך החילוני והממלכתי-דתי, וקצת פחות משליש בחינוך הערבי.
– (מצ"ב טבלת מוסדות, כיתות ותלמידים במערכת החינוך בירושלים תשנ"ח-תשנ"ט מכון ירושלים לחקר ישראל, 1999 (טרם פורסמה); וטבלת התפלגות התלמידים מספר התקציב, עיריית ירושלים 1999 כנספחים ע9/א-ב לעתירה)
18. על כן, הקצבת למעלה משלושת רבעי התקציב, מתוך התקציב נשוא העתירה, לקייטנות חרדיות הינה, על פניה, מפלה על פי השתייכות דתית והשקפת עולם דתית. זאת לגבי התקציב נשוא העתירה.
כפי שנראה להלן, סכומים נוספים מוקצים לקייטנות חרדיות בלבד, ואילו הסכום שצויין כמוקצה לקייטנות החילוניות מוקצה, למעשה לכלל האוכלוסיה, כולל משתתפי קייטנות חרדיות. על כן, בפועל האפליה התקציבית גדולה אף יותר.
נציין בשלב זה, כי מתוך הסכום המוקצה לשאר הקייטנות מוקצבים 30,000 ש"ח בלבד לקייטנות ילדי מזרח ירושלים, סכום שהינו מפלה על פניו, ולכך נתייחס בהמשך.
19. מספר הילדים בכל מגזר אמנם אינו בהכרח הקריטריון היחיד לפיו תמדד שוויוניות החלוקה, אולם אם הרשות השלטונית אינה מצביעה על בסיס שוויוני אחר לחלוקה, הרי חריגה בוטה מחלוקה תקציבית שוויונית בין מגזרים, על פי השתייכות דתית, הינה אפליה פסולה ובלתי-חוקית.
למשל, חלוקה על פי קריטריון של נזקקות היא חלוקה שוויונית, אשר תוצאתה עשויה להיות חלוקת סכום שונה לכל מגזר, שלא לפי מספר הילדים הכולל במגזר. כל עוד הקריטריונים שהופעלו לחלוקה הם סבירים ושוויוניים, הדבר תקין. לא כך נעשה במקרה זה. כפי שנסביר להלן, התקציבים ה"כלליים" לקייטנות אמנם מחולקים לפי קריטריונים סבירים ושוויוניים למשתתפי כל הקייטנות. בנוסף, מתוקצבות רק הקייטנות החרדיות בתקציב גלובלי.
20. ראוי לציין, כי בירושלים אוכלוסיות חלשות מבחינה כלכלית מקרב האוכלוסיה היהודית: הדתית, החילונית, החרדית, ובאוכלוסיה הערבית.
אופן סבסוד שונה
21. אף לפי דברי ראש העירייה, אופן הסבסוד שונה בין קייטנות חרדיות וקייטנות אחרות. לדברי ראש העירייה, מר אהוד אולמרט, בישיבת מועצת העיר מיום 10.6.99, למגזר החרדי מסבסדת העירייה את הקייטנה, ובמגזר החילוני מסבסדת העירייה את הנזקקים. אכן, על פי המסמך של המשנה למנכ"ל, נספח ע3/, אופן הסבסוד שונה בין הקייטנות החרדיות לאחרות. מפירוט התקציב נשוא העתירה עולה, כי בקייטנות החרדיות כל ילד מסובסד בסכום שווה. לעומת זאת, בקייטנות האחרות, הסבסוד הוא
רק לילדים עולים (בסה"כ 6400 ש"ח באמצעות מוקדי הקליטה), ולילדים העונים על קריטריונים סוציאליים (בסה"כ 61,800 ש"ח באמצעות ועדות מקומיות בשכונות).
– (ראו: החלק העליון בטבלה נספח ע8/).
אף הבחנה זו הינה מפלה. אחת משתיים, או שכלל הילדים יסובסדו, או שהסבסוד ינתן לפי קריטריון של נצרכות. אולם, אסור להפעיל קריטריון של נצרכות רק במגזרים מסוימים ולסבסד את כלל הילדים במגזר אחר, בהתאם להשתייכותם הדתית.
כך, ההפליה קיימת אף לפי גרסת העירייה והעומד בראשה. אולם, כפי שנראה להלן הסבסוד לקייטנות ניתן רק למגזר החרדי, ואילו הסבסוד לנזקקים מיועד לכל המגזרים, ואינו מיועד רק למגזר החילוני, כפי שהציג ראש העיריה בישיבת המשיבה.
בנמקו את ההצעה נשוא העתירה בישיבת המשיבה, אמר ראש העיריה, מר אהוד אולמרט, כי לקייטנות לחילונים מיועד סכום של 780,000 ש"ח. לא ניתן כל פירוט או הסבר לסכום זה ולמקורו התקציבי.
