עתירה כנגד הגבלות על ביקורי עו"ד אצל עצורים ואסירים פלסטינים

בג"צ 6631/01
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק

העותרים:

1. ח`אלד קוזמאר, עו"ד
2. חנאן חטיב, עו"ד
3. האגודה לזכויות האזרח בישראל
4. הועד הציבורי נגד עינויים בישראל
5. המוקד להגנת הפרט

ע"י ב"כ עוה"ד דן יקיר ו/או רחל בנזימן ו/או הדס תגרי ו/או רינת קיטאי ו/או עאוני בנא ו/או מיכל פינצ`וק ו/או לילה מרגלית ו/או מנאל חזאן
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
ת"ד 35401, ירושלים 91352
טל`: 6521218-02 ;פקס: 6521219-02

העותרים 1 ו-5 גם ע"י ב"כ עו"ד תמר פלג שריק
מרחוב התנאים 12, ת"א
טל`: 6421859-03; פקס: 7440621-03

העותרים 2 ו-4 גם ע"י ב"כ עו"ד לאה צמל
מרח` אבו עוביידה 2, ירושלים
טל`: 6273383-02; פקס: 6289327-02

– נגד –

המשיבים:

1. שירות בתי הסוהר
2. משטרת ישראל
3. שירות הבטחון הכללי
4. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון

עתירה למתן צו על תנאי

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם:

1. מדוע לא יאפשרו לעותרים 1 ו-2 להיפגש עם לקוחותיהם, המוחזקים במשמורת המשיבים;

אל המשיב 1 –
2. מדוע לא יימנע מלדרוש פרוטוקול דיון בבית משפט, בו ייצג עוה"ד את הכלוא, כתנאי לפגישה של עורכי דין עם מרשם ומלהציב סוהר בטווח שמיעה בפגישה בין עוה"ד לכלוא;

אל המשיבים 2-3 –
3. מדוע לא יימנעו מלהגביל את מספר עוה"ד, המורשים להיפגש עם עצורים;

אל המשיב 4 –
4. מדוע לא יימנע מלהחזיק עצורים או אסירים פלסטיניים במשמורת המשיבים 1-3 כל עוד לא תובטח זכותם להיפגש עם עו"ד לפי בחירתם.

בקשה לדיון דחוף

עניינה של העתירה הוא בפגיעה קשה בזכות היסוד של עצירים ואסירים להיפגש עם עורכי דין. המשיבים אינם מאפשרים מפגשים ומטילים מגבלות באופן בלתי חוקי, ובכך מונעים את מימושה של זכות יסוד זו מהכלואים. לאור הפגיעה החמורה והמתמשכת בזכויות היסוד של הכלואים מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה.

ואלה נימוקי העתירה:

הרקע העובדתי:

העותר 1

1. העותר 1 הוא עו"ד פלסטיני, העובד באגודה הבינ"ל לזכויות הילד – פלשתין (DCI), היושבת ברמאללה.

2. העותר 1 מייצג את הכלואות —- —- ו—- —-, שמוחזקות בבית הסוהר נווה תרצה ברמלה.

3. ביום 05/07/01 הגיע העותר 1 לבית הסוהר על מנת לבקר את מרשותיו. קצינת האסירים בבית הסוהר, בשם מירב, הודיעה לעותר, כי לא יורשה לבקרן אף כי מצוי בידיו יפוי כוח מן הכלואות. עוד הוסיפה הקצינה, כי קיים נוהל חדש של המשיב 1 (להלן: שב"ס), הקובע כי על עו"ד להציג פרוטוקול בימ"ש, המוכיח כי עוה"ד מייצג את הכלואות בהליך משפטי, וכל זאת בנוסף לייפוי הכוח. עוד הוסיפה מירב, כי העותר 1 מנוע מלבקר אסירה שהיא שפוטה. לפיכך נמנעה כניסתו של העותר 1 לביקור בבית הסוהר.

