היערכות להגנת פלסטינים מפני אלימות מתנחלים –
ריכוז הצעות להתמודדות עם תופעת אלימות מתנחלים בחברון
עניינו של מסמך זה בריכוז הצעות להתמודדות עם התופעה הקשה, של אלימות מתנחלים המופנית כלפי פלסטינים בעיר חברון, תופעה שהטיפול בה עד כה אופיין באוזלת יד מתמשכת של כלל המערכות.
התופעה של אלימות מתנחלים המופנית נגד פלסטינים איננה ייחודית לעיר חברון אלא ידועה אף במוקדים נוספים ברחבי הגדה המערבית. ככלל ניתן לאתר שני סוגי תופעות: האחת, תופעת האלימות במרחב עירוני מיושב, הייחודית לעיר חברון. השניה, תופעת האלימות המתרחשת באדמות חקלאיות, והמופנית נגד חקלאים הבאים לעבד אדמותיהם.
במסמך זה נעמוד על עקרונות היסוד שלטעמנו צריכים להנחות את הטיפול בתופעה, ועל צעדים קונקרטיים שמחובת המערכת לנקוט בהם. חלק מהצעדים הינם כלליים, ורלבנטיים להתמודדות עם התופעה על שני סוגיה. אחרים ספציפיים ומתייחסים לאפיונים המיוחדים של העיר חברון – בה אוכלוסייה יהודית קטנה חיה בתוך תוככי האוכלוסייה הפלסטינית, במרחב עירוני צפוף, תוך גרימתן של פגיעות חמורות ויומיומיות בביטחונם וברכושם של התושבים הפלסטינים, שאין להן אח ורע בשום מקום אחר בשטחים.
כללי
כוחות הצבא והמשטרה ברחבי הגדה המערבית מתמודדים מזה שנים עם תופעה נרחבת של הפרות סדר, ופגיעות בביטחון התושבים – הן הפלסטינים והן הישראלים – וברכושם.
ככל שהדבר נוגע להגנת ביטחונם של ישראלים המתגוררים בשטחים, פיתחה ואימצה מערכת הביטחון דרכים רבות ואמצעי אכיפה מגוונים לצורך מתן מענה לאיומים המשתנים. פתרונות אלה כוללים הפעלה נרחבת ומתמשכת של כוחות לצורך השלטת סדר ולצורך פעולות אכיפה, אמצעי מיגון ואבטחה, תיקוני חקיקה המקנים סמכויות אכיפה נוספות לכוחות הביטחון, וכן הוראות והדרכות לכוחות בשטח.
לעומת זאת, בכל הנוגע להגנת ביטחונם של פלסטינים הנתונים להתקפות מצד ישראלים, המערכת נמנעת באופן עיקבי מלנקוט ברבים מן האמצעים והכלים העומדים לרשותה, ואשר בהם היא עושה שימוש לצורך הגנתם של הישראלים. לא זו אף זו, במקרים רבים ה"מענה" היחיד, שניתן לאיום שמציבים מתנחלים לביטחונם ולקניינם של פלסטינים, הוא צעדים מגבילים ופוגעניים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית עצמה – הקורבן של מעשי האלימות, וזאת במקום נקיטת פעולה כלשהי נגד האחראים למעשי האלימות. ככלל, לאורך שנים מעדיפים כוחות הביטחון את ה"דרך הקלה", של הטלת מגבלות קשות ומתמשכות דווקא על התושבים הפלסטינים, על פני החלופה הנאותה והראויה – אך גם הקשה יותר לביצוע – של אכיפת החוק על המעורבים בפגיעה בפלסטינים, וזאת, בשל חששם להתעמת עם מתנחלים.
