בשל הצורך לשמור על פרטיות העובדים האחרים הושמטו כאן נתוני השכר שלהם וטיעון בעניין השוואות השכר בין העובדים.
עב 1576/99
בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע
בפני כב` השופט אברהמי
התובעת:
סימי נידם
ע"י עו"ד גילה שטופלר ו/או הדס תגרי ואח`
רח` ביאליק 12 תל אביב 63324
טל` 5254162-03; פקס`: 5254726-03
נגד
הנתבעת:
ראלי חשמל ואלקטרוניקה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ארז וייס
מרח` היצירה 3, בית ש.א.פ. ר"ג 52521
טל` 6133944-03; פקס` 6133946-03
בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 28.10.99 מוגש בזה כתב תביעה מפורט לבית המשפט, לאחר שהומצאו לתובעת נתוני השכר של עובדי הנתבעת, בהתאם להחלטה האמורה.
נתוני רקע והשתלשלות העניינים
1. עניינה של תביעה זו אפליתה בשכר של התובעת, בשל מינה, על ידי הנתבעת.
2. הנתבעת הינה חברה בע"מ, המפעילה מספר חנויות למכירת מוצרי חשמל באשדוד, וחנות למכירת מוצרי חשמל ביבנה.
3. התובעת עבדה אצל הנתבעת כאשת מכירות מאוקטובר 1994 עד ספטמבר 1996 (להלן- התקופה הראשונה), ומיום 18 למאי 1997 ועד 30 לאפריל 1999 (להלן – התקופה השניה או התקופה האחרונה).
4. בתקופה הראשונה עבדה הנתבעת בחנות הראשית של הנתבעת, "ראלי אלקטריק".
בתקופה השניה עבדה הנתבעת במחצית השנה הראשונה בחנות "הקו הלבן" של הנתבעת (החודשים 10/97-5/97), וביתרת התקופה בחנות "ראלי אלקטריק".
בחנות "ראלי אלקטריק" עבדו יחד עם התובעת לאורך שתי תקופות עבודתה בין חמישה לשנים עשר סוכני מכירות, כשלושה-ארבעה מובילים, עובדת נקיון וכשלושה עובדים ומנהלת במשרדים.
בחנות "הקו הלבן", בה עבדה התובעת, כאמור, במחצית השנה הראשונה של התקופה האחרונה, עבד מלבדה עובד אחד נוסף וכן מנהל.
5. במהלך תקופת עבודתה עבדה התובעת במחלקות השונות בחנות – מוצרי תקשורת, מוצרים גדולים ומוצרים קטנים.
בתקופת עבודתה הראשונה עסקה התובעת בעיקר במכירת מוצרים גדולים – מקררים, תנורי בישול וכדומה. זאת, למעט החודשים הראשונים להעסקתה (2/95-11/94), בהם עסקה במכירת מוצרי תקשורת.
בתקופת עבודתה השניה עסקה בעיקר במכירת מוצרים קטנים. יחד עם זאת, בשעות הצהרים היתה התובעת המוכרת היחידה בחנות ועסקה במכירת כל המוצרים, לרבות מוצרי תקשורת, מוצרים גדולים ואף מערכות סטריאו, וזאת בשל היכרותה של התובעת עם כל המוצרים והמחלקות.
6. בנוסף לעבודתה כמוכרת, היתה התובעת אחראית על טיפול בתיקי ההוצאה לפועל. התובעת טיפלה בהמחאות שלא כובדו: יצרה קשר עם הלקוחות לשכנעם לבצע את התשלום, ובמידה וניסיונות אלה לא עלו יפה, עמדה התובעת בקשר עם עורך הדין של החברה בכל הנוגע לטיפול בתיקי ההוצאה לפועל, היתה מעודכנת בנעשה בתיקים ופעלה ככל הנדרש מול הלקוחות ומול עורך הדין.
