חגי שנידור
במדינת `דמיוניה` מתקיימות בחירות כלליות וחופשיות אחת לשלוש שנים. הרוב בפרלמנט הנבחר העביר חוק, שאוסר תפילה בבתי כנסת. האם זו דמוקרטיה? התשובה אינה חד-משמעית. מצד אחד, דמוקרטיה היא כידוע שלטון הרוב. מצד שני, נראה כי פגיעה כזו בזכות לחופש הדת סותרת את רוח הדמוקרטיה. הבעיה נובעת מקיום שתי תפיסות, או שני היבטים, של הדמוקרטיה: התפיסה הפורמלית מתייחסת רק לצורת קבלת ההחלטות במדינה, ואילו התפיסה המהותית מתייחסת גם לתוכן ההחלטות המתקבלות. זכויות האזרח תופסות מקום שונה בשתי הגישות. נסביר את כוונתנו.
דמוקרטיה פורמלית היא משטר שבו כל האזרחים מגיל מסוים ומעלה, בוחרים בחופשיות, אחת לכמה שנים, את נציגיהם לשלטון; בתקופות שבין הבחירות מנהלים הנציגים את ענייני המדינה על פי הכרעות רוב. הרוב רשאי לקבל כל החלטה, אלא אם כן היא מנוגדת להגדרה הצרה של הדמוקרטיה הפורמלית עצמה. לכן, אסור לרוב לפגוע בזכות המיעוט להתארגן ולהתבטא לקראת הבחירות; אולם מותר לו להפלות את המיעוט בקבלת עבודה, לאסור עליו פעילות דתית או להגבילו לאזורי מגורים מסוימים. שלטון הרוב הוא הערך העליון בדמוקרטיה הפורמלית, המינימלית, וזכויות האזרח תלויות בעיקרן ברצונו הטוב של הרוב.
הגישה המהותית, לעומת זאת, רואה את הגנת זכויות האזרח כעמוד תווך של הדמוקרטיה. לפי גישה זו, ההתנגשות בין הגנה על זכויות לבין החלטת הרוב היא התנגשות פנימית בין שני יסודות דמוקרטיים חיוניים. המצדדים בה תומכים לרוב בחקיקת חוקה או `מגילת זכויות`, כדי להגביל את כוחו של הרוב לקבל חוקים הפוגעים בזכויות אדם.
נחזור לדוגמא שבה פתחנו: האם החלטת הרוב לאסור תפילה בבתי כנסת היא החלטה דמוקרטית? כעת נוכל לומר, כי החלטה זו דמוקרטית בהיבט הפורמלי בלבד; בהיבט המהותי, פגיעה כזו בזכויות אזרח היא מעשה אנטי-דמוקרטי מובהק.
תפיסת זכויות האזרח כחלק מהותי של הדמוקרטיה אינה מקרית – קיים דמיון רב בין השורשים הערכיים של שתי ה"תורות". נבהיר זאת על רגל אחת. ראשית, האדם עומד במרכז כבעל ערך עצמאי, עליו לשלוט בגורלו ולא להיות מכשיר בידי אחרים. לכן הדמוקרטיה מאפשרת לו להשתתף בניהול ענייני מדינתו, ולכן יש לו זכות אדם לכבוד ולחירות. שנית, כל בני האדם שווים בערכם האנושי. מכאן נובע העיקרון הדמוקרטי של שלטון הרוב, ומכאן נובעת גם זכות האזרח לשוויון. …
הייתכנו זכויות אזרח במשטר לא דמוקרטי?
ניקח לדוגמא משטר מלוכני. האם ייתכן כי מלך יקפיד על זכויות האזרח של נתיניו?
התשובה חיובית, ולא רק באופן תיאורטי. זכויות האזרח נובעות, כזכור, מצרכיו הבסיסיים של האדם, ואלה אינם תלויים במשטר; לכן, מלך נאור צריך ועשוי להכיר בזכויות האדם ולכבדן. ואמנם, מסורת זכויות האדם צמחה, היסטורית, דווקא במשטרים לא דמוקרטיים. גם בימינו מדינות בלתי דמוקרטיות רבות הצהירו על מחוייבותן לזכויות האדם.