בפסק הדין שניתן בבג"ץ 9593/04 ראשד מוראר ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל ואח' (פסק-דין מיום 26.6.2006, טרם פורסם, להלן עניין מוראר), קבע בית המשפט העליון, כי דרך פעולה זו הינה בלתי-חוקית, ומהווה הפרה של חובותיו של המפקד הצבאי. בפסק-דין זה נקבעו קווים מנחים חשובים באשר לחובותיו של המפקד הצבאי בנוגע להגנתם של פלסטינים מפני אלימות מתנחלים, ובאשר לעקרונות שצריכים להנחותו בטיפול בסוגייה זו. בין היתר, קבע בית המשפט העליון, כי "ההגנה על ביטחונם וקניינם של התושבים המקומיים היא מהחובות הבסיסיות ביותר המוטלות על המפקד הצבאי בשטח" (סעיף 33 לפסק הדין). בית המשפט עמד אף על הצעדים שיש לנקוט לצורך השגת מטרה זו:
ההגנה על הפלסטינים צריכה להינתן על דרך של הקצאת אבטחה הולמת, מתן הנחיות ברורות לכוחות הצבא והמשטרה כיצד לנהוג, והטלת מגבלות שתהיינה אפקטיביות כלפי אותם אנשים המתנכלים לפלסטינים תוך הפרת החוק. (סעיף 28 לפסק הדין)
עקרון יסוד במשפט הוא עקרון השוויון בפני החוק. מדיניות אכיפת החוק וההגנה על ביטחון התושבים ורכושם הנקוטה בידי רשויות הביטחון בשטחים נגועה בהפליה על בסיס מוצא לאומי, ומפרה באופן בוטה את עקרון השוויון. על רשויות הביטחון בשטחים לנקוט בצעדים נמרצים על מנת להילחם בתופעה מבישה זו, אשר השתרשה ביחסן הכולל ובאופן טיפולן בשתי קבוצות האוכלוסייה – הפלסטינים והישראלים.
לפיכך העיקרון, אשר על פיו צריכה המערכת להנחות עצמה, הוא – שימוש באותם הוראות, אמצעים, כלים, מנגנונים ופרוצדורות, המשמשים את כוחות הביטחון לצורך הבטחת ביטחונם של ישראלים בשטחים, לשם הבטחת ביטחונה של האוכלוסייה הפלסטינית מפני אלימות שמקורה במתנחלים. ויודגש, הדרישה היא לשימוש רק בהוראות, אמצעים, כלים ומנגנונים חוקיים, העולים בקנה אחד עם כיבוד ושמירה של זכויות האדם והמשפט הבינלאומי.
רבים מהאמצעים הננקטים כיום על ידי מערכת הביטחון נגד האוכלוסייה הפלסטינית בטענה, כי הם נדרשים לצורך הגנה על ביטחון הישראלים בשטחים, או אף בטענה כי הם נדרשים לצורך הגנה על האוכלוסייה הפלסטינית עצמה, אינם עולים בקנה אחד עם כיבוד זכויות אדם. מחובתה של המערכת לבחון את חוקיותם של האמצעים הנהוגים על ידה כיום והמופעלים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית, ולהימנע משימוש באמצעים אשר אינם עולים בקנה אחד עם עקרון החוקיות, כלפי כל אדם, תהה שייכותו הלאומית אשר תהה. מכל מקום, מחובתה של המערכת להימנע מיישום והפעלה של אמצעים שונים כלפי קבוצות אוכלוסייה שונות.
מספר סיבות מרכזיות מביאות כיום לתת-ההגנה לה זוכים פלסטינים, ולתת-האכיפה על מתנחלים:
האחת, עד היום, תפסו ותופסים כוחות הביטחון בשטחים את תפקידם העיקרי כמכוון להגנת ביטחונם של הישראלים בשטחים. הגנה על ביטחונם של התושבים הפלסטינים מעולם לא הוגדרה כאחת מן המשימות המרכזיות המוטלות על כוחות הביטחון בשטחים.
השניה, שבחלקה הינה פועל יוצא של הראשונה, נעוצה בהיעדרן של הנחיות ברורות וחד-משמעיות לכל הכוחות הפועלים והמצויים בשטח, בדבר חובתם להגן על ביטחונם של התושבים הפלסטינים, ובדבר חובותיהם וסמכויותיהם לאכיפת החוק אף על מתנחלים. בהקשר זה יש חשיבות עליונה ל"רוח המפקד" היוצאת מהדרגים הבכירים ביותר, אשר אמורה ויכולה להביא לשינוי תפיסתי בכל הדרגים הפועלים בשטח, לרבות אצל החיילים והשוטרים.
