עתירה: להסדיר את לימודי הילדים במזרח ירושלים בשנת הלימודים הנוכחית

עתמ 1114/06
בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

העותרים:

1. …., קטין
באמצעות אביו, ….
2. ….., קטין
באמצעות אביו, …..
3. …., קטינה
באמצעות אביה, …..

ע"י ב"כ עוה"ד טלי ניר ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או לימור יהודה ו/או סוניה בולוס ו/או עאזם בשארה ו/או עודד פלר ו/או מיכל תג`ר ו/או סיגל שהב

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
ת"ד 34510, ירושלים 91000
טל`: 02-6521218; פקס: 02-6521219

נגד

המשיבים:

1. עירית ירושלים
כיכר ספרא 1, ירושלים 94141
2. משרד החינוך
רח` שבטי ישראל 34, ירושלים 91911

עתירה מנהלית

בית המשפט הנכבד מתבקש כדלקמן:

1. להורות למשיבים להסדיר את לימודי העותרים 1 עד 3 לבתי ספר שבתחום המשיבה 1 בשנת הלימודים הנוכחית תשס"ז.

2. אם יתברר כי המשיבים אינם מסוגלים להבטיח את לימודי העותרים 1 עד 3 בבתי ספר בירושלים המזרחית, להורות למשיבים לשאת בעלות לימודיהם במוסדות חינוך אחרים.

בקשה לדיון דחוף

עניינה של עתירה זו בהסדרת לימודיהם של העותרים 1 עד 3 במוסדות חינוך ציבוריים בירושלים המזרחית.

העותרים הם ילדים בגילאי בית הספר היסודי, תושבי מזרח ירושלים, המבקשים ללמוד במוסדות החינוך של המשיבה 1. כל הניסיונות שעשו העותרים להסדיר את לימודיהם בבתי הספר בירושלים – בעצמם ובסיוע האגודה לזכויות האזרח בישראל – העלו חרס.

הואיל ושנת הלימודים הנוכחית תשס"ז החלה לפני למעלה מחודשיים וחצי, והואיל והילדים מושבתים מלימודים כל הזמן הזה, וזכותם לחינוך נפגעת באופן מתמשך, יש להסדיר את קליטתם במוסדות חינוך בירושלים באופן דחוף.

אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה.

ואלה נימוקי העתירה

מבוא

עניינה של עתירה זו היא הפגיעה בזכות לחינוך של העותרים 1 עד 3 עקב הימנעותה של המשיבה 1 מרישום וקליטת העותרים ללימודים במוסדות חינוך שבתחומה.

העותרים 1 עד 3, הנמצאים בגיל לימוד חובה (להלן – הילדים או העותרים), מתגוררים בשכונות שונות במזרח ירושלים ומבקשים ללמוד במוסדות החינוך של המשיבה 1. לאור אוזלת ידם של המשיבים, ולמרות פניות חוזרות ונשנות של העותרים, עדיין לא נמצאה להם מסגרת חינוכית רשמית לשנת הלימודים הנוכחית תשס"ז.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הילדים זכאים ללימוד חינם בהתאם להוראות חוק לימוד חובה, התש"ט-1949. אולם, מנהלת החינוך של עיריית ירושלים (להלן – מנח"י) מתקשה למצוא להם מסגרות חינוכיות לאור מצוקת כיתות הלימוד הקיימת במזרח ירושלים. המשיב 2 נמנע מלהפעיל את סמכותו על מנח"י על מנת שזו תקדם פתרון ללימודי העותרים.

מצוקת מבני החינוך במזרח ירושלים ידועה למשיבים מזה שנים ארוכות והיא עומדת כיום על למעלה מ-1,300 כיתות לימוד. למרות דוחות ותוכניות רבות שהוכנו בנושא, לא קידמו המשיבים באופן משמעותי את בנייתם של מבני חינוך נוספים בירושלים המזרחית. התוצאה היא שילדים רבים נאלצים לפנות למסגרות חינוך פרטיות, בירושלים ומחוצה לה, וחלקם נותרים ללא כל מסגרת חינוכית.

הצדדים לעתירה

1. העותר מס` 1, יליד 09.10.96, תושב מזרח ירושלים, אמור היה ללמוד השנה בכיתה ה`, אולם עדיין יושב בבית בציפייה להסדרת לימודיו.

העותר מס` 2, יליד 04.09.96, תושב מזרח ירושלים, החל ללמוד מחוסר ברירה בכיתה ה` בבית הספר הפרטי אל אקצא של הוואקף בעזרייה שבגדה, אולם מבקש להעבירו לבית ספר ציבורי במזרח ירושלים.

העותרת מס` 3, ילידת 18.01.95, תושבת מזרח ירושלים, אמורה הייתה ללמוד השנה בכיתה ו`, אולם עדיין ממתינה בביתה לקליטתה בבית ספר בירושלים.

