פרופ' אלון הראל
מסורת ארוכת ימים במערב רואה בזכות לשבות זכות יסוד חוקתית. מסורת זו מושתתת על ההבנה כי יחסי עובד-מעביד אינם יחסים חוזיים רגילים. תלותם הכלכלית של העובדים במעבידים הופכת אותם לפגיעים במיוחד לגחמות המעבידים. תלות זו גוברת עוד יותר בזמנים של מיתון כלכלי, כאשר העובדים חשופים במיוחד לסכנת פיטורים.
ההיסטוריה המרה של סכסוכי עבודה באירופה ובארה"ב הוכיחה מעבר לכל ספק כי הגנה אפקטיבית על העובדים מחייבת הגנה משפטית על זכות השביתה. כמו זכויות רבות אחרות, גם הגנה זאת היא חסרת ערך אם אינה מלווה בהגנה על שורה של זכויות משניות כגון חופש התארגנות, החופש להקים ארגוני עובדים, החופש לבחור נציגי עובדים, מידה של חסינות של חברי ארגוני עובדים מפני תביעות משפטיות וכן הגנה מפני מעורבות ישירה או עקיפה של המעבידים בהחלטות נציגי העובדים. הסדרים אלה הם חלק אינטגרלי של זכות השביתה עצמה, והם מיועדים להבטיח את האפקטיביות שלה בהגנה על זכויות העובדים.
שורה ארוכה של מסמכים בינלאומיים מבטאים את ההכרה האוניברסלית בחשיבות של זכות השביתה. הזכות מעוגנת באמנת האו"ם לזכויות כלכליות וחברתיות, הצ`רטר האירופי לזכויות חברתיות ושורה ארוכה מאוד של חוקות מערביות אחרות. קשה לחשוב כיום על אמנה העוסקת בזכויות חברתיות שאיננה כוללת גם הגנה על זכות השביתה ועל הזכויות הנלוות לה.
בימים אלה של מתקפה כללית על זכויות העובדים בישראל נמצאת זכות השביתה באיום ממשי. מספר הצעות המיועדות להגביל את זכות השביתה נדונות בימים אלה בכנסת, כאשר מקצתן חפצות להאריך את תקופת ההתראה המוקדמת לשביתה מ-15 יום ל-60 יום. מעניין שאותה הצעה ממש מבקשת גם לקצר את תקופת ההתראה המוקדמת של מעבידים הרוצים להכריז על השבתת מגן – מ-15 יום לחמישה ימים בלבד. הצעות אחרות מטילות חובות פרוצדורליות מכבידות על ארגוני עובדים, ותכליתן לכרסם בהגנה על זכות השביתה או על הזכויות הנלוות לה באופן שינטרל את האפקטיביות של זכות זו.
לא במפתיע זוכות הצעות אלה לפופולריות רבה בציבור הישראלי. שביתות, ובמיוחד שביתות בשירותים ציבוריים, מקשות על החיים. ביטול טיסות, שיבושים בשירותי הטלפון או החשמל או עיכובים בהנפקת דרכון מעוררים כעס, המופנה אוטומטית אל השובתים. העובד השובת, ולא המעביד, נתפס כאחראי לעיכוב הטיסה. חוסר הפופולריות של השביתות מסביר אולי את פעילותם הנמרצת של נבחרי העם בגיבוש הצעות חוק שמיועדות להגביל את זכות השביתה. זכויות יסוד, גם אם יש להן צידוק היסטורי ופוליטי וגם אם הן מעוגנות באמנות בינלאומיות, חשופות בישראל לגחמותיה של הפוליטיקה הישראלית.
תמיכה בזכות השביתה אינה אומרת שכל שביתה היא צודקת, נכונה או ראויה. גם התומכים בזכות השביתה מודעים לכך שכמו כל זכות אחרת, גם היא ניתנת לניצול לרעה. עם זאת, תמיכה בזכות השביתה מושתתת על ההבנה כי בהעדר הגנה משפטית על זכות זו, אין לעובדים כוח או יכולת לנהל מו"מ אפקטיבי על תנאי העבודה, והם חשופים לניצול. עובדה זו נתמכת הן על-ידי ניסיון היסטורי עשיר, והן על-ידי הבנה של חוסר השוויון הכלכלי והחברתי המייחד את היחסים בין עובדים למעבידים.
יש לקוות, כי חוסר הפופולריות של שביתה זו או אחרת לא ישמש בסיס לחקיקה חפוזה, אשר לאורך זמן תרחיב ותעמיק את הפערים הכלכליים והמתחים החברתיים המאפיינים כיום את החברה הישראלית.
המאמר פורסם באתר ynet ב- 4.11.03
