להיות (מצעד זכויות ה)אדם - האגודה לזכויות האזרח בישראל

אף אחד מאיתנו לא יוכל באמת להיות אדם אלא אם כל בני האדם סביבנו יזכו לכך

חגי אלעד, מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח בישראל

לפני שנה, מילותיו של אביהו מדינה "לו הייתי בר מזל, לבקש גורל, אז הייתי מבקש, להיות אדם" הדהדו לראשונה מעל בימת מצעד זכויות האדם, בקולו של לירון רמתי. אנחנו בני מזל, ולכן ביקשנו לאמץ את "להיות אדם" כהמנון המצעד; בקליפ לקראת המצעד של השנה, נטע אלקיים היא המבצעת את "להיות אדם", אשר כבר בוצע ע"י זוהר ארגוב, זהבה בן, מירי אלוני ואחרים. ועל בימת מצעד זכויות האדם השנה? בשביל זה כבר תצטרכו לבוא למצעד ולקונצרט זכויות האדם, ב-7 בדצמבר.

החלום להיות אדם משותף לכולנו. כולנו באנו לעולם מבלי ששאלו את פינו, וכבר הכול קיים. וכל כך הרבה ממה שכבר קיים עומד בינינו לבין החלום להיות אדם: אי שוויון וגזענות, עוולות חברתיות וכלכליות, פערי השכלה וחסמי אפלייה, היכן ומתי ולתוך מה באנו לעולם. האם נולדנו למשפחת פליטים? האם גדלנו בכפר ללא גן ילדים מוכר, צינור מים או דרך סלולה? האם התבגרנו בחברה שאיפשרה לנו לקחת חלק שווה בהכרעותיה הפוליטיות לגבי עתידה? האם המשפחה שאולי בחרנו להקים יכלה לקבל שירותי בריאות איכותיים וזמינים? האם סבלנו מאפליה או חווינו שוויון, או שאולי חיינו פונקו ע"י פריבילגיות שנמנעו מרבים אחרים? האם כשעמדנו על דעתנו ורצינו לבטאה, יכולנו לעשות זאת ללא מורא? האם סבלנו משרירות צינית של הפעלת "החוק" או שחווינו צדק?

כל כך הרבה עוול, וכבר הכול קיים. אבל גם החלום קיים, החלום להיות אדם. וכדי להיות בני אדם מלאים ושווים, אנחנו מאמינות ומאמינים בזכויות האדם. לא כמושג ערטילאי, לא כעניין רק למומחים, לא כחזון מרוחק. אלא כעובדה אנושית שבידינו להגשימה. להיות בני אדם שלא רק נושמים את אותו האוויר ופוסעים על אותה האדמה וחולקים את אותה המולדת, אלא – ובעיקר – להיות בני אדם שמכבדים את זכויותיהם של האנשים והקהילות שסביבנו ושמבקשות לחיות יחדיו על בסיס תפיסה של זכויות אדם, שוויון ודמוקרטיה.

אף אחד מאיתנו לא יוכל באמת להיות אדם אלא אם כל בני האדם סביבנו יזכו לכך. כשיש מי שנאלץ לוותר על תרופות או שאין לה קורת גג, אמנם הסבל הוא נחלתם ואלו שיש להם אינם חולקים בו. אבל אי הצדק הגלום בכך הוא נחלת כולנו, וכאשר זו המציאות – החיים של כולנו חסרים. כך גם כשיש מיליונים החיים ללא זכויות פוליטיות, תחת משטר צבאי. או כאשר ציבורים שלמים סובלים ממדיניות של אפלייה שיטתית. או כשהמדינה מתעמרת במבקשי מקלט, או מעלימה עין מגילויי גזענות, או מחוקקת חוקים מפלים ומסיתים אשר במקום להגן על זכויות האדם ולחגוג את המשותף בין כולנו רק מלבים ניכור, הפרדה ועוול.

אנחנו נאבקות ונאבקים כל שנה, לכל אורך השנה, כדי שכולנו נהיה בנות ובני אדם. יום אחד בשנה, ביום של מצעד זכויות האדם, אנחנו צועדים וצועדות יחדיו: אנשים שונים מקהילות שונות, שכולנו באנו לעולם בנקודות התחלה שונות, אבל מצאנו את דרכנו המשותפת. אנשים שונים שלא בהכרח מסכימים על כל פרט, אבל שמאמינות ביחד שזכויות אדם הן חלק מחזון משותף, חזון גדול שלכולנו יש אחריות על מימושו. וכדי לממש את החזון הזה, כדי לצקת לו יסודות מקומיים ומימוש מעשי, אנחנו נשוב ונצעד ביחד גם השנה.

לא עייפים ולא מאוכזבות, ומתעקשים גם שלא רק לחלום להיות אדם אלא גם לעשות צעדים מעשיים כדי להגשים את החלום – אנחנו צועדים ביחד במצעד זכויות האדם.

להיות אלפים רבים של בני אדם הנאבקים ונאבקות יחדיו על ערכיה של החברה שאנחנו חלק ממנה, זה להיות בנות ובני מזל, להיות אשה ואדם, להיות במצעד זכויות האדם.

להתראות ב-7 בדצמבר!