השלישית נעוצה בהיעדרם של משאבים, ובעיקר משאבי כוח אדם מתאימים ומיומנים, המוקצים למשימה זו. על מנת שניתן יהיה להוציא מהכוח אל הפועל את ההצהרות בדבר החובה להגן על ביטחונם של הפלסטינים, ובדבר הכוונה לעשות זאת מבלי שזכויותיהם ייפגעו באופן בלתי מידתי (הצהרות אשר ניתנו, למשל, מפי כוחות הביטחון בעניין מוראר), יש לתגבר את המערך האמון על משימה זו, ובכלל זאת, את כוחות האבטחה, השיטור, החקירות והתביעה.
הרביעית נעוצה בהיעדרו של טיפול מיידי, הנדרש בכל הרמות, ובכל השלבים הנוגעים לתגובת המערכת להפרות חוק ולפגיעות בפלסטינים. בכלל זאת, על המערכת להיערך מראש ובאופן שוטף למתן אבטחה, להעמדת כוחות שיגיעו למקום האירועים בזמן אמת, לביצוע חקירות במהירות, לנקיטה בצעדים מיידים ככל שנדרש נגד החשודים במעשים, ולתגובה מהירה של מערכת התביעה.
להלן נפרט את הצעדים המינימליים אשר על מערכות הביטחון ואכיפת החוק לנקוט, לדידנו, כדי לממש הלכה למעשה את חובתו של המפקד הצבאי להגן על גופם ורכושם של התושבים הפלסטינים מפני פגיעה בידי ישראלים.
א. מערך הגנה ואבטחה – למניעת פגיעות ולמתן מענה בזמן אמת בעיר חברון
1. העמדת כוחות אבטחה מספיקים 24 שעות ביממה, המיועדים ומתודרכים למשימה של הגנת ביטחון התושבים הפלסטינים מפני מעשי אלימות המבוצעים על ידי ישראלים, בסביבת כל המקומות והאזורים המועדים להתקפות קבועות שכאלו – הכוללים את כל מקומות היישוב היהודי בחברון – תל רומיידא, בית הדסה, בית רומנו, שכונת אברהם אבינו, גבעת האבות, והרחובות הסמוכים אליהם, וכן את השכונות הצמודות לקרית ארבע.
2. מיגון מקומות המגורים והמסחר של התושבים הפלסטינים באמצעים הנדרשים לצורך קיומה של הגנה מספקת ויעילה עליהם;
3. הצבת כוחות תצפית ותגובה מיידית לאורך רחובות א-שוהאדא, תל-רומיידא, ורחובות נוספים בהם נתונים פלסטינים להתקפות מצד מתנחלים;
4. העמדת כוחות כוננות, שיגיבו מיידית לקריאות מתושבים מקומיים, או בעקבות איתור אירוע במערך המצלמות הפרוסות בעיר;
5. שיפור הקשר עם האוכלוסייה – העמדת דרכים זמינות לפניה לגורמי הצבא הרלבנטיים על ידי האוכלוסייה הפלסטינית, לצורך מענה לקריאות בזמן התרחשות אירועים;
6. הקצאת כוח אדם ייעודי מתאים – המתאים בהכשרתו ובנכונותו לביצוע המשימה של הגנת ביטחונם של פלסטינים מפני התקפות המבוצעות על ידי מתנחלים. הניסיון מראה, כי חיילי צה"ל אינם מצליחים לבצע משימה זו. קיימות, לפיכך, שתי אפשרויות – בחינה מחדש של מנגנון ההכשרה של החיילים המופקדים על משימה זו (ראו להלן) או הטלת המשימה על כוחות שיטור.