7. כמו כן היתה התובעת האחראית על מחלקת פלאפון, כלומר אחראית על הקשר מול חברת פלאפון בכל הקשור למסלולי מכירה, הזמנת ומכירת ציוד, משלוח ניירת לגבי מכירות שנעשו וכדומה, צריבת מספר הפלאפון למכשיר עבור הלקוח, טיפול בלקוחות באופן שוטף. כמו כן היתה ממונה על עידכון כל העובדים אודות מסלולי מכירה חדשים ומידע אחר שנזקקו לו לצורך עבודתם.
8. אף כי לכל אורך התקופה ביצעה התובעת את עבודתה על הצד הטוב ביותר ואף ביצעה מטלות חשובות שלא בוצעו על ידי עובדים אחרים, היא השתכרה פחות מגברים, שעבדו באותה עבודה כאנשי מכירות, ואשר כישוריהם לא עלו על כישוריה שלה.
9. במשך תקופת עבודתה עבדה התובעת חלק מהזמן שעות מפוצלות ולאחר מכן ללא פיצול בשעות העבודה. משכורתה של התובעת לא הושפעה מאופן חלוקת השעות, ועובדות אחרות של הנתבעת, אשר עבדו שעות מפוצלות, הרויחו גם הן משכורות דומות למשכורתה של התובעת ונמוכות ממשכורותיהם של העובדים הגברים, אשר ביצעו אותה עבודה, לרבות גברים אשר לא עבדו בשעות מפוצלות.
10. על אף היותה מוכרת מצויינת ובעלת נסיון, שכרה המקסימלי של התובעת, לעת סיום עבודתה אצל הנתבעת, עמד על —- ש"ח ברוטו למשרה מלאה (לא כולל תוספות כגון הוצאות נסיעה ותוספות דומות, ולא כולל בונוסים לא גדולים אשר ניתנו בחלק מחודשי עבודתה, כמפורט בנתונים שהומצאו על ידי הנתבעת, וכפי שיפורט להלן). לעומת זאת, עובדים גברים שביצעו את אותה עבודה ובמידה דומה של הצלחה הרויחו שכר הרבה יותר גבוה. כך למשל, אחד הגברים שעבד איתה באותה עבודה, אותו מספר שעות, ובמידה דומה של הצלחה, השתכר, במועד סיום עבדותה של התובעת אצל הנתבעת, שכר של —- ש"ח ברוטו (לא כולל תוספות שונות שהגדילו את הפער האמור), כלומר כמעט 50% יותר.
11. פניותיה של התובעת אל מנהל הנתבעת, מר ד` א`, בבקשות ששכרה יועלה ויושווה לשכרם של גברים, הושבו ריקם, לעיתים אף תוך שימוש בהתבטאויות מפלות כלפי נשים. לתובעת ידוע, וכך עולה אף מהנתונים שהומצאו על ידי הנתבעת, כי גם נשים אחרות העובדות כיום, ואשר עבדו בעבר, אצל הנתבעת משתכרות פחות מאשר הגברים העובדים כיום ועבדו בעבר אצל הנתבעת, וביצעו עבודה שווה או שווה בעיקרה לשלהן.
12. בסוף 1998 נתגלה לתובעת מידע, אשר הצביע על כך שהיא מופלית באופן משמעותי ביותר בשכרה, לעומת עובדים גברים. כאשר ניסתה התובעת, בפברואר 1999, לשוחח פעם נוספת עם מר א` ולבקש העלאה בשכרה, בעקבות המידע האמור, היא החלה לסבול מיחס עוין ומאוירה לא נעימה בעבודה מצד מנהליה, וחלק מהמטלות עליהם היתה אחראית, כגון טיפול בתיקי גבייה בהוצל"פ, נלקחו ממנה. בין השאר סירבה הנתבעת לשלם לתובעת עבור ימי מחלה אותם לקחה על מנת לטפל בתינוק, קרוב משפחה, לו שימשה כאם אומנת בעת מחלתו (וכיום – אם מאמצת), ורק לאחר שהתובעת, על פי יעוץ משפטי שקיבלה, הציגה בפני הנתבעת את הדין הרלוונטי, הוחזרו לה ימי החופשה שנוכו לה עקב העדרותה.
