הועמדה לחתימה בניו יורק ביום 7 במארס, 1966
ישראל חתמה על האמנה ביום 7 במארס, 1966
ישראל הפקידה את כתב אישרורה לאמנה ביום 3 בינואר, 1979
האמנה נכנסה לתוקף לגבי ישראל, לפי סעיף 19(2), ביום 2 בפברואר, 1979
פורסמה בכתבי אמנה 861
המדינות בעלות האמנה הזאת, בשימן אל לב, כי מגילת האומות המאוחדות מבוססת על עקרונות הכבוד והשוויון הטבועים בכל בני אנוש, וכי כל המדינות החברות התחייבו לנקוט בפעולה, משותפת ונפרדת, בשיתוף פעולה עם הארגון, לשם השגת אחת ממטרות האומות המאוחדות, שהיא לפתח ולעודד את כיבודן ושמירתן האוניברסליים של זכויות האדם וחירויות היסוד בשביל כל באי עולם, ללא הבחנה בין גזע לגזע, בין מין למין, בין לשון ללשון או בין דת לדת,
בשימן אל לב, כי ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם מצהירה, כי כל בני אנוש נולדו בני חורין ושווים בכבוד ובזכויות וכי כל אדם זכאי לכל הזכויות והחירויות המפורטים בה ללא הבחנה מכל סוג שהוא, במיוחד באשר לגזע, צבע או מוצא לאומי,
בשימן אל לב, כי כל בני אנוש הנם שווים בפני החוק וזכאים להגנה שווה של החוק נגד כל אפליה ונגד כל הסתה לאפליה,
בשימן אל לב, כי האומות המאוחדות גינו את הקולוניאליזם וכל נוהגי הפרדה ואפליה הקשורים בכך, בכל צורה ובאיזה מקום שהם קיימים, וכי ההצהרה בדבר הענקת עצמאות לארצות המושבות ולעמיהן מן ה- 14 בדצמבר 1960 (החלטת העצרת הכללית (XV) 1514) אישרה והכריזה באורח חגיגי על הצורך שבהבאתם לכלל סיום מהיר וללא תנאי,
בשימן אל לב, כי הצהרת האומות המאוחדות בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית מן ה- 20 בנובמבר 1963 (החלטת העצרת הכללית (XVIII) 1904) מאשרת באורח חגיגי את הצורך שבביעור מהיר של אפליה גזעית בכל רחבי תבל, בכל צורותיה וגילוייה, ובהבטחת הבנה ודרך ארץ לכבודו של בן אנוש,
בהיותן משוכנעות, כי כל תורה של עליונות המבוססת על הבחנה גזעית היא כוזבת מבחינה מדעית, בת גינוי מבחינה מוסרית, בלתי צודקת ומסוכנת מבחינה חברתית, וכי אין כל הצדקה לאפליה גזעית, להלכה ולמעשה, בכל מקום שהוא,
בשובן ובאשרן, כי אפליה בין בני אנוש מטעמים של גזע, צבא או מוצא אתני הינה מכשול ליחסי ידידות ושלום בין האומות ועלולה להפריע את השלום והבטחון בין עמים ואת ההרמוניה של בני אדם החיים זה לצדו של זה, אפילו בתוך אותה מדינה עצמה,
בהיותן משוכנעות, כי קיומן של מחיצות גזעיות מנוגד לאידיאלים של כל חברה אנושית,
בהיותן מודאגות מחמת הגילויים של אפליה גזעית הנראים עדיין בעליל באיזורים מסויימים של העולם ומחמת מדיניות ממשלתית המבוססת על עליונות גזעית או שנאה גזעית, כגון מדיניות אפרטהייד, מדינות הפרדה או הבדלה,
בהיותן נחושות בדעתן לאמץ את כל האמצעים הנחוצים לשם ביעור מהיר של אפליה גזעית בכל צורותיה וגילוייה ולמנוע תורות ונהגים גזעיים, ולהילחם בהם, כדי לקדם הבנה בין הגזעים ולבנות קהילה בין-לאומית חופשית מכל צורות של הפרדה גזעית ואפליה גזעית,
בזוכרן את האמנה בדבר אפליה בתעסוקה ובמשלח יד, שאומצה בידי ארגון העבודה הבין-לאומי ב- 1958, ואת האמנה נגד אפליה בחינוך, שאומצה בידי ארגון האומות המאוחדות לענייני חינוך, מדע ותרבות ב- 1960,
ברצותן לבצע את העקרונות המגולמים בהצהרת האומות המאוחדות בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית ולהבטיח את אימוצם המוקדם ביותר של אמצעים מעשיים לתכלית זו,
סעיף 1
1. באמנה זו המונח "אפליה גזעית" משמעו יהא כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה המיוסדים על נימוקי גזע, צבע, יחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שמגמתם או תוצאתם יש בהן כדי לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש, או לפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש, על בסיס שווה, של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים הכלכליים, החברתיים, התרבותיים, או בכל תחום אחר בחיי הציבור.
