חגי אלעד
הכלל הראשון של כל משבר כלכלי הוא שאלו שייפגעו ממנו יותר מכולם הם אלו שהיו פגיעים מלכתחילה. כמו תמיד, מי שייפגעו הן השכבות המוחלשות, קבוצות מודרות וכל מי שמצבו לא בדיוק שגשג גם טרם המשבר. למוחלשים ולמודרים לא ממש היה מקום ליד השולחן גם קודם, ואילו כעת נותרו אפילו פחות מקומות מסביב לשולחן.
קיום בכבוד, העסקה הוגנת, שירותי בריאות שוויוניים, חינוך ציבורי איכותי, קורת גג מובטחת ? כל אלו היו אתגרים בסיסיים לשמירה על זכויות אדם בישראל עוד טרם המשבר. כידוע, סוגיות יסוד אלו לא זכו למענה מספק קודם להתפוצצותה של הבועה הכלכלית. קל לדמיין עד כמה יהיו אלו בסכנה חריפה בשנים הקרובות.
לנוכח המצב, רבים שבים להעלות על נס את מקומה הנשכח של המדינה, כמי שעליה להתמודד עם אתגרי השעה. זאת, בניגוד למגמה בשנים האחרונות בה תאגידים שאפו לקחת על עצמם אחריות אזרחית, לצד המדינה או במקומה.
טוב שמגמת דחיקתה של המדינה לשוליים תיבלם; ויש לקוות שחזון המדינה הממנפת את משאביה בשוויוניות לקידום זכויותיו של כלל הציבור ישוב וישגשג. אך מה בנוגע לתאגידים?
חזון "האחריות החברתית התאגידית" שמימושו החל להתפתח בישראל, איננו, לכאורה, תלוי שגשוג. ערכים ראויים כגון השקעה בקהילה, שמירה על זכויות אדם, איכות הסביבה והתנהלות אתית לא צריכים להיות מושפעים מהשורה התחתונה בדו"חות הכספיים. למעשה, ההנחה היא שהתנהלות תאגידית ערכית לא רק שלא ראוי שתושפע מהשורה התחתונה, אלא להפך: שעל ציר הזמן, היא עצמה תשפר את התוצאות הכספיות, בנוסף לתפוקות הנוספות להן תביא.
כך שאנו נמצאים כעת בעיתוי יוצא דופן: כעשור לאחר שהחל להתפתח בישראל חזון האחריות התאגידית (כפי שיעיד למשל הכנס השנתי של "מעלה" שנערך לאחרונה) ? אך בצילו של משבר כלכלי מאיים. הצטלבותם של אלו בעיתוי הנוכחי תאפשר לכולנו לבחון את הכנות שמאחורי האחריות התאגידית בישראל. האם החזון יתכווץ ביחד עם רווחי התאגידים, או שהאתגרים החברתיים העצומים שעומדים בפנינו דווקא ידרבנו תאגידים לממש את האחריות שהבטיחו לאמץ.
מדד מעלה מפרט פרמטרים למדידת האחריות התאגידית. בשם השקיפות, האחריותיות ושאר המילים האופנתיות, הנה הצעה לבדיקה ממוקדת של מדד חדש, "מדד הכנות התאגידית": השורה התחתונה. כמה כסף תורמים התאגידים הגדולים לקהילה. לאחריות התאגידית יש עוד היבטים חשובים, אבל את השורה התחתונה קל למדוד, והתרומה הישירה לקהילה ? ולארגונים קהילתיים ואזרחיים המתמחים בקידום צדק חברתי וזכויות אדם ? היא מדד קריטי, במיוחד בעיתות משבר.
אז מהי השורה התחתונה? ע"פ מעלה, התרומה התאגידית הממוצעת בשנת 2007 (בדומה ל-2006) הייתה כ-6.9 מליון ?. מדובר ב-0.7% מהרווח לפני מס, לעומת 0.9% ב-2006. למרות העלייה האדירה (כ-45%) ברווחי החברות ב-2007, סכום ההשקעה בקהילה כמעט ולא השתנה, כך ששיעורו היחסי ירד חדות. כפי שדו"ח מעלה מציין בעדינות: "נראה כי החברות במשק הישראלי קובעות את סכומי התרומה כסכום אבסולוטי ולא כנגזר מהרווח".
כל שנותר כעת הוא לראות האם הכלל שהיה נכון כשהרווחים עלו (אך ההשקעה בקהילה נותרה בעינה) יהיה נכון גם כשהרווחים ירדו. אם, בשורה התחתונה, סכומי התרומות יישארו "אבסולוטיים", תהיה זו עדות חיובית לכנות האחריות התאגידית. ואם יקצצו, נבין את השורה התחתונה: במסגרת צמצום תקציבי יחסי הציבור התאגידיים מקצצים גם בסעיף התדמיתי שהוצג כ"תרומה לקהילה". אחריות תאגידית? דברו איתנו אחרי המשבר. בינתיים, איפה המדינה?
חגי אלעד הוא מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח בישראל
המאמר פורסם באתר nrg ב-29.11.08