13. כתוצאה מכך שהנתבעת סירבה להפסיק את אפלייתה של התובעת בשכר, וכתוצאה מהיחס העוין אל התובעת במקום העבודה, הודיעה התובעת באמצע אפריל לנתבעת על כך שהיא נאלצת להתפטר מעבודתה. עבודת התובעת אצל הנתבעת הסתיימה בסוף אפריל.
14. יש להדגיש, כי לכל אורך תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת ביצעה התובעת את עבודתה על הצד הטוב ביותר ונחשבה לעובדת טובה ביותר, כפי שיוכיח מכתב ההמלצה שקיבלה מהנתבעת עם עזיבתה את העבודה, ביום 30.4.99.
העתק ההמלצה מצ"ב ומסומן ת1/.
15. מיד עם סיום עבודתה אצל הנתבעת החלה התובעת לעבוד במקום עבודה חדש, בחברת וידיומית בע"מ, כאשת מכירות של מכשירי טלפון סלולריים. התובעת כה מצליחה בעבודתה, הזהה במהותה לעבודתה הקודמת, שתוך חודשיים הצליחה להגדיל את מחזור המכירות בסניף קניון אשדוד, בו היא עובדת, פי ששה, להתמנות כאחראית על עובדת אחרת ולקבל מכתב הערכה ובונוס כספי.
העתק מכתב ההערכה מצ"ב ומסומן ת2/.
גם בחודש שעבר קיבלה התובעת בונוס כספי בסך —- ש"ח בגין הצלחתה במכירות.
העתק המכתב המודיע לתובעת על הבונוס הכספי מצ"ב ומסומן ת3/.
16. ביום 12.5.99 פנתה הח"מ אל הנתבעת בדרישה, כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים על אפלייתה בשכר ופיצויי פיטורין, וכן דרשה מהנתבעת לספק לה מידע בדבר משכורותיהם, מינם ותפקידם של העובדים האחרים, שעבדו אצלה בתקופת עבודתה של התובעת.
העתק הפנייה מצ"ב ומסומן ת4/.
17. בתשובתה מיום 25.5.99 טענה הנתבעת, כי התובעת לא הופלתה בשכרה ודחתה את דרישות התובעת. הנתבעת טענה בתשובתה, כי היא מוכנה להעביר תלושי משכורת של עובדות אחרות על מנת להוכיח העדר אפליה, אך בפועל לא עשתה כן.
העתק התשובה מצ"ב ומסומן ת5/.
18. ביום 23.6.99 כתבה הח"מ לנתבעת, כי הסכמתה להעביר תלושי המשכורת של עובדות בלבד לא רק שלא מוכיחה העדר אפליה אלא אף להיפך, שכן האפליה הינה בין העובדות לעובדים ולא בין העובדות לבין עצמן. כן חזרה הח"מ על דרישתה לתשלום הפרשי שכר ופיצויים לתובעת ולהעברת המידע בדבר משכורות העובדים האחרים.
העתק המכתב מצ"ב ומסומן ת6/.
19. בתשובה מיום 6.7.99 הודיעה הנתבעת, כי אינה מתנערת מהצגת תלושי משכורת של העובדים, אשר עבדו באותן שעות עבודה כמו התובעת, עם אותה השכלה, ואשר עבדו במחלקתה של התובעת (כוונת הדברים אינה ברורה, שכן התובעת עבדה כאשת מכירות כמעט בכל המחלקות ולא היתה שייכת למחלקה מסוימת). מכל מקום, שוב לא המציאה הנתבעת לתובעת כל תלושי משכורת. הנתבעת טענה פעם נוספת, כי לא הפלתה את התובעת בשכרה, והודיעה לתובעת כי אין טעם בהתכתבות בין הצדדים, שכן זו לא תוביל לשום מקום ואם התובעת גורסת, כי היא זכאית לפיצויים, עליה לפנות בתביעה לבית הדין לעבודה.
העתק התשובה מצ"ב ומסומן ת7/.
