תגובה משלימה ועיקרי טיעון בעתירה בעניין זכות הגישה לאדמות חקלאיות

בג"צ 9593/04
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

קבוע ליום 11.9.2005

בפני הרכב בראשות השופטת ד` ביניש

העותרים:

ראשד מוראר, ראש מועצת הכפר יאנון ואח`

ע"י ב"כ עוה"ד לימור יהודה ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או סוניה בולוס ו/או עאזם בשארה ו/או עודד פלר

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
ת"ד 34510, ירושלים 91000
טל`: 6521218-02; פקס: 6521219-02

נגד

המשיבים:

1. מפקד כוחות צה"ל ביהודה והשומרון
לשכת אלוף פיקוד מרכז 64, ד"צ 02367, צה"ל

2. מפקד מחוז ש"י, משטרת ישראל
ראס אל-עמוד, מטה מחוז ש"י, משטרת ישראל

תגובה משלימה ועיקרי טיעון מטעם העותרים

פתיח

1. עתירה זו הוגשה ביום 24.10.2004, בעיצומה של עונת מסיק הזיתים של שנת 2004, וכוונה כנגד פעולות המשיבים ומחדליהם, שתוצאתם היא אחת – מניעתם של תושבים פלסטינים מלהיכנס לאדמותיהם החקלאיות.

העתירה תוקפת את פעולתם הבלתי-חוקית של כוחות הביטחון לאסור ולמנוע את גישתם של חקלאים פלסטינים לאדמותיהם. כן תוקפת העתירה את אופן תפקודם ודפוס פעולתם של המשיבים ביחס לתופעה של אלימות מתנחלים, המהווה גורם מרכזי במניעת גישתם של החקלאים לאדמותיהם.

2. בתגובתם הראשונית של המשיבים לעתירה, שהוגשה ביום 31.10.2004, נמסרה עמדתו העקרונית של היועץ המשפטי לממשלה, לפיה – מחובתו של המפקד הצבא לכבד ולהגן על זכותם של תושבים פלסטינים לגישה חופשית לאדמותיהם החקלאיות. כן נקבע, כי את הסמכות להורות על סגירת שטח יש להפעיל רק מקום בו נמצא על ידי המפקד הצבאי "כי מימוש זכות הגישה של התושבים הפלסטינים מקים סכנה נקודתית חריגה לתושבים הפלסטינים או למתיישבים הישראלים באיזור, אשר לא ניתן להתמודד עימה בדרך חלופית סבירה אחרת, בטווח הזמן המתחייב ממהות הסכנה ואופייה. אף במקרה זה ההגבלה תיעשה לזמן המזערי המתחייב." (ההדגשות הוספו) (סעיף 3 לתגובת המשיבים מיום 31.10.2004).

בעמדה זו קיבלו המשיבים באופן עקרוני, הצהרתי, את עמדתם של העותרים – כי זכותם היא זכות לגישה חופשית לאדמותיהם, וכי מחובתם של המשיבים להבטיח זכות זו של העותרים, ולהגן עליהם מפני התוקפים והמתנכלים להם. ואולם, למרות זאת, לא פעלו הם ליישומה הלכה למעשה. לפיכך, הוציא בית משפט זה ביום 1.3.2005 צו על-תנאי המורה למשיבים ליתן טעם:

א. מדוע לא יאפשרו את כניסתם של תושבי הכפרים יאנון, עינבוס ובורין לאדמותיהם, לרבות אלה הסמוכות להתנחלויות, בכל ימות השנה בכלל, ובימי עונות המסיק והחריש בפרט.

ב. מדוע לא ינקטו בכל האמצעים העומדים לרשותם על מנת למנוע תקיפות והתנכלויות של מתנחלים נגד חקלאים פלסטינים, ועל מנת להבטיח כי התושבים הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית יוכלו לעבוד באדמותיהם בבטחה.

ביום 17.4.2005 החליט בית המשפט, על צירופם של הכפרים א-תואני ואל-ג`אנייה כעותרים נוספים בעתירה.

ביום 4.7.2005 הוגש כתב תשובתם של המשיבים לעתירה. בכתב התשובה חוזרים המשיבים על התחייבותם והצהרתם האמורה, ומפרטים את הפעולות שמצאו לנכון לנקוט בעקבותיה.

כפי שנראה להלן, בחינת הדברים לאשורם מלמדת, כי הצהרות לחוד ומעשים לחוד. מצויים אנו כמעט שנה מאז ניתנה הצהרת המשיבים העקרונית לראשונה. למרות זאת, הרבה לא נשתנה בפעולותיהם הפסולות של המשיבים, כנגדם יצאה העתירה.

אילו פעלו המשיבים ליישומה של החובה והזכות בהן הכירו בתשובתם האמורה, שומה היה עליהם להורות על הסרתן של כל מניעות הגישה הפסולות שהוטלו על העותרים ועל חקלאים פלסטינים אחרים בגדה המערבית. כן היה עליהם לנקוט בכל הפעולות הנדרשות על מנת להביא לשינוי אמיתי בדפוס פעולתם בנוגע לאלימות והתנכלות מתנחלים, וזאת על מנת להבטיח, כחובתם, את ביטחונם של החקלאים הפלסטינים.

בכלל פעולות אלה, מחובתם של המשיבים היה להקצות את כוחות הביטחון והשמירה הנדרשים לחקלאים, ליתן הנחיות ברורות לכוחות בדבר חובתם לפעול כנגד התוקף ולא כנגד המותקף, לקדם שימוש רציני בכלים מהמשפט הפלילי נגד מתנחלים שעברו עבירות, לקיים פיקוח אפקטיבי על כלי הנשק הנמצאים בידי אזרחים בשטחים ולפקח על רכזי הביטחון השוטף של ההתנחלויות והמאחזים. במקרים בהם מדובר באלימות שמקורה במאחז בלתי-מורשה, ובמיוחד כאשר לא עולה בידי המשיבים לרסנה – מחובתם היה אף לפעול לפינויו של המאחז ושל תושביו מהמקום (חובה הרובצת עליהם ממילא).

עד כה, המשיבים לא עשו דבר מכל אלה. כתוצאה מכך, מניעת הגישה לאדמות החקלאיות ממשיכה כמעט ללא שינוי. ככלל, כל אלפי הדונמים של האדמות החקלאיות בחמשת הכפרים העותרים, אליהם התייחסנו בעתירה ובבקשה לצירוף עותרים, המשיכו להיות מחוץ להישג ידם של החקלאים הפלסטינים – בין מפאת שכוחות צבא מנעו מהם את הגישה בטענה, כי מדובר בשטחים הסגורים בפניהם, ובין משום שלא עשו כמעט דבר על מנת למנוע את התקפות המתנחלים כלפי החקלאים הפלסטינים, או על מנת להעניק להם ביטחון.
במהלך כל השנה המשיכו המשיבים להתנות את הגישה לאדמות בתיאום וקבלת אישור מראש מכוחות הצבא. עמדה זו משמעה שלילה של זכות הגישה החופשית של התושבים לאדמות. זאת ועוד, כפי שנראה להלן, דרישת התיאום לא רק שאיננה מקובלת מבחינה עקרונית, היא אף איננה ישימה ואיננה מתקיימת מבחינה מעשית, ומובילה לאובדן היכולת לעבד את הקרקע.

3. ואכן, גם מכתב התשובה שהגישו המשיבים אנו למדים, כי לא צפוי כל שינוי במצב זה: ראשית, המשיבים הודיעו כי בכוונתם להמשיך ולהורות על סגירתם של שטחים חקלאיים השייכים לכפרי עותרים. לפי המוצהר בכתב התשובה, בכוונתו של המשיב מס` 1 (להלן: המשיב) להורות על סגירתם של 1,197 דונם של אדמות חקלאיות השייכות לכפרים העותרים, ואשר בקרבתן הוקמו או הורחבו התנחלויות ומאחזים בלתי-מורשים (מתוך ה-1,197 דונם שהוחלט על סגירתם, מעל 900 דונם נועדו "להגן" על מאחזים בלתי-מורשים או על דרכי גישה אליהם).

