א. כשל מערכתי במניעת תקיפות מתנחלים נגד התושבים הפלסטינים
1. התופעה של היעדר אכיפה והיעדר מניעה של עבירות, ביניהן עבירות חמורות של תקיפה, היזק לרכוש וגזל, המבוצעות על ידי מתנחלים כלפי התושבים הפלסטינים בישובים שונים בשטחים איננה חדשה. עוד בשנת 1994 התריעה עליה, ועל הסכנות הגלומות בה, ועדת החקירה הממלכתית, שהוקמה בעקבות הטבח במערת המכפלה (ועדת שמגר). למרות זאת, ולמרות התקנתו בשנת 1998 של נוהל "אכיפת החוק והסדר לגבי ישראלים מפרי חוק באיו"ש ובאזח"ע" על ידי היועץ המשפטי לממשלה, המצב בשטח ממשיך להיות קשה ביותר.
2. באגודה מתקבלות פניות רבות בעקבות התנכלויות חוזרות ונשנות של מתנחלים, שבמקרים רבים אינן זוכות למענה ראוי מטעם הרשויות האמונות על אכיפת החוק והסדר בשטחים.
3. חומרתם של הדברים נובעת בין היתר מכך, שבמקרים רבים תופעות האלימות ידועות וצפויות מראש. אזור דרום הר חברון והעיר העתיקה בחברון הם שני מוקדים של חיכוך מתמיד.
פנינו בעניין זה לעו"ד מלכיאל בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. בפנייתנו רוכזו מספר אירועים באזור דרום הר חברון. כן פנינו לעו"ד מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, בעניין מצבם של תושבי שכונת תל רמיידה בחברון.
מכתבינו ותשובתו של עו"ד בלס, מצ"ב – מסומנים א` ו-ב` בהתאמה.
מכתבינו ליועץ המשפטי לממשלה מצ"ב – מסומנים ג` ו-ד`. עד כה, טרם קיבלנו מענה לפניות אלה.
4. במהלך העונות החקלאיות נוספים לאלה אזורים שבהם החלקות החקלאיות מצויות בסמוך להתנחלויות.
העתקי פניות מדגמיות מטעמנו, וכתבות אשר סקרו את הנושא, מצ"ב מסומנים ה`1-3.
במצבים כאלה, של אלימות ידועה מראש, אין מקום להסתפק במנגנון המשטרתי הרגיל של הגשת תלונות וטיפול בהן בדיעבד. במקרים כאלה, ובמיוחד כאשר מדובר לא אחת במצב הקרוב להתעללות, ובמצבים המגיעים לכדי סכנת חיים, יש להקדים תרופה למכה.
ואכן, כאשר כוחות הביטחון נערכים ופועלים על מנת להגן על האוכלוסייה הפלסטינית, אפשר להתגבר על תופעות האלימות ולהפחיתן בצורה משמעותית. כך, החל מאמצע אוקטובר 2002 ובמהלך המסיק של שנת 2003 התקיימה היערכות מסוימת של גורמי הצבא, במסגרתה ניתנה אבטחה במשך מספר ימים למוסקים של כפרים שונים, על פי לוח זמנים שנקבע. היערכות זו באה בעקבות אירועי אלימות רבים וקשים ביותר שהתרחשו בתחילת עונת המסיק של שנת 2002. ואכן, כל עוד הגן הצבא על המוסקים מפני אלימות המתנחלים התאפשר להם למסוק בביטחון יחסית.
5. בעוד שההיערכות המיוחדת בעונות המסיק הקודמות הביאה להטבה מסוימת, לא ראינו כי חל שיפור בהיערכות של כוחות הביטחון למרות ידיעתם על מוקדי סכסוך קבועים. וכך, למרות שמדובר בכרוניקה הידועה מראש לכל הרשויות הנוגעות בדבר, ולמרות כינונו של צוות בין-משרדי בראשותו של מנהל המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, הבעיה של אי אכיפת החוק על מתנחלים, ואי הבטחת ביטחונם של התושבים הפלסטינים נמשכת.