4. ביום 18/07/01 פנה העותר במכתב אל עו"ד שמעון בר-גור, מלשכת היועץ המשפטי של שב"ס, ופירט במכתבו את השתלשלות העניינים מיום 5/7/01 כפי שתוארה לעיל. העותר ציין, כי בשיחה טלפונית אישר עו"ד בר-גור את קיומם של נהלים כמתואר. העותר ביקש להעביר לידיו את הנהלים.

מכתב העותר מצ"ב כנספח ע/1.

5. ביום 24/7/01 הגיע העותר לבית הסוהר השרון לבקר קטינים, הכלואים במקום. שלטונות בית הסוהר לא איפשרו את כניסת העותר משום שלא הציג פרוטוקול בימ"ש, המוכיח כי הוא מייצג את האסירים הקטינים ולמרות שהיה בידיו יפוי כוח.

6. ביום 8/8/01 ולאחר שיחה טלפונית עם עו"ד בר-גור מלשכת היועץ המשפטי של שב"ס, התאפשר לעותר ביקור מיוחד, ללא הצגת פרוטוקול ביהמ"ש. ביקור זה התקיים שלא במסגרת מפגש עו"ד-לקוח ולא במקום המפגש של עורכי דין עם לקוחותיהם, אלא כביקור משפחתי תוך נוכחות צמודה של סוהר בטווח ראיה ושמיעה.

7. לאחר שיחה טלפונית ביום 15/8/01 עם עו"ד בר-גור, הגיע ביום 16/8/01 העותר לבית הסוהר נווה תרצה ללא העתק פרוטוקול מביהמ"ש, לביקור במתכונת דומה לביקור בבית הסוהר השרון. גם במקרה זה נכח סוהר, שהיה בטווח שמיעה קרוב ביותר, ואף ערך תרשומת של מהלך השיחה, אותה הגיש למנהלת בית הסוהר. לעותר נאמר, כי אם לא יסכים לתנאי זה, הביקור לא יתאפשר. למרות שהעותר ביקש להיפגש עם ארבע אסירות, התאפשר לו לפגוש אך ורק את שלוש האסירות הקטינות, אך לא את האסירה הרביעית, כפי שביקש בשיחה הטלפונית עם עו"ד בר-גור, וכך אף הוסכם ביניהם.

העותרת 2

8. העותרת 2 היא עו"ד ישראלית, העובדת אצל העותרת 4. העותרת הגיעה ביום 19/7/01 לבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים על מנת לבקר עצירים. בידי העותרת היו יפויי כוח מתאימים, חלקם ממשפחות העצירים וחלקם מעורכי דינם. העותרת הציגה את יפויי הכוח לשוטר האחראי, והוסיפה כי היא עובדת בארגון זכויות אדם.

9. לאחר בירור שערך השוטר עם חוקרי המשיב 3 (להלן: השב"כ), הודע לה כי היא מנועה מלבקר את העצירים משום שאינה עורכת הדין המייצגת אותם בבית המשפט.

10. העותרת פנתה במכתב, מיום 24/7/01, אל עו"ד ציפי דוד גולדברגר, היועמ"ש למשטרת ירושלים, ותיארה בפניה את המקרה. בנוסף ביקשה העותרת את הנוהל החדש, המונע לכאורה מעו"ד לבקר עצורים.

מכתב העותרת מצ"ב כנספח ע/2.

11. ביום 15/8/01 הגיעה העותרת לבית המעצר במגרש הרוסים. השוטר המתאם את הביקורים עם חוקרי השב"כ אמר לה שניר, ראש צוות החוקרים, אמר שרק עו"ד אחד או משרד עוה"ד אחד יכול לייצג עציר, ושיש נוהל חדש בתיאום עם הפרקליטות.

12. בנוסף נאמר לעותרת, כי תוכל להיפגש עם העצור רק אם תקבל מסמך המוותר על הייצוג ממשרד עורכי הדין, שייצג את העצור בבית המשפט.

13. יודגש כי כי ביפוי הכוח, שקיבלה העותרת ממשפחת העצור ושאותו הציגה בפני השוטר, היתה רשומה היא כמיופת כח ביחד עם עו"ד שלמה לקר ועו"ד דאוד ח`ורי.