שנית, מכתב התשובה עולה, כי אין בכוונתם של המשיבים לנקוט בכל שינוי מערכתי אמיתי, שיש בו כדי להתמודד עם התופעה החמורה של אלימות מתנחלים ואי-אכיפת החוק עליהם, בגינה נמנעת מאלפי חקלאים הגישה לאדמותיהם. ההיפך הוא הנכון. במסגרת תשובת המשיבים מבקשים הם להכשיר את התפיסה הבסיסית והפסולה על פיה הם פועלים בשנים האחרונות, ממנה משתמעים מתן גושפנקא ועידוד נוסף למתנחלים פורעי חוק. עמדתם של המשיבים העולה מכתב התשובה היא – כי היה ובא ישראלי והציב קרוואן על ראש גבעה, לא יפעלו הם לסילוקו של אותו פורע חוק, אלא יכריזו על הגבעה ועל האדמות החקלאיות השייכות לפלסטינים תושבי הסביבה כ"אזור מסוכן" שיש לסוגרו בפני הפלסטינים לצורך הגנתו של אותו ישראלי. על הפסול הבסיסי הגלום בעמדה זו, נכתב בדו"ח שהוגש לראש הממשלה, בעניין המאחזים הבלתי מורשים:

"כאשר מוקם מאחז, לא מוקמת לו גדר מערכת להגנתו שהרי תפיסת הקרקע בלתי חוקית היא (אף שהוראה זו גם היא אינה מתקיימת במלואה); אך השקפת צה"ל המקובלת עד כה היא, שבכל מקום שיש בו יהודים חובה על רשויות צה"ל להגן עליהם. וכך אם במבוא דותן ב` הציב מתנחל 4 קרוונים והוא יושב שם לבדו – מגיעים כוחות צה"ל לספק לו הגנה.

התוצאה היא שצה"ל, הגם שלא ברצונו, נגרר לתת למעשה ההתנחלות הבלתי חוקית גושפנקא מעצם נוכחותו והגנתו על המתיישבים שם; בעצם נוכחותו במקום ובהגנה שהוא מספק לאותם מפרי חוק, הוא קובע עובדות בשטח, יחד עם מפרי החוק עצמם.
התוצאה – הפרת חוק ממוסדת ומוסדית".

(ההדגשות במקור)
מתוך חוות הדעת בנושא מאחזים בלתי מורשים, שהוגשה לראש הממשלה על ידי עו"ד טליה ששון, עמ` 257. להלן: "דו"ח ששון").

העתק מהעמוד הרלבנטי מהדו"ח מצ"ב ומסומן ע/29.

אותו כלל מפעילים המשיבים אף ביחס למאחזים "אלימים", דהיינו מאחזים המשמשים נקודת מוצא לאנשים הפוגעים בתושבי האזור וברכושם, והגורמים לשיבוש קשה של אורח החיים והסדר הציבורי. אין מחלוקת בענייננו על כך שמרבית המאחזים הנמצאים בתחום הכפרים העותרים נמנים על סוג זה (ראו תשובת המשיבים מיום 31.10.2004).

כך, תוך נפנוף כוזב במילים "שמירה על הסדר הציבורי" פועלים המשיבים בדיוק להשגת ההיפך הגמור – מתן גושפנקא ותמיכה לרמיסה של החוק ולהתנכלות לאוכלוסייה המקומית. כעת מבקשים המשיבים את אישורו של בית המשפט לפרקטיקה פסולה זו, הגורמת לפגיעות אנושות, עצומות בהיקפן, לתושבים הפלסטינים בשטחים הכבושים.

4. בעת הגשת העתירה סגירת האדמות בפני בעליהן נעשתה ללא שהוצגו צווי סגירת שטח, ולפיכך, אף ללא מראית עין של פעולה בסמכות. במסגרת כתב התשובה הודיעו המשיבים, כי בכוונתם להורות על סגירתם של שטחים שונים מאדמות הכפרים העותרים, באמצעות צווי שטח צבאי סגור. בכתב התשובה נמסרו לראשונה פרטים על היקפם ומיקומם של שטחים אלה. כתוצאה מכך, הגם שככלל התוצאה של מניעת הגישה לאדמות חקלאיות נותרה כשהייתה, הרי שמבחינת הניתוח המשפטי, כמו גם מבחינת תשובת המשיבים, יש כיום שני "סוגי" מניעות:

האחד, מניעת גישה דה-יורה – לאדמות לגביהן הודיע המשיב, במסגרת כתב התשובה, על כוונתו להורות על סגירתן.

השני, מניעת גישה דה-פקטו – לאדמות, שהמשיב אומנם לא החליט על סגירתן להלכה, אך שהמשיבים אחראים, במעשיהם ובמחדליהם ביחס לתופעת אלימות מתנחלים, לסגירתן למעשה.

5. כפי שיפורט ויובהר להלן, אין בתשובת המשיבים לצו על-תנאי כדי לרפא את הפגמים החמורים שנפלו בפעולותיהם, עליהם עמדנו בעתירה. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להפוך את הצו על-תנאי שהוצא בעתירה למוחלט.

6. יודגש, כי העותרים פנו למשיבים עוד ביום 14.7.2005 בבקשה לקבלת פרטים נוספים באשר לטענות שונות שנמסרו על ידם במסגרת תצהיר התשובה, ואשר נטענו בכלליות ונעדרו פרטים חיוניים לצורך הערכתן. תשובת המשיבים לבקשה נמסרה אך ביום 5.9.2005. ואולם, מרבית החסרים עליהם עמדנו בבקשה נותרו בעינם. על משמעותם של חסרים אלה נעמוד בהמשך.

העתק מבקשת העותרים לפרטים נוספים מצ"ב מסומן ע/30.
העתק מתשובת המשיבים לבקשה לפרטים נוספים, מצ"ב מסומן ע/31.
7. וזה סדר הדברים שיובא להלן:
בחלק א` יפורט המצב העובדתי מאז הוגשה העתירה, לפני כשנה, ועד היום. בפרק זה נביא את עיקרי הנתונים המתייחסים למניעת הגישה לאדמות בכפרים העותרים, ואת הסיבות והאירועים שהביאו לכך.
בחלק ב` נתייחס להחלטת המשיבים לאסור על העותרים את הכניסה לשטחים מאדמותיהם החקלאיות, בטענה, כי הדבר נדרש לצורך הגנת התנחלויות ומאחזים.
בחלק ג` נתייחס לפעולות המשיבים ומחדליהם המביאים להמשך מניעת הגישה של העותרים לחלקים נרחבים ביותר מאדמותיהם החקלאיות.

לתגובה מצורפת חוות דעת מומחים ביטחוניים מטעם העותרים, מסומנת ע/32.

חלק א` – המצב העובדתי מאז הוגשה העתירה

המשך מניעת הגישה לאדמות במהלך עונת המסיק 2004 ובמהלך שנת 2005

8. במהלך כל השנה, מאז הוגשה העתירה ועד היום, המשיכו המשיבים לאכוף איסורי גישה נרחבים בהרבה מאלה עליהם הצהירו בפני בית משפט זה.

9. רק במסגרת כתב התשובה שהוגש בתחילת חודש יולי, נמסרו לראשונה פרטי האדמות לגביהן נקבעו איסורי גישה. אך מעובדה זו ברור, כי עד למועד זה המשיכו להיאכף, ככלל, איסורי גישה גורפים ונרחבים, בין היתר, עקב חוסר מידע. מידע זה, ובעיקר המפות המתחמות את השטחים האמורים, נמסרו לב"כ העותרים אך ביום 8.7.2005.

