חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), שאיפשר לדיירים ותיקים בדיור הציבורי לרכוש את הדירות שבהן התגוררו, התקבל בכנסת בשנת 1998, ומאז הוקפא בחוק ההסדרים וישומו נדחה שוב ושוב. כעת פרסם משרד האוצר תזכיר חוק שבו מוצע (ולא בפעם הראשונה) לבטלו כליל.
האגודה לזכויות האזרח מתנגדת לביטול החוק. בהערות ששלחנו למשרד האוצר טוען עו"ד גיל גן-מור, כי בניגוד לאמור בתזכיר החוק, חוק הדיור הציבורי אינו הגורם למחסור בדירות של הדיור הציבורי, אלא החלטה לייבש את הדיור הציבורי ולא לחדש את המאגר על ידי בנייה או רכישה של דירות חדשות. עו"ד גן-מור מסביר כי מכירת הדירות לדיירים ותיקים נועדה לקדם ערכים חברתיים חשובים, ובהם הזדמנות לאוכלוסיות מעוטות הכנסה לצבור הון הניתן להורשה, ככלי לניעות חברתית וליציאה ממעגל העוני. כמו כן נועד החוק לתקן עוול היסטורי כלפי מי שהגיע לישראל אחרי שנות החמישים, בעיקר יוצאי אפריקה ואסיה, שנשלחו לשיכונים בפריפריה כחלק ממדיניות של ייהוד ופיזור אוכלוסין, דבר שיצר ריכוזי עוני במקומות שבהם הזדמנויות עבודה מועטות ושירותים חברתיים לקויים. דבר זה משפיע עד היום על הזכאים ועל ילדיהם.
האגודה מציעה שהחוק יתוקן וייכנס לפועל, כך שלדיירים ותיקים, שנכנסו לדירה עד שנות התשעים, תמשיך להינתן הזכות לרכוש את הדירה, כמו גם לדיירים הממשיכים, וזאת ככלי של צדק מתקן. הצעה זו הועלתה גם על ידי פרופ' נטע זיו במאמרה החשוב "בין שכירות לבעלות: חוק הדיור הציבורי והעברת הון בין-דורית בפרספקטיבה היסטורית".
לגבי דיירים שקיבלו דירה משנות התשעים ואילך, על בסיס זכאות אישית, האגודה מציעה להמשיך את זכות הרכישה אך לצמצמה, כדי לאזן מול הצורך לשמור על מאגר הדירות. לשם כך אפשר לייחד את זכות הרכישה רק לזכאים עצמם ולא לדיירים ממשיכים, ולמי שנמצא יותר מחמש שנים בדיור הציבורי. כמו כן אפשר להבחין בין דיור ציבורי באזורי ביקוש לבין דיור ציבורי באזורים אחרים: באזורי ביקוש חידוש המאגר יקר יותר, וגם הזכאים המקבלים דירה באזורי הביקוש נהנים מאפשרויות טובות יותר לתעסוקה וחינוך. לכן, הצענו כי באזורים אלו זכות הרכישה תינתן בהנחה קטנה יותר, שתאפשר לחדש את המאגר לאחר מכירת הדירה. כמו כן הצענו לגבש סל לזכאים לרכישת הדירה או דירה חלופית, כתחליף למכירת הדירה של הדיור הציבורי, הכולל משכנתא מסובסדת, ערבות מדינה, ביטוח אשראי מסובסד ומענק.