14. השוטר המתאם שלח אותה אל עו"ד ציפי דוד גולדברגר, היועמ"ש של משטרת ירושלים. עו"ד גולדברגר אמרה לה, שאינה היועמ"ש של השב"כ, ולקחה ממנה העתק של יפוי הכח. את יפוי הכח המקורי נטל מהעותרת השוטר האחראי ולא החזירו חרף בקשתה.

15. רק בשעה 12:30 לערך עו"ד שלמה לקר הודיע לעותרת, כי שוחח עם עו"ד ציפי גולדברגר וביקורה התאפשר.

פניות העותרים

16. העותרת 5 פנתה ביום 24/7/01 אל עו"ד שמעון בר-גור מלשכת יועמ"ש שב"ס בבקשה להמציא לידיה את הנהלים החדשים המגבילים את זכות הכלואים, לייצוג ע"י עו"ד ולמפגש ביניהם, למסגרת הזמן, בו מתנהלים הליכים פליליים נגד הכלוא. העותרת הדגישה, כי אין כל יסוד בדין להגבלה זו. העותרת ביקשה מעו"ד בר-גור להנחות את הגורמים הרלוונטיים לבטל את הנהלים ובמקביל להמציא אותם לידיה.

המכתב מצ"ב כנספח ע/3.

17. העותרת 4 פנתה ביום 25/7/01 במכתב אל השר לבטחון פנים בתלונה על מניעת מפגש עו"ד עם לקוחותיה ע"פ נוהל חדש בשב"ס ובבתי המעצר המשטרתיים. בתלונתה פירטה העותרת את שאירע לעותרים 1 ו-2 וכן מקרים נוספים שאירעו לעו"ד בותיינה דוקמאק (ראה להלן סעיפים 18-19). עוד ביקשה העותרת במכתבה לשר להמציא את הנוהל החדש עליו מסתמכים המשיבים כדי למנוע מעו"ד להיפגש עם לקוחו. מכתב דומה שלחה העותרת אל שר המשפטים ביום 1/8/01.

המכתבים מצ"ב כנספחים ע/4 ו-ע/5 בהתאמה.

18. ביום 8/7/01 הגיעה עו"ד בותיינה דוקמאק, העובדת בארגון זכויות אדם MANDELA ברמאללה, לבית בית הסוהר שאטה בעמק בית שאן. עו"ד דוקמאק הציגה לשוטר האחראי יפויי כוח מתאימים, חלקם ממשפחות העצירים וחלקם מעורכי דינם, תעודת עו"ד מלשכת עוה"ד הפלסטינית ובנוסף אישור של עו"ד מורשה מטעם קצין מטה משפטים. למרות זאת הודיע לה קצין בכיר, כי היא מנועה מלבקר את הכלואים מאחר ואינה מורשית להופיע בבתי המשפט בישראל.

19. ביום 10/7/01 הגיעה עו"ד דוקמאק אל בית המעצר ניצן ברמלה. כמו בבית הסוהר שאטה, נמנע ממנה המפגש בשל אותה סיבה. בקשתה לקבל את הנוהל, האוסר ביקורים מטעם זה, לא נענתה.

20. העותרת 3 פנתה ביום 26/7/01 במכתב אל עו"ד חיים שמולביץ, היועץ המשפטי לשב"ס, בבקשה לפעול בדחיפות לביטול הנוהל החדש המונע מעו"ד פלסטיני, המייצג עצורים ואסירים, מלהיפגש איתם. העותרת פירטה את שאירע לעותר 1, וציינה כי הגיעו אליה תלונות על מקרים דומים, שאירעו בבתי סוהר נוספים. העותרת הדגישה, כי זכות העצור להיפגש עם עו"ד היא זכות יסוד, והיא אינה מתמצית בייצוג האסיר בהליכים משפטיים בבית המשפט. המכתב מצ"ב כנספח ע/6.

21. עו"ד שי ניצן מפרקליטות המדינה, שקיבל העתק המכתב, השיב ביום 15/8/01, כי ברר את הנושא עם גורמים בשב"ס והם הודיעוהו כי הם עדיין בודקים את הפניה. כמו כן הבטיחו אותם גורמים תשובה בשבוע שלאחר מכן.

המכתב מצ"ב כנספח ע/7.