10. בעקבות מסירת המפות לכפרים העותרים נעשו על ידי החקלאים ניסיונות להגיע לאדמות, אשר לפי האמור בכתב התשובה אינן אסורות עליהם בגישה. ניסיונות אלה עלו בתוהו, ואף הסתיימו בכי רע, כפי שיפורט להלן.

11. חשוב להבין, כי נוכח אירועי האלימות הקשים שהיו מנת חלקם של התושבים במהלך השנים האחרונות, ונוכח ניסיונם המר עם כוחות הצבא, אשר כל שעשו, על פי רוב, הוא לסלק את החקלאים מהשטח ואשר לא פעלו נגד המתנחלים התוקפים, רבים מהחקלאים הפלסטינים חוששים לשוב ולצאת לאדמותיהם, בהיעדר ידיעה על קיומו של שינוי בדפוס הפעולה של כוחות הביטחון כלפיהם וכלפי המתנחלים המתנכלים להם.

12. במקרים רבים, דפוס פעולה שחוזר על עצמו בשטח הוא: מתנחלים המתגוררים בסביבה, לרוב קבוצה של מתנחלים, ובמקרים רבים רכז הביטחון של היישוב (להלן: הרבש"צ), או כיתת השמירה של היישוב, מגיעים לעברם של חקלאים העובדים באדמותיהם ודורשים מהם שיעזבו את האדמות, מאיימים עליהם ולעיתים תוקפים את החקלאים על מנת לסלקם מהמקום. פעמים רבות, כאשר הצבא מגיע למקום, בין בעקבות קריאה של המתנחלים ובין עקב קריאה של פעילים ישראלים, פעולתו של הצבא היא אחת – סילוקם של החקלאים הפלסטינים. יש להדגיש, כי במספר מקרים, דפוס פעולה זה חזר על עצמו גם כאשר החקלאים הגיעו לאדמותיהם בתיאום ובליווי הצבא.

13. למניעת הגישה עקב אלימות מתנחלים וגיבוי הצבא, יש להוסיף את המניעה הנגרמת עקב חסימות פיזיות של דרכי גישה לאדמות (שגם הן, על פי רוב, נוצרו עקב פעולות בלתי-חוקיות של מתנחלים שלא טופלו על ידי הרשויות). חסימות אלה כוללות הנחת גדרות תיל הכולאות מאות ואף אלפי דונמים של קרקעות חקלאיות פרטיות בתוך תחומי השליטה של ההתנחלויות או המאחזים, וחסימה של דרכי גישה לאדמות.

א. מניעת הגישה לאדמות בעונת החריש 2005

14. להבדיל ממסיק, חריש האדמה יכול, ככלל, להיעשות אך בימים מסוימים, המתאימים לכך מבחינת מזג האוויר ומצב האדמה (שאסור שתהיה רטובה מדי או יבשה מדי). בשל כך, על פי רוב, ימים מתאימים לביצוע חריש הנם אותם ימים ברחבי האזור כולו. בשל כך, הסדר על פיו נקבעים מראש לכל כפר ימי אבטחה מסוימים, בודדים, במהלך העונה החקלאית, אינו יכול להיות מנגנון מתאים לצורך ביצוע חריש.

15. במהלך עונת החריש, שהחלה בחודש דצמבר, המשיכו מתנחלים וכוחות צבא למנוע את גישתם של חקלאים ברחבי הגדה המערבית לאדמותיהם. פניות למת"קים במהלך חודש דצמבר ותחילת ינואר, על מנת לנסות ולבצע תיאום לצורך גישה לאדמות, הושבו ריקם בטענה, שטרם גובשה מדיניות בנוגע לחריש. לפיכך, ביום 11.1.2005 פנינו לעו"ד קורן, ב"כ המשיבים, והתרענו על המשך המניעה הפסולה. רק בעקבות פניה זו ניתנה הנחיה ממפקד אוגדת איו"ש לאפשר לחקלאים לבצע חריש, בתיאום עם המת"קים (ראו סעיף 5 לתשובת המשיבים מיום 13.1.2005).

16. ואולם, גם בעקבות הנחיה זו התמהמהו התיאומים. עד שהתקבלה ההנחיה החלו לרדת הגשמים הכבדים, והאדמה הייתה רטובה מדי לביצוע חריש. בתחילת חודש מרץ, כשמצב האדמה שוב היה מתאים לביצוע חריש, נשנו הפניות למת"ק שכם. ואולם עד שנעשו התיאומים חלפו מספר שבועות. בתחילה תשובת המת"ק הייתה, כי יוכן לו"ז, אח"כ נאמר כי יתואמו מועדים מול כל אחד מהכפרים, ולבסוף חזרו לאפשרות שיוכן לו"ז.

17. ימי החריש המתואמים באזור שכם החלו רק ביום 20.3.2005, והסתיימו ביום 24.4.2005 עם תחילת הפסח. כבר עם מסירת הלו"ז הודע למת"ק, כי אין די במועדים שנקבעו, וכי מקומות רבים חסרים בו. בעקבות כך התברר, כי אזורים רבים, ובכללם אזורים המועדים לפורענות של אלימות מתנחלים, הוצאו מאיזורי החיכוך, תוך הודעה, שהצבא לא יספק אבטחה לחקלאים באזורים אלה. למרות הודעה זו, ולמרות פניית מנכ"ל העותרת 5 למח"ט שומרון, לא נמסרו מפות בהן הוגדרו האזורים השונים.

18. לפיכך, יצאו חקלאים לחריש באזור ואדי יאנון שהוצא מאזורי החיכוך. כצפוי, החקלאים הותקפו על ידי מתנחלים. רק בעקבות זאת הצבא הבטיח לתאם ימים לאבטחת החריש באזור זה (וגם אז, לא למשך הזמן הדרוש לצורך סיום החריש).

19. במקרים רבים החקלאים וראשי המועצות לא קיבלו הודעה על הלו"ז. מאחר שלצורך ביצוע חריש נדרשות מחרשות, יש צורך לעיתים בהיערכות של מספר ימים מראש, ולא די בהתראה של יום או ערב לפני. כתוצאה מכך, נוכחות החקלאים בחלק מהימים שתואמו הייתה דלילה, ולעיתים לא הגיעו חקלאים כלל. בנוסף, מעת לעת בוטלו על ידי הצבא ימי חריש, לעיתים ללא התראה כלל לחקלאים, דבר שהיה עשוי להסתיים בשפיכות דמים (למשל, הצבא ביטל חריש שתוכנן ליום שבת, באדמות הכפר עינבוס הידועות כאזור מסוכן ביותר מבחינת אלימות מתנחלים, אך לא מסר כל הודעה על כך לחקלאים. בדרך מקרה, נודע הדבר לעותרת מס` 5 ביום שישי אחה"צ). ביטול ימי חריש גורם גם לנזקים כספיים נוספים לחקלאים, הנדרשים לשאת בעלותם של הכלים החקלאיים שהזמינו (טרקטורים, מחרשות), ואשר בסוף לא נעשה בהם שימוש. ביטולים אלה אף גרמו לחוסר אמון מצד התושבים, בדבר כוונה אמיתית לאפשר את החריש.

העתק ממכתביו של הרב אריק אשרמן, מנכ"ל "שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם", למח"ט שומרון מיום 10.4.2005, ולמפקד מת"ק שומרון מיום 19.4.2005, המעלים בעיות אלה, ותשובת מח"ט שומרון לאחד מהם, מצ"ב ומסומנים ע/33.

