על מתמטיקה, גזענות ומה שביניהם – לרגל היום הבינלאומי למאבק בגזענות
מסי אייצק
בילדותי אהבתי מאוד מספרים, הם עזרו לי לשכוח את הקשיים ברכישת השפה העברית. אהבתי מאוד לתרגל מתמטיקה עם אבי, שלימד אותי פתרון בעיות במגוון שיטות שלמד באתיופיה. בבית הספר, למרות שהגעתי לתוצאות הנכונות במבחנים המורה לא נתנה לי ציון כמו ליתר התלמידים אלא דרשה ממני לשבת ליד שולחנה ולעשות מבחן חוזר. היא הסבירה שעליי לפתור את התרגילים בשיטה שהיא לימדה. מאז לא השתמשתי יותר בשיטות של אבי.
כשהגעתי לגיל שבו חילקו אותנו להקבצות, הופתעתי שלא שובצתי להקבצה הגבוהה, למרות שמתמטיקה היתה תחום שהצטיינתי בו. המורה הבהירה לי שאין לי סיכוי לעלות הקבצה, ושהדבר נעשה לטובתי האישית, כדי לאפשר לי חווית הצלחה. זו הייתה הנקודה שבה הבנתי שהמתמטיקה מעולם לא הייתה ניטראלית: המתמטיקה כדיסציפלינה והאופן שבו היא נלמדת הם בעצם השתקפות של יחסי הכוח, הערכים והסיפורים של האידאולוגיה השלטת. הצלחה במתמטיקה בבית הספר שבו למדתי הייתה שמורה לסוג מסוים של אנשים – ואני לא הייתי ביניהם.
"לובן" משפיע על התפיסה לגביי יכולות של תלמידים/ות במתמטיקה. לימודי המתמטיקה מנציחים את הפריווילגיה "הלבנה" ומעמיקים פערים בין קבוצות. כאשר קוראים שוב ושוב בעיתון על הישגים נמוכים בקרב הקהילה האתיופית בישראל, אין מנוס מכך שההטיות הללו יחלחלו בהדרגה למורים/ות, ישפיעו על התנהגותם וציפיותיהם ויעמיקו את הפערים. בעלי היתרון הלבן זוכים לתרגל מתמטיקה מתוחכמת ומהותית יותר כבר בבתי הספר היסודיים, ואת הפער שנוצר קשה לצמצם בהמשך. גם בסוגיית המגדר יש הטיות שליליות כלפי תלמידות לעומת תלמידים.
בספר "שיעור לחיים" של האגודה לזכויות האזרח כותבת ד"ר גליה זלמנסון לוי: "לו היינו מבקשים מאורחת מכוכב אחר להציץ לפני בואה בספרי החשבון והמתמטיקה ולנסות לתאר אותנו על פי התכנים והאיורים שהיא רואה בהם…. האורחת שלנו הייתה מתארת כוכב שיש בו המון בנים ופחות בנות, כולם לבנים ויהודים, גרים בבית יפה עם גינה…. הנשים הקרויות אימהות אופות וקונות מצרכים לבישול ואפיה, והגברים עובדים ועסוקים בפעילות ספורט ובגינון…. זה עולם התוכן המלווה את ספרי המתמטיקה, החל מגני הילדים ועד למבחני הבגרות והפסיכומטרי."
מורים/ות בבתי הספר ומרצות/ים באוניברסיטאות חייבים להיות מודעים לפוליטיקה שהמתמטיקה מסתירה. מי מקבל קרדיט על פיתוח מתמטיקה? מי מסוגל/ת? מי נתפש כחלק מהקהילה המתמטית? מי קיים בספרי הלימוד ומי נעדר ממנו? כל השאלות הללו חשובות כדי לפתח פילוסופית הוראה שיכולה לתקן את העיוותים האלה. פדגוגיה כזו צריכה להתמקד בחשיפת המנגנונים הללו ובפירוק הרעיונות השליליים שיש למורים על תלמידים המשתייכים לקבוצות מיעוט, ובמקביל בפירוק הרגשות השליליים ותחושת המסוגלות הנמוכה שיש לתלמידים אלה וכן לתלמידות ביחס למקצוע זה ולעצמם.
התפיסה כי מתמטיקה היא מקצוע ניטראלי מבחינה תרבותית היא בעייתית ומטעה. המתמטיקה שמלמדים בבתי הספר מבססת ברובה על התרבות האירופאית. דוגמה מובהקת לכך היא משפט פיתגורס המפורסם, שכולנו למדנו על פי ההוכחה של קבוצת פיתגורס מיוון, למרות שיש לו אין ספור הוכחות מתמטיות כבר מהעת העתיקה – ממצרים, מבבל, מהודו ומסין. התלמידים הערבים בישראל לומדים ומתייחסים למושגים מתמטיים המבוססים על לשונם של חוקרי ההשכלה האירופאים, בזמן שאבותיהם דיברו על אותם הנושאים כ-4000 שנים קודם לכן.
מדוע היה חשוב לי לשתף אתכם בזיכרונות האישיים שלי מלימודי המתמטיקה דווקא ביום הבינלאומי למאבק בגזענות? המתמטיקה היא "מלכת המדעים" וההישגים בה ממיינים ומשפיעים רבות על קבלה לאוניברסיטה ולפקולטות נבחרות. אולם אף יותר מכך, הוראת המתמטיקה נחשבת לדבר ניטראלי נטול דעות קדומות והטיות חברתיות. אין גזענות מסוכנת מזו השקופה לרובנו והנחזית להיות ניטרלית. על המורים/ות והמרצים/ות בבתי הספר ובאוניברסיטאות להיות מודעים לפוליטיקה וליחסי הכוחות שהמתמטיקה משמרת, ולקחת אחריות על הפגיעה הבוטה שלהם בסיכויי ההצלחה של מי שאינם נמנים על מעמד, מוצא, לאום או מגדר מסוימים. רק מודעות כנה ואמיצה תאפשר הזדמנות הוגנת לכל התלמידים.
מסי אייצק היא רכזת חינוך נגד גזענות במחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח
פורסם (בקיצורי עריכה) תחת הכותרת "בגרות בגזענות" בידיעות אחרונות ב-21.3.2018