2. אמנה זו לא תחול על הבחנות, הוצאות מן הכלל, הגבלות או העדפות הנעשות בידי מדינה בעלת אמנה זו בין אזרחים ושאינם אזרחים.
3. שום דבר באמנה זו לא ניתן לפרשו כפוגע באופן כלשהו בהוראות-חוק של מדינות בעלות האמנה לעניין לאומיות, אזרחות או התאזרחות, ובלבד שאותן הוראות אינן מפלות כלפי לאומיות מסויימת.
4. אמצעים הננקטים לשם המטרה היחידה שבהבטחת קידומן הנאות של קבוצות גזעיות או אתניות מסויימות, או של יחידים, הנזקקים להגנה העשוייה להיות נחוצה כדי להבטיח לאותם קבוצות או יחידים הנאה שווה מזכויות האדם ומחירויות היסוד, או שימוש שווה בהן, לא יהיו רואים אותם בגדר אפליה גזעית, אך בתנאי שאמצעים כאמור לא יובילו, כתוצאה מהם, לקיומן של זכויות מיוחדות לקבוצות גזעיות שונות, וכי הם לא יימשכו לאחר שהמטרות שלמענן ננקטו הושגו.
סעיף 2
1. המדינות בעלות האמנה מגנות אפליה גזעית ומתחייבות לנקוט, בכל האמצעים הנאותים, וללא דיחוי, מדיניות של ביעור אפליה גזעית בכל צורותיה ולקדם הבנה בין כל הגזעים, ולתכלית זו:
(א) כל מדינה בעלת האמנה מתחייבת שלא לעסוק בשום פעולה או נוהג שבאפליה גזעית נגד בני אדם, קבוצות בני אדם או מוסדות, ולהבטיח כי כל הרשויות הציבוריות ומוסדות הציבור, הלאומיים והמקומיים, יפעלו בהתאם לחובה זו;
(ב) כל מדינה בעלת האמנה מתחייבת שלא ליתן חסותה לאפליה גזעית בידי בני אדם או ארגונים, להגן על אפליה כאמור או לתמוך בה;
(ג) כל מדינה בעלת האמנה תנקוט באמצעים יעילים כדי לבחון את קווי המדיניות הממשלתית, הן הלאומית והן המקומית, ולתקן, לבטל או לשים לאל כל חוקים ותקנות שתוצאתם יש בה כדי ליצור או להנציח אפליה גזעית, בכל מקום שהיא קיימת;
(ד) כל מדינה חברה תאסור ותביא לכלל סיום, בכל האמצעים הנאותים, לרבות חקיקה, כפי שדורשות הנסיבות, אפליה גזעית בידי כל בני אדם, קבוצה או ארגון;
(ה) כל מדינה בעלת האמנה מתחייבת לעודד, מקום שנאות, ארגונים ותנועות אינטגרציוניים רב-גזעיים, וכל דרכים אחרות לביעורן של מחיצות בין הגזעים, ולהרתיע כל דבר הנוטה לחזק חלוקה גזעית;
(ו) המדינות בעלות האמנה ינקטו, מקום שהנסיבות מצדיקות כך, בתחומים החברתי, הכלכלי, התרבותי ובתחומים אחרים, אמצעים מיוחדים ומעשיים כדי להבטיח פיתוח והגנה נאותים לקבוצות גזעיות מסוימות, או ליחידים השייכים להן, במטרה להבטיח להם הנאה מלאה ושווה מזכויות האם ומחירויות היסוד. אמצעים אלה לא יגררו, בשום מקרה, כתוצאה מהם, קיומן של זכויות בלתי שוות או נפרדות לקבוצות גזעיות שונות, לאחר שהמטרות שלמענן ננקטו הושגו.
סעיף 3
המדינות בעלות האמנה מגנות הפרדה גזעית ואפטהייד ומתחייבות למנוע, לאסור או לעקור מן השורש, בשטחים שבתחומי שיפוטן, כל נהגים מסוג זה.