20. לקראת חג הפסח הודיע הצבא על הפסקת החריש. בעקבות פנייה של ב"כ העותרים לסרן עאסם חאמד מיועמ"ש איו"ש, נמסרה הודעה, כי יתאפשר המשך החריש גם במהלך הפסח בכפרים הזקוקים לימים נוספים. למרות הודעה זו, גורמי הביטחון המשיכו לומר למת"ק הפלסטיני שאינם מוכנים לאבטח חריש בתקופה זו. כתוצאה מכך, ובתירוצים שונים, לא התבצע חריש במהלך הפסח, ולמעשה עד לאחר יום העצמאות. בשלב זה, בחלק גדול מהמקומות, האדמה התייבשה, עד כדי כך שכבר לא היה אפשרי ולא היה כדאי לבצע חריש. במקומות אחרים, כמו למשל אל-ג`אנייה, נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לתאם, לאחר שהחריש בוטל או נדחה שוב ושוב, מטעמים שונים.

ב. מניעת גישה לאדמות חקלאיות – פירוט בנוגע למניעת גישה לכפרים העותרים ואירועים
21. במהלך שתי העונות החקלאיות האחרונות (עונת המסיק בסתיו 2004, ועונת החריש בחורף 2005) לא הצליחו התושבים להגיע לאלפי דונמים של אדמות חקלאיות. לשם ההמחשה, מעדויות של חקלאים מהכפר עולה, כי מתוך כ-840 דונמים אדמות שבבעלותם המצויות ב"אזורי חיכוך" הם לא הצליחו להגיע כלל לכ-480 דונמים. יש להדגיש, כי מדובר אך בחלק מהאדמות המנועות בגישה.

הכפר יאנון

טבלה מרכזת של הנתונים שמסרו חקלאים מהכפר יאנון, ובה פירוט של היקף האדמות אליהן כל אחד מהם לא הצליח להגיע, מצ"ב ומסומנת ע/34.

22. ואולם, גם לגבי האדמות אליהן עלה בידי החקלאים להגיע, אין המשמעות ש"הבעיה נפתרה" ביחס לאדמות אלה:

23. ראשית, גם לאדמות שהצליחו להגיע אליהן, לא הועמד לחקלאים זמן מספיק על מנת להשלים את הפעולות החקלאיות הנדרשות.
24. שנית, התיאום אפשר כניסה אחת בלבד לאדמות במהלך העונה. כ-90% מהחקלאים מדווחים, כי מצאו את אדמתם במצב קשה מאוד – האדמה התייבשה, והיבול נפגע וייפגע בצורה קשה. כבר בעתירה שהוגשה במהלך עונת המסיק הקודמת דיווחנו על כך, שיבול הזיתים נפגע קשות עקב חוסר יכולתם של החקלאים לעבד את אדמותיהם במהלך כל השנה. צרכי עיבוד האדמה משתנים מכפר לכפר, ומאזור לאזור. בכפר יאנון מציינים התושבים כי הם צריכים לחרוש את האדמות 3 פעמים במהלך השנה, וכן לגזום, להשקות, לנכש עשבים ועוד. לדברי התושבים, על מנת לשמור על האדמה והעצים ועל מנת להחזירם למצבם הקודם נדרשת עבודה יום-יומית באדמות. גם השנה, למרות מאמצי התיאום, הצליחו התושבים לחרוש את אדמותיהם (בחלק אליו הצליחו להגיע) פעם אחת בלבד.

25. בנוסף, התושבים אינם מצליחים להגיע לכ- 900 דונמים נוספים:

26. על 500 דונם אדמות, ששמשו בעבר לגידולים חקלאיים עונתיים (זריעת חיטה ולצורך מרעה), המתנחלים השתלטו, וכיום מעבדים אותם בעצמם. הפלסטינים אינם יכולים להתקרב לאדמות אלה כלל.

27. ל-400 דונם נוספים של אדמות הם אינם מצליחים להגיע, בשל חסימת הדרך על ידי המתנחלים. בעבר היו חורשים את האדמות באמצעות בעלי חיים, והיו משתמשים בהן למרעה. כיום הם זקוקים לצורך עיבודן לכלי רכב חקלאיים, ואולם עקב חסימת הדרך למעבר הם אינם מצליחים להגיע אליהן.

28. אירועים באדמות יאנון:

ביום 20.3.2005 מתנחלים תקפו את עאמר חאדר אחמד עבדאללה בני ג`אבר ומוסאלם אבו הניה, עת עבדו באדמותיהם, שאינן מוגדרות כאזור חיכוך. המתנחלים תקפו את החקלאים, גרמו להם פציעות וחבלות חמורות, ואף פתחו באש. הוגשו תלונות במשטרה נגד המתנחלים שנתפסו במקום, והוגש כתב אישום נגד ארבעה מתנחלים מהמאחז "גבעות עולם", ביניהם אברי רן (לאחר הגשת כתב האישום, הוחלט על שחרורו של אברי רן למעצר בית, ממנו נמלט. אך ביום 31.8.2005 נתפס אברי רן ונעצר).

במהלך חריש ביום 29.3.2005 בחלקה מעל ח`ירבת יאנון נתגלו כעשרים עצים שנגדמו בחלקם (נותר כחצי מהעצים) על ידי מתנחלים.

במהלך חודש אפריל מתנחלים תקפו ארבעה תושבים מעקרבא, עת חזרו מאדמותיהם בסופו של יום עבודה. החקלאים הצליחו לנוס על נפשם מפניהם, אך הותירו במקום את הטרקטור שלהם. המתנחלים הרסו את הטרקטור (שברו חלקים, השחיתו את הצמיגים, שפכו אדמה למנוע, ושרפו אותו באופן חלקי). הוגשה תלונה במשטרה.

ביום 31.5.2005 בסביבות השעה 00:19 נורה והותקף על ידי מתנחלים מאיתמר ומאחזיה (אחד מהם רבש"צ איתמר רן סגל) מר ג`אבר יוסוף בני ג`אברי. אחד מהמתנחלים ירה בברכו של ג`אבר. לאחר הירי, המתנחלים היכו את ג`אבר ובעטו בו בעת שהיה שרוע על הארץ מתבוסס בדמו. לאחר מכן, אחד המתנחלים ירה בחמורו של ג`אבר. ג`אבר פונה על ידי הצבא באמבולנס לבי"ח איכילוב. הוגשה תלונה במשטרה.

החמור הפצוע נותר בשטח. התושבים חששו להגיע למקום ללא אישור ותיאום עם הצבא. במשך חמישה ימים נעשו ניסיונות באמצעות המת"ק לחלץ את החמור מהמקום בו נורה, אך ללא הצלחה. בסופו של דבר, החמור הצליח לעמוד על רגליו וללכת לבדו.

בסוף חודש יוני החלו מתנחלים לעבד אדמות חקלאיות באזור הנמצא מזרחית לכפר יאנון. המדובר באדמות השייכות לתושבי יאנון ועקרבא. למרות שדיווחים על כך נמסרו הן לצבא, והן למת"ק חטיבת שכם, לא נעשה דבר להפסיק את ההשתלטות.

29. ביום 24.7.2005 פנינו ליועמ"ש איו"ש בעקבות אירוע שהתרחש ביום 19.7.2005 במהלך סיור שערכה ב"כ העותרים באדמות הכפר יאנון. במהלך הסיור, ועקב כך שהסתובבנו באדמות חקלאיות של הכפר הגיע למקום רבש"צ גדעונים, תוך שהוא דורש לעכב אותנו ואת תושב הכפר שהיה עמנו, עד להגעת כוחות צבא, משום שנסענו על "ציר סטרילי". הרבש"צ איים שאם לא נמתין אנחנו "נסבך את הפלסטיני". ניתן רק לשער מה היה גורלו של התושב הפלסטיני אילו ניסה להגיע לבדו לאדמות אלה.

העתק ממכתבנו מיום 24.7.2005 מצ"ב ומסומן ע/35.

30. ככל שידוע לנו, עד כה, למעט בעקבות האירוע מיום 20.3.2005, לא ננקטו צעדים כלשהם נגד מי מהתוקפים באירועים האחרים.

