גיל גן-מור
עשור חלף מאז מצעד הגאווה המאורגן הראשון שצעד ברחובות תל-אביב. מה שהיה פעם מצעד בועט של קבוצה מדוכאת ונטולת זכויות, הפך ברבות הימים בעיני רבים למסיבת רחוב צבעונית ומסחרית, כמותה יש בכל עיר גדולה. אם פעם סטרייט אמיץ שהגיע למצעד הגאווה החזיק צמוד-צמוד את החברה שלו, למקרה שמישהו יחשוד, היום כבר קשה לדעת מי הלסבית, מי ההומו ומי סתם חבר סטרייט שלא מוותר על מסיבה טובה. ואולי טוב שכך, כי זה מראה שכחברה קצת התבגרנו, וכבר פחות עושים עניין מנטיות מיניות. אבל האמת קצת פחות ורודה.
בעשור שחלף מאז המצעד ההוא עשינו כברת דרך ענקית. שכנענו את המחוקקים ואת בתי המשפט לעגן את זכויותינו ולהתייחס אלינו כאל שווים. המאבק עוד רחוק מסיום אבל אין ספק שמצבנו טוב בהרבה משהיה לפני עשור. רובנו כבר יכולים לאמץ ילדים, לחיות בתא משפחתי לגיטימי ושווה זכויות, לצעוד בכל מקום בגלוי ולצאת מהארון במקום העבודה. אולם ככל שהשתפר מצבנו בחברה, הלכה ונחלשה הקהילתיות שלנו, ואיתה גם ההגדרה העצמית שלנו.
פתאום היו מי ששאלו מה עושה אותנו לקהילה? מה מחבר בין נער מסיבות תל-אביבי להומו חרדי מצפת, ומה משותף לטרנסקסואלית מחיפה ולסבית מאשדוד, מה הקשר בין הומו ימני להומו פלסטיני? ואם הזהות הקהילתית שלנו מיטשטשת – אז למה אנחנו בכלל צועדים? אולי זו באמת רק מסיבת רחוב?
במלאת עשור למצעד הגאווה הראשון, הגיעה העת לחזור להיות קהילה גאה ולהיות גאים בקהילה, להבין שכוחנו באחדותנו, ושללא סולידריות עם מאבקים של אחרים, גם הישגינו הרבים יכולים להיעלם. זה הזמן להפסיק להחביא או להתבייש באותן קבוצות בתוכנו שאינן בלב הקונצנזוס החברתי. לתמוך בנשאים, לחבק את המבוגרים, לתת יד לדתיות ולערביות, לסייע לגאים עם מוגבלות. זה הזמן לתמוך בקהילה הטרנסג'נדרית, ולהעלות את המאבק שלה לשוויון ולהכרה לראש סדר העדיפויות.
טרנסג'נדרים, בניגוד לחברים רבים בקהילה, עדיין סובלים מאפליה בוטה בכל תחומי החיים. הם סובלים מדעות קדומות וסטריאוטיפים, על מנת לקבל טיפולים רפואיים להתאמת מין הם צריכים לעבור שבעה מדורי גיהנום, בתקשורת וברשויות מתעקשים שלא להתייחס אליהם בלשון המגדרית הנכונה, ומעסיקים חושבים שמותר לפטר עובדים טרנסג'נדרים בלי לחשוב פעמיים.
לאחרונה התבשרתי על התארגנות של הקהילה הטרנסג'נדרית לצעוד במצעד הגאווה כקבוצה, וללבוש בגדים בצבע ירוק זוהר. כל כך שמחתי. פתאום המצעד נראה קצת פחות כמו מסיבת רחוב, וקצת יותר כמו הזדמנות אמיתית להביע הזדהות עם חברים וחברות טרנסג'נדרים. השנה אולי נחזור לערכי הקהילה שלנו, ונלבש ירוק זוהר.
גיל גן-מור, עו"ד באגודה לזכויות האזרח בישראל ומרכז פורום משפטפטת באתר ארגון הנוער הגאה
המאמר פורסם באתר ynet ב-5.6.08