סעיף 4
המדינות בעלות האמנה מגנות כל תעמולה וכל ארגונים המבוססים על רעיונות או תיאוריות שבעליונותם של גזע או קבוצת אנשים בעלי צבע מסוים או מוצא אתני מסוים, או המנסים להצדיק או לקדם שנאה גזעית ואפליה גזעית בכל צורה שהיא, ומתחייבות לאמץ אמצעים מיידיים וחיוביים המיועדים לעקור מן השורש כל הסתה לאפליה כאמור, או מעשי אפליה כאמור, ולמטרה זו, בשים לב ראויה לעקרונות הכלולים בהצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם ולזכויות הקבועות במפורש בסעיף 5 לאמנה זו, הן מתחייבות, בין השאר:
(א) להכריז כעבירה ענישה בחוק כל הפצה של רעיונות המבוססים על עליונות גזעית או שנאה גזעית, הסתה לאפליה גזעית, וכן כל מעשי אלימות, או הסתה למעשים כאמור, נגד כל גזע או קבוצת בני אדם בעלי צבע או מוצא אתני אחר, וכמו כן אספקת כל סיוע לפעילויות גזעיות, לרבות מימונן;
(ב) להכריז כבלתי חוקיים ולאסור ארגונים, וכן פעילויות תעמולה מאורגנות, וכל פעילויות תעמולה אחרות, המעודדים ומעוררים אפליה גזעית, ולהכיר השתתפות בארגונים ובפעילויות כאמור כעבירה ענישה בחוק;
(ג) לא להתיר לרשויות הציבוריות או למוסדות ציבור, לאומיים או מקומיים, לעודד או לעורר אפליה גזעית.
סעיף 5
במילוי חובותיהן היסודיות שנקבעו בסעיף 2, מתחייבות המדינות בעלות האמנה לאסור ולבער אפליה גזעית בכל צורותיה, ולערוב לזכותו של כל אדם, בלא הבחנה באשר לגזע, צבע או מוצא לאומי או אתני, לשוויון בפני החוק, בעיקר בהנאה מן הזכויות דלקמן:
(א) הזכות ליחס שווה בפני בתי המשפט וכל שאר גופים שלהם סמכויות שיפוט;
(ב) הזכות לבטחון האדם ולהגנתו על ידי המדינה נגד אלימות או נזק גופני, בין בידי פקידי ממשלה או בידי כל יחיד, קבוצה או מוסד;
(ג) זכויות מדיניות, במיוחד הזכות להשתתף בבחירות – להצביע ולעמוד לבחירה – על בסיס של הצבעה אוניברסלית ושווה, ליטול חלק בממשל וכן בהנהלת עניני הציבור, בכל דרג שהוא, ולהתקבל בתנאי שוויון אל השירות הציבורי;
(ד) זכויות אזרחית אחרות, במיוחד;
(1) הזכות לחופש התנועה והמגורים בתוך גבול המדינה;
(2) הזכות לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו שלו, ולחזור לארצו שלו;
(3) הזכות לאזרחות;
(4) הזכות לנישואין ובחירת בן זוג;
(5) זכותו של כל אדם, הן ביחידות והן בשותפות, לרכוש;
(6) הזכות לרשת;
(7) הזכות לחופש המחשבה, המצפון והדת;
(8) הזכות לחופש הדעה והביטוי;
(9) הזכות לחופש התכנסות והתאגדות שקטות;
(ה) זכויות כלכליות, סוציאליות ותרבותיות במיוחד:
(1) הזכויות לעבודה, לחופש הבחירה של עבודה, לתנאי עבודה צודקים ומניחים את הדעת, להגנה בפני אבטלה, לתשלום שווה בעד עבודה שווה, לשכר צודק ומניח את הדעת;
(2) הזכות לייסד איגודים מקצועיים ולהצטרף אליהם:
(3) הזכות לשיכון;
(4) הזכות לתברואה ציבורית, לטיפול רפואי ולבטחון סוציאלי ולשירותים סוציאליים;
(5) הזכות לחינוך ולהכשרה;
(6) הזכות להשתתפות שווה בפעולות תרבות.
(ו) הזכות לגישה לכל מקום או שירות המיועדים לשימוש על ידי הציבור הרחב, כגון תחבורה מלונות, מסעדות, בתי קפה, תיאטרונים וגנים ציבוריים.
