פעולות צה"ל באזור דרום הר-חברון – מה חוקי ומה לא

רקע

המציאות המורכבת בדרום הר-חברון מציבה בפני מפקדי צה"ל באזור אתגר בהתמודדות עם אוכלוסיות, הנמצאות בעימות מתמשך. עימות זה נושא לא אחת אופי של "סכסוכי קרקעות", או "סכסוכי רועים", כשמפקדי צה"ל נמצאים בתווך, בין המתנחלים לבין האוכלוסייה הפלסטינית. מטרתו של דף מידע זה הוא להציג את תמונת המצב החוקית באשר לכמה סוגיות, שיש לקחתן בחשבון במהלך הפעילות.

כללי

אין לפגוע באדם ובזכויותיו אלא אם אין דרך אחרת להשיג את המטרה המבוקשת. במקרה כזה תותר רק פגיעה מצומצמת ביותר, ורק כאשר קיימת סיבה רלוונטית ומוצדקת לכך.

• כל פגיעה באדם ובזכויותיו תיעשה אך ורק מתוקף סמכות חוקית ובהתאם לכללים ולתנאים הקבועים בחוק או על פיו.
• לחיילים אין סמכות ענישה (ענישה בהקשר זה הינה הטלת סנקציה או פגיעה באדם בעקבות מעשה שעשה במטרה להענישו, להרתיעו או לגמול לו בשל מעשה זה).
• עיכוב אדם, מעצרו, מניעת יכולת התנועה שלו, לקיחת תעודת זהות, רכב וכו`-מותרות אך ורק אם הן מתבצעות על פי התנאים המוגדרים בחוק או בהוראות שנקבעו על פיו.

זכות גישה לאדמות חקלאיות

• לפלסטינים יש זכות לגישה חופשית בכל יום מימות השנה לכל אדמותיהם, ללא יוצא מהכלל, ובכלל זה לאדמות הסמוכות להתנחלויות, למאחזים, לכבישים וכו`. זכות זו איננה תלויה באישור או בהיתר כלשהו. יש להדגיש, שזוהי המדיניות עליה הצהיר צה"ל בפני בג"ץ.
• כוחות הביטחון רשאים למנוע גישה לאדמות אך ורק בתוקף צו חתום בידי מפקד צבאי (מח"ט, מפקד אוגדה או אלוף הפיקוד) המכריז שהשטח הוא שטח צבאי סגור. במקרים חריגים בלבד אפשר להכריז בעל פה על סגירת שטח, בתנאי ש:
  – קיימת סכנה קונקרטית (במקום מוגדר ובזמן מוגדר) לחיי אדם;
  – אי אפשר להתמודד עם הסכנה בדרך חלופית סבירה, בזמן הנתון;
  – השטח נסגר לזמן המזערי ההכרחי.
• כיום אין צווים תקפים, המכריזים על שטח צבאי סגור והאוסרים על כניסת פלסטינים לאדמות, הסמוכות להתנחלויות או לכבישים המובילים להתנחלויות. לפיכך, לפלסטינים מותר להיכנס לכל האדמות הללו ללא כל מגבלה, ואין הם צריכים לתאם זאת עם איש. במקומות, שבהם נשקפת סכנה מצד מתנחלים (התנכלות, תקיפות, איום בירי), חובתו של הצבא להעמיד את האבטחה הדרושה להגנת התושבים הפלסטינים.
• אם מתנחלים מתנכלים לחקלאים הפלסטינים, מנסים לגרשם, או לתקוף אותם-חובתו הראשונה של הצבא היא לפעול נגד המתנחלים התוקפים ובשום אופן לא "לפתור את הבעיה" באמצעות סילוק החקלאים הפלסטינים מאדמותיהם.
• רק במצב קיצוני, שבו אין הצבא מצליח להשתלט על המתנחלים, אפשר להשתמש (כצעד אחרון) בצו שטח צבאי סגור. וזאת – לזמן המינימלי הנדרש לצבא כדי להשתלט על התוקפים, וכדי לאפשר לחקלאים לשוב לעבודתם.
• טענה של מתנחל ש"האדמה הזו שלי" – אם אינה מגובה במסמכים רשמיים של המדינה-אין לה תוקף, ואיננה יכולה להצדיק מניעת גישה של פלסטיני לאדמותיו. הסמכות המכריעה בנושא היא של המינהל האזרחי.