22. במקום התשובה המובטחת הגיע מכתב נוסף ביום 21/8/01 מעו"ד אסנת מנדל, מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, בו היא מודיעה, כי יש בכוונתה ליזום דיון בנושא בראשית חודש ספטמבר, ומבקשת להמתין לתשובה עד אמצע אותו חודש.

המכתב מצ"ב כנספח ע/8.

23. בעקבות תשובת פרקליטות המדינה פנתה העותרת 3 ביום 22/8/01 במכתב לאל"מ שלמה פוליטיס, היועמ"ש לאזור יהודה ושומרון, בבקשה להנחות את מפקד האזור להימנע מהחזקת אסירים פלסטינים במשמורת שב"ס כל עוד לא מובטחת זכותם להיפגש עם עורכי דין לפי בחירתם.

המכתב מצ"ב כנספח ע/9.

פניות קודמות של העותרת 3

24. אין זו הפעם הראשונה, בה נוהג שב"ס להטיל הגבלות על מפגש בין עורכי דין לכלואים. עוד בנובמבר 1998 פנתה העותרת 3 אל נציב השב"ס בתלונה על כי פקודת הנציבות 12.0406 קובעת, כי מנהל בית הסוהר רשאי להכניס סוהר בטווח שמיעה לפגישה בין אסיר לעו"ד, אם הוא סבור כי יש סכנה לבטחון המדינה. העותרת תיארה את המקרה בו עו"ד מוחמד בורגל ביקר אסיר בכלא באר שבע, ולהפתעתו ישב לידו סוהר, שאמור היה לרשום את הדברים הנאמרים בינו לבין מרשו.

מכתב העותרת מצ"ב כנספח ע/10.

25. בתשובתה של עו"ד גילה שבירו, עוזרת יועמ"ש שב"ס, מיום 10/1/99 התאונן השב"ס על תופעות של ניצול שלא כדין של הזכות למפגש עו"ד-אסיר ככל שהדבר נוגע לאסירים בטחוניים, לבצוע פעולות שיש בהן כדי לפגוע בבטחון בית הסוהר או בבטחון המדינה. לפיכך נקבע, כי במפגש בין עו"ד פלשתינאים, הנפגשים עם אסירים שלא לצורך מילוי תפקידם, לרבות בעניינים, בהם אין הם רשאים לייצגם, יימצא סוהר בטווח שמיעה.

מכתב שב"ס מצ"ב כנספח ע/11.

26. העותרת 3 שבה והבהירה, במכתב מיום 7/3/99, כי האמור בתשובת שב"ס פוגע פגיעה קשה בזכות היסוד של אסיר להיפגש עם עורך דינו. העותרת הסבירה במכתבה, כי זכות זו אינה מוגבלת לעניינים, בהם מוסמך עו"ד לייצג את הכלוא בערכאות משפטיות. שכן קשת העניינים, בהם יבקש כלוא פלסטיני להיפגש עם עורך דינו הפלסטיני, שאינו מוסמך להופיע בבתי משפט ישראליים, היא רחבה ביותר. ההנחיה סותרת את הוראות הדין. עוד פירטה העותרת מקרה, בו ביקרה עו"ד ישראלית אסירים בטחוניים בכלא נפחא, ושם היה נוכח סוהר בטווח שמיעה, וכן היה מותקן אינטרקום שאיפשר האזנה לשיחה. כל זאת בניגוד לאמור בתשובת שב"ס.

מכתב העותרת מצ"ב כנספח ע/12.

27. עו"ד גילה שבירו, עוזרת היועמ"ש לשב"ס, השיבה לעותרת 3 ביום 12/5/99, כי האמור בתשובתה הראשונה משקף סיכום פגישה עם מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה ונציגים בכירים של היועץ המשפטי לממשלה. עוד הוסיפה, כי ייערכו שינויים במקום המפגש של עו"ד בכלא נפחא.

מכתב שב"ס מצ"ב כנספח ע/13.

