המטה לתכנון אחראי – ארגוני החברה והסביבה בישראל
בימים אלה מקדמים משרד ראש הממשלה ומשרד הפנים חוק תכנון ובנייה חדש, שיחליף את החוק הקיים. חוק התכנון והבנייה הוא אחד החוקים המקיפים והמורכבים ביותר בספר החוקים ( כ-600 סעיפים, 250 עמודים) והשפעתו על החיים שלנו ושל ילדינו היא מרחיקת לכת. לאור זאת, חקיקתו של חוק חדש מחייבת זהירות ותשומת לב מיוחדת. למשרדי הממשלה ניתנו 21 יום בלבד להגשת הערות על החוק, שמסתיימים בשבוע הבא. לחוק לא נערך שימוע ציבורי כלל, למרות משמעותו האדירה בכל תחום. להלן עמדתנו לגבי נושאים עקרוניים וכלליים בחוק המוצע.
1. העדר מטרות לחוק – מהירות ויעילות על חשבון האיכות
על אף מורכבותו, החוק המוצע אינו כולל מטרות! חמור מכך – מכלול סעיפי החוק, יחד עם החלטות וועדות השרים שקדמו לו מלמדים כי תכליתו העיקרית היא הגברת המהירות והיעילות בהליכי התכנון, מבלי לציין מחויבות לאיכות התכניות.
השינוי הנדרש: יש להגדיר מטרות ברורות לחוק, ביניהן יש למנות: מתן מענה הולם לכלל צרכי הפיתוח והשימור של מדינת ישראל בראייה ארוכת טווח, צמצום פערים חברתיים, צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז ודיור בר השגה; שמירה על ערכי הטבע, הנוף והמורשת ומחויבות לעקרונות של פיתוח בר קיימא; שקיפות בהליכי קבלת החלטות; שיתוף הציבור בהליכי התכנון.
2. הרס המבנה ההיררכי של מערכת התכנון וסכנת כאוס תכנוני
מערכת התכנון בנויה כיום באופן שמאפשר בקרה של הרמה הארצית והמחוזית על הרמה המקומית. עיקרון "תכנית אחת בוועדה אחת" עליו מבוססת הרפורמה, מקורו בתכנית שמקודמת זה מספר שנים על ידי התאחדות הקבלנים. יישום עקרון זה יחשוף את מערכת התכנון להשפעה מסיבית וחסרת איזונים של אינטרסים פוליטיים וכלכליים.
השינוי הנדרש: אסור לבטל את ההיררכיה במוסדות התכנון. יש להגביל את העיקרון של "תכנית אחת בוועדה אחת" למספר מצומצם של סוגי תכניות בלבד. אין לבטל את התכניות המחוזיות. יש לחזק את הדרג המקצועי בוועדות המקומיות, לקראת הרחבת סמכויותיהן.
3. פוליטיזציה של מערכת התכנון על חשבון התכנון המקצועי והציבור הרחב
מערכת התכנון הופכת לזרוע מבצעת של הממשלה, תוך החלשת גורמי התכנון המקצועיים. זאת על ידי הקמת ועדות מיוחדות בעלות רוב לנציגי הממשלה שהתנהלותן נסתרת מהציבור.
השינוי הנדרש: מערכת התכנון צריכה להיות מערכת מקצועית, עצמאית ואיתנה, כך שתוכל לאזן ולבקר יוזמות ממשלתיות העלולות לפגוע בציבור.
4. איום של ממש על הסביבה
החוק מעודד פיתוח על חשבון השטחים הפתוחים, במקום עידוד להתחדשות מרכזי ערים.
השינוי הנדרש: לנוכח המחסור במשאבי קרקע – יש לחזק את ההגנה על השטחים הפתוחים ולאפשר פיתוח רק במקומות בהן הפגיעה הסביבתית נמוכה. כמו כן, יש למנוע הפרטת הליכי הבחינה הסביבתית!
5. התעלמות מההיבטים החברתיים של התכנון
השינוי הנדרש: מינוי נציגים של משרד הרווחה והשירותים החברתיים במועצה הארצית ובכל ועדות המשנה. יש למנות יועצים חברתיים בכל רמות התכנון. יש להטיל חובת הכנת תסקיר השפעה על החברה, שכולל עקרונות של דיור בר השגה, שילוב בעלי מוגבלויות, מוסדות ציבור ורווחה ועוד.
6. בניגוד להבטחות – פגיעה בשיתוף הציבור
הגברת השקיפות היא אחת ממטרות הרפורמה אולם, בחלק מהמקרים השקיפות מצטמצמת, וזכות הציבור להשתתף בתהליך התכנון לא משתפרת כלל.
השינוי הנדרש: בדומה למצב הקיים בעולם, שיתוף הציבור בתכנון החל משלביו המוקדמים, דבר שמביא לתכנון איכותי יותר וחוסך במקרים רבים את התנגדויות התושבים, שמוגשות בכתוצאה מהיעדר שיתוף והתייעצות.
ארגוני המטה לתכנון אחראי: אדם טבע ודין | אזרחים למען הסביבה בגליל | במקום | גרינפיס ישראל | האגודה לזכויות האזרח | האגודה לצדק חלוקתי | החברה להגנת הטבע | הקשת הדמוקרטית המזרחית | התנועה לאיכות השלטון | התנועה לחיים בכבוד | החטיבה לזכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ועסקים ר"ג | חיים וסביבה | ידיד | ידידי כדור הארץ המזה"ת | ישראל בשביל אופניים | מגמה ירוקה | המועצה לשימור אתרים | מכון דש"א | מרכז השל | האגודה לצדק סביבתי בישראל | שקיפות בינ"ל-ישראל (שבי"ל) | שתי"ל