הפרת הזכות לדיור של האוכלוסיה הערבית בישראל

האוכלוסייה הערבית בישראל היא קהילת מיעוט לאומי ומיעוט ילידי, הזכאית לשוויון זכויות מלא. אולם המציאות מלמדת כי ישראל מפלה באופן שיטתי את אזרחיה הערבים, ובכלל זה בתחום הדיור. הפרת הזכות לדיור של הערבים אזרחי ישראל באה לידי ביטוי בדרכים שונות: הפקעת קרקעות; מחסור בתוכניות מתאר שעל-פיהן אפשר לקבל היתרים לבנייה – דבר המוביל לבנייה ללא היתר ועל כן להריסות בתים; אי-הכרה ביישובים שתושביהם מתגוררים בתנאים קשים ובלתי אנושיים, ללא חשמל או תשתיות; אפליה בטיפול בתשתיות ובשירותים ליישובים ערביים; והיעדר פתרונות למצוקת הדיור ביישובים הקיימים. המיוחד והמשותף לפגיעות אלו הוא שהן נובעות ממדיניות הקרקעות המפלה של ישראל.

ועדת אור, שהוקמה לבחון את אירועי אוקטובר 2000, קשרה באופן ברור בין מדיניות המקרקעין המפלה לבין הפגיעה בזכויות הדיור. הוועדה קבעה נחרצות, כי בשנים הראשונות לקיומה נטלה המדינה לידיה שטחים נרחבים של אדמות ערבים, וכי פעולות ההפקעה היו "רתומות בבירור ובמוצהר לאינטרסים של הרוב היהודי" ושירתו את מטרת ההתיישבות של יהודים באזורים אלו. הוועדה גם הכירה בתרומה המכרעת של מדיניות הקרקעות המפלה למצוקת הדיור של האוכלוסייה הערבית.

כך, למשל, צוין בדוח הוועדה, כי כתוצאה ממדיניות הקרקעות חל צמצום דרסטי בשטחי היישובים הערביים. כפועל יוצא, קבע הדוח, "גדלה הצפיפות ביישובים הערביים במידה ניכרת. מצוקת השטחים לבנייה פגעה קשות בזוגות צעירים שחיפשו להם דיור. הבנייה הציבורית לא סייעה להם באופן משמעותי. יישובים חדשים לא קמו (להוציא את יישובי הבדווים) וקרקעות מ?נהל לא שוחררו בדרך כלל לבנייה ביישובים ערביים. האזרחים הערבים גם לא זכו לתנאים שווים בקבלת משכנתאות, שכן רובם לא היו יוצאי צבא. תושבי יישובים ערביים שביקשו לבנות על אדמות בבעלותם, שנכללו בשטחי רשויות אזוריות יהודיות שכנות, נחסמו על ידי חוקי רשויות אלה".

ועדת אור הסיקה מסקנות קשות נגד המדינה גם בתחום התכנון של היישובים הערביים. בין היתר קבע הדוח כי מדיניות התכנון הישראלית לא שיתפה כלל נציגים ערביים במוסדות התכנון, וכי התכנון שנעשה נעדר רגישות לצורכי האוכלוסייה הערבית. כמחצית מהיישובים לא תוכננו כלל, ולא פורסמו תוכניות אב להרחבתם או תוכניות מתאר לצורך מתן היתרי בנייה. גם לאפליה בתכנון קשר ישיר לפגיעה בזכות לדיור, ציינה הוועדה. "בחלקים גדולים של שטחי השיפוט לא ניתן היה לבעלי אדמות פרטיות לבנות בתים באופן חוקי. התפתחה תופעה נרחבת של בנייה ללא רישיון, אשר חלקה נעוץ באי היכולת לקבל היתר לבנות […] צווי הריסה הוצאו לגבי בתי ערבים בגליל, בנגב, במשולש ובערים המעורבות. אף כי לא תמיד אי האפשרות לקבלת היתר עמדה ברקע הבנייה הבלתי חוקית, נטען, כי מאחורי המצב החוקי בסוגיה זו מצויים מניעים פוליטיים-אידיאולוגיים, וכי נוצר מצב של איפה ואיפה כלפי האזרחים הערבים".

האגודה לזכויות האזרח פועלת לקידום הזכות לדיור ולתכנון שוויוני עבור האוכלוסייה הערבית בישראל, קידום הכרה בכפרים ובשכונות שלא הוכרו על ידי הרשויות, פיתוח תשתיות ושירותים בישובים הערבים ופתרון למצוקת הדיור של הערבים בערים המעורבות.

קישורים:
נייר עמדה: מדיניות הריסת בתים ביישובים הערבים ובערים מעורבות, ינואר 2010
מאמר: חגי אלעד, "היום שהערבים משתוללים בו", Ynet, מרץ 2009
מאמר: עו"ד טלי ניר, בנה ביתך? לא אם אתה ערבי, ידיעות אחרונות, מרץ 2008

הזכות לדיור נאות ? דף ראשי

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: דיור, תכנון וקרקעות,הזכות לדיור,זכויות המיעוט הערבי,זכויות חברתיות,תכנון, בניה וקרקעות

סגור לתגובות.