2. המשיבה מס` 1 הינה הרשות המקומית, אשר העותרים רשומים במרשם האוכלוסין כתושביה ואשר אמורה לספק להם שירותי חינוך מכוח חוק לימוד חובה, התש"ט-1949.

המשיבה מס` 2 ממונה על ביצוע חוקי החינוך, ובכלל זה חוק לימוד חובה.

הרקע העובדתי

3. העותרים הם ילדים תושבי מזרח ירושלים הזכאים ללימוד חינם במוסדות החינוך של המשיבה 1. כפי שיפורט להלן, פנו הוריהם של כל אחד מן הילדים למוסדות חינוך במזרח ירושלים בניסיון לרשום את ילדיהם ללימודים לשנת הלימודים תשס"ז, אולם כל מאמציהם נכשלו. גם ניסיונותיה של האגודה לזכויות האזרח בישראל, שיפורטו להלן, להסדיר את לימודי הילדים עלו בתוהו.

העותר מס` 1

4. העותר מס` 1 למד עד סיום שנת הלימודים תשס"ו בבית הספר היסודי לבנים בסילוואן, שכונת מגוריו הקודמת של העותר. בעקבות העתקת מגורי המשפחה לשכונת עיסוויה, ביקש אביו של העותר מס` 1 להעבירו ללימודים בבית הספר בשכונה זו. במהלך חופשת הקיץ פנה האב לבית הספר היסודי לבנים בעיסוויה, בו איפשרו לו לרשום את הילד ללימודים בכיתה ה` לשנת הלימודים תשס"ז.

5. כשבוע לפני פתיחת שנת הלימודים קיבל האב פנייה טלפונית מבית הספר היסודי לבנים בעיסוויה, בה נמסר לו כי לצערם לא יוכלו לקלוט את בנם ללימודים בבית הספר מכיוון שלא נמצא עבורו מקום פנוי.

6. אביו של העותר מס` 1 פנה מיד למנח"י ונפגש שם עם מספר פקידים, בהם גב` נוהא זגייר, אשר מסרו לו, כי רק אם ימצא בעיסוויה מבנה ראוי לפתיחת כיתות לימוד ניתן יהיה למצוא פתרון ללימודי בנו. בעקבות זאת, איתרו האב והורים נוספים מספר מבנים, אולם הם לא התקבלו על ידי המשיבה מס` 1, לאחר בדיקת מהנדס העיר.

7. כשבועיים לאחר פתיחת שנת הלימודים תשס"ז, לאחר שאפסו הסיכויים למצוא מקום לבנו בבתי הספר בעיסוויה, פנה האב לבית הספר בסילוואן בו למד בנו קודם לכן, בניסיון להשיבו ללימודים שם. מבית הספר בסילוואן נמסר לו כי אין באפשרותם להשיב את העותר ללימודים, מכיוון שמקומו נתפס זה מכבר על ידי ילד אחר.

עד עתה, למעלה מחודשיים לאחר פתיחת שנת הלימודים תשס"ז, העותר מס` 1 עדיין ממתין בביתו לקליטתו בבית ספר במזרח ירושלים, על מנת שיוכל להתחיל את לימודי כיתה ה`.

העותר מס` 2

8. העותר מס` 2, תושב ואדי אל גוז, למד עד סיום שנת הלימודים תשס"ו בבית הספר הפרטי אל אקצא של הוואקף בעיירה עזרייה, הנמצאת ממזרח לשטח המוניציפלי של עיריית ירושלים. עקב השלמת גדר ההפרדה באזור זה, המעבר לעזרייה נעשה כיום דרך מחסום א-זעיים.

9. מכיוון שהמעבר לעזרייה כרוך במעבר במחסום ועל כן אורך זמן רב, ביקש העותר מס` 2 לעבור ללמוד בתוך ירושלים. בעזרת דודתו, הוא פנה באוגוסט 2006 לבית הספר היסודי לבנים בא-טור בבקשה להרשם ללימודים בכיתה ה` לשנת הלימודים תשס"ז. מבית הספר נמסר לו כי עקב מחסור בכיתות לימוד, אין באפשרות בית הספר לקלוט אותו.

10. אביו של העותר מס` 2 פנה לבית הספר של אונר"א בואדי אל גוז ולבית הספר הפרטי של הוואקף דאר אל איתאם אלאסלמייה בואדי אל גוז בבקשות דומות, אולם גם בתי ספר אלו מלאים עד אפס מקום ולא ניתן היה לקלוט בהם את בנו.

11. על כן, כחודש לפני פתיחת הלימודים פנה אביו של העותר מס` 2 למנח"י בבקשה לרשום את בנו לאחד מבתי הספר העירוניים. הוא הופנה למספר פקידים, אולם בפיהם היתה תשובה אחת: אין בנמצא מקום לבנו באף אחד מבתי הספר של המשיבה מס` 1.