ב. אכיפת חוק וסדר על מתנחלים המעורבים באירועי אלימות נגד גוף ורכוש
7. מתן הנחיות ברורות וחד-משמעיות לכל כוחות הביטחון – באשר לחובותיהם להגנת פלסטינים ורכושם, ובאשר לסמכויותיהם בנוגע לאכיפת חוק אף על מתנחלים. במיוחד, הבהרת ההוראות המחייבות חיילים, כי בהיעדר שוטרים בשטח, מחובתם לתפקד כשוטרים לכל דבר ועניין.
8. עיכוב חשודים – מתן הנחיות ופיקוח על ביצוען (הן על ידי שוטרים והן על ידי חיילים), לעיכובם של אנשים המעורבים בעבירות אלימות. העיכוב נדרש לצורך זיהוי מאוחר יותר של המעורבים באירועים. כיום, חלק ניכר מהתיקים הפליליים נסגר עקב אי איתורם של חשודים, למרות שבמקרים רבים ביותר נכחו במקום התקיפה (במהלכה, או בסמוך לאחריה ובזמן שהתוקפים נמצאו במקום) כוחות צבא ו/או משטרה.
9. איסוף חומר ראייתי –
9.1. מצלמות – עשרות מצלמות מוצבות ברחבי חברון, בעיקר בסביבת ההתנחלויות. יש לעשות שימוש בחומר המצולם באמצעותן לצורך איסוף מידע וחומר ראייתי במקרים של תקיפות. לפי עדות חייל ששירת בחברון במהלך סוף שנת 2005 עולה, כי לפי הוראת המח"ט נאסרה כניסתם של שוטרים לחדר הבקרה. כן נמסר, כי מאחר שהחשמל למצלמות מתקבל מההתנחלויות, פעמים רבות המתנחלים מנתקים מראש את החשמל, ובכך משתקים את המצלמות, לפני שהם יוצאים לבצע תקיפה. יש לוודא לפיכך, כי נעשה שימוש מלא ויעיל במצלמות ובחומר המצולם, הן בזמן אמת והן לאחר מכן לצורך שימוש בהליכים פליליים.
9.2. עדויות חיילים – חיוב חיילים בדיווח מיידי במקרים שהיו עדים לביצוע עבירה, וגביית עדויות מהם על ידי גורמי החקירה.
9.3. גביית עדויות מתושבים – הגשת תלונה או עדות במשטרה כרוכה בקושי עצום, ולעיתים בחששות, מבחינתם של התושבים הפלסטינים. יש להורות על שיפור והקלה בדרכי הגשת התלונות וגביית העדויות (למשל, איסוף וגביית עדויות בשטח, בסמוך לאחר האירוע, הגדלת צוות החוקרים על מנת למנוע המתנה של שעות ארוכות מחוץ לתחנת המשטרה וכו').
10. הנחיות לטיפול אחיד של מערכת התביעה בעבירות ובמקרים דומים (השוואת הטיפול בין חשודים פלסטינים לחשודים ישראלים בעבירות דומות):
10.1. קביעת התנאים בהם יעשה שימוש בסמכות לעצור חשודים;
10.2. קביעת התנאים בהם תידרש הפקדת ערבויות כספיות;
10.3. קביעת רף ענישה אחיד בעבירות ובמעשים דומים (למשל בעבירות של יידוי אבנים, תקיפות, השתתפות בהתפרעות, נשיאת נשק שלא כדין וכו').
11. מתן דגש על מיידיות הטיפול של כלל זרועות המערכת – תגובה מיידית בעקבות ביצוע עבירה היא נקודה קריטית על מנת להביא לשינוי ולשיפור בהתמודדות עם תופעת האלימות. מיידיות התגובה תלויה בכל הגורמים הבאים: עיכוב חשודים, חקירתם, שקילה מיידית של הצורך בהטלת מגבלות זמניות (צו להרחקה מהאזור, ערבויות כספיות, התייצבות, השעיית סמכויות לגבי אנשים האוחזים בסמכויות ביטחוניות, ובמקרים מתאימים אף מעצר), הגשה מהירה של כתבי אישום וכו'.