נתוני השכר של העובדים
20. ביום 27.10.99 ניתנה החלטת בית משפט נכבד זה המורה לנתבעת להמציא לתובעת את נתוני השכר של כל העובדים שעסקו במכירות אצל העובדת במהלך שתי תקופות עבודתה של התובעת, הכל כמפורט בסעיף 10 להחלטת בית המשפט הנכבד. נתוני השכר של העובדים הומצאו לבית המשפט ביום 28.11.99 (ולתובעת יום לאחר מכן). כפי שיובהר להלן, נתונים אלה אינם כוללים תוספות שכר שונות כגון שעות נוספות, מתנות, נסיעות וכדו`, אלא הם כוללים שכר בסיס ובונוסים בלבד.
העתק הנתונים שהומצאו לבית המשפט ביום 28.11.99 מצ"ב ומסומן ת8/ (להלן – הנתונים המקוריים).
עמודי הנתונים שהומצאו לב"כ התובעת מוספרו על ידה מ- 1 עד 15 וכן סומנו עובדי הנתבעת, לנוחיות בית המשפט, בסימון א1 ואילך לעובדות הנשים ו- ג1 ואילך לעובדים הגברים.
נתוני השכר המקוריים כוללים רק את נתוני שכר הבסיס, ובנוסף בונוסים (מענקים) שניתנו לחלק מהעובדים בחנות ראלי אלקטריק מעת לעת. בנתונים אלה נרשם השכר וכן הבונוס, אם היה, באופן הבא, למשל: — + —-, כלומר – שכר בסיס של —– ש"ח ובונוס של — ש"ח.
בנוסף לנתוני השכר כוללים הנתונים, ביחס לכל עובד, את היקף משרתו, השכלתו, מועד תחילת עבודתו, וציון החנות בה עבד.
לנוחיות בית המשפט מצרפת התובעת את הנתונים המקוריים (ת8/), כשהם מודפסים.
העתק הנתונים המקוריים המודפסים מצ"ב ומסומן ת9/.
הנתונים המודפסים כוללים תיקונים שונים על פי הבהרותיו של ב"כ הנתבעת לבקשת ב"כ התובעת. הם אינם כוללים את נתוני תוספות השכר שהומצאו לתובעת ביום 9.1.2000 (ר` נספח ת13/ – נספח, להלן).
הנתונים המקוריים המודפסים מוספרו בהתאמה לנספח ת8/ מ- 1 עד 16 (מאחר שהם כוללים עמוד נוסף שהומצא בהמשך – ר` נספח ת12/.
21. לאחר שהתובעת עיינה בנתונים, פנתה ב"כ התובעת בבקשה להבהרות ביחס לנתונים אשר נראו לה שגויים או חסרים.
העתק תכתובת זו מצ"ב ומסומנת ת10/ עד ת16/.
22. במהלך התכתבות זו התברר בסופו של דבר כי נתוני השכר שהומצאו כללו אך ורק את שכר הבסיס והבונוסים, ולא כללו תוספות או הפחתות שונות כגון שעות נוספות, הפחתת שכר בגין היעדרות, מתנות, הוצאות נסיעה וכיוצא בזה. זאת, בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 27.10.99.
נתוני השכר המלאים הומצאו לתובעת בסופו של דבר ביום 9.1.2000.
העתק הנתונים שהומצאו ביום 9.1.2000, כשהם ממוספרים, צורפו לעיל, כנספח ת14/ – נספח (להלן – הנתונים המלאים).
עמודי נתונים אלה מוספרו על ידי ב"כ התובעת בהתאמה לעמודי הנתונים המקוריים, וכן שמה של התובעת הוסף לנתוני השכר שלה.
נתוני השכר המלאים כוללים, בנוסף לשכר הבסיס ולבונוסים כאמור (הבונוסים מצוינים תחת "מענק"), גם את הנתונים הבאים:
- "שכר נוסף" – תוספת בגין שעות נוספות או ניכוי בגין היעדרות .
- "הוצאות נסיעה" – סכום קבוע של —- ש"ח.
- "מתנות" – בסכום לא קבוע, שניתנו מספר פעמים בשנה.
- "שונות" – תוספות נוספות כגון תוספת יוקר, דמי הבראה, פדיון חופשה, ופיצויי פיטורין.