28. העותרת 3 הוסיפה ופנתה ביום 17/8/99 למנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה בעניין ההנחיה הקובעת המצאות סוהר בטווח שמיעה במפגש בין כלוא לעו"ד פלסטיני. העותרת ביקשה מהפרקליטות לבטל את ההוראה בפקודה 12.0406 בהיותה סותרת את תקנה 29 לתקנות בתי הסוהר, התשל"א-1971 וכן את עקרון החסיון, הקבוע בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין.

מכתב העותרת מצ"ב כנספח ע/14.

29. עו"ד יוכי גנסין ממחלקת הבג"צים השיבה ביום 12/12/99, כי עו"ד פלסטיני רשאי להפגש עם לקוחו כעו"ד רק בעניינים משפטיים, בהם הוא רשאי לייצגו. הפרקליטות פירשה באופן מצמצם את הוראת סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, וטענה כי ההוראה חלה רק על עו"ד החבר בלשכת עוה"ד הישראלית. לדידה, לא חל על פגישת עו"ד-לקוח חסיון ככל שמדובר בהליכים משפטיים ו/או בפעולות משפטיות, שעו"ד פלסטיני אינו רשאי לייצג בהם את הכלוא. לפיכך, אין כל מניעה להצבת סוהר בטווח שמיעה. בסיפא של מכתבה גורסת עו"ד גנסין, כי הבעיה שהעלתה העותרת לפני הנציב הינה "תיאורטית גרידא", וביקשה להביא בפניה מקרים ספציפיים, שייבדקו באופן פרטני.

מכתב הפרקליטות מצ"ב כנספח ע/15.

30. במכתב מיום 12/6/00 חזרה העותרת 3 אל פרקליטות המדינה ופרשה בפניה מקרים, בהם היתה הפרה של חסיון המפגש בין עו"ד לאסיר. הפנייה תיארה את ביקוריו של עו"ד פאיז א-זורבה, שמגיע באופן תכוף לבתי הכלא לביקור אצל אסירים בטחוניים. בכל הביקורים נתקל עו"ד א-זורבה במציאות, בה סוהר ישב במרחק של 1.5-2 מטרים מעורך הדין והאסיר.

מכתב העותרת מצ"ב כנספח ע/16.

31. עו"ד יוכי גנסין הודיעה ביום 22/6/00 לעותרת 3, כי העבירה את פנייתה לתגובת עו"ד גילה שבירו מהלשכה המשפטית בשב"ס.

מכתב הפרקליטות מצ"ב כנספח ע/17.

32. לא נתקבלה תגובה משב"ס. גם תזכורת מיום 30/08/00 לעו"ד יוכי גנסין מפרקליטות המדינה לא הועילה.

מכתב תזכורת העותרת מצ"ב כנספח ע/18.

33. ביום 20/6/00 פנתה העותרת 3 אל אל"מ שלמה פוליטיס, יועמ"ש איו"ש, ואל עו"ד חיים שמולביץ, יועמ"ש שב"ס, בתלונה על נוהל חדש, שהטיל על עו"ד פלסטינים, המבקרים כלואים בטחוניים או המבקשים מידע על מקום מעצרם, חובה להגיש תצהיר. על התצהיר לפרט את שם הכלוא ופירוט העניינים שבטיפולו של עוה"ד, וכל זאת טרם הביקור או קבלת מידע, ובנוסף לדרישה להציג יפוי כוח מהכלוא. העותרת הבהירה, כי נוהל זה אין לו יסוד בדין והוא פוגע בכלוא בהיותו מכביד ומפלה.

מכתב העותרת מצ"ב כנספח ע/19.

34. עו"ד חיים שמולביץ השיב ביום 10/8/00 והפנה לתשובה שנתן לעו"ד סחר פרנסיס מיום 5/6/00. בתשובתו לעו"ד פרנסיס הבהיר, כי כניסת עו"ד, שאינם חברי הלשכה בישראל, מותנית בהוכחה כי הם מייצגים את הכלוא בהליך בו הם רשאים לייצגו על פי חוק, דהיינו בית דין צבאי. בכל מקרה אחר ייחשבו עורכי הדין כמבקרים רגילים, שכללי הסודיות הנהוגים במפגש עו"ד-לקוח לא חלים עליהם. עו"ד שמולביץ הפנה לפקודת נציבות בתי הסוהר 12.04.06 כהוראה המסדירה את הכללים בעניין ביקורי עורכי דין. עוד הבהיר עו"ד שמולביץ, כי לא ניתנה כל הוראה חדשה בנושא.