12. בצר לו, כחודש לאחר פתיחת שנת הלימודים, החזיר האב את בנו ללימודים בבית הספר בעזרייה. העותר מס` 2, שהוא בן 10 בלבד, נאלץ כעת לנסוע מדי יום כשעה ויותר לבית הספר בגדה, וזמן דומה בחזרה. הוא מבקש לעבור וללמוד בבית ספר בירושלים על מנת לחסוך את זמן הנסיעה, וכן את העלויות הגבוהות הכרוכות בהסעתו (למעלה מ-3,000 שקלים לשנה).

13. בנוסף, חושש אביו של העותר מס` 2 כי לימודי הבן מחוץ לירושלים עשויים לפגוע בעתיד במעמדו האזרחי של בנו, מאחר שכתושב ירושלים עם הגיעו לגיל 16 הוא יצטרך להוכיח, כי מרכז חייו הוא אכן בעיר, על מנת לקבל תעודת זהות ישראלית. הואיל ואחת מבדיקות משרד הפנים מתייחסות למקום לימודי התושב, חושש אביו של העותר כי הלימודים בגדה ישפיעו על הוכחת מרכז חייו של בנו ועל זכותו למעמד של תושב קבע של מדינת ישראל.

העותרת מס` 3

14. העותרת מס` 3 למדה עד סוף שנת הלימודים תשס"ו בבית הספר הפרטי "אימאן" בכפר א-ראם, הנמצא צפונית-מזרחית לשכונת בית חנינא, מעבר לשטח המוניציפלי של עיריית ירושלים. עקב השלמת גדר ההפרדה באזור זה, נמנעת מהעותרת האפשרות להגיע לבית ספר זה על בסיס יומיומי.

15. הוריה של העותרת מס` 3 פנו במהלך חופשת הקיץ האחרונה לבה"ס היסודי לבנות בבית חנינא, שכונת מגורי המשפחה, בבקשה לרשום את בתם ללימודים בכיתה ו` בשנת הלימודים תשס"ז. מזכירת בית הספר אישרה את בקשתם והודיעה כי יש עבורה מקום פנוי בכיתה הרצויה.

16. ביום 04.09.06, עם פתיחת שנת הלימודים תשס"ז בבתי הספר במזרח ירושלים, הגיעה העותרת מס` 4 לבית הספר לבנות בבית חנינא, ולהפתעתה גילתה כי אין עבורה מקום בכיתה. הנהלת בית הספר ביקשה מההורים לקחת את בתם מן המקום.

17. הוריה של העותרת מס` 3 פנו לבית הספר לבנות בשכונה הסמוכה שועפאת, אולם גם שם נמסר להם כי בית הספר מלא עד אפס מקום וכי אין באפשרותם לקלוט את בתם.

18. ההורים פנו לועד ההורים של בית חנינא ושועפת בבקשה לעזרה. ועד ההורים פנה בעניינה של העותרת למנח"י ואף ערך פגישות עם נציגי המנהלת, אולם הסדרת לימודי העותרת מס` 3 לא צלחה. ועד ההורים העביר את עניינה של העותרת מס` 3 לטיפולה של האגודה לזכויות האזרח בישראל.

עד עתה, למעלה מחודשיים לאחר פתיחת שנת הלימודים תשס"ז, העותרת מס` 3 עדיין ממתינה בביתה לקליטתה במערכת החינוך במזרח ירושלים.

מיצוי הליכים

19. האגודה לזכויות האזרח בישראל, המייצגת את העותרים והשותפה בקואליציה לקידום החינוך הערבי-פלסטיני במזרח ירושלים, פנתה מאז תחילת שנת הלימודים תשס"ז פעמים רבות, כמפורט להלן, למנח"י ולמשרד החינוך בבקשה לקלוט את הילדים במסגרות חינוכיות במזרח ירושלים.

20. בימים 03.09.06 עד 10.09.06 פנתה האגודה לזכויות האזרח בישראל (להלן – האגודה) בשישה מכתבים לסגנית מנהל מנח"י למגזר הערבי, גב` סוהיילה אבו גוש, בהם ביקשה את התערבותה הדחופה למציאת הסדר ללימודי ילדים תושבי מזרח ירושלים שלא נמצאה להם מסגרת חינוכית, בהם העותרים. פרטי העותר מס` 1 הועלו במכתב מיום 03.09.06; פרטי העותר מס` 2 הועלו במכתב מיום 04.09.06.

מצ"ב העתק הפניות, אשר מסומנות ע/1 עד ע/6.

21. ביום 12.09.06 התקבלה תשובתה של גב` אבו גוש, לפיה נעשים מאמצים לשבץ את הילדים שפרטיהם הועברו לה על ידי האגודה.
מצ"ב העתק המכתב, אשר מסומן ע/7.