23. הסבר על שיטת הבונוסים: כרקע לטיעוני התובעת בענין אפליתה בשכר, חשוב להבין את שיטת מתן הבונוסים. בונוסים או מענקים – דהיינו תוספות על שכר הבסיס, בהתבסס על מכירות – ניתנו בחנות ראלי אלקטריק בלבד. העובדים שקיבלו בונוסים באופן קבוע הם אלו שעסקו במכירת "מוצרים גדולים" כעבודתם היחידה (ובתקופה השניה, מבין העובדים הקבועים, אלה הם העובדים א1, ג1 ו-ג6). שיטת מתן הבונוסים על מכירת מוצרים גדולים היא, שניתנו שני בונוסים בסכום קבוע – הגבוה יותר למוכר שמכר בסכום הגבוה ביותר, והשני למוכר שמכר בסכום השני בגובהו.
בנוסף לכך, בתקופת ההעסקה האחרונה, החל מ- 1/98 לערך (עם הגעת המנהל ג6 לחנות), מוכרים שמכרו מוצרים מתצוגה קיבלו 3% משווי המכירה, ולפיכך בתקופה זו ניתן להבחין כי מוכרים רבים יותר קיבלו תוספות על שכר הבסיס.
בחודשים האחרונים לעבודת התובעת, בוטלו לחלוטין הבונוסים בחנות.
האפליה העולה מנתוני השכר
24. מהנתונים שהמציאה התובעת עולה תמונה קשה ביותר של אפלית הנשים העובדות אצל הנתבעת לעומת הגברים, הן בתקופת העסקתה האחרונה, והן בתקופה הראשונה.
כל העובדים הגברים הקבועים (דהיינו – לא כולל עובדים שעבדו חודשים ספורים בלבד) שעבדו בראלי אלקטריק, הן בתקופה הראשונה והן בתקופה האחרונה, השתכרו יותר מכל הנשים הקבועות. עובדים גברים חדשים השתכרו כמו עובדות מנוסות ומקצועיות, שכרם עלה בקצב מהיר הרבה יותר מזה של הנשים, ואילו הגברים המנוסים השתכרו הרבה יותר מנשים בעלות ניסיון, לרבות עובדות בעלות ניסיון רב יותר ומכירות רבות יותר מהגברים. בכל חנויות הרשת עובדים גברים משתכרים יותר מנשים, וכן יצוין כי כל המנהלים בחנויות הרשת הם גברים.
בנוסף לכך, ברוב המכריע של המקרים העובדים הגברים משובצים למכירת "מוצרים גדולים" המקנה, כפי שהוסבר לעיל, הזדמנות להשתכר בונוסים, שאינה קיימת בתחומי המכירה האחרים. כמו כן, כל המנהלים בארבעת חנויות הרשת הם גברים, המשתכרים משכורת גבוהה הרבה יותר מהעובדות הנשים.
יש לציין כי רובן המכריע של העובדות הנשים בכל חנויות הרשת, לרבות עובדות מנוסות וותיקות, משתכרות לא יותר בערך את שכר המינימום במשק.
חלק ניכר מהעובדות, עובדות ותיקות ומנוסות, משתכרות פחות משכר מינימום. מבין העובדות האחרות, ותיקות ומנוסות אף הן, רובן המכריע משתכרות בערך את השכר המינימום במשק. לעומתן, כאמור, הגברים משתכרים הרבה יותר.
להלן תפרט התובעת את תביעתה, בהתבסס על הנתונים שנמסרו, ובהתבסס על המידע שבידיה לגבי העובדים והעובדות, התפקידים שמילאו, נסיונם המקצועי, וכישוריהם.
(. . .)
29. הדוגמאות שצוינו להלן הן דוגמאות בלבד, הממחישות אלף מונים את האפליה הקשה ממנה סבלו כל הנשים עובדות הנתבעת, ואינן בגדר פירוט ממצה של העובדות העולות מן הנתונים, והידועות לנתבעת.
30. הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה – יצוין עוד כי יחד עם האפליה הישירה בשכר, הפלתה הנתבעת את העובדות הנשים, בכך שעובדים חדשים גברים תמיד שובצו לעבודה במוצרים גדולים, המקנה אפשרות להשתכר בונוסים, בעוד שנשים שובצו לעבודה במוצרים קטנים ומוצרי תקשורת, שהקנו אפשרויות מצומצמות יותר להשתכר בונוסים (האשה היחידה שעסקה במכירת מוצרים גדולים בתקופה השניה היא העובדת א1). כך אף התובעת, אולם בנוסף לכך, התובעת אף נדרשה לבצע מטלות אחראיות נוספות אשר גזלו רבות מזמנה ומהאפשרות שלה להשתכר בונוסים, אולם מאידך לא תוגמלה על מטלות אלה.
עוד ניתן אף להתרשם כי בכל חנויות הרשת המנהל הוא תמיד גבר המשתכר פי 3 עד פי 4 מהעובדות הנשים.
31. אפליה בתוספות השכר – נתוני השכר שפורטו עד כה התיחסו בעיקר למשכורת הבסיס ובמקצת לבונוסים. כאמור לעיל, רק ביום 9.1.2000 הומצאו לנתבעת הנתונים המלאים בדבר תוספות השכר (נספח ת14/).
העולה מנתונים אלה הוא שגם בתוספות השכר קיימת אפליה בין הגברים לנשים. בולטת במיוחד האפליה בסכומי המתנות שניתנו לעובדים לרגל החגים. (…)
בנוגע להפרשי השכר הנובעים מהנתון "שכר נוסף" – תוספות בגין שעות נוספות או בגין היעדרות מהעבודה – אין בידי התובעת בשלב זה המידע שיאפשר לה לעמוד על השאלה האם נתונים אלה מהוים אף הם משום אפליה. התובעת שומרת על זכותה להוסיף טענות לענין זה, ולענין תוספות השכר האחרות, ככל שיתברר לה במהלך ההליך המידע הרלונטי הנדרש לענין תוספות אלה.
הזכות לשכר שווה
32. אפליית נשים בשכר מהפרה הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן – חוק שוויון ההזדמנויות) ואת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 (להלן – חוק שכר שווה). סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות אוסר על מעביד להפלות עובדת בשל מינה, בין השאר, בתנאי עבודתה. סעיף 1 לחוק שכר שווה קובע, כי מטרת החוק הינה, "לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בקשר לעבודה". בהתאם למטרה זו מחייב סעיף 2 לחוק את המעביד לשלם לעובדת ולעובד שכר שווה בעבור אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה ועבודה שוות ערך.
33. עבודתה של התובעת כאשת מכירות היתה שווה או שווה בעיקרה לעבודתם של הגברים, שעבדו כאנשי מכירות, ואף עלתה עליה. התובעת שימשה כאשת מכירות כמעט בכל המחלקות בחנות כולל מחלקת תקשורת, מחלקת מוצרים גדולים, מחלקת פלאפון, מחלקת מוצרים קטנים, וכן שימשה האחראית על תיק ההוצאה לפועל, תפקיד אותו מילאה בנוסף ליתר תפקידיה ולא מולא על ידי אף עובד אחר. התובעת ביצעה את עבודתה בצורה הטובה ביותר ותרמה רבות לקידום המכירות בחנויות ובמחלקות בהן עבדה.
34. אף כי התובעת לא עבדה בשעות זהות לשעות העבודה של העובדים הגברים, שכן רוב תקופת עבודתה עבדה שעות רצופות בעוד הם עבדו שעות מפוצלות, לא עובדה זו היוותה את הגורם להפרשי השכר. לראיה, גם כאשר התובעת עבדה שעות מפוצלות זהות לשעות של העובדים הגברים משכורתה היתה נמוכה ממשכורותיהם. כמו כן, עובדות אחרות אשר הוסיפו לעבוד שעות מפוצלות, בדומה לגברים, הרויחו גם הן שכר נמוך משכרם של הגברים, ללא כל הצדקה.