הכפר עינבוס

31. גם במהלך השנה האחרונה לא הצליחו תושבי הכפר להגיע למרביתן המכרעת של אדמותיהם. התושבים מדווחים, כי להערכתם לא הצליחו להגיע לכ-1,000 דונם במהלך עונת המסיק הקודמת, ולכ-1,500 דונם במהלך עונת החריש. המדובר באדמות חקלאיות אליהן אין לתושבים גישה, בעיקר בגלל התקפות וחשש מפני התקפות של מתנחלים מהתנחלות יצהר ומאחזיה. עקב אי-היכולת להגיע לאדמות, האדמה התייבשה והיבול נפגע. כתוצאה מכך שלא עלה בידם להגיע לאדמותיהם במהלך כל השנה, לצורך חריש ופעולות חקלאיות נוספות, היום כמעט שאין יבול על העצים. לא זו אף זו, כתוצאה מאי-ביצוע של חריש, האדמות מתמלאות קוצים, דבר המגביר את הסכנה לשריפות, חלקן כתוצאה מהצתות של השדות על ידי המתנחלים.

טבלה המרכזת חלק קטן מבעלי האדמות הסובלים מבעיות גישה, והיקף האדמות אליהן כל אחד מהם לא הצליח להגיע, מצ"ב ומסומנת ע/36.

32. במהלך עונת החריש תואמו מספר ימים לצורך ביצוע חריש באדמות הכפר. ואולם, בפועל מרבית התיאום לא מומש. על פי התיאום, היו אמורים להתקיים יומיים חריש מאובטח באדמות המצויות מערבית לכפר (יחד עם הכפר עוריף), ויומיים נוספים באדמות המצויות מזרחית לכפר. לגבי הצד המערבי – כוחות הביטחון הודיעו על ביטול הימים שתואמו, ולא סיפקו ימים חילופיים. באשר לצד המזרחי – אכן בוצע חריש במהלך יומיים, ואולם כאשר החקלאים רצו להגיע לאדמותיהם במעלה הגבעה בקירבת מקום למאחז שלהבת יצהר, הופיעו מתנחלים מהמאחז, וכוחות הביטחון הפסיקו את החריש בעקבות זאת. הוקצה יום נוסף לביצוע חריש באזור זה, אך גם אחריו, נותרו אדמות רבות שהתושבים לא הספיקו לעבדן.

33. כאשר התושבים הגיעו לאדמותיהם במהלך המסיק וגם בחריש, גילו עשרות עצים שנשרפו, ככל הנראה, בעקבות הצתות מכוונות של מתנחלים.

34. התוצאה היא, שהימים שהוקצו לצורך גישה לאדמות במסגרת לוח הזמנים שנקבע רחוקים מלהספיק לצורך השלמת העבודות החקלאיות. כמו כן, גם בימים שתואמו, סבלו החקלאים מהתקפות מתנחלים, אשר תקפו גם פעילים ישראלים שליוו אותם.

35. בימים 2.7.2005 ו-3.7.2005 מתנחלים הציתו 130 דונמים של מטעים של הכפר עינבוס.
רשימת האנשים שמטעי הזיתים שלהם נשרפו מצ"ב ומסומנת ע/37.

36. לפי האמור בכתב התשובה, לא נסגרו שטחים באזור זה לכניסת פלסטינים. עם זאת, עד כה, לא נמסרו פרטים האם האזור מוגדר כאזור חיכוך, אליו נאסרה הכניסה על מתנחלים, והאם כוחות הביטחון מתחייבים לספק אבטחה לפלסטינים על מנת לאפשר להם לממש את זכותם להיכנס לאדמותיהם. כאמור, המדובר באדמות, שכל כניסה אליהן כרוכה בסכנת חיים של ממש לחקלאים, והתושבים כיום אינם מעיזים להיכנס אליהן ללא אבטחה.

הכפר בורין

37. גם במהלך השנה האחרונה, מאז הוגשה העתירה, ממשיכה להימנע מבעלי האדמות באזור הכפר בורין הגישה לאדמותיהם. כפי שצוין בעתירה מניעות הגישה מתייחסות לאדמות נרחבות בשני איזורים – צפונית לכפר, באזור בו הוקמה התנחלות ברכה, ודרומית לכפר, במקום בו הוקמה התנחלות יצהר.

ריכוז עדויות מדגמיות של 14 חקלאים מהכפר בורין הסובלים מבעיות גישה, והיקף האדמות אליהן כל אחד מהם לא הצליח להגיע (מדובר אך בחלק קטן מהחקלאים הסובלים מבעיות גישה), מצ"ב מסומן ע/38 .

38. כמעט אין אחד מהחקלאים שלא חווה על בשרו את התקפות המתנחלים. חלקם אף חוו התקפות ופגיעות חמורות במיוחד. התקפות המתנחלים כלפי החקלאים חזרו על עצמן אף במהלך עונות המסיק והחריש האחרונות, ואף כאשר הגישה לאדמות תואמה מראש עם הצבא. כך למשל, עבדאללה עיזאת עומראן, תושב הכפר מספר "בעונת המסיק האחרונה לאחר שניסינו להגיע בעזרת פעילים ישראלים, גילינו שרוב היבול נגנב על ידי המתנחלים, ולא רק זה, אלא כשהגענו לשם המתנחלים ירו לעברנו, מיד דיווחנו למועצה שלנו והמועצה יצרה קשר עם המת"ק הפלסטיני, ובסופו של דבר הצבא גירש אותנו מבלי שנצליח להיכנס לאדמה" (עדות מס` 2. כן ראו עדויות מס` 1, 3, 4, 10). כמו כן, במהלך מסיק מאובטח שהתקיים באדמות הכפר ביום 26.10.2004, נהרג נער מהכפר עוריף על ידי מתנחל במאחז סמוך (ככל שידוע לנו, התיק הועבר לפרקליטות עוד בחודש דצמבר 2004). המוסקים שמעו את היריות עת היו באדמות. בעקבות תקרית זו אבדו התושבים את האמון בכוונת הצבא לאבטח את המסיק כיאות. התוצאה היא, שגם כאשר נעשה תיאום, לא היה בו כדי להבטיח את החקלאים, וכדי לאפשר את עבודתם הבטוחה באדמותיהם.

39. חלק מהאנשים מציינים שהוגשו על ידם תלונות במשטרה, חלקן דרך המת"ק הפלסטיני, בגין תקיפות, גניבות, הצתות וכו`. למרות זאת, לא ידוע שננקטו הליכים בעקבות זאת.

40. חשוב לציין, כי בשתי ההתנחלויות – ברכה ויצהר, קיימת נוכחות צבאית קבועה. החקלאים מדווחים, כי למרות שהחיילים היו עדים להתקפות עליהם, הם לא עשו דבר על מנת להפסיק אותן, ובמקרים שונים הם סייעו למתנחלים לסלקם מהמקום.

41. על רקע ניסיון מר זה, הן מבחינת אלימות המתנחלים והן מבחינת תפקוד כוחות הצבא, אשר באירועים רבים לא עשה דבר על מנת למנוע את תקיפתם, ואף נתן תמיכה וגיבוי למתנחלים שפעלו לגרשם מהאדמות, רבים מהחקלאים חוששים לשוב ולנסות להגיע לאדמותיהם, ללא ידיעה ברורה, כי כוחות הצבא יפעלו להגנתם ולא כנגדם.

הכפר א-תואני

42. קשיי הגישה של תושבי תואני להגיע לאדמותיהם פורטו בבקשה לצירוף הכפר, כעותר נוסף בעתירה, שהוגשה ביום 11.4.2005. למעשה, דבר לא השתנה מאז הוגשה הבקשה.