6. עדות נוספת לקיומו של כשל מערכתי בתחום זה נמצא לנו בימים אלה, מכיוון בלתי צפוי – מעדויות חיילים אשר שרתו בחברון. בעדויותיהם שפורסמו נמסר בבירור על מצב, בו החיילים מנועים מלאכוף את הסדר על מתנחלים הפורעים בתושבים המקומיים, מתוך הנחיה כי המשטרה היא האמונה על הטיפול בהם, בה בעת שהמשטרה אף פעם איננה בנמצא. הפועל היוצא של מצב אבסורדי זה הוא, שהחיילים מצווים לעמוד חסרי אונים מול התעללויות קשות, חוזרות ונשנות, מצד המתנחלים.
מצ"ב עמ` 13 לתמליל עדויות החיילים – מסומן ו`.
7. לסיכום, התמונה העולה ממכלול התלונות המגיעות לאגודה לזכויות האזרח הוא של כשל מערכתי מתמשך בנוגע לאכיפת החוק והסדר על ישראלים בשטחים. למרות פניות חוזרות ונשנות מטעם האגודה, ולמרות הקמתו של צוות בין-משרדי לטיפול בנושא, אין כמעט שיפור בהתמודדות עם התופעה. גם היום, המירב לו המתלוננים השונים זוכים הוא הודעה על פתיחת חקירה משטרתית בדיעבד.
8. בנסיבות אלה, נוכח חומרת התופעה, נוכח הצורך החיוני בהיערכותה של המערכת לקראת עונת המסיק הקרובה, ועל מנת להקדים תרופה למכה, נראה כי מן הראוי שוועדת החוקה של הכנסת תידרש אליו, על מנת לקדם את פתרון הבעיה.
ב. מדיניות איסור התנועה ויישומה
9. מאז חודש אוקטובר 2000 הוטלו על תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה מגבלות תנועה קשות ביותר. נוסף על הסגר שהוטל על היציאה והכניסה מהשטחים לישראל, הוטל כתר כללי על כל אזורי A. מדיניות זו יושמה בשטח באמצעות הצבתם של מאות חסימות עפר, בטונדות, ומחסומים מאוישים. כתוצאה מכך, חייהם של התושבים הוגבלו לחיים בתוך מובלעות, חלקן קטנות ביותר. הגבלת התנועה של מהתושבים, והאיסור הגורף לצאת מתוך "המובלעות", הביאו להגבלת הגישה של רבים למרכזים העירוניים בהם נמצאים השירותים החיוניים להם הם נזקקים, ובהם שירותי בריאות, חינוך ומקומות תעסוקה. סגירתם במובלעות אף מנעה מרבים מהם את הגישה לאדמותיהם, ובכך פגעה ביכולתם לעבד את הקרקע ולהתפרנס ממנה. החסימות אף מונעות אספקתם של שירותים שונים, לרבות שירותי חירום, לתושבים.
10. מדיניות שלילת חופש התנועה המונהגת בשטחים נגד האוכלוסייה הפלסטינית מביאה באופן מעשי לפגיעות חמורות בשלל זכויות אדם של אנשים אלה. הפגיעות בחופש התנועה גורמות לפגיעות קשות בזכות לבריאות, לחינוך, ואף לקיום מינימלי, בכך שהיא חוסמת גישה למקומות תעסוקה ולאדמות חקלאיות.
11. מצב זה נמשך בחלק מהאזורים כבר כמעט 4 שנים, שבמהלכן רקמת החיים של האוכלוסייה המקומית משובשת כמעט לחלוטין.
12. כדי להמחיש את מצב הדברים, נביא בפני הוועדה את עניינם של הכפרים עיראק-בורין, תל וסרה המצויים מדרום לעיר שכם. מצבם של כפרים אלה משקף במידה רבה מאוד את מצבם של כפרים רבים נוספים באזור שכם.
13. המדובר הוא בשלושה כפרים, שאוכלוסייתם מונה כ-7,000 תושבים. השירותים המצויים בכפרים אלה, מטבע הדברים, מצומצמים ביותר, ועל כן תושבי הכפרים תלויים לחלוטין במכלול השירותים המצויים בעיר שכם, ובכללם שירותי בריאות, השכלה ומקומות תעסוקה ופרנסה.