הפליה בסבסוד – 1998
22. על פי דו"ח סיכום מטה קייטנות 1998, ההפליה בסבסוד בשנת 1999 ממשיכה את ההפליה שהונהגה בשנה שעברה. בשנת 1998 הסתכם הסבסוד העירוני לקייטנות כלליות ב- 196,000 ש"ח (מתוכם 25,000 יש לנכות, באשר הוקצבו למגרשי משחקים). מתוך סכום זה הוקצבו 45,000 בלבד למזרח ירושלים. סבסוד הקייטנות לציבור החרדי הסתכם ב- 525,000 ש"ח (מתקציב ח"ן ומנח"י חרדי) + 275,000 ש"ח (מתקציב רשות הספורט) ובסה"כ 800,000 ש"ח.
– (דו"ח סיכום מטה קייטנות 1998 מצ"ב כנספח ע10/ לעתירה. טבלת תקציב 1998 על פי נתוני דו"ח המטה כנספח ע11/ א לעתירה)
תקציבים נוספים המיועדים לקייטנות חרדיות בלבד
23. לפי דו"ח סיכום מטה קייטנות 1998 (נספח ע10/ בעמ` 32), רשות הספורט תמכה בשנת 1998 בקייטנות חרדיות בסבסוד אוטובוסים ונופש פעיל, בסך 275,000 ש"ח. אין תמיכה מקבילה לקייטנות האחרות.
עיון בתקציב רשות הספורט לשנת 1999 אינו מגלה סעיף תקציב המתייחס במפורש לתמיכה בקיטנות חרדיות. אולם, הסעיף 8721 (מחלקה לענפי ספורט) בסך 576,372 ש"ח מקביל לסעיף 8721 (מחלקה לענפי ספורט) בתקציב שנת 1998 ממנו ניתנו 275,000 ש"ח לקייטנות חרדיות. לא נמסר לחברי המשיבה, בטרם החליטו את ההחלטה נשוא עתירה זו, מה יהיה סכום התמיכה בקייטנות חרדיות בשנת 1999 מתקציב רשות הספורט. בשיחה של העותרת מס` 4 עם מר יוחנן קיסר, סגן מנהל רשות הספורט, נמסר כי אמנם גם השנה תתמוך רשות הספורט בקייטנות חרדיות. בתשובה 10-11 במכתבו, נספח ע6/ , במענה לשאלות העותרת מס` 4, מונה מר תורג`מן את רשות הספורט כאחד ממקורות התמיכה גם השנה, בלא פירוט.
לאור זהות הסעיפים בשנים 1998 ו- 1999, ובהעדר כל הסבר אחר בספר התקציב, בדיוני המשיבה, או בתשובה לשאלות שהגישה העותרת מס` 4 למר תורג`מן, יש להניח כי השנה יוקצב סכום דומה לקייטנות חרדיות מאותו סעיף תקציבי.
מובן, כי אם ישנו תקציב של רשות הספורט, או כל אגף אחר, המיועד לקיטנות חרדיות בלבד, הרי יש להתחשב גם בסכום זה בבדיקת השוויון בין תמיכה בקייטנות חרדיות לבין הסכום הניתן לקייטנות אחרות.
24. מקור תמיכה נוסף רק לקייטנות חרדיות, הנמנה במכתבו של מר תורג`מן מיום 8.6.99 נספח ע6/ תשובה 10-11 הוא "חרדי אמהות – במידה ויתקיים". בשנת 1998 תוקצבה קייטנת אמהות לציבור החרדי בסך 180,000 ש"ח (עפ"י דו"ח מטה הקייטנות), מתוך סעיף התקציב 852 ("פעולות חברה חרדי"). סעיף זה קיים גם בתקציב 1999. אין תקצוב מקביל לקייטנת אמהות במגזרים אחרים. אף כי לא ברור מדוע מקור זה נכלל בתקצוב קייטנות לילדים, כיוון שהוזכר ע"י מר תורג`מן בתשובה לשאלות מפורשות לגבי מקורות המימון לקייטנות לילדים, ומופיע אף בדו"ח מטה קייטנות 1998 כמקור תקציבי, יש להתחשב אף בו.
התקציב ה"חילוני" – תקציב כללי לכל האוכלוסיה המחולק על פי נזקקות
25. סכום התמיכה בקייטנות הכלליות (חילוניות, ממלכתי-דתיות וערביות), מוצג בצורה שאינה נכונה במסמך שערך מר תורג`מן, המשנה למנכ"ל, עבור ועדת הכספים, ביום 3.6.99 (נספח ע4/ לעתירה).
26. במסמך מוצג, כי בנוסף ל- 108,200 ש"ח מהתקציב נשוא עתירה זו (מאגף החברה), זוכות הקייטנות הכלליות לתקציב מרשות הקליטה (60,000 ש"ח), מאגף הרווחה (80,000 ש"ח) ותקציבי חד הוריות (90,000 ש"ח).
