טלי ניר
האם אתם זוכרים מה הייתה הפרשה שזעזעה את כולנו לפני שבועיים? בקצב הרצחני שבו מתחלפות אצלנו ה"פרשות", עם כל כך הרבה חדשות וסוגיות לוויכוח, איך אפשר בכלל לזכור? אנו מזדעזעים כל פעם מחדש ומתקשים לעקוב אחרי התמונה הכוללת, אולם יש לה משמעות.
שבוע זכויות האדם הבינלאומי, שחל השבוע, הוא הזדמנות חשובה לבדוק את האפקט של כל הסקנדלים שהולכים ובאים במציאות חיינו. מבט אל מה שקרה כאן במהלך 2009 מצביע על כיוון מדאיג, שאליו הולכת החברה הישראלית מבחינת מימוש והגנה על זכויות האדם שלנו.
הסקנדל של התלמידים האתיופים שלא התקבלו לבתי הספר בפתח תקווה היה תזכורת כאובה לאפליה הקשה שעדיין מופנית בישראל כלפי קבוצות מסוימות, והראה לנו את פגיעתה הקשה של הפרטת מערכת החינוך. הפריחה של בתי ספר פרטיים, הממומנים בנדיבות מכספים ציבוריים, יצרה בתי ספר שמסרבים לקבל תלמידים מסיבות שונות: השתייכות עדתית, אי-עמידה במבחני קבלה או קושי כלכלי של ההורים לשלם שכר לימוד. התוצאה היא שזכותם של ילדינו לחינוך טוב ושוויוני נפגעת באופן מתמשך.
הזכות לבריאות נפגעה ללא רחם עם הכרסום בסל הבריאות, שהביא חולים רבים לוותר על טיפולים ורכישת תרופות. הזכות לדיור ביישובים מסוימים, ואפילו במגדלי מגורים בעיר, מוגבלת למי שיעמדו בסטנדרטים ובסלקציה של ועדות קבלה – שזכו השנה למשנה תוקף ברפורמת הקרקעות.
השנאה והגזענות בחברה הישראלית נמצאות גם הן במגמת עליה. פרשת "האם המרעיבה" וההפגנות נגד פתיחת החניונים הביאו להתבטאויות גזעניות חריפות נגד החרדים כקבוצה. אולם הם אינם לבד. מבקשי מקלט ומהגרי עבודה היו קרבנות להסתה קשה. ראש וראשון למסיתים הוא שר הפנים אלי ישי, שהאשים אותם בהפצת מחלות.
השנאה וחוסר הסובלנות בחברה התבטאו השנה גם בשורה ארוכה של מעשי רצח. רובם בוצעו על רקע של שנאה אישית. הרצח ב"ברנוער" וחלק מהטוקבקים נוטפי השטנה שבעקבותיו הזכירו לנו שגם כיום קיימת עוינות עמוקה כלפי בני ובנות הקהילה הגאה.
מעבר לכך, היו השנה לא מעט התנהלויות שפוגעות בפרטיות שלנו – הניסיון להקים מאגר ביומטרי הוא רק דוגמה אחת. כן הייתה שורה של ניסיונות לסתימת פיות. במהלך המלחמה בעזה היו אלו המעצרים ההמוניים של מפגינים שקטים נגד המלחמה בנימוק של "פגיעה במורל העם". אחריה היו פגיעות שונות בחופש הפעולה של מי שמבקרים את מדיניות הממשלה והצעות חוק שמטרתן להגביל את חופש הביטוי. ועוד לא הזכרנו את הפרות זכויות האדם בשטחים הכבושים.
גם אם אתם לא מזהים את עצמכם באף אחת מהקבוצות שנפגעות, ברור שהגלגל יכול להתהפך. כל אחד מאיתנו יכול להיות זה שמחר יסתמו לו את הפה, יעצרו אותו או ימנעו ממנו לעשות או לקבל משהו.
"זכויות אדם לכולם" הוא עיקרון בסיסי וקריטי לכל אחד מאיתנו. זה לא עניין פוליטי, אלא עיקרון שמימושו יבטיח שלא יפגעו בנו באופן שרירותי ושיאפשרו לנו לחיות בכבוד. הן מגיעות לכולנו בהיותנו יצורים חופשיים ושווים, ומתוך ההכרה בערך ובכבוד של כל אחד מאיתנו.
ביום שישי הקרוב יוצאת האגודה לזכויות האזרח, ואיתה עוד עשרות ארגונים לשינוי חברתי, למצעד זכויות האדם הראשון בישראל, שנועד להבהיר ש"זכויות אדם לכולם" הוא העיקרון שעל פיו אנחנו רוצים לחיות.
טלי ניר היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח בישראל
המאמר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-9.12.09
