הרקע להקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי – חשיבות ההגנה הבינלאומית על זכויות אדם
זוועות השואה וההפרות החמורות של זכויות האדם הבסיסיות ביותר במהלך מלחמת העולם השנייה, הביאו להכרה, כי שיתוף פעולה בינלאומי להגנה על זכויות האדם וחירויותיו הוא צורך חיוני לבניית חברה בינלאומית חדשה וטובה יותר, שכן זכויות האדם אינן יכולות להיחשב עוד רק לעניינה הפנימי של המדינה. שום שלטון אינו רשאי להפר את זכויות האדם הבסיסיות ולהתגונן בפני ביקורת בינלאומית בטענה, כי מדובר בענייני פנים שאינם נוגעים לזרים. ערכי זכויות האדם הם אוניברסליים, חוצי מדינות ועמים, ועל כל מדינה לחייב עצמה לערכים אלה.
סביב אותה הכרה התגבש הרעיון ליצור מערכת שיפוט בינלאומית, הכוללת אמנות ומוסדות, שתעמיד לדין פושעים המפרים זכויות אדם ועוברים על המשפט ההומניטרי הבינלאומי. נקודת המוצא הייתה, שתפקודה של מערכת השיפוט הבינלאומית הזו ישלים את תפקודן של אותן המדינות שמסיבות שונות אינן תמיד מעמידות לדין פושעים על בסיס אישי, עקב ביצוע פשעים נגד האנושות או פשעי מלחמה. על רקע זה הוקם בית הדין בנירנברג והועמדו בו לדין 24 פושעי מלחמה נאציים. להכרזה האוניברסלית על זכויות האדם, שאומצה באו"ם בשנת 1948, נוספו במהלך השנים אמנות בינלאומיות, המפרטות את עקרונות ההכרזה והן בעלות תוקף משפטי מחייב. בד בבד עם יצירת הנורמות הבינלאומיות, התפתחו מנגנונים שמטרתם לעודד ולפקח על ההגנה של הזכויות במדינות השונות. כך למשל ועדות רבות של האו"ם מקבלות דו"חות ממדינות שחתמו על האמנות השונות בדבר זכויות האדם.
בשנים האחרונות הוקמו בתי דין בינלאומיים פליליים אד-הוק ליוגוסלביה לשעבר (בוסניה-הרצגובינה) 1993, לרואנדה 1994, וכיום נמצאים בשלבי הקמה בתי דין בינלאומיים פליליים אד הוק לקמבודיה ולסיארה ליאון.
החל משנת 1995 החלה לעסוק קהילת זכויות האדם הבינלאומית במרץ בהקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי. בשונה מבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, שסמכותו מוגבלת רק לשפיטת מדינות, ובניגוד לבתי הדין הבינלאומיים הפליליים לרואנדה וליגוסלביה לשעבר, שהוקמו על-ידי מועצת הביטחון של האו"ם, זה יהיה בית דין קבוע שיישב בהאג, ויוכל לראשונה, לחקור ולהעמיד לדין אינדיבידואלים, ולא מדינות. הם יועמדו לדין על ביצוע את אותם הפשעים החמורים ביותר של המשפט ההומניטרי הבינלאומי: פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ופשעי השמדת עם. בשנים האחרונות הוגדרו מעשים נוספים כפשעי מלחמה, כולל פשעים של אלימות כנגד נשים כגון: אונס, עבדות מינית, פריצות כפויה, הריון כפוי ועיקור בכפיה. בית הדין יעמיד לדין יחידים לפי העיקרון של אחריות אישית על ביצוע פשעים בינלאומיים. ראוי להדגיש, כי שפיטת אינדיבידואלים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לא מונעת שפיטת מדינות בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג ולהיפך.
בשנת 1995 החלה הנציבות המשפטית הבינלאומית של האו"ם בניסוח אמנת רומא, שתהווה את הבסיס לכינונו של בית הדין. ביולי 98` חתמו על אמנת רומא 120 מדינות, בכנס ברומא בו השתתפו נציגי 160 מדינות. באותו כנס השתתפו באופן פעיל גם נציגים של ארגוני זכויות אדם מכל העולם ומומחים למשפט בינלאומי. חתימת מדינה על האמנה משמעה אומנם הסכמה עם רוח האמנה, אך כדי שתהיה אותה מדינה צד משפטי לאמנה ומחוייבת על פיה, נדרשת המדינה להליך אישרור, שבישראל מתבצע על-ידי הממשלה.
