בג"ץ 5100/94, 4054/95, 6536/95, 5188/96, 7563/97, 7628/97, 1043/99 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נגד ממשלת ישראל; האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד ראש ממשלת ישראל, פד נג (4) 817
האגודה לזכויות האזרח וארגוני זכויות אדם נוספים עתרו נגד חברי ועדת השרים לענייני השב"כ וראש השב"כ, בדרישה לאסור את השימוש בשיטת הטלטולים ושיטות עינויים אחרות במהלך חקירות השב"כ. העתירות נדונו בפני הרכב של 9 שופטים. בספטמבר 1999 פסק בג"ץ, שהשימוש באמצעים פיזיים בחקירות השב"כ הוא בלתי-חוקי, ואסר באופן מוחלט על השימוש בעינויים. בג"ץ קבע כי אין לממשלה או לראשי השב"כ סמכות לקבוע הנחיות, כללים והיתרים לשימוש באמצעים פיזיים במהלך חקירה.
מאז ניתן פסק הדין, במשך למעלה מתשע שנים, הצטברו אצל הארגונים העותרים ראיות ועדויות המוכיחות כי השב"כ מפר אותו באופן שיטתי, וכי נמשכת שיטת הנהלים וההיתרים לעינוי נחקרים. בנובמבר 2008 הגישו הארגונים בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בבקשה שיאכוף את פסק הדין באמצעים חריגים וחריפים: הטלת מאסר על האחראים לביזיון, ראש הממשלה וראש השב"כ, וקנסות על ממשלת ישראל ועל השב"כ. ב-6.7.09 דחה בג"ץ את הבקשה, וקבע כי ההליך לפי פקודת בזיון בית המשפט אינו מתאים לבירור טענות על הפרת פסק דין בעל אופי הצהרתי.
עתירת האגודה לזכויות האזרח (בג"ץ 4054/95)
עיקרי טיעון מטעם האגודה
פסק הדין
בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט
תגובת המשיבים לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט
החלטת בג"ץ
הודעות לעיתונות:
אסור לשב"כ להשתמש בטלטולים או בעינויים אחרים בחקירותיו, ספטמבר 1999
למרות פסיקת בג"ץ, השב"כ ממשיך לאשר מראש עינויים בחקירות, נובמבר 2008