מכתבי השב"ס מצ"ב כנספח ע/20 ו- ע/21 בהתאמה.

35. מבירור שעשתה העותרת 3 עלה, כי החובה להגיש תצהירים נהגה בבית סוהר אשקלון. לאחר שהכלואים איימו להגיש עתירת אסירים, ביטל שב"ס את הנוהג.

הטיעון המשפטי

36. זכותם של עציר ואסיר להיפגש אם עו"ד לפי בחירתם ולהיות מיוצג על ידו היא זכות יסוד. זכות זו זכתה היום למעמד חוקתי, בהיותו מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בג"צ 3412/91 סופיאן עבדאללה נ` מפקד כוחות צה"ל באזור חבל עזה, פ"ד מז (2) 843, 847;
בג"צ 4330/93 גאנם, עו"ד נ` לשכת עורכי הדין, פ"ד נ (4) 221, 233-234.

37. זכות זו אף מצאה ביטוייה הן בדין הישראלי והן בדין החל באזור.
סעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (מעצרים), התשנ"ו-1996;
סעיף 45 לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב-1971;
תקנה 28 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978;
סעיף 78ג לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס` 378), התש"ל-1970.

38. תפקידו של עורך דין אינו מתמצה ואף אינו מתמקד בייצוג העציר או האסיר בפני ערכאות משפט – תפקידו רחב הרבה יותר, והוא מקיף טיפול במכלול ענייניו המשפטיים של הכלוא, הן הפליליים והן האזרחיים.

39. מטבע הדברים מבקש הכלוא להיפגש עם עוה"ד המוכר לו, הדובר את שפתו, עליו הוא סומך ובו הוא נותן את אמונו. ייתכן, כי תוצאת ההיוועצות עם עוה"ד תהיה פנייה לעו"ד אחר, הבקי יותר בתחום בו נדרש הייצוג, או המוסמך לייצג את הכלוא בפני ערכאות המשפט.

40. כך, למשל, מוסמך עו"ד פלסטיני לייצג עציר מינהלי בדיון בפני השופט הצבאי ובערעור בפני שופט בית המשפט הצבאי לערעורים. אם ערעורו של העציר יידחה, עשוי הוא להיפגש עם עו"ד הפלסטיני כדי לשקול הגשת עתירה לבג"צ כנגד המעצר. ברור, כי עוה"ד מוסמך לייצג את העציר אך ורק בפני ערכאות המשפט באזור ולא בפני בתי משפט ישראליים. אך גם זה ברור, כי אך טבעי הוא שהעציר יבקש להתייעץ בעניין זה בראש ובראשונה עם עורך הדין, שייצגו בכל ההליכים עד כה, ועל פי המלצת עורך דינו, הוא עשוי לפנות לעו"ד ישראלי, שייצגו בבג"צ.

41. עורך הדין אף עשוי לדון בפגישתו עם העציר בתנאי כליאתו, בשמירה על זכויותיו ככלוא ועוד כהנה וכהנה עניינים רבים, שאינם קשורים בהכרח להליכים משפטיים תלויים ועומדים.

42. שתי פקודות שב"ס רלבנטיות לענייננו. האחת היא פקודה 12.04.05 "פגישות כלואים תושבי יו"ש וחבל עזה עם עורכי דין" מפברואר 1992, והשנייה היא פקודה 12.04.06 "קשרי אסירים עם עורכי דין" מדצמבר 1988.

פקודה 12.04.05 מצ"ב כנספח ע/22; פקודה 12.04.06 מצ"ב כנספח ע/23.