22. ביום 14.09.06 וביום 19.09.06 העבירה האגודה לסגנית מנהל מנח"י למגזר הערבי, גב` סוהיילה אבו גוש, את פרטיהם של ילדים נוספים שעדיין לא נקלטו בבתי הספר בירושלים המזרחית וביקשה לעדכנה באשר לפעולת מנח"י להסדרת לימודי הילדים. פרטי העותרת מס` 3 הועלו במכתב מיום 19.09.06.

מצ"ב העתק הפניות, אשר מסומנות ע/8 ו-ע/9.

23. בימים 26.9.06, 17.10.06 ו-23.10.06 שבה האגודה ופנתה לגב` אבו גוש בבקשה לעדכון לגבי פעולתה בנדון, תוך ציון שמם ופרטיהם של העותרים.

מצ"ב העתק הפניות, אשר מסומנות ע/10-ע/12.

24. עד עתה לא התקבלה כל תגובה מטעם המשיבה 1. פניות טלפוניות רבות מספור ללשכתה של גב` אבו גוש נותרו אף הן ללא מענה לגופם של דברים.

25. ביום 10.09.06 פנתה האגודה למנכ"ל משרד החינוך, מר שמואל אבואב, בבקשה להתערב בנעשה במינהלת החינוך של עיריית ירושלים ולהורות על קליטת הילדים הזכאים לחינוך חינם למוסדות החינוך של העירייה. למכתב צורפו הפניות למנח"י ורשימות הילדים שלא נקלטו בבתי הספר, בהם העותרים.

מצ"ב העתק הפנייה, אשר מסומן ע/13.

26. ביום 13.09.06 התקבל מכתב תשובה ממשרדו של מנכ"ל משרד החינוך, בו נמסר כי הנושא הועבר לטיפול סמנכ"ל משרד החינוך והממונה על מנח"י, ד"ר איציק תומר. לאחר שלא התקבלה כל תגובה מטעמו של ד"ר תומר, פנתה האגודה ביום 20.09.06 למשרדו בבקשה ללמוד על טיפולו בנושא ובבקשה להתערבותו הדחופה בעניין.

מצ"ב העתק תשובת מנכ"ל משרד החינוך, אשר מסומנת ע/14, והפנייה לד"ר תומר, אשר מסומנת ע/15.

27. ביום 18.09.06 התקבלה תשובתו הלקונית של ד"ר איציק תומר, בה הוא מפנה למכתבה של גב` אבו גוש מיום 12.09.06.

מצ"ב העתק המכתב, אשר מסומן ע/16.

28. לאחר ניסיונות רבים לשוחח או להפגש עם ד"ר תומר, שלא צלחו, שבה ופנתה אליו האגודה ביום 04.10.06 בבקשה להתערב בדחיפות בעניין קליטת ילדי מזרח ירושלים בבתי ספר.

מצ"ב העתק הפנייה, אשר מסומן ע/17.

29. עד עתה לא התקבלה כל תשובה מד"ר תומר או מטעמו.

30. מן האמור לעיל עולה, כי למרות פניות חוזרות ונשנות הן של הורי העותרים והן של האגודה לזכויות האזרח בישראל למשיבים, לא מצאו אלה פתרונות להסדרת לימודיהם של הילדים בבתי הספר במזרח ירושלים. לא זאת אף זאת, המשיבים לא טרחו להשיב לפניות אליהם, למרות דחיפות הנושא וחלוף הזמן הרב יחסית מאז פתיחת שנת הלימודים תשס"ז.

המחסור במבני חינוך בירושלים המזרחית

31. מצוקת כיתות הלימוד במזרח ירושלים היא בעייה חריפה, הידועה מזה שנים רבות למשיבים. תוכנית אב למוסדות חינוך במזרח ירושלים, שהכין מכון ירושלים לחקר ישראל בהזמנת המשיבה מס` 1 עוד בשנת 2002, הצביע על מחסור של 1,322 כיתות עד לשנת 2005 ועל מחסור של 1,835 כיתות עד לשנת 2010.
מצ"ב העתק המלצות `תוכנית אב למוסדות חינוך במזרח ירושלים`, אשר מסומן ע/18.

32. המחסור החמור במבני חינוך גורם לדחיית בקשתם של ילדים פלסטינים רבים (על פי הערכות – למעלה מ-10,000) המבקשים להירשם למערכת החינוך הציבורית במזרח ירושלים, על פי חוק לימוד חובה, תש"ט-1949. המחסור בכיתות מביא גם לשימוש במבני מגורים שכורים כבתי ספר ללא התאמתם לכך, לצפיפות קשה בכיתות ולהנהגת "משמרת שנייה" של לימודים. עם זאת, נכון לפתיחת שנת הלימודים הנוכחית, סך כל כיתות הלימוד החדשות בבנייה ובתכנון, כולל כיתות מתוכננות לא מתוקצבות, עומד על 114 כיתות בלבד.

לפרטים ראו: דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, `החינוך במזרח ירושלים`, מיום 16.10.06, אשר מסומן ע/19.

