מדיניות הצבא בחברון במהלך 7 השנים האחרונות כוללת את הטלתם של איסורי תנועה גורפים ברחובות מרכזיים של העיר.
יתכן שאמצעים אלה הינם יעילים לצורך מתן הגנה על תושבי ההתנחלויות שהוקמו בלב חברון. ואולם, הם הביאו באופן ישיר להפיכתו של אזור מרכז העיר שבאזור 2- Hלעיר רפאים שוממה, וליצירתם של תנאי חיים בלתי אנושיים לאלפים מתושבי האזור הפלסטינים. אלפים נאלצו לעזוב את בתיהם באזור זה. אלפים אחרים ממשיכים להתגורר בו בתנאים מחפירים. זכויות האדם של תושבי האזור נרמסות, פשוטו כמשמעו.
מצב דברים זה – הרס מרקם החיים הפלסטיני בעיר – מהווה הפרה חמורה של מחוייבות בסיסית של המפקד הצבאי על-פי המשפט הבינלאומי – הגנה על האוכלוסייה ה"מוגנת" בשטח הכבוש.
מידת הדין וגם מידת הרחמים אומרות שיש להימנע ממעשים אלה הגורמים לסבל ולפגיעות אנושות באזרחים.
נתונים – מגבלות תנועה
בחברון כ-180,000 תושבים פלסטינים. כ-35,000 מהם מתגוררים באזור H-2, שנותר בשליטה ישראלית ישירה.
המגבלות על תנועת פלסטינים וקיום חיים פלסטיניים מוטלות באזור מרכז העיר חברון וסביב קרית ארבע. הן פוגעות במיוחד בתושבי אזורים אלה: א-סהלה, חארת א-סלאימה, באב אל-ח'אן, השוהדא, תל-רומיידא, ואדי אל-חסין, תושבים המתגוררים לאורך ציר ציון, ואדי אל-גרוז ובווירה.
מכשולים פיזיים החוסמים רחובות וסמטאות בתוככי העיר, ומחסומים מאויישים, הביאו להפרדתו של האזור הנדון מיתר חלקי העיר.
המגבלות על פלסטינים באזור כוללות:
נפגעים ישירים ממגבלות התנועה:
קיומה של חלופה
המדיניות הנוהגת והאמצעים הקשים הננקטים נגד האוכלוסייה מנומקים על-ידי הצבא בצורך להגן על מאות היהודים (מספר מוערך כ-500) המתגוררים במספר נקודות התנחלות בלב העיר חברון.
ההתנחלות היהודית בחברון מאז 1967 נתקלה בהתנגדות אלימה מאז תחילתה. במהלך כל השנים, על אף פגיעות באוכלוסיה המקומית, לא הביאה פעילות הצבא, במשך מרבית השנים עד לפרוץ האינתיפאדה השנייה להרס מרקם החיים באזור. ככל שיש צורך בעיבוי ההיערכות הביטחונית, הרי שניתן להוסיף כוחות אבטחה ומיגון, הן הגנה על מקומות המגורים, והן הגנה אישית צמודה על תנועת היהודים, ככל שנדרש.
חובתה של ישראל – ביטול מדיניות ההפרדה ושיקום מרקם החיים הפלסטיני באזור
כתוצאה מפעולות הצבא במהלך 7 השנים האחרונות הפך מרכז העיר לעיר רפאים שוממה, שתושביו נדחקים ממנו. מדיניות זו הינה בלתי-חוקית, ובלתי-מוסרית.
הפעולות הננקטות על-ידי הצבא בחברון הינן אסורות על פי המשפט הבינלאומי: הן מפרות את החובה לדאוג לצרכיה של האוכלוסייה; הן מבוססות על הפרדה על בסיס מוצא לאומי; הן מנוגדות לאיסור על ענישה קולקטיבית; והן עולות כדי "העברה בכפייה" של תושבים מוגנים. מדיניות זו, עולה כדי הפרה חמורה של אמנת ג'נבה הרביעית.
למפקד הצבאי עומדת גם עומדת אפשרות לנהוג אחרת.
אי-קיום החובה להגן על התושבים הפלסטינים ורכושם מפני אלימות ועבריינות מתנחלים
"ההגנה על ביטחונם וקניינם של התושבים המקומיים היא מהחובות הבסיסיות ביותר המוטלות על המפקד הצבאי בשטח."
בג"צ 9593/04 מוראר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (2006)
לאורך השנים, ואף במהלך השנה האחרונה המשיכה התופעה של מעשי התנכלות שיטתיים, ובהם אף מעשי אלימות קשים, של מתנחלים כלפי התושבים הפלסטינים או רכושם. במהלך שנת 2007 תועדו על ידי ארגונים שונים עשרות רבות של מקרי אלימות כאלה. בהתחשב במספר הקטן מאוד של הישראלים המתגוררים בחברון מדובר בהיקפים חריגים וחמורים ביותר.
בחלקם הגדול מדובר במעשי התנכלות יומיומיים, הטרדות, הסגות גבול, מניעת מעבר ברחוב, זריקות אבנים, בעיטות וכיוצ"ב. לעיתים, דובר במעשי אלימות קשים יותר. חלק ניכר ממעשי האלימות מבוצע על-ידי קטינים, לעיתים קרובות, קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית.
מתוך שלל ההיבטים הנוגעים לכשל במתן הגנה נאותה לתושבי מרכז העיר חברון הפלסטינים מפני הישראלים המתגוררים בעיר או המבקרים בה, ברצוננו להתייחס להיבט מרכזי אחד – תפקודם של חיילים ומפקדי צבא.
בחלק גדול מהמקרים, מתרחשות ההתקפות לנגד עיניהם של חיילים ומפקדים. המירב שהחיילים והמפקדים נאותים לעשות הוא, להפריד בין המתנחלים המטרידים או התוקפים לבין הפלסטינים. לפי ידיעתנו, מפקדי צבא וחיילים, ככלל, אינם מעכבים ואינם עוצרים מתנחלים החשודים בביצוע מעשי אלימות או עבירות אחרות. באחד המקרים, שאף תועד בצילום וידאו, סירב סמח"ט חברון לסייע למשטרה באכיפת החוק על קבוצת מתנחלים, אשר פלשה, שלא כדין, לאדמותיו של תושב העיר. ידועים לנו מקרים נוספים, בהם תועדו מפקדים וחיילים כשהם נמנעים מלקיים חובותיהם ולאכוף את החוק על מתנחלים אלימים. במספר מקרים הוגשו תלונות, ואולם על אף שחלפו מספר חודשים, התלונות טרם זכו למענה.
על מנת לשנות את מצב הדברים נדרשות הוראות נחרצות מצד הדרג הבכיר בצבא, ובין היתר:
כמו כן, נוכח ההשלכות רחבות ההיקף, שיש לכל הרחבה של ההתנחלויות הישראליות בעיר חברון, והפגיעות באוכלוסייה הפלסטינית הבאות בעקבותיה נדרשת אף מתן הוראה ברורה לכוחות, לאכיפת ההוראה המחייבת השגת היתר מראש לשם רכישת נכס או כניסה אליו.
סיכום – מחובתה של ישראל לשנות לאלתר את מדיניותה בחברון ולנקוט בפעולות אלה:
