לפני שבועיים התפרסם במוסף המשפטי של "מקור ראשון" מאמרו של עקיבא ביגמן תחת הכותרת "מעכבי לחימה". מאמרו של ביגמן הוקדש לתפקידה המזיק של מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית שאינה עושה דבר כדי להילחם בנורמות משפט בינלאומיות, ש"מחלחלות לדרגים שונים בצה"ל וכובלות את ידי הלוחמים", כדבריו.
עצם הצגת הבעיה נראית תמוהה: האם עיגון של נורמות המשפט הבינלאומי בפרקטיקה הצבאית ובפסיקה הוא דבר רע? האם אנחנו לא רוצים לחיות במדינה שמקיימת שלטון חוק?! התשובה לשאלה הזו, לפחות עבור הרוב המוחלט של הציבור בישראל, חיובית מן הסתם. הלוואי ו"חששותיו" של ביגמן מפני הפנמה יתרה של נורמות המשפט הבינלאומי על-ידי המערכת הצבאית היו מוצדקים.
הבה נראה עד כמה נורמות אלה אכן מוטמעות בשטח, נבדוק האם ידי הלוחמים אכן כבולות, ואם כן – מתי.
דמם מותר
לאחרונה עלו לכותרות שלושה אירועים אלימים שהתרחשו בשטחים, וביניהם: הרג הרב דן מרצבך שנורה על ידי חייל בעקבות טעות בזיהוי לאחר שלא עצר במחסום ארעי שלצה״ל; הרג המפגין מוסטפה תמימי שנפגע ממטול גז שנורה עליו מטווח קרוב לאחר שככל הנראה יידה אבנים לעבר ג׳יפ צבאי; חדירה של פעילי ימין לבסיס צבאי, השחתתו, תקיפה של קצין בכיר ופציעת סגנו.
תגובת המערכת הצבאית למותו הטרגי של הרב מרצבך הייתה מיידית ומוצדקת – הרג של ישראלי חשף את הסכנה שביד הקלה על ההדק והוראות הפתיחה באש חודדו: מעתה כל חייל יידע שאסור לירות לעבר רכב שאינו עוצר במחסום, אלא אם כן נשקפת סכנה ממשית ומיידית לחיים. בצה״ל כינו את האירוע ״קשה וטרגי״ והגדירו אותו כ״כשל נקודתי״.
יום לאחר פרסום המסקנות בעקבות הרג הרב מרצבך נהרג מוסטפה תמימי, תושב הכפר נבי סאלח, שזרק אבנים על ג׳יפ צבאי במהלך הפגנה שבועית שהתקיימה בכפרו במחאה על השתלטות של תושבי ההתנחלות חלמיש על מעיין סמוך. היד שוב הייתה קלה על ההדק, חיילי צה״ל פעלו בניגוד להוראות הפתיחה באש כשירו מטול גז בכינון ישיר לעבר המפגין. אבל תגובת הצבא היתה שונה בתכלית הפעם. בהודעה של דובר צה״ל נמסר אמנם שיתבצע תחקיר, אך במקביל, דובר פיקוד המרכז כתב בחשבון הטוויטר שלו: ״מה חשב לעצמו מוסטפה כשרץ אחרי ג׳יפ נוסע וזרק אבנים?״. אמירה זו, לא תקנית פוליטית ככל שתהיה, מבטאת היטב את מה שכולנו, הישראלים – חיילים כאזרחים – יודעים, והוא שבפועל, דמו של פלשתיני מותר, בוודאי אם הוא נוקט באלימות כלפי ישראלים. אמירה זו מבטאת את הגישה שלפיה לא יכולה להיות תגובה בלתי מידתית לפעולה אלימה מצד פלשתיני. לא משנה מה היתה מידת הסכנה שבפעולה ״מגיע לו…״.
והנה, כעבור מספר ימים, לאחר ההתפרעות הלילית של קבוצת קיצונים ישראליים בבסיס צה״ל, שכללה השחתת רכבים ויידוי אבנים על מח״ט אפרים ועל סגנו, שואל דובר צה״ל תא״ל פולי מרדכי עיתונאית במהלר שידור ברשת ב׳: ״את הרי לא מציעה שהמח״ט, שפתחו לו את דלת הרכב שלו וזרק עליו אבנים, יירה ביהודים שעשו לו את זה,נכון?״ והתשובה ברורה לכולנו: ברור שלא. חייו שליהודי קדושים, גם אם הוא נוקט באלימות.
חוסר שוויון
כעת ניצבת השאלה: האם שמירה על חיי אדם היא ערך מקודש בצבא הגנה לישראל? התשובה היא כן, רק אם מדובר בחיי יהודים. האם הגישה הזו, שבבסיסה עומדת אפליה מובנית בין אזרחי ישראל לתושבים חסרי אזרחות הנתונים למרותה של ישראל מצביעה על חלחול של ״נורמות משפט בינלאומיות״ לצה״ל? לא נראה שכך.
ביגמן מזכיר במאמרו עתירה של ״האגודה לזכויות האזרח״ ו״בצלם״ שבעקבותיה הפרקליט הצבאי הראשי החליט לשנות את מדיניות החקירות בצה׳׳ל. משמעות ההחלטה היא שהריגתו של מוסטפה תמימי אמורה להיחקר על ידי מצ״ח, כפי שנחקרה הריגתו של הרב מרצבך. האם עמידה זו בכללי מוסר ומשפט בסיסיים יש בה כדי לפגוע ביעילותו של צה״ל? ברור שלא, נהפור הוא. האם מאחורי השינוי החשוב במדיניות החקירות עומדת כוונה אמיתית להשוות את מערכת הכללים הבלתי כתובים והחוקים הכתובים שחלים על הפלשתינים לאלה שחלים על ישראלים תושבי השטחים? שוב, ברור שלא. כך, למשל, כל הפגנה פלשתינית תיתפס במערכת הבטחון כאיום שיש לסכלו, בעוד שהפגנה ישראלית, בין אם תיערך בישראל או בשטחים, תהווה (ובצדק), מימוש לגיטימי של חופש הביטוי והמחאה. פרויקט ״מגיני זכויות אדם״, המשותף ל״אגודה לזכויות האזרח״ ול״בצלם״, שהוזכר במאמרו של ביגמן, נועד לנסות ולשנות את נקודת ההנחה שלפיה אין הפגנות פלשתיניות חוקיות, אפילו אם הן שקטות ובלתי אלימות.
אם נורמות המשפט הבינלאומי אכן היו מיושמות על ידי צה״ל בשטחים, לא היו מתקיימות שם שתי מערכות חוק – חוק צבאי לפלשתינים וחוק אזרחי לישראלים החיים לצידם. כל עוד זה המצב, עקיבא ביגמן לא צריךלדאוג. אנחנו כן.
עו"ד תמר פלדמן היא מנהלת המחלקה לזכויות האדם בשטחים באגודה לזכויות האזרח
המאמר הופיע במקור ב"מקור ראשון" בתאריך 16.12.2012