33. המחסור במערכת החינוך הציבורית במזרח ירושלים מביא לגידול גבוה במספר הכיתות ובמספר התלמידים בחינוך המוכר שאינו רשמי, גידול שגבוה בהרבה מקצב הגידול בחינוך הרשמי. מספר התלמידים במוסדות מוכרים שאינם רשמיים עלה מ-1,544 תלמידים בשנת תשס"ב ל-9,862 תלמידים בשנת תשס"ו. למרות גידול זה, לא מתקיים פיקוח מקצועי, פדגוגי או אחר, של רשויות החינוך על המוסדות המוכרים שאינם רשמיים (לפרטים ראו דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הנ"ל).

34. למרות המחסור החמור בכיתות לימוד בירושלים המזרחית, המשיבים עשו מעט מאוד על מנת להקטין מחסור זה, כפי שהתברר גם בדיון בבג"צ 5185/01 פאדי בדריה (קטין) ו-911 אח` נגד עיריית ירושלים. במהלך הדיון בעתירה, שהוגשה במאי 2001, הודיע משרד החינוך לבית המשפט העליון על הסכמתו לתקצב תוספת של 245 כיתות לימוד במזרח ירושלים בתוך ארבע שנים, ועיריית ירושלים התחייבה כי תקדם את ביצוען של התכניות. באוגוסט 2001 נתן בג"צ תוקף של פסק דין להתחייבות זו של הרשויות.

מצ"ב העתק פסק הדין החלקי בתיק 5185/01 פאדי בדריה (קטין) ו-911 אח` נגד עיריית ירושלים מיום 29.08.01, אשר מסומן ע/20.

35. בספטמבר 2005 שבו העותרים בבג"צ 5185/01 ופנו לבית המשפט העליון בבקשה להכרזת ביזיון בית משפט בידי הרשויות, עקב אי-מילוי התחייבויותיהן לפי פסק הדין. בנובמבר 2005 החליטו שופטי בג"צ כי הרשויות לא עמדו בהתחייבותן בעניין תוספת כיתות הלימוד וכי בעיית היעדר כיתות הלימוד הלכה והחריפה מאז מתן פסק הדין החלקי. בג"צ קבע כי נוסף על מילוי ההתחייבות הקודמת, עיריית ירושלים תערוך סקר צרכים במערכת החינוך במזרח ירושלים, בהתאם לנתונים על מספר הילדים בגיל חינוך חובה במגזר הערבי בירושלים.

מצ"ב העתק החלטת בג"צ בתיק 5185/01 פאדי בדריה (קטין) ו-911 אח` נגד עיריית ירושלים מיום 16.11.05, אשר מסומן ע/21.

36. באוגוסט 2006 הוגשה הודעה נוספת מטעם העותרים לבית המשפט העליון, בה נטען שלא רק שהבעיה לא מצאה את פתרונה אלא שהיא הולכת ומחריפה.

מצ"ב העתק תגובת העותרים בתיק 5185/01 מיום 29.08.06, אשר מסומן ע/22.

37. מצוקת החינוך במזרח ירושלים אף עלתה לאחרונה לדיון בועדת החינוך של הכנסת והובאה לידיעת חברי הכנסת בדו"ח הנ"ל שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת. בדיון בועדת החינוך הודו נציגי המשיבים כי מצב החינוך במזרח ירושלים הוא חמור מאוד, ובבחינת "מצב חירום".

מצ"ב העתק ההודעה לעיתונות של ועדת החינוך של הכנסת מיום 18.10.06 אשר מסומן ע/23.

38. למרות זאת, ולמרות פניית חברי הכנסת בעניין, לא נוצר הרושם כי המשיבים יושבים על המדוכה על מנת לפתור את הבעיה החמורה של מערכת החינוך בירושלים המזרחית, אף על פי שהגדירו אותה כ"מצב חירום". בעניינם של הילדים העותרים בעתירה זו, לא טרחו המשיבים אפילו להשיב על הפניות החוזרות ונשנות בעניינם.

39. אשר על כן, לא היה מנוס מהגשת עתירה זו על מנת להבטיח את זכותם לחינוך של העותרים 1 עד 3.

הטיעון המשפטי

הזכות לחינוך

40. הזכות לקבל חינוך מעוגנת בחוקים שונים, בראשם חוק לימוד חובה, התש"ט-1949, וחוק זכויות התלמיד, תשס"א-2000, הקובע בסעיף 3 כי "כל ילד ונער במדינת ישראל זכאי לחינוך בהתאם להוראות כל דין".

