דו"ח המכון הישראלי לדמוקרטיה מ-2004 בנושא יחסי העבודה במשק קובע, כי הגלובליזציה של שוק העבודה הביאה עמה דרישה הולכת וגוברת ל"גמישות", קרי להפיכת כח העבודה לזמין, נייד, זול וזמני יותר. דרישה זו באה במידה רבה על חשבון זכויות העובדים, ובראשן הזכות לביטחון תעסוקתי, להגנה מפני פיטורין, ולפרנסה בכבוד. ההסדרה הקיבוצית באמצעות הסכמים קיבוציים בין ארגוני העובדים, המעסיקים והממשלה, שעיגנה רבות מזכויות המגן ומתנאי ההעסקה, הולכת ודועכת. חלק ניכר מהשכירים משתכרים שכר נמוך – בעיקר נשים, ערבים, עולים, מהגרי עבודה, עובדי חברות כח אדם ושכירים עם השכלה של פחות מ-12 שנות לימוד. בפריפריה של שוק העבודה הישראלי כיום אין בטחון תעסוקתי במקום עבודה אחד, וזאת בעיקר לנוכח האבטלה. עובדים רבים נעדרי הגנות מפני פיטורים, ואינם מצליחים לצבור זכויות כגון פיצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי מחלה וותק. בנוסף סובלים עובדים בשכר נמוך מהעדר ביטחון סוציאלי, למשל בכל הנוגע לפנסיה, ביטוח אבטלה ויתר קצבאות הביטוח הלאומי, שקוצצו באופן דרסטי בשנים האחרונות.
הדו"ח השנתי של האגודה לזכויות האזרח בישראל לשנת 2004, המתמקד בנושא זכויות עובדים, מראה כי יחסי הכוחות בעבודה מוטים בבירור לטובת המעסיקים, וכתוצאה מכך חוששים עובדים רבים להתנגד לפגיעה בזכויותיהם. האבטלה הגוברת והיצע המשרות הקטן מגדילים את תלות העובדים במעסיקים. ההעסקה באמצעות חברות כח אדם, שהחלה כמענה לצרכים זמניים, הפכה לשיטה אדירת-ממדים להורדת השכר ולהוזלת עלות העבודה במשק. חוקי המגן כמעט ואינם נאכפים, והמדינה אף הסירה באחרונה את הדרישה לקיומם כתנאי לזכייה במכרזים ציבוריים. גירושם של עשרות אלפי מהגרי עבודה נמשך ביתר שאת, תוך הפעלת אלימות והפרת זכויות אדם בסיסיות. ארגוני המעסיקים הפעילו לחץ על הממשלה לבחון את האפשרות לבטל את מעמדם של בתי הדין לעבודה לאחר שאלה "העזו" בשנים האחרונות להעניק סעדים משמעותיים דווקא לאוכלוסיות מוחלשות, כגון עובדי חברות כח אדם ומהגרי עבודה. ועדת השרים לחקיקה אישרה באחרונה הצעת חוק, המגבילה משמעותית את זכות השביתה, ובכך פוגעת למעשה ב"נשק המגן" האחרון של העובדים מפני ניצולם.
נתונים, סוף שנת 2004:
- ישראל ניצבת בצמרת הפערים החברתיים במערב לפי מדד ג`יני, לצד ארה"ב.
- כרבע מהאוכלוסייה בישראל מצויה מתחת לקו העוני. קרוב למחצית הילדים בישראל עניים.
- כ-80% ממקורות ההון בישראל מצויים בידי כ-20% מהאוכלוסייה.
- לפי דוח עמותת מחויבות, במהלך שנת 2004 חלה ירידה קלה באבטלה המדווחת, שעומדת על כ-278,000 מובטלים, שהם 10.4% מכוח העבודה. אך ירידה זו היא רק לכאורה. אם מביאים בחשבון את אלה שהתייאשו מלמצוא עבודה (כ-54,000 עובדים) ואת אלה העובדים במשרה חלקית שלא מרצונם (כ-153,000 עובדים), מגיע שיעור המובטלים והמובטלים חלקית לכדי 18.1%, שהם כ-485,000 איש ואישה. הירידה הקלה באבטלה המדווחת נגרמת בעיקר מגידול במספר המועסקים במשרה חלקית ושכר נמוך, שאינו מאפשר מחיה בכבוד.
- בין רבע לחצי מהעובדים בישראל נמנים עם המשתכרים ברמות השכר הנמוכות. השיעור הרשמי של המשתכרים פחות משכר המינימום הולך וגדל. שיעור העובדים בשכר נמוך הוא 22.6%, בעוד שברוב מדינות אירופה מדובר בשיעור של בין 7% ל-18%. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כפי שפורסמו בכתבתה של רותי סיני בעיתון "הארץ" באפריל 2005, כ-27% מהשכירים משתכרים בממוצע כ-1,950 שקלים בחודש.
- שיעור המועסקים באמצעות חברות כח אדם עומד על כ-10% מכח העבודה, לעומת כ-2% באירופה. כ-50% מעובדי החברות הללו משתכרים שכר מינימום בלבד.
- אחד המעסיקים הגדולים של עובדים זולים דרך חברות כוח אדם היא המדינה. לפי מחקר שערכה שדולת הנשים, שפורסם בפברואר 2004, 35 אלף עובדי חברות כוח אדם מועסקים בשרות הציבורי, והם זוכים לתנאי העסקה ולתנאי שכר נחותים בהשוואה לעמיתיהם, המועסקים כשכירים באותם גופים. ממצאי פרוייקט שטח שנערך על-ידי סטודנטים בקליניקה לרווחה תעסוקתית באוניברסיטה העברית בירושלים, מראים על תופעה נרחבת של הפרת הזכויות המובטחות לעובדים על פי חוקי המגן (שכר מינימום, שעות נוספות, דמי הבראה, הפרשה לקרן פנסיה, חופשה שנתית, דמי מחלה, וכו`) בקרב עובדי קבלן בשירות המדינה.
- לפי נתוני משרד התמ"ת, יותר מ-81% מהעובדים שהצטרפו לשוק העבודה ב-2004 משתכרים עד 4,500 ש"ח, שהוא קו העוני למשפחה עם שני ילדים. כבר ב-2002 קבע הביטוח הלאומי כי כמעט 40% מהמשפחות העניות היו כאלה שבהן ראש המשפחה עבד. בדוח העוני שפרסם המוסד לביטוח לאומי בנובמבר 2004 דווח, כי בשנת 2003 עמד שיעור המשפחות העניות שבראשן אדם עובד אחד או שניים על 38% – 140,000 משפחות.