43. בעקבות הגשת תצהיר התשובה ומסירת המפה עם סימון השטחים, נמסר המידע לנציגי הכפר במהלך חודש יולי.

44. ביום 1.8.2005 בבוקר, יצאו מספר רועים מהכפר א-תואני לרעות את צאנם באדמותיהם, בהתאם למפה שנמסרה במסגרת תצהיר התשובה כאמור, וכשהם אוחזים בידם העתק מהמפה המתייחסת לאדמות הכפר א-תואני.

45. בסביבות השעה 00:10 בבוקר הגיע למקום ג`יפ צבאי, כפי הנראה, בעקבות קריאתו של רבש"צ מעון. החיילים שהגיעו דרשו מהרועים להסתלק מהאדמות. הרועים בקשו לברר את פשר האיסור עם מפקד הכוח, סרן אשכנזי, והציגו בפניו את המפה, שהיא כאמור העתק מהמפה שהוגשה על ידי המשיבים כחלק מתצהיר התשובה בעתירה. סרן אשכנזי עיין במפה, הציגה לרבש"ץ מעון, והודיע שהמפה היא "בולשיט", והחרים אותה מהתושבים. לא זו אף זו, על מנת להמחיש את הזלזול, קרע סרן אשכנזי את המפה לגזרים. אם לא די בכך, החיילים התנכלו לאחד הרועים, מר נאסר עדרה, התנפלו עליו ללא סיבה נראית לעין, על מנת לכפותו, ומאוחר יותר טפלו עליו מה שנראה כאשמת שווא, והביאו למעצר שווא שלו. יש לציין, כי דברים אלה מקבלים אישור חד-משמעי מצילומי וידאו של האירוע.

46. יצויין, כי במהלך האירוע נעשו פניות, בין היתר על ידי ב"כ העותרים, לכל הגורמים שאמורים לסייע במקרים כגון אלה, ובכללם – המוקד ההומניטרי, מת"ק חברון, ואף ליועמ"ש איו"ש. בכל הפניות הללו, לא היה כדי להועיל, או למנוע לא את סילוקם של הרועים מאדמותיהם, ואף לא את מעצר השווא של מר עדרה.

47. בעקבות אירוע זה פנינו ביום 7.8.2005 לב"כ המשיבים במכתב מפורט. מאז, לא התקבלה תשובה לפנייתנו. בשל כך, עד היום חוששים החקלאים לשוב ולצאת לאדמותיהם, ומכאן שמניעת הגישה הפסולה לאדמותיהם נמשכת.

העתק ממכתבנו לב"כ המשיבים מיום 7.8.2005 מצ"ב ומסומן ע/39.

48. נוסיף, כי מתנחלים ממעון השתלטו על אדמות השייכות לסאבר הירני, ראש הכפר, והם מעבדים אותן. האדמות אף גודרו על ידי המתנחלים. המדובר באדמות הנמצאות בין שני השטחים הסגורים, דרומית להתנחלות. למרות שהוגשה תלונה במשטרה, ושוטר ממשטרת חברון אף היה עד לכך שהמתנחלים חורשים ומעבדים אדמה זו, עד כה השתלטות המתנחלים על אדמתו של סאבר נמשכת באין מפריע.

הכפר אל-ג`אנייה

49. ביחס לאדמות הכפר אל-ג`אנייה לא חל שינוי ניכר מבחינת היקף האדמות החקלאיות שנסגרו, ושהגישה אליהן נאסרת על החקלאים הפלסטינים. בעתירה הצבענו על כ-1,000 דונם אדמות אליהם נמנעת כניסתם של החקלאים. מתשובת המשיבים עולה, כי בכוונתם לאסור את הכניסה ל-733 דונם אדמות נטועות עצי זית.

50. כפי שעולה מעדויות של 39 חקלאים מאל-ג`אנייה, שבבעלותם אדמות באזורי החיכוך, נמנעת מהם הגישה לאדמות במהלך כל השנה. מניעת הגישה נגרמת בשל התקפות, וחשש מפני אלימות של מתנחלים, בשל שער שהוצב על הדרך היחידה המובילה אליהן, בשל גדר תיל שהוצבה סביב חלקן ומסיבות נוספות.

ריכוז עדויות של חקלאים מהכפר אל-ג`אנייה, מצ"ב מסומן ע/40.
51. ואולם, גם תיאום הגישה לאדמות עם הצבא נכשל כמעט לחלוטין מהסיבות הבאות:

א. הגבלה לימים בודדים ולשעות מצומצמות – הגישה לאדמות הוגבלה לימים בודדים בלבד, ולשעות ספורות של היום, במהלך עונת המסיק, ובחריש אף פחות מכך. המועד המתואם לביצוע החריש נדחה לסוף העונה, כאשר האדמה כבר הייתה יבשה. הזמן שעמד לרשות החקלאים הנו קצר בהרבה מהזמן הנדרש לצורך עיבוד האדמה. כל החקלאים עומדים על הצורך בגישה ובטיפול באדמות במהלך כל השנה, ועל הצורך בימי עבודה רבים בהרבה במהלך העונות החקלאיות המרכזיות – המסיק והחריש.

ב. מניעת גישה מהצעירים – אף בימים הבודדים בהם תואמה הגישה לאדמות, הצבא והמתנחלים מנעו את הגישה לאדמות מתושבי הכפר הצעירים, בטענה שהנם מנועים מסיבות ביטחוניות. כתוצאה מכך, הורשו להיכנס רק נשים, זקנים וילדים. כמובן שהדבר משפיע ישירות על התפוקה שניתן להפיק מאותם ימי עבודה.

ג. מניעת מעברם של טרקטורים – לצורך ביצוע חריש באדמות זקוקים החקלאים לטרקטורים. ואולם הצבא והמתנחלים סרבו לאפשר לתושבי הכפר להעביר את הטרקטורים בדרך. פתרון חלקי בלבד נמצא בכך שהמלווים הישראלים הורשו להסיע את הטרקטורים, ואילו החקלאים ומלווים נוספים עשו את דרכם במדרון התלול מסביב.

ד. התקפות מתנחלים גם במהלך התיאום – מהתקפות מתנחלים סובלים בעיקר החקלאים שליד אדמותיהם הוקמו טלמון ב`, טלמון ג` (נירה) וזית רענן. החקלאים מדווחים על התקפות ואלימות מצד המתנחלים, אף במהלך הימים המתואמים (ר` למשל עדויות מס` 3, 31). כך למשל, אייד מזלום מעיד, כי במהלך אחד הימים שתואמו במהלך עונת המסיק, המתנחלים מזית רענן תקפו אותו ואת בני משפחתו בנוכחות קצין המת"ק שהיה במקום. בעקבות התקיפה, הורה המת"ק לחקלאים להסתלק כדי ש"לא יהיה עימות ביניכם" (ר` עדות 31).

ה. מניעה מוחלטת של גישה לרצועת ביטחון של מאות מטרים סביב המאחז זית רענן ובאזור טלמון א` – למרות קיומו של תיאום לביצוע מסיק וחריש באדמות, סרבו כוחות הביטחון, גם במסגרת הימים המתואמים, לאפשר גישה של החקלאים לאדמות שבטווח של 150 מ` מהמאחז זית רענן. בפועל, לא אפשרו גישה לאדמות נרחבות בהרבה (ר` למשל עדויות מס` 28, 29, 30). זאת, גם לאחר הודעתו של סרן עאסם חאמד, כי תותר הכניסה לכל האדמות. הכניסה לא אופשרה כלל אף למספר בעלי אדמות באזור טלמון א` (ר` עדויות מס` 8, 9, 10).

52. אל כל זאת מתווספים האירועים של כריתה, עקירה והשחתה של עצים על ידי מתנחלים (ר` עדויות 2, 3, 6, 7, 11, 36). כתוצאה מפעולות אלימות אלה, כמה חקלאים איבדו את כל כרמיהם. פעמים רבות, פעולות אלה מהוות צעד ראשון לצורך השתלטות של המתנחלים על הקרקע.