41. הזכות לחינוך אף הוכרה כזכות יסוד על-ידי הפסיקה. בבג"צ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל נ` ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם) נקבע כי "הזכות לחינוך היא זכות יסוד במשפטנו, זכות המוקנית לכל אדם", ובבג"צ 2599/00 יתד – עמותת הורים לילדי תסמונת דאון נ` משרד החינוך, פ"ד נו (5) 834, הבהיר בית המשפט העליון הבהר היטב את מעמדה היסודי של הזכות לחינוך בשיטת המשפט הישראלית:

"זכות היסוד לחינוך – יצירת החוק, המשפט הבינלאומי והפסיקה – עומדת על רגליה שלה, ללא קשר הכרחי לזכות לכבוד האדם הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" (שם, בעמ` 843).

לעניין מרכזיותה של הזכות לחינוך ראו גם: בג"צ 421/77 ניר נ` המועצה המקומית באר-יעקב, פ"ד לב(2) 253, 265; בג"צ 7374/01 פלונית נ` מנכ"ל משרד החינוך הגב` רונית תירוש, פ"ד נד(6) 529, 545; בג"צ 4363/00 ועד פוריה עלית נ` שר החינוך, פ"ד נו(4) 203, 213-215.

42. ובאשר לחשיבותה של הזכות לחינוך, נאמר בבג"צ 1554/95 עמותת "שוחרי גיל"ת" ואח` נ` שר החינוך ואח`, פ"ד, נ(3) 2, עמ` 22-23:

"החינוך הוא מכשיר חברתי אשר לא ניתן להפריז בחשיבותו. מדובר באחת הפונקציות החשובות ביותר של הממשלה והמדינה. החינוך הוא חיוני לקיומו של משטר דמוקרטי חופשי, חי ומתפקד. הוא מהווה יסוד הכרחי למימושו העצמי של כל אדם. הוא חיוני להצלחתו ולשגשוגו של כל פרט ופרט. הוא חיוני לקיומה של חברה, שבה חיים ופועלים אנשים המשפרים את רווחתם ותורמים, בתוך כך, לרווחתה של הקהילה כולה… החינוך הוא, בלי ספק, מכשיר חשוב בהבטחת זכויותיו וחירויותיו של כל פרט ופרט, ובמימושן של הזכויות הפוליטיות הבסיסיות הנתונות לו (. . .)."

43. הזכות היסודית לחינוך לכל מבוססת גם במשפט הבינלאומי, והוכרה באמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (1966) ובאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד (1989).
44. דגש מיוחד על הזכות לחינוך לכל ללא הפליה הושם באמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של ההפליה הגזעית (1965), שאושררה על ידי מדינת ישראל בשנת 1979. בסעיף 5 לאמנה נקבע, כי המדינות החברות באמנה מתחייבות "לאסור ולבער הפליה גזעית בכל צורותיה, ולערוב לזכותו של כל אדם, ללא הבחנה באשר לגזע, צבע, או מוצא לאומי או אתני, לשיוויון בפני החוק, בעיקר בהנאה מן הזכויות כדלקמן: … (ה) (5) הזכות לחינוך ולהכשרה".

45. לפי גישות שונות, הזכות הבסיסית לחינוך מעוגנת אף במשפט הבינלאומי המנהגי, והיא כוללת, בין היתר, את הזכות לקבל חינוך ואת האיסור על הפליה בחינוך (ראו: י` רובין "הזכות לחינוך" הוצאת נבו, 2002, ע"מ 187-189).

הזכות לחינוך חינם

46. חוק לימוד חובה, התש"ט-1949 (להלן – החוק), שבא להבטיח חינוך חינם, זמין ונגיש לכל ילד וילדה במדינת ישראל, קובע חובת לימוד חינם מגיל חמש עד גיל שש עשרה וזכות להמשך לימודי תיכון חינם עד גיל שמונה עשרה. החוק מטיל על משרד החינוך חובה לספק חינוך כאמור לכל הילדים במדינת ישראל.

47. על-פי סעיף 7(א) לחוק, המדינה אחראית על מתן חינוך חובה חינם בהתאם לחוק. על-פי סעיף 7(ב) לחוק, קיום מוסדות חינוך רשמיים למתן חינוך חובה חינם לילדים בגיל לימוד חובה מוטל במשותף על המדינה ועל רשות החינוך המקומית, שהילדים מתגוררים בתחומה. על-פי סעיף 15 לחוק, משרד החינוך הוא הממונה על ביצוע החוק. על משרד החינוך לדאוג, אם כן, ליישום החוק בנוגע לילדי מזרח ירושלים.

48. גם במשפט הבינלאומי מעוגנת היטב הזכות לחינוך זמין חינם. בסעיף 13 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (1966), שאותה אשררה מדינת ישראל בשנת 1991, נקבעה החובה לספק חינוך יסוד חובה חינם זמין ונגיש לכל.
49. בדומה, גם בסעיף 28 לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד (1989), שאושררה על ידי מדינת ישראל בשנת 1991, נקבע, כי "המדינות החברות מכירות בזכותו של הילד לחינוך, ומתוך כוונה להשיג זכות זו בהדרגה ועל בסיס הזדמנות שווה: (א) ידאגו כי יהיה חינוך יסודי חובה חינם לכל; (ד) ידאגו לכך כי מידע והדרכה חינוכיים ומקצועיים יהיו נתונים להשגה ונגישים לכל הילדים."