סעיף 6
המדינות בעלות האמנה יבטיחו לכל אדם שבתוך תחום שיפוטן הגנה ותרופות יעילות, באמצעות בתי המשפט הלאומיים המוסמכים ומוסדות מדינה מוסמכים אחרים, נגד כל מעשים שבאפליה גזעית המפרים את זכויות האדם וחירויות היסוד אשר לו, בניגוד לאמנה זו, וכן את הזכות לבקש מבתי משפט כאמור פיצוי או שילום צודקים ונאותים בעד כל נזק שסבל הימנו כתוצאה מאותה אפליה.
סעיף 7
המדינות בעלות האמנה מתחייבות לאמץ אמצעים מיידיים ויעילים, במיוחד בתחומי ההוראה, החינוך והאינפורמציה, במטרה להילחם במשפטים קדומים המובילים לאפליה גזעית, ולתמוך בהבנה, סובלנות וידידות בין אומות וקבוצות גזעיות או אתניות, וכן לקדם את מטרותיהם ועקרונותיהם של מגילת האומות המאוחדות, ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, הצהרת האומות המאוחדות בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית ואמנה זו.
סעיף 8
1. יוקם ועד לביעורה של האפליה הגזעית (להלן יאוזכר כ-ועד), המורכב משמונה עשר מומחים הידועים במוסריותם הגבוהה ובחוסר משוא פנים, שייבחרו בידי המדינות בעלות האמנה מקרב אזרחיהן, ואשר ישמשו בסמכות אישיות, תוך מתן תשומת לב לחלוקה גיאוגרפית צודקת ולייצוגן של צורות הציוויליזציה השונות וכן של שיטות המשפט העיקריות.
2. חברי הוועד ייבחרו בהצבעה חשאית מתוך רשימת אנשים שיוצעו על ידי המדינות בעלות האמנה. כל מדינה בעלת האמנה רשאית להציע אדם אחד מקרב אזרחיה.
3. הבחירה הראשונה תתקיים ששה חודשים לאחר התאריך של כניסת אמנה זו לתוקפה. לפחות שלושה חודשים לפני תאריכה של כל בחירה ובחירה, ישלח המזכיר הכללי של האומות המאוחדות מכתב אל המדינות בעלות האמנה, המזמינן להגיש את מועמדיהן תוך חודשיים ימים. המזכיר הכללי יכין רשימה בסדר אלפביתי של כל האנשים שהוצעו כך, תוך ציון המדינות בעלות האמנה אשר הציעו אנשים אלה, ויגישנה למדינות בעלות האמנה.
4. בחירתם של חברי הוועד תתקיים בכינוס המדינות בעלות האמנה, אשר יכנס המזכיר הכללי במרכז האומות המאוחדות. בכינוס זה, שבו יהוו שני שלישים של המדינות בעלות האמנה מנין חוקי, ייבחרו כחברי הוועד המועמדים אשר יקבלו את מספר הקולות הגדול ביותר ורוב מוחלט מקולות נציגיהן של המדינות בעלות האמנה הנוכחים והנוטלים חלק בהצבעה.
5. (א) חברי הוועד ייבחרו לתקופת ארבע שנים. אף על פי כן, תקופת כהונתם של תשעה מן החברים אשר ייבחרו בבחירה הראשונה תהא מסתיימת מקץ שנתיים ימים; מיד לאחר הבחירה הראשונה יעלה יושב ראש הוועד בגורל את שמות תשעת החברים הללו.
(ב) לשם מילויים של מקומות שנתפנו באורח מקרי, תמנה המדינה בעלת האמנה שהמומחה אשר לה חדל מלמלא את תפקידו כחבר הוועד מומחה אחר מקרב אזרחיה, בכפוף לאישורו של הוועד.
6. המדינות בעלות האמנה ישאו באחריות להוצאותיהם של חברי הוועד בהיותם מבצעים את תפקידי הוועד.
סעיף 9
1. המדינות בעלות האמנה מתחייבות להגיש למזכיר הכללי של האומות המאוחדות, לשם עיונו של הוועד, דין וחשבון על האמצעים התחיקתיים השיפוטיים, המנהליים, או אמצעים אחרים שאימצו והנותנים תוקף להוראות האמנה:
(א) תוך שנה אחת לאחר כניסת האמנה לתוקפה לגבי המדינה הנוגעת בדבר;
ו-(ב) לאחר מכן, כל שנתיים ימים, וכל אימת שיבקש זאת הוועד. הוועד רשאי לבקש מידע נוסף מן המדינות בעלות האמנה.