12. טיפול ממצה בקטינים המעורבים בביצוע עבירות – חלק גדול מהתקיפות ומההתנכלויות בחברון מבוצעות על ידי קטינים, חלקם ילדים מתחת לסף האחריות הפלילית. עד היום המערכת הקנטה חסינות מוחלטת לילדים אלה ולהוריהם, ולא נקטה בשום אמצעים למניעתן של תופעות אלה. על המערכת לעשות שימוש בכלים קיימים, ובכללם:
12.1. חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 – קביעת השגחה של פקידי סעד שיוסמכו לתת כל הוראה הדרושה לצורך פיקוח על הקטין ומניעת המשך ביצוע עבירות על-ידו. בכלל זאת, ניתן לשקול הוראות להרחקת הקטין מחברון, בהתחשב בכך, שמדובר בעבירות התלויות במקום;
12.2. צו בדבר השגחה על התנהגות קטינים (הטלת ערובה) (הוראת שעה) – חיוב הוריהם של קטינים שלא ניתן להביאם בפלילים מחמת גילם, בהפקדת ערובה, על מנת להבטיח כי ההורה ימנע מהקטין לעשות מעשה עבירה נוסף;
12.3. מתן הוראות לכל שלוחי מערכת הביטחון (חיילים, שוטרים) לתפוס ולהביא לתחנת משטרה כל אדם, לרבות קטין לגביו הם סבורים שהינו מתחת לגיל האחריות הפלילית, אשר מבצע בפניהם עבירה. במקרה שלאחר בירור זהותו של אותו אדם יתברר, כי הינו קטין שאינו בר-אחריות פלילית יימשך הטיפול בהתאם להוראות מיוחדות שייקבעו (מעורבות של פקיד סעד, זימון הורי הקטין וכו'). יש הכרח, כי המצב הנוכחי, בו חיילים אינם מורשים לגעת בילדים הפוגעים בפלסטינים לנגד עיני החיילים, ייפסק מיידית.
13. עילות לסגירת תיקים על ידי המשטרה – נדרשת הנחיה, כי אכיפת חוק בשטחים מוגדרת כנושא בעל חשיבות ראשונה במעלה לשמירה על ביטחון הציבור, וכי ככלל אין לסגור תיקים שעניינם עבירות אלימות בשטחים מטעמים של "חוסר עניין לציבור".
14. הודעה על סגירת תיקים – כיום, לא נמסרות הודעות למתלונן על סגירת תיק, כאשר המתלונן הוא פלסטיני תושב השטחים. על המשטרה לדאוג למסור הודעות אלה, ולאפשר צילום התיקים, על מנת לאפשר למתלונן לערור על ההחלטה.
15. בקרה ופיקוח על כלי נשק המצויים בידי מתנחלים:
15.1. איסוף נשק צה"לי מכל מי, שהיה מעורב בעבירת אלימות;
15.2. שקילת הצורך בשלילתו של רשיון נשיאת נשק אזרחי שניתן;
15.3. פיקוח קפדני על שימוש בנשק – הקפדה על חובת דיווח על כל ירי שמבוצע, ועל הנסיבות בהן נישא הנשק.
ג. דרכים ליישום ההוראות
16. העברת הוראות מחייבות לחיילים ולכוחות האבטחה המופקדים על המשימה – העברת הוראות מחייבות ודרכי התגובה לסיטואציות שכיחות – באמצעות תדריכים, תרחישים שיוצגו במסגרת האימונים שעוברים חיילים ושוטרים, באמצעות העלאת ההוראות על כתב וחלוקתן לחיילים ולשוטרים, ובאמצעות ביצוע תחקירים לאחר אירועים.
17. חקירת אירועים ונקיטה בהליכים משמעתיים או פליליים נגד מי מכוחות הביטחון שאינם מבצעים תפקידם באכיפת החוק – למשל, כלפי מי שאינם פועלים לעיכובם של חשודים בביצוע עבירות. בין היתר, יש מקום לשקול זימונו של המפקד האחראי על הגזרה לתחקיר ולמתן הסברים אצל דרג בכיר ממנו, וכן עריכת חקירות ותחקירים, על ידי הדרגים הבכירים במערכת.