סמכויות חיילים וחובותיהם ביחס לעבריינות מתנחלים

• חובתו של הצבא היא לשמור על הסדר והביטחון ולדאוג לשלומו של כל אדם, יהיו זהותו ולאומיותו אשר יהיו. במסגרת זו הוא מחוייב להגן לא רק על חייהם של ישראלים, אלא גם על ביטחונם וזכויותיהם של הפלסטינים.
• הסמכויות הנתונות לחיילים חלות באופן שווה על כל אדם בשטחים, פלסטיני וישראלי כאחד, ובכלל זה סמכויות עיכוב ומעצר.
• חייל שהיה עד לביצוע עבירה על ידי ישראלי – הן ביחס לאדם והן ביחס לרכוש-חייב לפעול מידית להפסקתה, ולהגן על המותקף או על הרכוש.
• אם אין שוטרים באזור בזמן הארוע, על החייל לעכב את החשוד בביצוע העברה או לעצור אותו לצורך זיהויו – וזאת עד לבוא המשטרה, או עד להבאתו למשטרה. כן עליו לפעול לשימור הזירה, ולשימור ראיות הדרושות להמשך החקירה הפלילית.
• חיילים שהיו עדים לביצוע עבירות כלפי גוף או רכוש, חייבים לדווח על כך מיידית. הדיווח צריך להיות מועבר לגוף החוקר, אשר יורה בדבר הצורך במסירת עדויות.

סמכויות האחראים על הביטחון בהתנחלויות


(רבש"צים וכוחות מבצר)

• סמכויות הרבש"צים של ההתנחלויות וכוחות מבצר מוגבלות לתחום ההתנחלות עצמה, ואין להם שום סמכויות מחוץ לתחום זה.
• רבש"ץ ושומר בכוח מבצר שחרג מתחום זה-למשל, השתמש בסמכויות או באמצעים מיוחדים שניתנו לו, מחוץ לתחומי ההתנחלות, ופעל באלימות כלפי פלסטיני-יש למנוע ממנו לעשות זאת ולדווח על כך.

חופש תנועה

לכל אדם יש זכות לחופש תנועה. כל חסימה של דרך וכל מניעת תנועה בדרך גורמות לפגיעה בחופש התנועה, ויכולות להיות מוצדקות אך ורק אם סיבה ביטחונית הכרחית מחייבת אותן.

• דרך גישה: הצבא התחייב בפני בג"ץ, כי לכל נקודת יישוב פלסטינית תהיה לפחות דרך גישה אחת הפתוחה לכלי רכב (כל כלי רכב, ולא רק רכב שטח). זוהי התחייבות מינימום, ואין לגרוע ממנה בשום מצב.
• איסור תנועה בדרך: כוחות הביטחון מוסמכים לאסור תנועה בכביש או בדרך אך ורק על פי הוראה חוקית מפורשת, שניתנה על ידי הגורם המוסמך, שהינו מפקד צבאי (מח"ט, מפקד אוגדה או אלוף הפיקוד). ההוראה צריכה להיות מלווה בצו רשמי. כיום אין איסור על תנועת פלסטינים בכבישים 60 או 317.
• הצבת חסימה: בסמכותו של מפקד צבאי להחליט על הצבתה של חסימה, אך ורק אם קיימת סיבה ביטחונית קונקרטית, אשר לא ניתן להתמודד עימה בדרך חלופית סבירה אחרת, והמחייבת את הצבת החסימה ואת הפגיעות שהיא גורמת לאוכלוסייה הפלסטינית. הגורם המחליט חייב לבדוק את השלכותיה של כל חסימת דרך, וזאת על ידי התייעצות עם גורמי המינהל האזרחי.

עיכוב

• עיכוב של אדם מוצדק אך ורק אם יש בכך צורך כדי לברר את זהותו של אדם, או לצורך קונקרטי אחר (למשל, אם הוא חשוד שביצע עבירה).
• שימוש בסמכות העיכוב לצורכי ענישה אסור באופן מוחלט.
• אסור לעכב אדם למשך 3 או 4 שעות באופן קבוע מראש, כעניין של "נוהל", בתגובה על כך שנכנס למקום, נסע בכביש, עבר במחסום או עקף מחסום – שכן מדובר בשימוש פסול בסמכות העיכוב לצורכי ענישה.

נטילת תעודת זהות

• מותר לקחת תעודת זהות מאדם אך ורק לצרכים מוגבלים ומוגדרים, למשל – כדי להבטיח את התייצבותו במקום מסויים.
• אם נלקחה מאדם תעודה, חובה למסור לו תיעוד חלופי, הכולל את כל פרטי הזיהוי שלו (שם, מספר הזהות, נפת מגורים, תקופת תוקפו של התיעוד החלופי). כמו כן, יש לציין את כל הפרטים הנוגעים ללקיחת התעודה (תאריך וסיבה); המקום והמועד בהם תוחזר התעודה; וכן שם מלא ומספר אישי של החייל, שלקח את התעודה.
• חובה להחזיר את התעודה לבעליה, מיד לאחר התבטלות הסיבה ללקיחתה, ובכל מקרה לא יאוחר מ-96 שעות מנטילתה.
• הפרת הוראות אלה היא עברה על החוק.