50. אשר על כן, במקרה דנן אין שום ספקות בדבר חובת המדינה להבטיח את הזכות לחינוך חינם של ילדי מזרח ירושלים, הן מבחינת הדין הישראלי הפנימי והן מבחינת התחייבויותיה של מדינת ישראל במישור הבינלאומי.

51. אף בהתאם לדיני התפיסה הלוחמתית של המשפט הבינלאומי, הואיל ומאז 1967 מדינת ישראל היא הרשות היחידה והבלעדית השולטת בירושלים המזרחית, היא האחראית למלא את צורכי האוכלוסיה המתגוררת באזור זה. אחריות זו כוללת גם את החובה לספק חינוך לילדי מזרח ירושלים.

52. בפועל, המשיבים אינם טוענים ולא היו יכולים להישמע בטענה, כי הילדים אינם זכאים למסגרת לימודית מתאימה בהתאם להוראות החוק. כך, למשל, בהודעה לבג"צ מטעם המשיבים בתיק 5185/01 פאדי בדריה (קטין) ו-911 אח` נגד עיריית ירושלים לא הועלתה כטענה הזו. כל שפורט בהודעה הוא עדכון מטעם המשיבים בדבר התקדמות הטיפול בסוגית בינוי הכיתות במזרח ירושלים.
מצ"ב ההודעה מטעם המשיבים בתיק 5185/01 פאדי בדריה (קטין) ו-911 אח` נגד עיריית ירושלים מיום 02.07.06, אשר מסומן ע/24.

53. הבעיתיות במקרה דנן היא שהמשיבים מפרים את החוק בגלוי וביודעין ופותרים את עניין הסדרת מקום לימודיהם של העותרים במשיכת כתפיים בלבד.

54. העותרים מודעים לכך כי במקצת המקרים המובאים בעתירה זו לא עמדו הורי הילדים בכללים הקבועים בתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), תשי"ט – 1959, לעניין מועדי הרישום. יחד עם זאת, כידוע, אי עמידה במועדי הרישום אינה יכולה להוות עילה למניעת לימודי הילדים במוסדות החינוך, כקבוע בסעיף 6(ו) לתקנות אלו.

55. אשר על כן, מתבקשת התערבותו הדחופה של בית משפט נכבד זה להורות למשיבים להסדיר לאלתר את לימודיהם של העותרים בבתי ספר במזרח ירושלים.

הזכות למימון הלימודים בבית ספר פרטי

56. במקרים בהם לא ניתן להבטיח את לימודיו של ילד במוסד חינוך רשמי, קובע החוק בסעיף 6(ג) אפשרות להסדיר את לימודי הילד במוסד חינוך אחר, באמצעות צו של שר החינוך, כאשר אוצר המדינה הוא שנושא בנטל שכר הלימוד.

57. מאחר והמשיבים מתקשים להסדיר את לימודי העותרים במסגרות החינוך הרשמיות במזרח ירושלים, פתוחה לפניהם דרך נוספת למילוי חובתם לספק חינוך לילדי מזרח ירושלים. המשיבים יכולים להסדיר את לימודי העותרים במוסדות חינוך אחרים, תוך נשיאת הנטל הכלכלי הכרוך בכך.

58. כך, למשל, ציווה בית המשפט העליון בפרשת פוריה. באותה פרשה חייב בית הספר המוכר שאינו רשמי "ירח" את הורי ילדי פוריה בתשלום עבור לימודי ילדיהם. מכיוון שמשרד החינוך והמועצה האזורית הם שהפנו את ילדי פוריה לבית הספר "ירח" בהיעדר בית ספר רשמי בתחומי המועצה האזורית, קבעו השופטים כי על המדינה לשאת בנטל הכלכלי של לימודי הילדים בבית ספר "ירח" (בג"צ 4363/00 ועד פוריה עלית נ` שר החינוך, פ"ד נו(4) 203, 225):

"מכוח סעיף 6(ג) לחוק לימוד חובה חלה על אוצר המדינה חובת הנשיאה בשכר לימוד של תלמיד במוסד חינוך שאינו רשמי מקום שלא ניתן להבטיח לימודיו במוסד חינוך רשמי. מכוח סעיף 7(ב) לחוק זה קיום מוסדות רשמיים למתן חינוך חובה בתחום שיפוט של רשות מקומית מוטל על המדינה ועל רשות החינוך המקומית במשותף. סביר לומר כי מאחר שבמקרה שלפנינו אין בנמצא מוסדות חינוך על-יסודיים רשמיים במועצה האזורית, על המועצה כרשות חינוך מקומית להשתתף עם המדינה בעלות לימודיהם של התלמידים במוסד מוכר שאינו רשמי. מכאן, שיש במקרה זה להטיל על המועצה האזורית ועל המדינה במשותף על-פי הסדר ביניהן לשאת בעלות לימודיהם של תלמידי פוריה (ככל שהדבר נוגע ללימודי החובה, להבדיל מלימודי הרשות), בדומה למצב שהיה מתקיים אילו נדרשו לקיים מוסד חינוך על-יסודי רשמי באזור".