2. הוועד ידווח מדי שנה בשנה, באמצעות המזכיר הכללי, אל העצרת הכללית, על פעילויותיו, ורשאי להגיש הצעות והמלצות כלליות המבוססות על בחינתם של הדו"חות והמידע שנתקבלו מן המדינות בעלות האמנה. הצעות והמלצות כלליות כאמור ידווחו אל העצרת הכללית יחד עם הערות, אם ישנן כאלו, מאת המדינות בעלות האמנה.
סעיף 10
1. הוועד יאמץ את כללי הנוהל אשר לו.
2. הוועד יבחר את נושאי תפקידיו לתקופת שנתיים ימים.
3. מזכירות הוועד תסופק על ידי המזכיר הכללי של האומות המאוחדות.
4. כינוסי הוועד יתקיימו כרגיל במרכז האומות המאוחדות.
סעיף 11
1. אם סבורה מדינה בעלת האמנה כי מדינה אחרת בעלת האמנה אינה נותנת תוקף להוראות אמנה זו, היא רשאית להביא את העניין לתשומת לבו של הוועד. או-אז יעביר הוועד את ההודעה אל המדינה בעלת האמנה הנוגעת בדבר. תוך שלושה חודשים תגיש המדינה המקבלת לוועד הסברים או הצהרות בכתב המבהירים את העניין ואת התרופה, מקום שישנה, שנקטה אותה מדינה.
2. אם לא יושב העניין להנחת דעתם של שני הצדדים, בין במשא ומתן דו-צדדי או בכל נוהל אחר הפתוח לפניהם, תוך ששה חודשים לאחר קבלת ההודעה הראשונה בידי המדינה המקבלת, תהא לכל אחת מן המדינות הזכות להפנות את העניין שוב אל הוועד, במתן הודעה על כך לוועד וכן למדינה האחרת.
3. הוועד יעסוק בעניין שהופנה אליו בהתאם לס"ק 2 לסעיף זה לאחר שיהא סמוך ובטוח כי נוצלו ומוצו בעניין כל תרופות- הפנים הנמצאות לדורשיהן, בהתאם לעקרונות המשפט הבין-לאומי שהוכרו באורח כללי. כלל זה לא ישמש מקום שהפעלתן של התרופות נמשכת באורח בלתי סביר.
4. בכל עניין שהוגש אליו רשאי הוועד לבקש מבעלות האמנה הנוגעות בדבר להמציא כל מידע אחר השייך לעניין.
5. כאשר כל עניין הנוגע בסעיף זה נבחן על ידי הוועד, יהיו המדינות הנוגעות בדבר זכאיות לשלוח נציג, כדי ליטול חלק בדיוני הוועד, בלא זכויות הצבעה, כל עוד העניין נמצא בעיון.
סעיף 12
1. (א) לאחר שהוועד השיג ובדק את כל המידע שחשב לנחוץ, ימנה היושב ראש ועדת פיוס אד הוק (מאוזכרת להלן כ-וועדה), המורכבת מחמישה אנשים, שיכול שיהיו חברי הוועד ויכול שלא יהיו כך. חברי הוועדה ימונו בהסכמת פה אחד של הצדדים למחלוקת ושירותיה הטובים יועמדו לרשותן של המדינות הנוגעות בדבר כדי להגיע לכלל פתרון ידידותי של העניין, על בסיס כיבודה של אמנה זו.
(ב) לא הגיעו המדינות שהן צדדים למחלוקת לכלל הסכם בדבר הרכב הוועדה, כולו או מקצתו, תוך שלושה חודשים, ייבחרו אותם חברי הוועדה שלא הסכימו עליהם המדינות שהן צדדים למחלוקת ברוב של שני שלישים, בהצבעה חשאית של הוועד מקרב חבריו.
2. חברי הוועדה ישמשו בסמכותם האישית, הם לא יהיו אזרחיהן של המדינות שהן צדדים למחלוקת או של מדינה שאינה בעלת אמנה זו.
3. הוועדה תבחר את היושב ראש שלה ותאמץ את כללי הנוהל אשר לה.
4. כינוסי הוועדה יתקיימו כרגיל במרכז האומות המאוחדות, או בכל מקום מתאים אחר, כפי שתחליט הוועדה.
5. המזכירות שנקבעה בהתאם לסעיף 10, ס"ק 3, תשמש גם את הוועדה, כל אימת שמחלוקת בין מדינות בעלות האמנה גורמת להקמתה של הוועדה.
