עמירם גיל
תקציב 2005 מלבין את השיטות הפסולות לניצול עובדים בענף כוח האדם. הממשלה מכריזה בריש גלי כי העובדים בענף לעולם יהיו "זמניים", חסרי הגנות ומשוללי זכויות. רובם, אגב, נשים. העיקר, שחברות כוח האדם והמעסיקים בפועל יגזרו קופון. בדרך לכך רומס התקציב זכויות עליהן הגנו המחוקק ובתי המשפט.
תחת הכותרת "שיפור הגמישות בשוק העבודה" מציעה הממשלה במסגרת תקציב המדינה לשנת 2005 שורה של צעדים, שמשמעותם פגיעה קשה בעובדי כוח האדם בישראל – אחת האוכלוסיות המנוצלות ביותר בישראל כיום. מעט ההישגים שהושגו בתחום בשנים האחרונות נמחקים בתקציב כלא היו. עמם נרמסים גם ערכים של שוויון, צדק חברתי וזכויות עובדים. ובמה דברים אמורים?
העסקה בלתי-ישירה, באמצעות חברות כוח אדם וקבלני שירותים, היא נדבך מרכזי בתפיסה, הרואה בעבודה מצרך, סחורה, ומבקשת בשל כך להוזיל ככל הניתן את עלותה. קוראים לזה "גמישות". העסקה כזו מסירה אחריות מהמעסיק בפועל, ומאפשרת ליצור שיטות -לרוב, מלאכותיות – של העסקת עובדים ללא יחסי עובד-מעביד. מי מרוויח? כולם, חוץ מהעובד: חברת כוח האדם גובה דמי תיווך וגוזרת קופון שמן. המעסיק בפועל מתנער מאחריות, ומרשה לעצמו שלא לשלם שכר ראוי, לשבור התארגנות של עובדים ובעיקר לפטר עובדים ככל העולה על רוחו (כמו גם לאיים על עובדים בפיטורים, מה שגורר הוזלה תמידית של עלות העסקתם). הממשלה משרתת את המקורבים לה, ומקבלת כמה נקודות זכות אצל הדוד סם, הדוחף תמיד ל"גמישות".
ברוח זו, הפכה ההעסקה באמצעות חברות כוח אדם בישראל לתופעה רווחת מאד ב-20 השנים החולפות. כל ממשלות ישראל, "ליכוד" ו"עבודה", עודדו ותמכו בכך. לפי הערכות לא-פורמאליות עומד כיום שיעור עובדי הקבלן על כ-10% מכוח העבודה. מחקרים מראים כי עובדי כוח אדם משתכרים כ-60% בלבד מהשכר של עובד מן המניין, ולמעלה מ-90% מהם עובדים בשיטה זו מחוסר ברירה. מרבית העובדים בענף הן נשים. בשנת 1996 התקבל חוק בכנסת, שהסדיר את ההעסקה בענף אך בכך גם בעצם הכשיר והעצים אותה עד מאד. בשנת 2000 תיקנה הכנסת את החוק, וקבעה שתי הגנות מרכזיות לעובדים. ראשית, נקבע כי עובדי כוח אדם ייקלטו במקום העבודה לאחר 9 חודשי העסקה. שנית, וחשוב מכך – יחול שוויון תנאים בינם לבין העובדים הקבועים כבר מהיום הראשון, אלא אם נחתם הסכם קיבוצי בענף, והוצא לו צו הרחבה.
כעת, הממשלה מבקשת להאריך בתקציב את התקופה הנדרשת לקליטה במקום העבודה מ-9 חודשים ל-3 שנים (!), ואף זאת בתנאי, שבמהלכן לא הופסקה ההעסקה בפועל למשך חצי שנה ויותר. כלומר, הממשלה "מלבינה" את הפיקציה הנלוזה, הקרויה "העסקה זמנית", וקובעת שניתן להעסיק עובדים משוללי זכויות לאורך שנים תחת הכותרת "זמניים". הממשלה קובעת בעצם, שעובדי כוח האדם לעולם לא ייקלטו כקבועים. זאת, מכיוון שהחריג בדבר ה"חצי שנה" נותן לחברות כוח האדם ולמעסיקים פתח מילוט דרכו יוכלו להוסיף ולנייד עובדים, להותירם מחוסרי תעסוקה במשך חודשים, ולחמוק כך מהצורך לקלוט אותם כקבועים – בעצם עד אין קץ.
