זה יותר מחודש שהציבור, משמאל ומימין, דורש זכויות חברתיות. העובדה שהזכויות החברתיות זוכות לעדנה בימים אלה היא לא מקרית – שכן שיח הזכויות החברתיות מצליח לחצות מחנות פוליטיים ואידיאולוגיים ולעקוף באלגנטיות דיכוטומיות שחוקות (סוציאליזם-קפיטליזם; מדינת רווחה-מדינת שוק).
תורת הזכויות החברתיות אינה מתיימרת לקבוע מהי הדרך הכלכלית הנכונה שעל המדינה להתנהל לפיה, אך מנגד היא מחייבת את המדינה לדאוג למימוש אינטרסים חברתיים-כלכליים ראשונים במעלה של כל תושב, לקיום בכבוד ולשוויון הזדמנויות. תורה זו קובעת כי דיור, חינוך, בריאות, עבודה ורווחה אינם מוצרים לרכישה, אלא זכויות המובטחות לעשיר ולעני, תהא המדיניות הכלכלית אשר תהא. תורת הזכויות אינה מתיימרת לבטל את כללי הביקוש וההיצע אלא מסייגת אותם, כדי שמוצרים בסיסיים כמו מים וחשמל יובטחו לכולם; גם לעניים ביותר.
באמנות הבינלאומיות המעגנות את הזכויות החברתיות הוכרה חירותה של ממשלה לבחור את האמצעים הטובים בעיניה, ובלבד שאלו יביאו למימוש הזכויות החברתיות. תורת הזכויות החברתיות אינה מחייבת הכרעה ערכית ניצחת בשאלות כבדות משקל כמו "הפרטה" – אך קובעת שיש לשים גבולות להפרטה, ושישנם תחומים שאסור להפקיר לחסדי השוק הפרטי. היא מחייבת גם שהליך הפרטה ילווה בהליכי הסדרה ופיקוח, שיבטיחו כי שירותים חברתיים חיוניים יהיו נגישים לכל אדם, לפי צרכיו ובהתאם ליכולתו.
תורת הזכויות החברתיות אינה עיוורת לצורכי אוצר המדינה, ומתירה למדינה מרווח פעולה למימוש הזכויות החברתיות בהתאם ליכולתה הכלכלית. אולם היא מחייבת התקדמות תמידית והדרגתית למימוש הזכויות החברתיות, ומגדירה גם תחומי ליבה, שבהם חייבת המדינה לפעול ללא תנאי. אם משתפר מצבה הכלכלי של המדינה, תדרוש תורת הזכויות החברתיות להעמיק את היקף ההשקעה במימוש הזכויות החברתיות.
תורת הזכויות החברתיות מתיישבת בצורה מצוינת גם עם הקריאות של הציבור לסולידריות ולצמצום הסקטוריאליות המאוסה. היא מחייבת את מימוש הזכויות החברתיות, ללא אפליה ובצורה אוניברסלית. תורת הזכויות תביא למימוש הסיסמה העולה בהפגנות: "צדק ולא צדקה" – היא רואה בשירותים החברתיים זכות ולא הטבה או מתנה; היא מעמידה בפני המדינה חובה, ומעניקה לפרט ולקהילה את הזכות לתבוע את מימושה, כפי שנתונה לנו הזכות לתבוע מהמדינה לקיים בחירות, לשמור על פרטיותנו, ולממש את חופש הביטוי וההפגנה.
תורת הזכויות החברתיות מתיישבת גם עם תביעת המפגינים לחקיקה ולשקיפות, על פני שימוש בנהלים ובהחלטות אד-הוק, שקשה לעקוב אחריהם. אם יעוגנו הזכויות החברתיות בחוק יסוד, פגיעה בהן תתאפשר רק באמצעות חוק, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. החקיקה תחייב את המדינה גם לשקיפות ציבורית, אחרת ניתן יהיה לדרוש ממנה לפרט את עמדתה בבתי-המשפט.
לכן, הגיע זמנן של הזכויות החברתיות וזמנו של "חוק יסוד: זכויות חברתיות", אשר חקיקתו ממתינה לרגע מכונן מאז 1992, עת החליטה הכנסת לעגן את זכויות הפרט בחוקי היסוד. אמנם היום ב' זה "אוהל", אך כדי להבטיח שב' ישוב להיות "בית", צריך להתקדם במעלה שיר הילדים של נעמי שמר, ולזמזם לעצמנו: ז' ו-ח' הן "זכויות חברתיות".
הכותב הוא עו"ד העוסק בזכויות חברתיות באגודה לזכויות האזרח בישראל
המאמר פורסם באתר גלובס ב-22.8.2011