בניגוד לאמור במסמך לועדת הכספים, התמיכה על ידי אגף הרווחה בעירייה, אשר אף בשנה שעברה עמדה על 80,000 ש"ח, ניתנת למשתתפי כל הקייטנות, חרדיות וכלליות, על פי מצב סוציאלי של המשפחה.
לדבריו של מר יוסי עמירן, עוזר למנהל המחלקה לנוער באגף חברה, בשיחה עם העותרת מס` 4, הקריטריון לחלוקת הסבסוד של אגף הרווחה הוא זכאות סוציאלית של הילדים. על כן, חלוקת תקציב הרווחה בין קייטנות חרדיות לאחרות תקבע בהתאם לסטטוס הסוציאלי של הילדים בקיטנות השונות השנה. תקציב הרווחה, אם כן, הוא תקציב לכלל האוכלוסיה, ואיננו תקציב "למגזר החילוני" או לכל מגזר אחר.
ניתן להיווכח בכך מעיון ברשימת הקייטנות שתוקצבו בשנה שעברה על ידי לשכות הרווחה (עמ` 26 לדו"ח המטה, נספח ע10/). בין הקייטנות שתוקצבו קייטנות חרדיות כגון: חב"ד עיר גנים, הר נוף, עזר מציון, נועם, ת"ת ארמון התורה, אתרי, בית יעקב רמת שלמה, וחב"ד גילה.
27. כך גם לגבי תקציב המשפחות החד-הוריות העומד השנה על 90,000 ש"ח. על פי דו"ח מטה הקייטנות (נספח ע10/ בעמ` 24), תמיכה זו אינה מתקציב העיריה אלא מהסוכנות היהודית באמצעות המועצה הירושלמית לילדים ונוער. על כן אין תמיכה זו נכללת בהשוואת התמיכות מתקציב העיריה בקייטנות השונות, ואין לקחתה בחשבון בהשוואת התקציבים העירוניים.
אם מבקשים להתחשב בתמיכות חוץ-עירוניות בקייטנות, יש להביא בחשבון את כלל התמיכות הניתנות מגורמים ציבוריים למוסדות המפעילים את הקייטנות, ובכלל זה תמיכת משרדי ממשלה. דבר זה לא נעשה. בודאי אין לכלול תמיכה חוץ-עירונית מסוימת במסגרת השוואת התמיכות העירוניות.
28. עיון בחלוקת תקציב החד-הוריות לשנת 1998 (עמ` 29 לנספח ע10/) מלמד, כי התמיכה היא הן בקייטנות כלליות והן בקייטנות חרדיות.
רכזת תחום חד-הוריות בעירייה, גב` דורית פרי, אישרה בשיחה עם העותרת מס` 4, כי התמיכה בחד-הוריות היא הן למשתתפי קייטנות חרדיות והן למשתתפי קייטנות אחרות (בהגדרת חד-הוריות נכללות גרושות, רווקות ואלמנות). הקריטריון לתמיכה לגבי תקציב זה הוא מקצועי, ואינו מפלה על פי השתייכות דתית. התמיכה אינה ניתנת לכל ילד ממשפחה חד-הורית, אלא לפי קריטריון מקצועי-סוציאלי.
29. תקציב רשות הקליטה בסך של עד 60,000 ש"ח, אף הוא מחולק לעולים חדשים מכלל האוכלוסיה (כולל חרדים) על-פי קריטריון מקצועי-סוציאלי של נזקקות, בלא הבחנה בין בעלי השקפות דתיות שונות. בפועל, עולים לא-רבים במגזר החרדי זכאים לתמיכת רשות הקליטה, משום שעל-פי רוב העולים החרדים אינם עומדים בקריטריון הנזקקות, המופעל באופן שוויוני לגבי כל המבקשים. לסיוע לעולים ניתן רק לעולים העונים על קריטריונים כלכליים וסוציאליים מגבילים מאד. על כן, עולים רבים, חילונים, דתיים וחרדים, אינם זכאים לסיוע.
נבהיר, כי 6400 ש"ח למוקדי קליטה, מתוך 108,200 ש"ח "לציבור הכללי" במסגרת התקציב שאושר בהחלטה נשוא העתירה, לקוחים מתוך 60,000 ש"ח של רשות הקליטה, ואין אלו שני סכומים מצטברים.
– (כל הנתונים ניתנו על ידי נאוה יונגר, מנכ"ל רשות הקליטה העירונית, בשיחה עם העותרת מס` 4).
30. מתוך התקציב שאושר בהחלטה נשוא העתירה לקייטנות כלליות, בסך 108,200 ש"ח, חלק הארי הוא תמיכה על ידי ועדות מקומיות בשכונות (61,800 ש"ח). מר יוסי עמירן מאגף החברה בעירייה, מסר לעותרת מס` 4, כי הועדות המקומיות מסבסדות הן ילדים חרדים והן אחרים, על פי קריטריון סוציאלי של אנשי המקצוע בועדה. על כן, הצגת תקציב זה כמיועד ללא-חרדים הינה מטעה.
במסגרת התקציב אשר יועד לקייטנות כלליות (לא-חרדיות) בשנת 1998 (עמ` 25 לדו"ח, נספח ע10/), וחולק, כמו תקציב 1999, לועדות מקומיות ועולים, ניתן לראות כי תוקצבו גם קייטנות חרדיות. כך קייטנת חב"ד עיר גנים זכתה ל- 3500 ש"ח מתקציב הקייטנות הכלליות-ועדות מקומיות, וכן תוקצבה ב- 1500 ש"ח בתקציב קייטנות חרדי. יש לציין, כי על פי נתוני 1998, חלקן של המגזר ההקייטנות החרדיות בתקציב זה היה קטן.
31. מר רפי מנשה מהחברה הירושלמית למרכזים ולמינהלים קהילתיים אמר, בשיחה עם ב"כ העותרים, כי אין תקצוב לקייטנות מהתקציב העירוני דרך החברה למרכזים ולמינהלים קהילתיים. העיריה מתקצבת את החברה למרכזים ולמינהלים קהילתיים בתקציב שנתי, ממנו ממומנים שכר מנהלי מתנ"סים, מזכירות, רואי חשבון, החזקת המבנים וכיו"ב, אולם אין תקציב לקייטנות. דברים דומים כתב מר צבי צ`רניחובסקי, מנכ"ל החברה הירושלמית למרכזים ולמינהלים קהילתיים. כן אמר לעותרת מס` 4 כי כל מתנ"ס מקבל כ – 150,000 ש"ח לשנה מהעירייה לכלל פעילותו השוטפת. כלומר, אין זה מקור תקציבי לקייטנות עירוניות.
כמובן, סכומים המגוייסים על ידי המתנ"סים שלא מהתקציב העירוני אינם יכולים להכלל בהשוואת תקציבי העירייה לקייטנות.
(מכתבו של מר צ` צ`רניחובסקי, מנכ"ל החברה למרכזים ולמינהלים קהילתיים בירושלים, מיום 16.6.99 מצ"ב כנספח ע11/ב לעתירה).
32. כך, לגבי כל התקציבים שהוגדרו בידי העיריה "תקציבים לחילונים", עולה כי אין לחשבם במסגרת תקציב סקטוריאלי של חילונים או של חרדים, שכן תקציבים אלו מחולקים על פי קריטריונים סוציאליים אחידים לכלל האוכלוסיה, ללא הבדל השקפה דתית. על כן, הצגתם כתקציב "המגזר החילוני" אינה נכונה.
אף בחוברות שהוציא מטה הקייטנות של העיריה למפעילי קייטנות, "תופסים חופש" ו-"תופסים חופש – לציבור החרדי", מוצעות אותן הנחות למשתתפי הקייטנות במסגרת אגף רווחה, אמהות חד-הוריות ועולים.
(מצ"ב חלקים מחוברות "תופסים חופש" ו-"תופסים חופש – לציבור החרדי" כנספחים ע/ 12 א-ב לעתירה).
מזרח ירושלים – ילדי העיר הערבים
33. האפליה הקיימת בתקצוב בוטה במיוחד לגבי האוכלוסיה הערבית בעיר. רק 30,000 ש"ח מוקצים לאוכלוסיה זו. התוצאה של ההשקעה המועטת ברורה. בשנת 1998 , על פי דו"ח מטה הקייטנות, רק 4% מכלל המשתתפים בקייטנות היו ילדי מזרח העיר.
הפליה במחיר הקייטנה להורה
34. ההפליה מתבטאת אף בתעריפים אותם נדרשים ההורים לשלם. כעולה מפרוטוקול ועדת הכספים של המשיבה מיום 18.5.98 המחיר המשולם בקיטנות חרדיות נמוך מהמחיר המשולם בקיטנות חילוניות וממלכתיות-דתיות. זאת, בין השאר, עקב סיווג שונה של הקיטנה. כך היה בשנת 1998, וכך גם בקייטנות שנה זו.
קיטנות חרדיות המסווגות כ"בסיסיות", מוצעות במחיר זול, קייטנות חילוניות מסווגות כ"רגילות" או סיווג גבוה יותר, אשר מחירן, על פי בדיקת העותרים במגוון השכונות בעיר, לרבות שכונות מצוקה, גבוה בהרבה.
לא ידוע לעותרים אם קיים הבדל בתוכן הקייטנות, אולם בכל מקרה יש להציע גם לציבור שאינו חרדי אפשרות לקיטנה במחיר הזול, העומדת, כמובן, בסטנדרטים בסיסיים של בטיחות ורישוי. כך אף הוחלט בישיבת ועדת הכספים הנ"ל (החלטה 303). ועדת הכספים, בישיבתה לפני למעלה משנה, הטילה על מנכ"ל העירייה מר רענן דינור והצוות המקצועי להביא בפניה מודל של מחיר שווה לקייטנה זולה לילדים ממשפחות בעלות השקפת עולם שונה בעיר.