6. המדינות שהן צדדים למחלוקת ישאו בשווה בכל הוצאות חברי הוועדה, בהתאם להערכות שיקבע המזכיר הכללי של האומות המאוחדות.
7. המזכיר הכללי יוסמך לשלם את הוצאות חברי הוועדה, מקום שנחוץ, לפני החזר ההוצאות על ידי המדינות שהן צדדים למחלוקת, בהתאם לס"ק 6 לסעיף זה.
8. המידע שהושג ונבדק בידי הוועד יועמד לרשותה של הוועדה, והוועדה רשאית לבקש מן המדינות הנוגעות בדבר להמציא לה מידע אחר השייך לעניין.
סעיף 13
1. לאחר שהוועדה בחנה את העניין בשלמותו, היא תכין ליושב ראש הוועד דין וחשבון ובו ממצאים לגבי כל השאלות העובדתיות השייכות למחלוקת שבין הצדדים והכולל אותן המלצות שהיא עשויה לחשוב לנכון, לשם יישוב ידידותי של המחלוקת.
2. יושב ראש הוועד יעביר את דין וחשבון הוועדה לכל אחת מן המדינות שהן צדדים למחלוקת. מדינות אלו יודיעו, תוך שלושה חודשים, ליושב ראש הוועד, אם הן מקבלות את ההמלצות הכלולות בדו"ח הוועדה אם לאו.
3. לאחר התקופה שנקבעה בס"ק 2 לסעיף זה, יעביר יושב ראש הוועד את דין וחשבון הוועד ואת הצהרות המדינות בעלות האמנה הנוגעות בדבר לשאר המדינות בעלות אמנה זו.
סעיף 14
1. מדינה בעלת האמנה רשאית, בכל עת, להצהיר, כי היא מכירה בסמכותו של הוועד לקבל ולבחון הודעות מיחידים או מקבוצות של יחידים שבתחום שיפוטה הטוענים להיותם קרבנות להפרה, בידי אותה מדינה, של זכות מן הזכויות המפורטות באמנה זו. הוועד לא יקבל שום הודעה אם זו נוגעת למדינה בעלת האמנה אשר לא מסרה הצהרה כאמור.
2. כל מדינה בעלת האמנה אשר מסרה הצהרה כנקבע בס"ק 1 לסעיף זה רשאית להקים או לציין גוף במסגרת מערכת המשפט הלאומית אשר לה שיהא מוסמך לקבל ולבחון עצומות מיחידים או מקבוצות של יחידים שבתחום שיפוטה, הטוענים להיותם קרבנות להפרה של כל זכות מן הזכויות שפורשו באמנה זו ואשר מיצו את כל התרופות המקומיות האחרות הנמצאות לדורשיהן.
3. הצהרה שנמסרה בהתאם לס"ק 1 לסעיף זה ושם הגוף שהוקם או שצויין בהתאם לס"ק 2 לסעיף זה, יופקדו אצל המזכיר הכללי של האומות המאוחדות, אשר יעביר העתקים מהם לשאר המדינות בעלות האמנה. ניתן להסתלק מן ההצהרה בכל עת, בהודעה למזכיר הכללי, אך הסתלקות כאמור לא תפגע בהודעות תלויות ועומדות בפני הוועד.
4. פנקס רישום של עצומות ינוהל בידי הגוף שהוקם או צויין בהתאם לס"ק 2 לסעיף זה, והעתקים מאושרים מן הפנקס יוגשו, מדי שנה בשנה, באמצעות הצינורות המתאימים, אל המזכיר הכללי, מתוך הבנה שהתוכן לא יתגלה בציבור.
5. במקרה שלא בא על סיפוקו מן הגוף שהוקם או צויין בהתאם לס"ק 2 לסעיף זה, תהא למגיש העצומה הזכות להעביר את העניין אל הוועד תוך ששה חודשים.
6. (א) הוועד יביא, באורח סודי, כל הודעה שהופנתה אליו לתשומת לבה של המדינה בעלת האמנה שנטען להיותה מפרה הוראה כלשהי של אמנה זו, אך זהותם של היחיד או קבוצת היחידים הנוגעים בדבר לא תגולה בלא הסכמתו או הסכמתם המפורשת. הוועד לא יקבל הודעות אנונימיות.
(ב) תוך חודשיים ימים, תגיש המדינה המקבלת לוועד הסברים או הצהרות בכתב המבהירים את העניין ואת התרופה, אם ישנה, שנקטה אותה מדינה.