35. אף כי עבודתה של התובעת היתה עבודה שווה או שווה בעיקרה לעבודתם של גברים העובדים אצל הנתבעת, ולא היתה כל הצדקה להפרשי השכר בינה לבינם, היא הופלתה לעומת הגברים ושכרה היה נמוך משכרם. בכך שהפלתה את התובעת בשכרה, הפרה הנתבעת את חוק שכר שווה ואת חוק שוויון ההזדמנויות. יתר על כן, כל העובדות הנשים בחנויות הנתבעת, כולל ובמיוחד בחנות הגדולה ביותר ראלי אלקטריק, הופלו קשות בשכרן לעומת העובדים הגברים. יתר על כן, חלקן הגדול השתכר אף פחות משכר המינימום במשק, תוך הפרת הוראות חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.
36. עמדת התובעת הינה, כאמור, כי עבודתה היתה שווה או שווה בעיקרה לעבודתם של העובדים הגברים במקום עבודתה (כפי שפורט לעיל). יחד עם זאת, התובעת שומרת לעצמה את הזכות לטעון באופן חלופי כי עבודתה היתה שוות ערך לעבודת העובדים הגברים, ולהביא ראיות להוכחת טענתה זו.
37. עוד הפרה הנתבעת את חוק שכר שווה ו/או את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, כאשר שיבצה את הגברים לעבודה במכירת מוצרים גדולים, והקנתה להם אפשרות להשתכר בונוסים גבוהים, ולעומת זאת שיבצה את הנשים במכירת מוצרי תקשורת ומוצרים קטנים, בגינם כמעט ולא היתה אפשרות להשתכר בונוסים, וכן הטילה, למשל על התובעת, מטלות נוספות ואחראיות, אשר צמצמו את אפשרותה להשתכר בונוסים ולעומת זאת לא זכו לתגמול כספי הולם.
הזכות לפיצויי פיטורין
38. סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורין) קובע, כי עובדת אשר התפטרה מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה בהן אין לדרוש ממנה, כי תמשיך בעבודתה, תהיה זכאית לפיצויי פיטורין כאילו פוטרה מעבודתה.
39. בסוף 1998 גילתה התובעת, כי היא מופלית בשכרה בצורה משמעותית. לאחר שהתובעת שוחחה עם מעבידה, מר אסולין, בפברואר 1999, וביקשה ממנו לתקן את האפליה והוא סירב לכך, היא הרגישה פגועה, כועסת ומושפלת. כמו כן, התחוור לתובעת, כי למעשה הנתבעת אינה משלמת לה את השכר המגיע לה על פי חוק. בכך נוצרו נסיבות ביחסי העבודה בין התובעת לנתבעת, בהן אין לדרוש מהתובעת להמשיך בעבודתה.
40. בנוסף, לאחר שיחתה של התובעת עם מר אסולין, בה טענה בפניו כי היא מופלית בשכרה לעומת הגברים, היא החלה לסבול מיחס עוין ומאווירה לא נעימה בעבודה מצד מנהליה, וחלק מהמטלות עליהם היתה אחראית, כגון טיפול בתיקי גבייה בהוצל"פ, הועברו לעובדים אחרים. מהתנהגותו ומהתבטאויותיו של מר אסולין כלפיה קיבלה התובעת את הרושם הברור, שהוא מחפש סיבה כדי לפטרה, וכי פיטוריה הם רק עניין של זמן. בכך סבלה התובעת מהרעה מוחשית בתנאי עבודתה.
41. בשל האמור לא נותרה לתובעת ברירה אלא להתפטר, והיא עשתה זאת מיד כשהצליחה להבטיח לעצמה מקום עבודה חלופי. בנסיבות אלה זכאית התובעת לפיצויי פטורין לפי חוק פיצויי פיטורין כאילו פוטרה מעבודתה.
הזכות למידע
42. הנתבעת הפרה את חוק שכר שווה גם בכך שסירבה לספק לתובעת את המידע אותו דרשה באשר לשכרם של עובדים אחרים, כפי שפורט לעיל. סעיף 7 לחוק שכר שווה קובע, כי מעביד חייב למסור לעובדת מידע, הנוגע לשכרם של העובדים המועסקים אצלו, על פי דרישתה. החוק בא ליתן לעובדת את הזכות לקבל את המידע הדרוש לה, על מנת שתוכל לבדוק האם מתקיימות כלל הזכויות, המובטחות לה בחוק.