(פרוטוקול ועדת הכספים מיום 18.5.98 מצ"ב כנספח ע13/ לעתירה).
35. המחיר שנקבע לקייטנה בסיסית הוא 338 ש"ח. זהו התעריף היחיד לקייטנות שפורסם במדריך "תופסים חופש – לציבור החרדי" (נספח ע12/ב). אין תוספת מחיר לקייטנות המתקיימות מעבר לשעה 00:13.
במדריך "תופסים חופש" לקיטנות האחרות (נספח ע12/א), מופיעים כל התעריפים: קייטנה בסיסית 338 ש"ח, רגילה 621 ש"ח, חצי מקצועית 706 ש"ח, ומקצועית 828 ש"ח. נקבעה תוספת מחיר לקייטנות המתקיימות מעבר לשעה 00:13 בצהריים. בפועל, כאמור, אין קייטנות בסיסיות חילוניות או ממלכתיות-דתיות.
36. בפועל הפערים במחיר בין קייטנות לחרדים וקייטנות לאחרים גדולים אף יותר.
בקייטנות חרדיות מדגמיות:
בית יעקב "בית מרגלית" – המחיר 220-250 ש"ח
קיטנת "תורני רמות" – 360 ש"ח
"נראה אור" – 140 ש"ח
איתרי (בנות) – 390 ש"ח
המחיר בקייטנות חילוניות וממלכתיות-דתיות: במרכזי נוער וקהילה (השייכים לעירייה):
מרכז נוער קטמון ח`-ט` – 621 ש"ח
מרכז נוער פת – 650 ש"ח
מרכז קהילתי עין כרם – 950-700 ש"ח
בית נחמיה – 860 ש"ח
מרכזים אלו משרתים בין השאר ילדי שכונות מצוקה.
(במרכזי נוער וקהילה המחיר שקבעה העירייה לקיטנות מחייב, לפי דברי המשנה למנכ"ל העירייה (תשובה 1-6 למכתבו נספח ע6/)).
במנהלים קהילתיים ומתנ"סים המחירים גבוהים אף יותר:
מתנ"ס קטמון ח`-ט` – 700 ש"ח
מתנ"ס שטרן – 900 ש"ח
מינהל קהילתי פסגת זאב – 1215-845 ש"ח
מתנ"ס שמואל הנביא – 740 1040- ש"ח
מינהל קהילתי נווה יעקב – 830-1300 ש"ח
(בכל השכונות הללו ישנה אוכלוסיה חלשה מבחינה כלכלית).
37. בתשובה לשאלה מפורשת במכתבה של העותרת מס` 4 (נספח ע5/ שאלה 7(ב)): אילו קייטנות (בסיסית, רגילה, חצי מקצועית, מקצועית) מתקיימות במרכזי הנוער והקהילה, במתנ"סים ובמרכזים הקהילתיים? עונה מר תורג`מן: "בכל המתנ"סים, במנהלים ובמרכזי הנוער והקהילה מתקיימות קייטנות מגוונות הן רגילות, חצי מקצועיות ומקצועיות" (נספח ע6/ תשובה 7(ב)).
משמעות הדברים מפי המשנה למנכ"ל העירייה היא, כי אין מתקיימות באף אחד מהמוסדות המקיימים קייטנות עירוניות לציבור החילוני, קייטנות עירוניות "בסיסיות", כלומר קייטנות במחיר הזול. כך אף עולה מתשובתו לשאלות 13 – 14 (בכללן: האם פעלה העירייה להציע לחילונים קייטנה בסיסית בתעריף מקביל לתעריף החרדים?). תשובתו היא, כי שיקול להפעלת קייטנות שכאלו הן באחריות כל קייטנה וקייטנה.
38. בהעדר אופציה של קייטנה "בסיסית" במחיר הזול, הורים רבים שאינם חרדים ואינם מעוניינים בקייטנה חרדית לילדיהם, בכללם העותר מס` 1 והורים שפנו בתלונה אל האגודה לזכויות האזרח, אינם יכולים לשלוח את ילדיהם לקיטנה כלשהי.
ביקוש לקייטנות במחיר זול
39. מנסיונם של פעילי העותרת מס` 2, בשכונות חלשות בירושלים ישנו ביקוש רב לקייטנות זולות בקרב כל האוכלוסיות (חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים). במשפחות רבות, בהם ההורים עובדים, הקייטנה היא צורך חיוני. למשפחות החילוניות, המסורתיות והדתיות (שאינן חרדיות), בשכונות חלשות, כגון קטמונים וקרית-יובל, לא קיימת אפשרות לשלוח את ילדיהם לקייטנה על-פי השקפת עולמם ובמסגרת קהילתם, המצויה בהישג ידם.