ובכל זאת, אין ספק כי מצב זכויות האזרח במדינות דמוקרטיות… עדיף, בדרך כלל, על מצבן במדינות לא דמוקרטיות… תופעה זו אינה מפתיעה: זה עתה ציינו, כי זכויות האזרח הן מרכיב מרכזי בתורה הדמוקרטית, במיוחד בתפיסתה המהותית. לעומת זאת, אין הן נמצאות בראש סולם העדיפויות של השליטים הלא דמוקרטיים. לכן, המחוייבות לזכויות האזרח היא טבעית, אמיתית ועמוקה יותר בדמוקרטיה…".
"הטיעון הכללי פשוט: איננו חייבים לשמור על זכויות של אדם, שאינו ממלא את חובותיו לחברה. בבחינת גישה זו עלינו להבחין בין שני סוגים של `אי-מילוי חובות`.
ההקשר הראשון הוא אי-קיום חובה חוקית. אדם שאינו משלם את מיסיו כדין, או מפר חוזה, או מועל בכספים, עשוי להישפט ולהענש. עונש מאסר פוגע בזכות לחופש תנועה ולפרטיות, וקנס פוגע בזכות להנאה מרכוש. האם ניתן להצדיק פגיעות אלה בעזרת המונחים והעקרונות שהכרנו?
אכן, ניתן לומר כי קיום החוק הוא אינטרס חיוני של החברה, ומותר לפגוע בזכויות אזרח (במידה הראויה!) כדי להגן עליו; מלבד זאת, הענשת עבריינים מגינה לעתים על זכויות האזרח של הזולת, בכך שהיא מרחיקה אנשים מסוכנים ומרתיעה אחרים.
חשוב להדגיש, כי בשום מקרה אין לפגוע בזכויות ההליך ההוגן. זכויות אלה נועדו בדיוק למקרים, שבהם נשקלת פגיעה בזכויות אזרח עקב הפרת חוק. הקפדה על הליך הוגן מבטיחה… כי זכויות אזרח ייפגעו אך ורק במקרים מוצדקים ובמידה המתאימה.
ההקשר השני של אי-מילוי חובות מורכב יותר. לדוגמא, השירות בצבא נקבע כאחד מתנאי הסיוע לסטודנטים. אין כאן עונש על הפרת חובה חוקית (החוק פוטר קבוצות מסוימות משירות צבאי), אלא בעייה של זכות השוויון. יש הרואים בתנאי זה הפליה פסולה, ואילו אחרים רואים בו הבחנה מוצדקת. ננסה להבין את טיעונם.
…הטענה כאן היא, כי מידת ההשתתפות בנטל החובות, או שיעור התרומה לחברה, הם גורמים רלבנטיים להבחנה בחלוקת טובות הנאה (כמו סיוע לסטודנטים); מי שחלקו במילוי החובות החברתיות קטן יותר, זכאי לתגמולים מעטים יותר.
עיקרון זה שנוי במחלוקת – האמנם סיוע המדינה לאזרח הוא תגמול על מעשיו למען החברה? אולם גם אם לא נפסול אותו לחלוטין, כל מקרה צריך להיבדק לאור תנאיו המיוחדים. בפרט יש לשאול שתי שאלות:
- האם מידת התרומה לחברה היא קנה המידה האמיתי להבחנה, או שאין היא אלא הסוואה לקנה מידה פסול? יש הטוענים, כי מאחורי תנאי השירות בצבא מסתתרת למעשה הבחנה מפוקפקת על רקע לאומי. כהוכחה הם מראים דרכים המאפשרות ליהודים, שלא שירתו בצבא, לזכות בכל זאת בטובות ההנאה.
- האם כולם יכולים להשתתף במילוי החובות? האם פתוחים מסלולי השתתפות חלופיים, שייחשבו כתרומה לחברה, במיוחד אם מסלולים חשובים חסומים, מסיבות שונות, בפני קבוצות מסוימות? אין הצדקה למניעת טובות הנאה ממי שכלל לא ניתן לו לקחת חלק מלא בנטל החברתי".
"…האם [למשל] יש להגן על חופש הביטוי וההתאגדות של אנשים, המצהירים על כוונתם לפגוע בזכויות אזרח? האם יש להקפיד על זכות ההיבחרות של אנשים, שכחברי כנסת יפעלו לביטול הדמוקרטיה?