14. למרות תלותם של תושבי הכפרים בעיר שכם, נחסמו בסוף שנת 2000 כל דרכי הגישה בין כפרים אלה לבין העיר שכם. כיום, כל תנועה של תושבי הכפרים אל מחוץ לכפרים וחזרה אל ביתם כרוכה במעבר במחסום סרה המצוי על כביש 55, ובמחסום בית איבא הידועים לשמצה. הנחיות הצבא כיום אוסרות על תנועת גברים שבין הגילאים 16 עד 30. כמו כן, תנועתם של כלי רכב נשללה כמעט לחלוטין. הגם שקיימת לכאורה אפשרות להשגת היתרי תנועה בכתר, הן עבור אנשים והן עבור כלי רכב, הרי שאפשרות זו הנה בגדר אפשרות תיאורטית גרידא, מסיבות שונות שאנו עומדים עליהן בהמשך (ראו סעיף 18 להלן). כתוצאה מכך, נפגעת אפשרותם של האנשים לפנות לבית חולים במקרי הצורך, להגיע לאוניברסיטה, להגיע למקום עבודתם, ולעיתים אף דרכם חזרה לביתם איננה מובטחת.
15. ההוראות לפיהן פועל הצבא מצביעות על-כך, שלא ניתן משקל לזכויות האדם של האוכלוסייה האזרחית המקומית, שאין כל עוול בכפה. גם אם קיים אינטרס ביטחוני למנוע מקבוצות אוכלוסייה שלמות, באופן גורף (להבדיל ממניעתם של אנשים מסוימים, למשל, על פי רשימות "מבוקשים") את המעבר בתוך השטחים עצמם, הרי אפשר וראוי להבטיחו באמצעים אחרים שפגיעתם תהה פחותה בהרבה. במצב הדברים הנוכחי, כל תוצאתו של האיסור הנו מניעת מעברם של אנשים תמימים לאדמותיהם או למקומות ישוב סמוכים להם הם נזקקים כעניין שבשגרת החיים.
מצ"ב פנייתנו ליועמ"ש איו"ש בעניין הכפרים עיראק-בורין, תל וסרה, ובעניין חסימת כפר יאסוף, ותשובות דובר צה"ל – מסומנות ז`1-2, ו-ח`1-3. תשובת היועץ המשפטי לאיו"ש לפניות אלו טרם התקבלו.
16. מעל הכל, מצב זה יוצר חיכוך יום-יומי בין האוכלוסייה האזרחית לבין חיילים המוצבים במחסומים והמופקדים על קיום הוראות התנועה הבלתי אפשריות. חיכוך יום-יומי זה כרוך בהמתנות חוזרות ונשנות של שעות על גבי שעות, בהשפלות, ובתופעות קשות של אלימות. עדויות לכך מתפרסמות כמעט מדי יום ביומו.
ג. כשל כללי של המערכת המטפלת בהנפקת היתרים
17. כידוע, תושבי השטחים זקוקים להיתרי תנועה, הן בתוך שטחי הגדה והן כדי לצאת ממנה.
18. והנה, המנגנון הצבאי שהופקד על הטיפול במתן ההיתרים נכשל לחלוטין במילוי תפקידו. מסקנה זו עולה מאין ספור מקרים בהם טיפלה האגודה לזכויות האזרח, כמו גם ארגונים אחרים ועורכי דין. משלל המקרים בהם טיפלנו, ומהתשובות שקיבלנו מגורמים צבאיים שונים, עולה תמונה קשה ביותר.