40. גם מנהל מתנ"ס בשכונת קטמונים, שכונה חלשה בירושלים, ציין בפני ב"כ העותרים, כי הביקוש לקייטנה בסיסית במחיר זול הוא רב בקרב הציבור החילוני, מסורתי ודתי, בשכונה. הוא אף ציין, כי רק מיעוט מבין המשפחות ילדי המשפחות החד-הוריות הנרשמים לקייטנה, זוכים לסבסוד עירוני (15 מתוך 40). כך הדבר גם לגבי ילדי עולים. הסבסוד לנצרכים מקיף חלק קטן מהמשפחות הזקוקות לקייטנה זולה.
אחריות המשיבה לתמחור קייטנות
המשיבה קובעת מדי שנה מחירון לקייטנות, על פי סוג הקייטנה. כך עשתה אף השנה, בקבעה מחירים אשר צוינו לעיל. במרכזי הנוער והקהילה, שהם גופים של העיריה, בסמכותה הבלעדית של המשיבה לקבוע את מחיר הקיטנות. כך, אף לפי דבריו של המנה למנכ"ל העירייה ומנהל אגף חברה. חובתה של המשיבה לקבוע מחיר שהינו מחיר שוויוני הלכה למעשה. חובה זו מפירה המשיבה.
(ראו: מכתב המשנה למנכ"ל העירייה, תשובה 1 – 6 נספח ע6/)
המתנ"סים והמינהלים הקהילתיים הם גופים בעלי זיקה עירונית ומתוקצבים באופן ישיר ועקיף בידי העיריה. מבני המתנ"סים הם בבעלת העירייה. כאשר העיריה תומכת בקייטנות בגופים בעלי זיקה עירונית כזו, ואף גופים פרטיים לגמרי, ביכולתה ומחובתה להתנות התקצוב במחיר מקסימלי לקייטנה. בתמיכתה בקייטנות במתנ"סים ובמינהלים קהילתיים חובת העירייה לקבוע תמיכתה באופן שהמחיר לילדים בכל המגזרים יהיה שוויוני הלכה למעשה.
אפליה תוצאתית – השתתפות לא שווה בקייטנות
42. לתקצוב המפלה ולתמחור המפלה של הקייטנות תוצאה ברורה: כעולה מדו"ח מטה הקייטנות 1998 (נספח ע10/ בעמ` 3), 50% מכלל הילדים שהשתתפו בקייטנות היו מהמגזר החרדי, 4% בלבד ממזרח ירושלים, והיתר – ילדים המשתתפים בשאר הקייטנות. אף שיעור ההשתתפות של הילדים בקייטנות הוא בלתי-פרופורציונלי לחלקם באוכלוסיית הילדים בעיר. אף בכך יש כדי להצביע על חוסר השוויון אותו מנהיגה המשיבה.
החלטה מנהלית הנוגדת את עקרון השוויון – בטלה
43. עקרון השוויון, המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מחייב את כל הרשויות הציבוריות בישראל, לרבות רשויות מקומיות. מכוחו, אסור לרשות שלטונית להפלות ילדים בשל השתייכותם הדתית וההשקפה הדתית שלהם ושל הוריהם. הפליה בתקצוב ובתמחור הקיטנות לפי השתיכות דתית והשקפה דתית של מארגני הקייטנה ומשתתפיה, הינה פסולה ובלתי-חוקית.
44. עקרון השוויון הוא עקרון יסוד בשיטת המשפט בישראל מימים-ימימה.
– בג"צ 98/69 ברגמן נ` שר האוצר, פ"ד כג (1) 693.
– בג"צ 246/91 אגודת "דרך ארץ" נ` רשות השידור, פ"ד לה (4) 1.
45. עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נקבע עקרון השוויון כעקרון חוקתי.
– בג"צ 4541/94 מילר נ` שר הבטחון, פ"ד מט (4) 94.
– בג"צ 454/94 שדולת הנשים נ` ממשלת ישראל, פ"ד מח (3) 526.
46. על יישומו של עקרון השוויון בחלוקת תקציבים בידי רשויות השלטון, ניתן ללמוד לענייננו מפסיקתו העניפה של בית המשפט העליון בסוגיית התמיכות התקציביות. נקבע, כי תמיכה כספית צריכה להיעשות על פי קריטריונים ברורים, ענייניים ושוויוניים, לפי משקל העניין ולא לפי משקל המעוניין.
– בג"צ 59/88 צבן נ` שר האוצר, פ"ד מב(4) 705, 706.
– בג"צ 4346/92 מעלה נ` שר החינוך והתרבות, פ"ד מו (5) 590.
47. ההלכה והחוק קובעים כי הרשות פועלת בחלוקת תמיכות מכספי המדינה כנאמן של הציבור. מכאן שהיא חייבת לפעול באופן שוויוני. כך הממשלה בחלקה כספי מדינה, וכך העירייה בחלקה כספי העיר.
– ראו: בג"צ 7458/95 במות נ` משרד החינוך התרבות והספורט, תק` על` 97 (1) 77.