43. הנתבעת הפרה חובה זו ומנעה מהתובעת את המידע שהיתה זכאית לקבלו טרם הגשת התביעה, על מנת שתוכל לבחון את קיומה של האפליה ולשקול הגשת התביעה, ובכך אילצה אותה להגיש תביעה כאשר אין חסר לה מידע נדרש, דבר שגרם להתארכות ההליכים ולהוצאות התובעת.
44. עמדה התובעת לענין חובת הנתבעת ליתן מידע התקבלה על ידי בית משפט נכבד זה, אשר החליט כאמור להורות לנתבעת להמציא לתובעת את נתוני השכר של העובדים. על חשיבות הזכות לקבלת מידע, שהופרה על ידי הנתבעת, ניתן ללמוד למד היטב מהנתונים המאלפים שהומצאו לתובעת, מהם עולה אפליתן הקשה של הנשים המועסקות אצל הנתבעת.
הנזק
45. כתוצאה מאפלייתה בשכר נגרם לתובעת נזק ממון בשיעור ההפרש בין השכר, אשר שולם לה בפועל, לבין השכר, אותו היתה מקבלת לולא הופלתה, וזאת במשך כל תקופת עבודתה אצל הנתבעת (תקופה של ארבע שנים). על פי סעיף 8(א) לחוק שכר שווה על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשים אלה לגבי תקופה של עשרים וארבעה החודשים שקדמו ליום הגשת התביעה, כולל הפרשי הצמדה וריבית. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת סך של —- ש"ח לפי החישוב: (—- – —-) x 20 = —-
46. בנוסף, מכיוון שהנתבעת לא שילמה לתובעת את פיצויי הפיטורין המגיעים לה על פי חוק, לגבי תקופת עבודתה השנייה אצל הנתבעת (תקופה של שנתיים), חייבת הנתבעת לשלם לתובעת סכום השווה לשתי משכורות חודשיות בגובה המשכורות, שהיו משתלמות לתובעת אלמלא היתה מופלית בשכרה, בסך —- (כולל הוצאות נסיעה בסך —- ש"ח) X 2 = —- ש"ח בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, מעת סיום עבודתה אצל הנתבעת ועד יום התשלום בפועל.
47. כמו כן נגרם לתובעת נזק שאינו נזק ממון בשל ההשפלה ועוגמת הנפש שסבלה כתוצאה מאפלייתה וכתוצאה מסירובה המתמשך של הנתבעת לתקן את האפליה. נזק נוסף נגרם לתובעת בשל המתח הנפשי ועוגמת הנפש שסבלה בגין יחס הנתבעת אליה בחודשים האחרונים לעבודתה ובגין העובדה שנאלצה, כתוצאה מכל האמור, להתפטר מעבודתה, לחפש עבודה חלופית ולהשתלב בה. בשל נזק זה וכן כפיצוי עונשי חייבת הנתבעת לשלם לתובעת סכום של —- ש"ח.
48. אשר על כן מתבקש בית הדין הנכבד להורות כדלקמן:
א. לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הפרשי השכר, המגיעים לה בין משכורתה בפועל לבין המשכורת שהיתה משתלמת לה אלמלא היתה מופלית בשכרה, לגבי תקופה של עשרים וארבעה החודשים שקדמו ליום הגשת התביעה, בסך של —- ש"ח, כולל הפרשי הצמדה וריבית.
ב. לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את פיצויי הפיטורין, המגיעים לה בהתאם לחוק פיצויי פיטורין, בסך של —- ש"ח, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורין מיום סיום עבודתה של התובעת אצל הנתבעת ועד ליום התשלום בפועל.
ג. לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של —- ש"ח כפיצויי על עוגמת הנפש וההשפלה שנגרמו לה כתוצאה מאפלייתה וכן כפיצויים עונשיים.
ד. לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
______________________________
הדס תגרי, עו"ד
גילה שטופלר, עו"ד
ב " כ ה ת ו ב ע ת