7. (א) הוועד יבחן הודעות לאור כל המידע שהעמידו לרשותו המדינה בעלת האמנה הנוגעת בדבר ומגיש העצומה אלא אם הוא סמוך ובטוח כי מגיש העצומה מיצה את כל תרופות הפנים הנמצאות לדורשיהן. אף על פי כן, כלל זה לא ישמש מקום שהפעלתן של התרופות נמשכת באורח בלתי סביר.
(ב) הוועד ישלח את הצעותיו והמלצותיו, אם ישנן כאלו, למדינה בעלת האמנה הנוגעת בדבר ולמגיש העצומה.
8. הוועד יכלול בדין וחשבון השנתי שלו סיכום מהודעות כאמור, ומקום שמתאים, סיכום מן ההסברים וההצהרות של המדינות בעלות האמנה הנוגעות בדבר ושל הצעותיו והערותיו הוא.
9. הוועד יהא מוסמך לשמש בתפקידים שנקבעו בסעיף זה רק בשעה שלפחות עשר מדינות בעלות האמנה הזאת קשורות בהצהרות בהתאם לס"ק 1 לסעיף זה.
סעיף 15
1. עד להשגת מטרותיה של ההצהרה בדבר הענקת עצמאות לארצות המושבות ולעמיהן, הכלולה בהחלטת העצרת הכללית (XV) 1514 מיום 14 בדצמבר 1960, לא יגבילו הוראות אמנה זו, בשום דרך, את זכות העצומה שהוענקה לעמים אלה על ידי מסמכים בין-לאומיים אחרים, או על ידי ארגון האומות המאוחדות וסוכנויותיו המיוחדים.
2. (א) הוועד שהוקם לפי סעיף 8 ס"ק 1, יקבל העתקים מעצומות מאת גופי האומות המאוחדות העוסקים בעניינים הקשורים במישרין לעקרונותיה ולמטרותיה של אמנה זו, ויגיש חוות דעת והמלצות לעניין עצומות אלו לגופים כאמור, בעיונם בעצומות מאת תושבי שטחים שבנאמנות ושאינם בשלטון עצמי, וכל שאר שטחים שעליהם חלה החלטת העצרת הכללית (XV) 1514, הנוגעות בעניינים המוסדרים באמנה זו והמונחות לפני גופים אלה.
(ב) הוועד יקבל מן הגופים המוסמכים של האומות המאוחדות העתקי דו"חות בנוגע לאמצעים התחיקתיים, השיפוטיים, המינהליים, או אמצעים אחרים, הקשורים במישרין לעקרונותיה ולמטרותיה של אמנה זו, המוחלים בידי המעצמות השולטות בתחומי השטחים שצויינו בפסקה (א) לס"ק זה, ויביע חוות דעת ויגיש המלצות לגופים אלה.
3. הוועד יכלול בדין וחשבון אשר לו לעצרת הכללית סיכום מן העצומות והדו"חות שקיבל מגופי האומות המאוחדות וכן את חוות הדעת וההמלצות של הוועד הנוגעות לעצומות ולדו"חות האמורים.
4. הוועד יבקש מן המזכיר הכללי של האומות המאוחדות את כל המידע הנוגע למטרותיה של אמנה זו והעומד לרשותו בקשר לשטחי הארץ שצויינו בס"ק 2 (א) לסעיף זה.
סעיף 16
הוראות אמנה זו בדבר יישובן של מחלוקות או תלונות יוחלו מבלי לפגוע בנהלים אחרים ליישובן של מחלוקות ותלונות בתחום אפליה, שנקבעו במסמכי היסוד של ארגון האומות המאוחדות וסוכנויותיו המיוחדות, או באמנות שאומצו בידי ארגון זה וסוכנויות אלה, ולא ימנעו מן המדינות בעלות האמנה מלהיזקק לנהלים אחרים לשם יישובה של מחלוקת, בהתאם להסכמים בין-לאומיים כלליים או מיוחדים הנמצאים בתוקף ביניהן.
סעיף 17
1. אמנה זו תעמוד לחתימה מטעם כל מדינה חברת ארגון האומות המאוחדות או חברה באחת מסוכנויותיו המיוחדות, מטעם כל מדינה שהיא צד לחוקת בית הדין הבין-לאומי ומטעם כל מדינה אחרת אשר הוזמנה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות להיות צד לאמנה זו.