48. פיצול התמיכה של הרשות הציבורית, ממשלתית או עירונית, לקבוצות אוכלוסיה שונות, ומתן שיעור תמיכה שונה לכל קבוצה, בלא כל הסבר ובלא הצדקה עניינית, סותר את עקרון השוויון.
– ראו: א` דה-הרטוך, "תמיכת המדינה במוסדות ציבור – לבלוב הכספים הייחודיים" משפטים כט (תשנ"ח) 75, 95.
49. כדי לוודא חלוקה שוויונית של תמיכות מתקציב המדינה, חוקקה הכנסת בשנת תשנ"ב את סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. אף שחוק זה אינו חל על ענייננו,
ניתן ללמוד ממנו כיצד יש ליישם את עקרון השוויון בחלוקת תמיכות מכספי ציבור. על פי סעיף 3א:
"(ג) הוצאות הממשלה לצורך תמיכה במוסדות ציבור ייקבעו בכל סעיף תקציב בסכום כולל לכל סוג של מוסדות ציבור.
(ד) הסכום שנקבע בסעיף לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים אם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים.
(ה) הממונה על סעיף התקציב יקבע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מבחני תמיכה שוויוניים לחלוקת הסכום נקבע באותו סעיף תקציב לצורך תמיכה במוסדות ציבור."
בשינויים המחויבים, אף בחלוקת תמיכות בקייטנות מהתקציב העירוני יש לנהוג בשוויון ולהנהיג קריטריונים שוויוניים לסבסוד.
50. חובת השוויון מחייבת לקבוע את קבוצת השוויון על פי שיקולים ענייניים, ומחייבת להחליט באופן שוויוני בתוך הקבוצה. בענייננו, אין כל הצדקה שלא לכלול ילדים מקבוצות בעלות השקפה דתית שונה באותה קבוצה לצורך חלוקת תמיכות לקייטנות, ושלא לחלק התמיכות בשוויון ביניהם.
– בג"צ 3792/95 תיאטרון ארצי לנוער נ` שרת המדע והאמנויות, (לא פורסם, ניתן 31.8.98)
51. כך, כאשר משאב של המדינה יועד לקבוצה מסוימת באוכלוסיה, פסל זאת בית-המשפט כהקצאה מפלה. כך נהג בית המשפט לגבי חלוקת דירות להשכרה, אשר יועדו למגזר מסוים, בעוד מחוסרי דיור קיימים בכל האוכלוסיה. כך בענייננו, כאשר סבסוד הקייטנות מיוחד למגזר מסוים, בעוד ילדים הזקוקים לקייטנות במחיר השווה לכל נפש, מצויים בכל אוכלוסיית העיר.
– בג"צ 1/98 כבל נ` ראש ממשלת ישראל, (טרם פורסם, ניתן 30.3.99)
בית המשפט קבע כי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב משנת תשנ"ב, מגלם את העקרון החל על רשויות המדינה בחלקן תמיכות, וממנו ניתן ללמוד על הדרישה הכללית לשוויון בחלוקת כל משאב ציבורי בידי כל רשויות השלטון.
52. על הפגם שבתמיכה המיועדת למגזר מסוים באוכלוסיה ניתן ללמוד מעניין דומה לענייננו. עד שנת התקציב 1999 כלל תקציב משרד העבודה והרווחה סעיף "סיוע
לפנימיות תורניות". (סעיף אחר בתקציב המשרד קבע תקציב אחזקת ילדים בפנימיות על פי השמה מקצועית).
כמתואר בדו"ח מבקר המדינה 1999: "לקראת חקיקת חוק התקציב לשנת 1999 , פנו כמה גופים אל היועץ המשפטי לממשלה בטענה כי הגבלת הסיוע של המשרד רק לפנימיות תורניות אינה חוקית. בעקבות פניות אלה כתב המשנה ליועץ המשפטי לממשלה… כי: "לדעתנו יש ממש בטענות אלה, והסעיף שבנדון בתקציב משרד העבודה והרווחה בדבר הסיוע לפנימיות תורניות אינו יכול לעמוד… שאלת ה"תורניות" של פנימייה היא זרה לחלוטין … ככל שמשרד העבודה והרווחה תומך בפנימיות, עליו לעשות כן באופן שוויוני ללא קשר לאופי התורני של המוסד. הגבלת הסעיף התקציבי שבנדון לפנימיות תורניות בלבד יש בה משום אפליה ישירה, שלא על בסיס ענייני, העומדת בסתירה לעקרון השוויון ולהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. "
בעקבות הדברים נמחקה ההגבלה לפנימיות "תורניות" בתקציב 1999, וכיום ניתן "סיוע לפנימיות".
באופן דומה, שאלת ה"חרדיות" של קייטנה היא זרה, ועל המשיבה לתמוך באופן שוויוני בקייטנות ללא קשר לאופי הדתי שלהן.
– דו"ח מבקר המדינה 49 (1999) עמ` 289.
