בשלהי שנת 2000 החל צה"ל להפעיל מדיניות חדשה, המכונה "מדיניות החיסולים". במסגרת מדיניות זו יורים כוחות הביטחון למוות בפלסטינים, שיש לגביהם מידע מודיעיני, לפיו הם מעורבים בתכנון ובביצוע פיגועים כנגד ישראלים.
מדיניות זו היא בלתי מוסרית ובלתי חוקית. גזר דין מוות הוא בלתי חוקתי, כיוון שהוא סותר את הזכות לחיים, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כפי שציין בעבר נשיא בית המשפט העליון.
אם קיימות ראיות או מידע קונקרטי מבוסס כנגד אדם מסויים יש להביא אותו למשפט בהליך משפטי הוגן, בו ניתנת הזדמנות נאותה לנאשם להתגונן, ובו גורם בלתי תלוי בוחן את אשמתו של אדם.
מדיניות זו של הוצאות להורג היא בגדר פקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה. פגיעתה הרעה של המדיניות אף מתעצמת בשל כך שבמסגרת הוצאתה לפועל עלולים להיפגע ואף נפגעו עוברי אורח. כך, לדוגמה, ב-9 בנובמבר 2000, כחלק ממדיניות החיסולים, נשלח מסוק להרוג את חוסיין עביאת, בכיר התנזים. מסוקי קרב השמידו בטילים את מכוניתו של האיש, בבית סאחור. תוך כדי הפעולה נהרגו שתי נשים, שנקלעו באקראי למקום האירוע.
גם בעת קשה כמו זו בה אנו נמצאים, אסור למדינת ישראל לאבד את חוסנה המוסרי ולנקוט באמצעים, המאפיינים ארגון טרור.
הפרות זכויות האדם בשטחים מאז אוקטובר 2000 הן מהבוטות ביותר מאז 1967. עשרות ישראלים ומאות פלסטינים נהרגו ונפצעו בארועים האחרונים. זכותה וחובתה של ישראל להגן על אזרחיה ולשמור על בטחונם אך אין בכך הצדקה להוציא להורג ללא משפט או למנוע באופן גורף אספקת מזון, שירותי רפואה, פרנסה וחינוך מהתושבים הפלסטינים. תחת המטריה של שיקולי הביטחון הלגיטימיים פוגעים כוחות הביטחון גם בזכויותיהם של חפים מפשע וננקטים אמצעים, שאינם לגיטימיים גם בתנאים של מלחמה.