2. אמנה זו טעונה אישרור. מסמכי האישרור יופקדו אצל המזכיר הכללי של האומות המאוחדות.
סעיף 18
1. אמנה זו תעמוד להצטרפות מטעם כל מדינה הנזכרת בסעיף 17 ס"ק 1.
2. ההצטרפות תבוצע בהפקדת מסמך הצטרפות אצל המזכיר הכללי של האומות המאוחדות.
סעיף 19
1. אמנה זו תיכנס לתוקפה ביום השלושים לאחר תאריך הפקדתו של מסמך האישרור או מסמך ההצטרפות העשרים ושבעה אצל המזכיר הכללי של האומות המאוחדות.
2. לגבי כל מדינה המאשרת את האמנה הזאת, או המצטרפת אליה, לאחר הפקדתו של מסמך האישרור או מסמך ההצטרפות העשרים ושבע, תיכנס אמנה זו לתוקפה ביום השלושים לאחר תאריך הפקדתו של מסמך אישרורה או מסך הצטרפותה.
סעיף 20
1. המזכיר הכללי של האומות המאוחדות יקבל ויפיץ לכל המדינות שהינן בעלות אמנה זו, או העשויות להיות בעלות אמנה זו, הסתייגויות שנמסרו על ידי מדינות בעת האישרור או ההצטרפות. כל מדינה המתנגדת להסתייגות, תודיע למזכיר הכללי תוך תקופת תשעים יום מתאריך ההודעה האמורה, כי אין היא מקבלת אותה.
2. הסתייגות שאינה מתיישבת עם נושאה ומטרתה של אמנה זו לא תותר, וכן הסתייגות שתוצאתה תבלום את פעולתו של גוף מן הגופים שהוקמו על ידי האמנה לא תורשה. יראו הסתייגות כבלתי מתיישבת או בולמת אם שני שלישים מן המדינות בעלות האמנה מתנגדות לה.
3. ניתן להסתלק מהסתייגויות בכל עת, בהודעה לעניין זה שתישלח אל המזכיר הכללי. הודעה כאמור תהא בת פועל בתאריך שבו נתקבלה.
סעיף 21
כל מדינה בעלת האמנה רשאית להסתלק מאמנה זו בהודעה בכתב אל המזכיר הכללי של האומות המאוחדות. ההסתלקות תהיה בת פועל שנה אחת לאחר תאריך קבלתה של ההודעה בידי המזכיר הכללי.
סעיף 22
כל מחלוקת בין שתי מדינות בעלות האמנה, או יותר משתיים, בדבר פירושה או החלתה של אמנה זו, שלא יושבה במשא ומתן או בנהלים שנקבעו במפורש באמנה זו, תופנה, לבקשת כל צד מן הצדדים למחלוקת, לבית הדין הבין-לאומי, לשם החלטה, אלא אם כן הסכימו הצדדים למחלוקת על דרך יישוב אחרת.
סעיף 23
1. בקשה לבחינה מחדש של אמנה זו יכול שתיעשה בכל עת על ידי מדינה בעלת האמנה, באמצעות הודעה בכתב שתישלח אל המזכיר הכללי של האומות המאוחדות.
2. העצרת הכללית תחליט על הצעדים, עם ישנם כאלה, שיש לנקוט לגבי בקשה כאמור.
סעיף 24
המזכיר הכללי של האומות המאוחדות יודיע לכל המדינות הנזכרות בסעיף 17 ס"ק 1, על פרטים אלה:
(א) חתימות, אישרורים והצטרפויות לפי סעיפים 17 ו18;
(ב) תאריך כניסתה לתוקף של אמנה זו לפי סעיף 19;
(ג) הודעות והצהרות שנתקבלו לפי סעיפים 14, 20,ו23;
(ד) הסתלקויות לפי סעיף 21.
סעיף 25
1. אמנה זו, שדין מקור במידה שווה לנוסחיה הסיני, האנגלי, הצרפתי, הרוסי והספרדי, תופקד בארכיוני האומות המאוחדות.
2. המזכיר הכללי של האומות המאוחדות יעביר העתקים מאושרים של אמנה זו לכל המדינות השייכות לאחד מן הסוגים שצויינו בסעיף 17, ס"ק 1 לאמנה.
ולראיה חתמו החתומים מטה, שהוסמכו לכך כדין איש איש על ידי ממשלתו, על אמנה זו שהועמדה לחתימה בניו יורק ביום השביעי במארס אלף תשע מאות ששים ושש.