שוב נתקלנו בבעיה יסודית שאין לה תשובה פשוטה וחד-משמעית. מצד אחד, הטענה היא כי מותר לדמוקרטיה להתגונן בפני אויביה. מצד שני, האם לא נסתור בכך את עקרונותינו הבסיסיים? מהי משמעות חופש הביטוי, אם נשלול אותו דווקא מיריבינו?…
אנו חוששים, כאמור, שאם נאפשר לאויבי הדמוקרטיה להתבטא, להתארגן, לפעול ולהיבחר לכנסת, הם יתפסו לבסוף עמדת כוח בשלטון; ואז הם יפגעו בדמוקרטיה ובזכויות לחירות, לשוויון ולכבוד של אחרים. כך נראות כפות המאזניים: מן הצד האחד עומד החשש לפגיעה בזכויות האזרח של קבוצה מסוימת, ומן הצד האחר, החשש לפגיעה בזכויות האזרח של רבים וגם החשש לפגיעה בדמוקרטיה.
איזו כף כבדה יותר? שיקלול הנזקים אינו פשוט. מצד אחד, אובדן הדמוקרטיה והפגיעה הקשה בזכויות של ציבור גדול הם נזקים חמורים יותר מהפגיעה החלקית בקבוצה מצומצמת. מצד שני, הפגיעה באויבי הדמוקרטיה היא ודאית ומיידית, בעוד הצלחת מעשיהם – וכתוצאה ממנה הפגיעה בפועל בדמוקרטיה ובזכויות האזרח – מוטלות בספק. האם גם כאן נדרוש `ודאות קרובה`, או שבגלל חומרת הסכנה נסתפק בסבירות נמוכה יותר? ואולי נבחין בין זכויות שונות לפי מידת הנזק הטמונה בהגבלתן, ונפגע, למשל, בזכות להיבחר אך לא בחופש הביטוי?
יתר על כן, למעשה מצב המאזניים מורכב עוד יותר. קיים חשש, שפגיעה בזכויות אזרח של אויבי הדמוקרטיה תוביל בעתיד לפגיעות פסולות בקבוצות אחרות, שהן `חפות מפשע` אך אינן לרוחו של השלטון. כלומר, בכף השמאלית של המאזניים נמצאות לא רק זכויות הקבוצה הפסולה, אלא גם זכויות של קבוצות לגיטימיות שעלולות להיפגע בעתיד."
| פגיעה פסולה עתידית בקבוצות חפות מפשע שאינן לרוחו של השלטון |
חשש לפגיעה בזכויות האזרח של רבים |
| פגיעה בזכויות אזרח של קבוצה מסויימת |
חשש לפגיעה בדמוקרטיה |
ההגנה על זכויות האזרח נתפסת, לעתים, כשגעון של `יפי-נפש`, כמותרות וכדבר שולי לעומת עניינים `חשובים באמת`. אולם… זכויות האזרח נוגעות בתחומים החשובים ביותר של חיי הפרט והציבור, והן חיוניות לחיים אנושיים שיש בהם טעם וכבוד.
כפי שראינו, בעיות [בהגנה על] זכויות אזרח הן תופעה בלתי נמנעת. אין מנוס מהתנגשויות בין זכויות אזרח שונות, וכן בין זכויות אזרח לערכים חשובים אחרים. אופיה ותנאיה המיוחדים של מדינת ישראל עוד מוסיפים בעיות ומחריפים אותן. במצב כזה חשובה שבעתיים המודעות לזכויות האזרח ולצורך להגן עליהן.
נזכור:
- זכויות האדם והאזרח נובעות מצרכיו הבסיסיים של כל אדם ואדם. ההגנה עליהן חיונית לחיים בכבוד אנושי.
- כל פגיעה בזכויות אזרח דורשת הצדקה [רלבנטית וחוקית] – הגנה על זכויות אזרח של הזולת, או על אינטרסים חברתיים חיוניים.
- בכל בעיה בשמירה על זכויות האזרח יש לזהות את הזכויות והערכים המתנגשים; להעריך את חשיבותם, את ודאות הפגיעות בהם ואת חומרתן; ולבחור ברע במיעוטו.
- קיים קשר טבעי והדוק בין זכויות אזרח לדמוקרטיה, והמאבק למענן הוא מאבק משולב. מאבק זה צריך להתנהל במישור המשפטי, הציבורי-פוליטי והחינוכי גם יחד".