חמור מכך, הממשלה קובעת בתקציב כי שוויון התנאים בין עובדי כוח האדם לעובדים הקבועים לא יחול מהיום הראשון אלא רק לאחר שנתיים רצופות! כלומר, לא רק, ש"מלבינים" את הפיקציה ומותחים את ההעסקה ה"זמנית" על פני שנים אלא, שמבטלים במחי יד ערך יסודי – שוויון, ומצהירים כי עובדי כוח האדם לעולם לא יהיו באמת שווים במעמדם ובתנאיהם בשוק העבודה לעובדים קבועים. הוראת השוויון היא ההוראה החשובה ביותר בחוק חברות כוח האדם, בהבטיחה את הערך היסודי של שוויון, ועמו רשת מינימלית של זכויות וכבוד לעובדים. על כן, לא בכדי בחרה הממשלה לבטלה, ולבטא בכך את תפיסתה האנטי-חברתית הבוטה. הממשלה גם בחרה להתעלם מהאפשרות לפטר עובד יום לפני סיום התקופה המנויה בחוק, ובכך לשלול ממנו מעמד וזכויות. אפשרות זו אינה דמיונית אלא היא מציאות יום-יומית עבור רבים מהעובדים בענף.
וכאילו לא די בכל אלה, קובע התקציב, כי עובד כוח אדם שפוטר יהיה זכאי לפיצויים רק עבור התקופה בה נקלט כעובד מן המניין, ולא עבור התקופה בה היה עובד כוח אדם! במלים פשוטות, הממשלה מבקשת לגזול את "כבשת הרש" – את הזכות הבסיסית והבלתי ניתנת לויתור של פיצויים, המגיעים לאדם שפוטר ממקום עבודתו, ונפלט במקרים רבים למעגל של אבטלה ועוני. זכות זו מעוגנת בהגיון כלכלי וחברתי, שאפילו חסידי ה"שוק החופשי" מכירים בו. לפי התקציב ניתן יהיה פשוט לפטר את עובדי כוח האדם ללא פיצויים, ללא עלות כלשהי, לא צורך לחשוב פעמיים. ניצול לשמו. הצעה אחרונה זו מנוגדת אף לפסיקת בית הדין לעבודה, אשר קבעה כי חברות כוח אדם ומעסיקים אינם יכולים לחמוק מאחריות, שכן עובד כוח אדם מפוטר זכאי לפיצויים בגין תקופת העסקתו. ככלל, בית הדין הכיר בשנים האחרונות בשורה של זכויות והגנות לעובדי כוח אדם, והתקציב מנסה ללא ספק לעקוף מגמה שיפוטית ברורה וחשובה זו.
באופן לא מפתיע, נושא עובדי כוח האדם בתקציב עבר בדממה מוחלטת. איש לא פצה פה, אף שר לא התרעם על ה"פגיעה בחלשים". כנראה, שקל יותר לזעוק כנגד קיצוץ של כמה מיליוני שקלים, ואחר כך להתפשר עם האוצר, מאשר להוביל מאבק עקרוני כנגד דפוסים ארוכי-טווח של ניצול מתמשך. גם המפלגות המועמדות להצטרף לקואליציה, ובראשן מפלגת העבודה, תומכות במדיניות הממשלה בנושא. התוצאה היא, שהממשלה יוצרת כמעט באין מפריע שכבה רחבה של עובדים עניים, המשמשים כוח עבודה זול. תקציב 2005 הוא כלי מרכזי בתהליך מסוכן זה, המדגיש את היותה של ישראל דמוקרטיה על הנייר בלבד.
הכותב הנו משפטן באגודה לזכויות האזרח בישראל וחבר בפורום לזכויות עובדים.
פורסם במוסף "ממון" ידיעות אחרונות ב-24.8.04