כיום נמצאת אמנת רומא בתהליכי אישרור על ידי המדינות שחתמו עליה: כדי שתיכנס לתוקף ובית הדין יוקם ויחל בעבודתו, צריכות 60 מדינות להשלים את הליכי האישרור ועד כה 32 מדינות כבר אשררו את האמנה. ארה"ב למשל, חתמה על אמנת רומא אך טרם אישררה אותה.
בסוף שנת 2000 חתמה מדינת ישראל על אמנת רומא, אך גם היא טרם אישררה את האמנה. בחתימתה הצטרפה ישראל למרבית מדינות אירופה, לקנדה, ארגנטינה, מדינות באפריקה, ניו-זילנד ועוד שכבר חתמו. בד בבד עם חתימתה הסתייגה ישראל מהגדרת העברת אוכלוסיה לשטח כבוש כפשע מלחמה.
בית הדין הפלילי הבינלאומי – סמכויות והיקף פעולה
לבית הדין תהיה הסמכות לפעול רק במדינה-חברה, שבשטחה בוצע הפשע הנדון, בין אם על-ידי אזרחיה ובין לאו, או במדינה-חברה שאזרח שלה ביצע הפשע. בנוסף, תהיה לבית הדין סמכות שיפוט במקרים שיועברו אליו על ידי מועצת הבטחון של האו"ם, בין אם החשוד הינו אזרח מדינה שאישררה את האמנה ובין אם לאו. חקירה יכולה להיפתח לאחר שהתובע, שאחראי על פתיחת חקירות והליכים משפטיים, קיבל מידע ממדינות-חברות, ממועצת הביטחון או מארגוני זכויות אדם לא-ממשלתיים.
לבית הדין יש את הסמכות לשפוט כל אדם החשוד בביצוע פשעים שפורטו לעיל, ללא כל קשר למעמדו ותפקידו. ביצוע פשע במסגרת תפקיד רשמי או לאחר מתן הוראות מפיקוד עליון אינה מקנה למבצעי הפשע חסינות כלשהיא ואף אינו מהווה עילה להפחתה בעונש.
הפושעים יועמדו לדין רק על פשעים שבוצעו לאחר כניסתה של אמנת רומא לתוקף, בין אם מדינה הצטרפה להיות חברה לפני כניסת האמנה לתוקף ובין אם הצטרפה לאחר מכן.
בית הדין הפלילי הבינלאומי אינו מהווה כאמור, תחליף למערכות השיפוט הפלילית הלאומיות אלא מוסד המשלים את עבודתן. למעשה, הוא מהווה כלי לזירוז מדינות לפתיחה בחקירה במקרה ספציפי כיוון שאם לא תעשנה כך, תהיה לבית הדין הסמכות לחקור ולהעמידן למשפט. על פי אמנת רומא, לא ניתן לפתוח בחקירה אלא אם כן המדינה אינה מוכנה או אינה מסוגלת להעמיד לדין נאשמים בביצוע הפשעים.
לקורבנות תהיה הזכות להשתתף בהליך המשפטי, להעיד, לקבל ייצוג משפטי ולבקש, לאחר קביעת היקף הנזק על ידי בית הדין, פיצויים, השבה ושיקום. תוקם קרן נאמנות לטובת אנשים שנפגעו באופן ישיר או עקיף מהפשעים הבינלאומיים. באמנת רומא מצויינת זכותם של הנאשמים להליך הוגן, ובנוסף נאסר עונש מוות. מאסר עולם הוא העונש החמור ביותר, ולא יועמדו לדין נאשמים מתחת לגיל 18.
את בית הדין ינהל גוף בשם "אסיפת המדינות-החברות". להרכב המדינות יהיה משקל רב לגבי דרכי פעולתו של גוף זה שאמור בנוסף לניהול השוטף של בית הדין, גם לאשר את הגדרת העבירה ופרשנותה, וכן לאשר תיקונים בתקנון בית הדין.