ג. דוגמאות מכפרים אחרים

53. דפוס פעולה זה של כוחות הביטחון, ואוזלת יד שיטתית מול אלימות מתנחלים, חוזרים על עצמם ברחבי השטחים. לשם ההמחשה נביא מספר דוגמאות נוספות:

ח`ירבת סוסיא (אזור דרום הר-חברון)

54. אירוע מיום 26.1.2005 – מתנחל בשם יונתן שטרול תקף במכות ובאבנים תושבת של ח`ירבת סוסיא עת הייתה באדמותיה. שוטרים ממשטרת חברון שהגיעו למקום האירוע באיחור סרבו להיכנס לשטח ההתנחלות ולבדוק אם התוקף נמצא בביתו, בטענה שזוהי הסגת גבול.

55. אירוע מיום 12.5.2005 – בעת ששני רועים מח`ירבת סוסיא רעו את צאנם באדמותיהם שמצפון לישוב, סמוך לצומת הכביש המוביל לבסיס הצבאי, הגיעו למקום רבש"צ סוסיא ושני מתנחלים נוספים במדי צבא, תקפו את הרועים וגירשו אותם מהמקום.
56. אירוע מיום 29.7.2005 – יחידה מגדוד לביא דרשה ממספר חקלאים מח`ירבת סוסיא, שעסקו ברעיית צאן באדמותיהם, להסתלק מהמקום. במהלך האירוע תקפו החיילים שניים מבני המשפחה. אחד מהרועים נלקח למעצר.

57. אירוע מיום 12.8.2005 – הוצא צו שטח צבאי סגור על כל אדמות ח`ירבת סוסיא. כוח של הצבא אסר על התושבים את הגישה לכלל אדמות הכפר. באותו היום נעשתה פנייה טלפונית ליועמ"ש איו"ש (שיחה עם רס"ן גיל לימון). ביום א` ה-14.8.2005 נשלחה פניה בכתב ליועמ"ש איו"ש בעניין. פניותינו נענו רק ביום ג` בשעות הערב. בשיחה טלפונית שהתקיימה ביום ג`, 26.8.2005, בין סרן עאסם חאמד לב"כ העותרים, מסר סרן חאמד, כי תושבי סוסיא רשאים לשוב ולרעות באדמותיהם, ואולם רק באלה המותרות להם. הח"מ ביקשה לקבל תשובה זו בכתב. יש לציין, כי התושבים אינם יודעים אלו אדמות מותרות ואלו לא, ובכל יום כללים אלה משתנים. כתוצאה מכך, התושבים ממשיכים לסבול ממגבלות גישה למאות דונמים של אדמות חקלאיות. לעומת זאת, מתנחלים נכנסים באין מפריע לאדמות אלה.

58. אירוע מיום 30.8.2005 – שני רועים מח`ירבת סוסיא רעו את צאנם בשטח מרוחק עד מאוד מההתנחלות סוסיא, והנכלל, לפי הידוע להם, באזורים ה"מותרים". בסביבות השעה 8:00 בבוקר הגיעו בטנדר קבוצת מתנחלים (כפי הנראה מעל חמישה), מצוידים במקלות. הם התקרבו לרועים, החלו ליידות בהם אבנים, להרביץ להם במקלות ולנסות לקחת את העדר איתם לכיוון ההתנחלות סוסיא. הרועים התנגדו, וניסו למנוע את גניבת העדר. על האירוע נמסר דיווח מיידי למשטרה. משנודע למתנחלים כי המשטרה בדרך, הפסיקו את האלימות אך לא הסתלקו. הרבש"צ של סוסיא הגיע למקום ברכבו, ולקח את המתנחלים התוקפים מהמקום. זמן קצר לאחר מכן, הגיעו למגורי התושבים רבש"צ סוסיא, מלווה בהאמר צבאי. אחד החיילים דרש מאחד מהתושבים (שהזעיק את המשטרה) להתלוות אליו, והכניס אותו לרכב הרבש"צ, משם נלקח להתנחלות, ולאחר מכן למשטרה בקרית-ארבע שם נעצר ונחקר. הוא שוחרר בשעות הערב, רק לאחר הפקדת ערבות של 1,000 ש"ח. אחד מהרועים שהותקפו ניגש להגיש תלונה במשטרת חברון על התקיפה. בהגיעו הוא נעצר, והוא נמצא במעצר עד מועד כתיבת שורות אלה.
נציין, כי עוד ביום 28.6.2005 פנינו בעניינו של רבש"צ סוסיא, בעקבות אירוע תקיפה קודם בו היה מעורב (במסגרת פנייתנו לעו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), בעניין רבש"צים).

בית פוריכ (אזור שכם)

59. אירוע מיום 25.4.2005 – מספר חקלאים מבית פוריכ ומספר מלווים ישראליים יצאו לאדמותיהם ביום 25.4.2005. מדובר באדמות שבקרבתן הוקם המאחז איתמר עילית, ואשר לא נכללו בלו"ז שנקבע לעונת החריש, ולא הוכרו כאזור חיכוך. בשעה 45:10 החקלאים והמלווים הותקפו על ידי כיתת הכוננות של המאחז. אחד מהמתנחלים דיווח בקשר על כך ש"למקום הגיעו פלסטינים ושמאלנים לעשות פרובוקציות". המתנחלים הורו לחקלאים ולמלווים לשבת על הקרקע, ואת החקלאים אזקו באזיקונים. לאחד החקלאים אף כיסו את העיניים בפלנליט. למקום הגיע רכז הביטחון של המאחז, אשר דרש כי יימסרו לו תעודות הזהות של המלווים, וכן כוח צבאי בפיקודו של סג"ם נמרוד. אחד המתנחלים, התנפל על הרב אריק אשרמן, מנכ"ל העותרת מס` 5, והפילו ארצה. הרב אריק אשרמן קרא לחיילים שיפרידו ביניהם, אך הם לא עשו דבר, למרות שהמתנחל המשיך לרדוף אחרי הרב אשרמן. במקביל, מפקד כיתת הכוננות חבט בראשם ובגבם של החקלאים הכפותים. במהלך כל זאת החיילים נותרו עומדים משקיפים מהצד, ולא ניסו לעשות דבר להפסיק את ההתקפה הבלתי מרוסנת של המתנחלים. בשלב מסוים, ובעקבות הוראתו של קצין האג"מ, המתנחלים "שחררו" את הישראלים. בתחילה דרשו שהפלסטינים יישארו במקום. אח"כ "הרשו" גם לפלסטינים לעזוב את המקום, אך דרשו שימשיכו ללכת אזוקים עד שיתרחקו 50 מ`. לבסוף אפשרו לישראלים לחתוך את האזיקונים כבר במקום. שחרור זה נעשה בתנאי שהחקלאים ירדו מהגבעה ויתאמו הגעה ביום אחר. קבוצת מתנחלים רדפה אחריהם עד הגיעם לכפר.
בעקבות האירוע הוגשה תלונה במשטרה.