53. העקרונות שנקבעו על ידי בית המשפט לגבי מתן תמיכות לגופים ציבוריים, נכונים על אחת כמה וכמה לפעילות שהעירייה עצמה מקיימת ומתקצבת.
החלטה של המשיבה, רשות שלטונית, הנוגדת את עקרון השוויון – דינה בטלות.
זכות ילדים להשתתפות שווה בפעילות נופש ופנאי
54. הקיטנה, כפעילות נופש, חברה וחינוך משלים, מוכרת כגורם חשוב בחייו של הילד. בעולם גוברת ההכרה שהקייטנה היא מכשיר חינוכי שתרומתו חשובה לעיצוב אישיותם והתנהגותם החברתית של ילדים. קייטנות ומפעלי נופש הם, לפי תפיסת משרד החינוך והתרבות, השלמה לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953, ולחינוך בבתי הספר.
– חוזר מנכ"ל משרד החינוך והתרבות נט8/ב אפריל 1999 עמ` 3.
55. הקייטנה היא, כאמור, מכשיר המחנך ומעצב את אישיותו של הילד. על כן, חשיבות מיוחדת יש לכך, שהילד יוכל להשתתף בקייטנה התואמת את ההשקפה הדתית והשקפת העולם שלו ושל משפחתו. אפליה בסבסוד קייטנות ובמחירי קייטנות שבאחריות הרשויות העירוניות, גורמת הלכה למעשה, לפגיעה בזכותם של הילדים ומשפחותיהם לחופש דת ולחינוך לפי השקפתם הדתית.
56. יתר על כן, העדרן של קייטנות "בסיסיות" חילוניות במחיר זול משמעה, שתושבים דלי-אמצעים אינם יכולים לממש את זכותם לחופש דת ומצפון, וזכותם לבחור את אופי חינוך ילדיהם. זאת, כיוון שהקייטנות העירוניות המוצעות להם, המצויות בהישג ידם, הן רק קייטנות "בסיסיות" חרדיות.
57. כך אף לפי המשפט הבינלאומי. סעיף 31 לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד, עליה חתמה ישראל, קובע, כי:
"(א) המדינות … מכירות בזכות הילד … להשתלבות במשחק ופעילויות נופש המתאימות לגילו של הילד…
(ב) המדינות… ידאגו לספק הזדמנות שווה לפעילויות של תרבות, אמנות, נופש ופנאי."
סעיף 2 לאמנה קובע כי:
"המדינות… יבטיחו את הזכויות הכתובות להלן בהצהרה זו.. ללא אפליה מכל סוג שהוא: ללא אבחנה במוצאו של הילד או של הוריו, … דתם, דעתם הפוליטית או האחרת, מקורם האתני… או מצב אחר שלהם".
בהחלטתה נשוא העתירה, ובמדיניותה, סטתה המשיבה מעקרונות אלו.
58. המשיבה מפלה בין ילד לילד, לפי השקפה והשתייכות קהילתית דתית שלהם ושל משפחותיהם, בסבסוד הקייטנות מהתקציב העירוני. ההחלטה נשוא עתירה זו, לפיה יחולק תקציב אגף חברה בעיריה בשיעור של כשלושה רבעים המיועדים לקייטנות חרדיות בלבד, וכרבע תמיכה בקייטנות לכלל האוכלוסיה (כולל האוכלוסיה החרדית), הינה מפלה כשלעצמה. גם בחינת ההחלטה בהתחשב בכל התקציבים העירוניים המוקצים לקייטנות חרדיות ואחרות, מראה כי ההחלטה מפלה. על כן דין ההחלטה – בטלות.
מחיר הקייטנות העירוניות בפועל אף הוא מחיר המפלה בין ילד לילד על פי השקפתם הדתית של הילד ושל הוריו. אפליה במחיר הקיטנה נובעת, כמובן, גם מאפליה בסבסוד הקייטנות. במתקניה שלה מחויבת העיריה לספק קיטנות במחיר זהה, אשר היא קבעה, לילדי כל האוכלוסיה, ללא הבדל השקפה דתית. בעניננו, מחויבת היא לספק, במחיר הזול של קיטנה "בסיסית", גם קייטנות חילוניות וממלכתיות-דתיות. כאשר אין העיריה מספקת אף לא קייטנה "בסיסית" אחת חילונית או ממלכתית-דתית, בעוד מוצעות קייטנות חרדיות במחיר קייטנה "בסיסית" ואף פחות מכך, אף זו החלטה מפלה. על בית המשפט להורות למשיבה לבטל אפליה זו לאלתר.
אשר על כן, מתבקש בית המשפט לתת צו על תנאי כמבוקש בראש העתירה, ולאחר קבלת תשובת המשיבה, לעשותו למוחלט. כמו כן מתבקש בית המשפט לפסוק לעותרים שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
————
ענת שקולניקוב, עו"ד
ב"כ העותרים