בין הליקויים החמורים הקיימים במנגנון ההיתרים נציין את אלה:
א. דחייה שרירותית ובלא פרוצדורה ראויה של בקשות להיתרים
הליך הטיפול בבקשות נעשה תוך התעלמות מכללי הצדק הטבעי אשר רשויות הצבא, ככל הרשויות הציבוריות, מחויבות בהם. הפגיעה החמורה ביותר נגרמת מכך שלא מקוימת כלל זכות הטיעון וחובת השימוע ולא מתקיימת בקרה כלשהי על חוקיות ההחלטות המתקבלות. ההחלטות בבקשות ניתנות בעל-פה בלבד, בלא שניתן הסבר לדחיית בקשות, ובלא שניתנת לפונה הזדמנות להגיב או לשכנע את הרשות כי החלטתה בטעות יסודה. כאמור, מאחר שכל ההחלטות ניתנות בעל-פה ובלא שניתנת להן כל הנמקה, אף אין לדעת אם קיים בבסיס הדחייה טעם ענייני, האם מדובר בשגגה, או שהבקשה נדחתה משיקולים זרים.
ב. סיווג אנשים כ"מנועים ביטחונית" ללא סיבה
חלק נכבד ביותר מתושבי השטחים ורצועת עזה מסווגים על ידי כוחות הביטחון והמנהל האזרחי כבעלי מניעה ביטחונית, וכתוצאה מכך מנועים מלקבל היתרים. אין בידנו נתונים על היקף האוכלוסייה המסווגת כבעלת "מניעה ביטחונית". ואולם, ההתרשמות היא שמדובר בשיעור נכבד ביותר מתושבי הגדה המערבית ורצועת עזה. הערכות שנשמעו מדברות על עשרות אחוזים מהאוכלוסייה. מוכרים מקרים בהם נשים מבוגרות ואמהות לילדים, זקנים מוגבלי תנועה, ואף ילדים, סווגו כבעלי מניעה ביטחונית. פעמים רבות, בעקבות פניות של האגודה לזכויות האזרח ושל ארגוני זכויות אחרים, או בעקבות עתירות לבג"ץ, מוסרת לפתע המניעה. לאור כל זאת, הרושם המתקבל הוא, כי פעולת המערכת בעניין זה לוקה ביותר – ראשית, בכך שנראה שאין בנמצא קריטריונים ראויים לפיהם נקבע מי יסווג כ"מנוע בטחוני", ושנית, בכך שאין כל מנגנון בקרה על סיווגו של אדם כ"מנוע בטחוני" – וזאת למרות הפגיעות הקשות שסיווג זה גורר עמו.
ג. היעדר נגישות למשרדי המת"ק
בחלק מהאזורים באיו"ש אין לתושבים אפשרות להגיע באופן חוקי למשרדי המת"ק, שם עליהם להגיש את הבקשות להיתרי תנועה. ראו המקרה של הכפרים הנצורים סביב העיר שכם.
ד. ניצול ההיזקקות להיתר לצורך גיוס משתפי פעולה ולצורך מסירת מידע
באגודה לזכויות האזרח בישראל מתקבלות תלונות של תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, אשר נתקלו בדרישה של רשויות הביטחון הישראליות לשיתוף פעולה עמן, כתנאי לקבלתו של היתר. פעולות אלו של רשויות המדינה נגועות בניצול מצוקתם של אנשים. שימוש בהיתרים כאמצעי לחץ, הנו אסור ומהווה הפרה של החובות המוטלות על ישראל מכוח המשפט הבינלאומי (ראו למשל סעיף 31 לאמנת ג`נבה הרביעית), ותוצאותיו קשות ביותר. אנשים הנכנעים ללחץ המופעל עליהם והופכים ל"משתפי פעולה" מביאים על עצמם סכנת חיים ממשית.
מצ"ב פנייה מרכזת מטעמנו בנושא זה – מסומנת ט`. למרות שהפנייה נעשתה עוד ביום 5 בינואר 2004, ולמרות מספר תזכורות נוספות שנשלחו, לא זכינו עד כה לתשובה, ולא ראינו כי חל שינוי כלשהו בטיפול המערכת בנושא.
19. חומרת הליקויים, ואופיים כליקויים מערכתיים, מצביעים על בעיה בתפקוד הכולל.
כישלונה של המערכת במצב הדברים הנוכחי לתת מענה, מביא לפגיעות חמורות בערכים מוגנים בסיסיים של האוכלוסייה המקומית. בכך, מפרים המפקד הצבאי ומדינת ישראל חובות הומניטריות אלמנטריות המוטלות עליהם.