קוסרה (אזור שכם)

60. אירוע מיום 14.4.2005 – חקלאים מקוסרה בליווי פעילים מטעם שומרי משפט יצאו לבצע חריש בצד הדרומי של הכפר, בתיאום עם מת"ק שכם ועם כוח צבא שהיה במקום. החקלאים והמלווים הגיעו לשטח שמתחת למאחז "אש קודש" (שנמצא בין ההתנחלות מגדלים לשבות רחל). עם הגעתם, מתנחלים ירדו לעברם מהמאחז. בתחילת האירוע, כוחות הביטחון שהיו במקום ניסו לאפשר לחקלאים לעבוד, ואולם זמן קצר לאחר מכן הודיעו על ביטול החריש. לא רק שהחיילים לא נקפו אצבע על מנת להרחיק מהמקום את המתנחלים, הם החלו לזרוק רימוני הלם לעבר החקלאים והמלווים. במהלך כל האירוע, החיילים שהיו במקום לא עשו דבר על מנת להגן על החקלאים ומלוויהם מפני המתנחלים, גם כאשר אלו ניסו להתקרב לטרקטורים, או כאשר התקרבו לזקן שהיה בדרכו למטע זיתים רחוק מהקבוצה. למרות הבטחה של ראש מת"ק שכם לתאם יום חילופי, הדבר לא נעשה. בנוסף, בוטלו ימים שתואמו לביצוע חריש באדמות הדרומיות של הכפר, באזור שבות רחל, בלא שנקבעו מועדים חלופיים.

סיכום

61. מהמקובץ עולה, כי מצב הדברים הקשה של מניעת גישה לאדמות, ואלימות שיטתית של מתנחלים כלפי חקלאים פלסטינים, עליו הצבענו במסגרת העתירה נותר בלא כל שינוי. כתוצאה מכך, ככלל, כל אלפי הדונמים של האדמות החקלאיות בחמשת הכפרים העותרים, אליהם התייחסנו בעתירה ובבקשה לצירוף עותרים, המשיכו להיות מחוץ להישג ידם של החקלאים הפלסטינים – בין מפאת שכוחות צבא מנעו מהם את הגישה בטענה, כי מדובר בשטחים הסגורים בפניהם, ובין משום שלא עשו כמעט דבר על מנת למנוע את התקפות המתנחלים כלפי החקלאים הפלסטינים, או על מנת להעניק להם ביטחון.

62. אישור למצב דברים זה, ולכך, שאין המדובר באלימות ספורדית או מקרית, אלא בדפוס פעולה קבוע, ניתן למצוא בדברים שצוטטו מפי יושבי אחד המאחזים באזור:

"בגבעה (הגבעה הדרומית-מזרחית להתנחלות יצהר – ל.י.) מציינים כי יש להם שלושה עקרונות ועל פיהם פועלים בדקדוק. . . אומר אהרון מהחווה. . .
הכלל השני הוא שאין גדרות וגבול ליישוב. בניגוד ליישובים המגודרים ברובם הם בחרו שלא להיכנס לתוך גטו "אנחנו (לא) צריכים להיענש בגלל מעשי הרצח של הערבים" הם אומרים בפשטות. וקובעים כי כל שטח שסמוך לחווה ולגבעה משתלטים עליו ולא משנה אם מדובר (ב)`אדמות מדינה` או `אדמות ערבים`, וזאת על מנת ליישב את השטח.
"בגבעה שב(ה) אנחנו חיים אין מציאות שערבי מסתובב באזור. כי הם הבינו שלא `בריא` בשבילם להתקרב. בעקבות התנגשויות הולכות ונשנות איתם נאלצנו להסביר להם וידם הייתה על התחתונה", הסביר אהרון.
. . . הנערים מצליחים למנוע מערבים להשתלט על האדמות הרבות ביהודה ושומרון. . ."
(קטעים מכתבה בחדשות ערוץ 7, מיום 4.9.2005).

העתק מהכתבה מתוך אתר האינטרנט של ערוץ 7, מצ"ב ומסומן כנספח ע/41.

התנהגות שכזו ו"דרך חיים" זו לא היו יכולות להתקיים אילו המשיבים היו מקיימים את החובות המוטלות עליהם, ופועלים באופן נחוש לאכיפת החוק והסדר גם על היהודים בשטחי הגדה המערבית.

63. לא ראינו, לא בפעולות המשיבים במהלך השנה האחרונה, ולא במסגרת תשובתם לצו על-תנאי, כי נערכים הם לעריכת שינוי מהותי בדפוסי פעולתם. בהיעדר שינוי מהותי בדפוס הפעולה של כוחות הביטחון, הן בנוגע למניעות הגישה הגורפות הנאכפות על ידי הכוחות בשטח, והן ביחס להיערכותם למתן הגנה אפקטיבית ורצינית מפני אלימות מתנחלים במהלך כל השנה, ובמהלך עונות המסיק והחריש בפרט, לא צפוי כל שינוי במצב הדברים שתואר לעיל.

חלק ב` – מניעת גישה דה-יורה –


פסלות ההחלטה על סגירת אדמות חקלאיות לצורך "הגנת יישובים ישראליים"

א. כללי

64. מתשובת המשיבים לצו על-תנאי עולה, כי המשיב החליט לאסור את הכניסה ל- 1,197 דונם של אדמות חקלאיות באדמות הכפרים העותרים.

65. בתשובתם הראשונה של המשיבים לעתירה נטען, כי ההחלטה על סגירתם של שטחים חקלאיים נעוצה בראש ובראשונה בצורך להתמודד עם הסכנה של תקיפות ואלימות של מתנחלים כלפי החקלאים הפלסטינים. המשיבים נימקו זאת בכך, שמדובר באיזורים בהם אירעו אירועי תקיפה רבים, אירועים ש"הסתיימו, במספר רב של מקרים, בפגיעה קשה בחייהם של החקלאים הפלסטינים (מוות ופציעת פלסטינים) ואף ברכושם (גניבות ופגיעות קשות ביבול הזיתים)" (ראו סעיפים 6-7 לתשובת המשיבים מיום 31.10.2004).
66. בכתב התשובה לצו על-תנאי החליפו המשיבים את טעמיהם. כעת נטען, כי סגירתם של השטחים החקלאים נועד לצורך הגנה על ישובים ישראלים בלבד.

ואולם, נדהמנו לגלות, שבמסגרת המונח "ישובים ישראליים" כולל המשיב לא רק התנחלויות, אלא גם הרחבות בלתי-מורשות של התנחלויות, מאחזים בלתי-חוקיים, וכן דרכים שנפרצו באופן בלתי-חוקי על ידי מתנחלים כדי לאפשר גישה למאחזים בלתי-חוקיים כאמור.

בחינת הנתונים שנמסרו בכתב התשובה מעלה, שסגירתם של כ-900 דונם מתוך ה-1,197 דונם שהמשיב החליט על סגירתם, מנומקת ברצון "להגן" על מאחזים בלתי-מורשים או על דרכי גישה אליהם.
67. כפי שיפורט להלן, נימוקם הנוכחי של המשיבים, לפיו סגירת השטחים החקלאיים נדרשת לצורך הגנה על התנחלויות, וכי על כן חוקית היא, אין לו על מה שייסמוך – לא מבחינה עובדתית, וגם לא מבחינה משפטית.

ב. היעדר תשתית עובדתית לקיומו של "צורך ביטחוני הכרחי" לסגירת השטחים

68. טענתם של המשיבים, כי סגירתם של השטחים האמורים נדרשת באופן הכרחי לצורך הגנה על ישראלים, נטענה באופן סתמי, תוך הצבעה על חשש כללי בלבד ובלא שמובא לה ביסוס עובדתי.

היעדר בסיס עובדתי לטענה בדבר חשש חריג הנובע מגישה של חקלאים לשטחים שהוחלט על סגירתם

69. את החלטתו העקרונית, בדבר הצורך בסגירתם של שטחים חקלאיים, תומך המשיב בשניים: בעובדת התרחשותם של אירועים שונים, ברחבי השטחים הכבושים, ואשר כוונו הן נגד מתנחלים והן נגד חיילים (סעיף 5 לכתב התשובה), ובטענה, כי "קרבת מטעי הזיתים ליישובים הישראלים ולצירי הגישה מהווה נקודת תורפה מבצעית להגנה על התושבים ביישובים ועל הנוסעים בצירים" (סעיף 15 ב` לכתב התשובה). הא ותו לא.

70. על כך, שקיים סיכון לביטחונם של יש