הכנסת. צילום: איציק אדריחברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה התאחדו סביב חוק היסוד החדש שיתן מעמד חוקתי לזכויות החברתיות
הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות מציעה לעגן לראשונה בחקיקה הישראלית כזכויות חוקתיות את הזכות לקיום בכבוד, הזכות לדיור, הזכות לביטחון תזונתי ונגישות למים, הזכות לבריאות, הזכות לחינוך, הזכות לעבודה ועוד. בשונה מהצעות חוק דומות שהונחו בעבר, הצעת החוק הנוכחית כוללת פירוט רחב של כל אחת מהזכויות הקונקרטיות, ומגדירה את התוכן שלהן כדי לחייב את הרשויות לפעול באופן שיבטיח זכויות אלו.
ההצעה, שנוסחה בסיוע האגודה לזכויות האזרח, הונחה על-ידי חברי כנסת ממגוון סיעות, הן של הקואליציה והן של האופוזיציה: שלי יחימוביץ', זבולון אורלב, חיים כ"ץ, אורלי לוי, שלמה מולה, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ, דב חנין, איתן כבל ואורי אורבך. בתוך כך, ביום שלישי, ה-6.12.11, יצוין יום זכויות האדם הבינלאומי בכנסת, ובמסגרתו יערך כנס שיוקדש לחוק יסוד: זכויות חברתיות. הכנס, שמארגנות האגודה לזכויות האזרח בישראל וחברת הכנסת זהבה גלאון (מר"צ), יעסוק בעיגון הזכויות החברתיות במסגרת חוק יסוד, וייטלו בו חלק נציגים מכל סיעות הבית. יפתחו את הכנס – יו"ר הכנסת ראובן ריבלין והשר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום. שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) אילה פרוקצ'יה, תישא דברים בהופעה ראשונה מאז פרישתה מבית המשפט העליון.
עו"ד טלי ניר, מנהלת מחלקת זכויות חברתיות-כלכליות באגודה לזכויות האזרח: "חקיקת חוק יסוד: זכויות חברתיות היא אחת התוצאות המתבקשות ביותר של המחאה החברתית. התמיכה הרחבה בחוק יסוד בקרב הציבור, נותנת תקווה לכך שהמחוקקים יפעלו בהתאם לדרישות בוחריהם וזכויות בסיסיות כמו הזכות לבריאות, לדיור נאות ולביטחון תזונתי יקבלו סוף סוף את המעמד החוקתי המגיע להן."
עו"ד ניר הוסיפה כי "עיגון חוקתי של הזכויות החברתיות הוא דרך המלך לשינוי חברתי משמעותי לאורך זמן, ולהשגת צדק חברתי. עתה פתוחה בפני חברי הכנסת האפשרות לעשות זאת ולא להותיר את המדיניות החברתית-כלכלית בידיהן של הממשלות בלבד".
בניגוד לגישת ממשלות ישראל בשלושת העשורים האחרונים, שביקשו לצמצם את אחריותן למימוש הזכויות החברתיות של הציבור, מבקשת הצעת החוק לקבוע כי הזכויות החברתיות ימומשו ברמה נאותה ולא ברמה מינימאלית בלבד, כפי שנעשה עד היום.בכך מבקשת ההצעה גם להתאים את מחויבותה של ישראל למימוש הזכויות החברתיות לפי האמנה הבינלאומית לזכויות חברתיות וכלכליות, אותה היא אישררה בשנת 1991. ההצעה נוסחה בהתבסס על אמנה זו ועל השוואה של חוקות של מדינות רבות, אשר עיגנו זה מכבר את הזכויות החברתיות בחוקתן.
חוק היסוד מציג פירוט של הזכויות, ובהן:
- דיור: כל אדם זכאי לדיור נאות, בר השגה, להגנה מפני פינוי שרירותי, לחזקה מוגנת על מקום מגוריו ולנגישות לשירותים ותשתיות בקרבת מקום מגוריו; לכל אדם הזכות לבחור את מקום מגוריו כרצונו.
- בריאות: כל אדם זכאי ליהנות מרמת הבריאות הגופנים והנפשית הגבוהה ביותר שאפשר להשיגה, כולל הזכות לסביבה בריאה, הזכות לנגישות לרפואה מונעת, והזכות לטיפול רפואי באמצעות ביטוח בריאות ממלכתי. טיפול רפואי יינתן ללא צורך בתשלום ישיר, ועל פי שיקולים של צורך רפואי בלבד.
- חינוך והשכלה: כל אדם זכאי לחינוך והשכלה באמצעות חינוך ממלכתי חינם עד גיל 18, או באמצעות מוסד אחר בו הכירה המדינה על-פי התנאים שנקבעו. כן זכאי כל אדם להשכלה גבוהה נגישה לכל.
יחד עם זאת, ההצעה מגבילה את מימוש הזכויות ליכולתה הכלכלית של המדינה. משמעות הדבר היא שככל שהממשלה תפעל למימוש הזכויות באופן הוגן ושוויוני, בהתאם למירב המשאבים העומדים לרשותה, היא לא תהיה חשופה לביקורת שיפוטית על מהלכיה, ולהפך.
הצעת חוק היסוד תאפשר למחוקק לקבוע את המסגרת למדיניות החברתית כלכלית של ממשלות ישראל בדורות הבאים, ותמנע את המצב בו רק הממשלות קובעות מדיניות זו. לכן היא מהווה הזדמנות חשובה לחברי הכנסת להתוות את הכיוון החברתי אליו תצעד ישראל. ברור כי אחרי המחאה החברתית, זו העת לעשות זאת.
הצעת חוק היסוד משמעותית במיוחד במצב המשפטי הנוכחי, בו חוקי היסוד הקיימים (ובפרט כפי שפורשו על ידי בית המשפט העליון) נותנים משקל מכריע לאינטרסים כלכליים, קניינים ומעין קניינים, ולזכותו של הפרט בעל הקניין להגנה מפני התערבות הרשויות. עובדה זו יוצרת אי סימטריה חוקתית, שכן הזכויות החברתיות אינן מעוגנות כלל בחוקי יסוד. על מנת למנוע שבהתנגשות בין זכויות האדם מסוגים שונים ניתנה העדפה לזכויות מסוג מסוים, יש חשיבות משפטית וחינוכית כאחת, לעגן את הזכויות החברתיות בחוק יסוד.