59. בית המשפט הדגיש שם את חשיבות העברת הנטל הכלכלי של שכר הלימוד למדינה, במקום בו נאלצים ילדים ללמוד במוסד חינוך אחר בהיעדר מוסד לימוד רישמי זמין:

"מדיניות משרד החינוך מבקשת ליישם את הערך של חינוך חובה חינם בדרך רחבה, מקיפה ושוויונית ככל הניתן. פועל יוצא מערך זה הוא שחרור תלמידים הזכאים לחינוך חובה חינם מנטל כלכלי הכרוך בלימודיהם והטלת המעמסה הכלכלית הכרוכה בכך על המדינה. הפעלה שוויונית של ערך זה מצדיקה החלתו גם לגבי מוסד מוכר שאינו רשמי, לפחות ככל שמדובר בתלמידים הזכאים לחינוך חינם הלומדים בו עקב הפנייה של רשויות החינוך ולא מבחירתם העצמית. הפירוש המעשי מכך הוא כי תלמידים כאלה פטורים גם במוסד זה מתשלום עבור תכנית היסוד, שהנטל למימונה רובץ על הרשויות הציבוריות, ושמורה להם זכות הבחירה באשר לתכניות הנוספות, המחייבות תשלום מיוחד".

60. גם בבג"צ 7374/01 פלונית נ` מנכ"ל משרד החינוך הגב` רונית תירוש, פ"ד נד(6) 529, 546-547, עמד בית המשפט על חובת המדינה להסדיר מערכות חינוך מתאימות לכל הילדים באשר הם:

"לחובה זו יש גם היבט אינדיווידואלי, המצריך לעתים מציאת פתרונות חינוך פרטניים לילדים אשר מסיבה זו או אחרת אינם יכולים להישאר במסגרת הלימוד שבה הם משולבים, ונדרשת חלופה ראויה כדי להבטיח את זכותם לחינוך הולם שיינתן להם חינם. החוק המורה על מתן חינוך חובה חינם לילדים מחייב בד בבד עם הקמת מערך חינוך כלל-ארצי גם מתן מענה למקרה הפרטי התובע הסדר מיוחד, כאשר השיבוץ למסגרת החינוך המקורית שוב אינו מתאים. חובת הרשות הציבורית לענות לצרכים המיוחדים של הפרט בהקשר זה עשויה גם לחייבה לעמוד בנטל המימון הכרוך בכך, במסגרת חובתה הכללית לקיים מערכת חינוך חובה חינם במדינה".

61. באותה פרשה חייב בית המשפט העליון את משרד החינוך לשאת בעלות ההסעות ואגרות החוץ, שהיו כרוכות בהעתקת לימודיה של אחות של תלמיד, שהיה מעורב בארוע מיני, למוסד חינוכי ברשות מקומית אחרת. השופטים הדגישו שם את חובתה של המדינה להבטיח את הזכות ללימוד חינם, גם כשמתבקשת חלופת מוסד לימודים המטילה נטל כלכלי על המדינה:

"כיום, לאור מעמדן המתחזק של הזכויות החברתיות, והזכות לחינוך בכללן, מתבקשת החלה רחבה של אחריות הרשות הציבורית להבטיח את זכות הפרט לחינוך חינם במובנו המלא והשלם של ערך זה (. . .). וכך הולכת וגוברת הנטייה במשפט לאכוף על הרשות הציבורית את מימושה ומיצויה של חובתה לספק חינוך חובה חינם תוך הגבלת הנטל הכלכלי המוטל על הורי התלמידים בקשר לכך."

62. במקרה דנן היעדרן של כיתות לימוד רבות במערכת החינוך הרשמי במזרח ירושלים וחוסר יכולתם המוכח של המשיבים להסדיר את לימודי העותרים במוסדות חינוך בירושלים, עשויים לחייב שימוש בכלי יוצא דופן זה, המוכר היטב בשיטתנו, של נשיאת המדינה בנטל שכר הלימוד של הילדים בבתי ספר אחרים.
63. משום כך, אם יתברר כי המשיבים אינם מסוגלים להבטיח את לימודי העותרים בבתי ספר במזרח ירושלים, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבים לשאת בעלות לימודיהם במוסדות חינוך אחרים.

אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו כמבוקש בראש העתירה. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בשכ"ט עו"ד ובהוצאות משפט.

20 בנובמבר 2006

___________
טלי ניר, עו"ד
ב"כ העותרים