43. שתי הפקודות אינן מבחינות בין עורכי דין ישראלים לבין עורכי דין פלסטינים, ושתיהן אינן מתייחסות אך ורק לעורכי דין, המייצגים עצירים ואסירים בהליכים משפטיים. נהפוך הוא. כך, למשל, סעיף ג.1. לפקודה 12.04.06 (להלן – הפקודה) קובע כדלקמן:

"כל אסיר זכאי להתקשר עם עורך דין לבקש לראותו בבית הסוהר לשם
א) הכנת הגנתו המשפטית.
ב) ניהול משפטיו בפני ערכאות כלשהן
ג) סידורים בדבר ניהול נכסיו.
ד) הופעתו בפני ועדת שחרורים.
ה) כל טיפול בענין שחרורו ממאסר כדין.
ו) על ענין משפטי אחר לפי אישורו המוקדם של מנהל בית הסוהר."

44. עצור או אסיר פלסטיני אף זכאי לחסיון מוחלט של המפגש בינו לבין עורך דינו. תקנה 29 לתקנות שירות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 קובעת כדלקמן:

"פגישות אסיר עם עורך דינו וכן ביקור של אדם שהאסיר ביקש להתקשר עמו בעניין מעצרו או הליכים משפטיים, ייערכו שלא בנוכחות אדם אחר במידה שתנאי הבטחון ובטחון המדינה מאפשרים זאת".

ספק רב, אם מחוקק המשנה היה מוסמך להתקין את הסיפא לתקנה זו, אך לצורך עתירה זו יצמצמו העותרים טיעוניהם לעניין הצבת סוהר בטווח שמיעה בלבד.

45. הפקודה הרחיקה לכת, ופירשה את הסיפא לתקנה 29 כבסיס להצבת סוהר במפגש של אסיר עם עו"ד אף בטווח שמיעה (סעיף ח.7(ב) לפקודה).

46. פגיעה כה חמורה בחסיון עו"ד-לקוח לא רק שהיה עליה להיות מעוגנת מפורשות בלשון התקנה, אלא שברור, כי מחוקק המשנה לא היה מוסמך להורות עליה. לפיכך אם צודק שב"ס בפרשנותו זו, הרי שהסיפא לתקנה בטלה. יחד עם זאת כיוון שניתן לפרש את התקנה כמתייחסת להצבתו של סוהר בטווח ראייה בלבד, יש להעדיף פירוש זה שיביא לקיום התקנה ולא לבטלותה.

47. המשיב 4 מחוייב הן על פי המשפט הבינלאומי, הן על פי המשפט הישראלי והן על פי הדין החל באזור, להבטיח את זכויותיהם של עצורים ואסירים פלסטיניים להיפגש עם עורכי דינם.

48. העצורים והאסירים הפלסטיניים, המוחזקים במשמורת בישראל, כלואים על פי הדין החל באזור. לפיכך אף השאלה מיהו עו"ד לצורך הבטחת זכותם של הכלואים צריכה להיבחן הן במשקפי הדין החל באזור והן במשקפיהם של הכלואים עצמם. לפיכך אין כל בסיס לטענת שב"ס כאילו עו"ד פלסטיניים אינם נחשבים כעו"ד לצורך הבטחת המפגש עם מרשיהם ולעניין השמירה על חסיון המפגש.

49. על כל פנים כל עוד לא נשמרת זכות היסוד של הכלואים למפגש עם עורכי דינם ללא הגבלות ובתנאים שיבטיחו את חסיון המפגש, מנוע המשיב 4 מלאפשר למשיבים 1-3 להחזיק במשמורתם עצורים ואסירים פלסטינים.

50. אין כל יסוד אף לעמדתם של המשיבים 2-3, כאילו יש הגבלה על מספר עוה"ד או מספר משרדי עורכי הדין, המורשים לייצג עציר. החוק אינו מטיל כל הגבלה מעין זו, ואף ייתכן, כי עורכי דין אחדים ייצגו עציר בעניינים שונים.

51. בחודשים האחרונים איפשר שב"ס לאחד האסירים בבית סוהר מעשיהו להיפגש עם מספר ניכר של עורכי דין (ששה עשר במספר) – ויפה נהג כך. אף על המשיבים 2-3 מוטל לכבד את זכותם של עצורים להיות מיוצגים על ידי מספר עו"ד ללא כל הגבלה.

לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא צו על תנאי כמבוקש בראשית העתירה, ולאחר תשובת המשיבים לעשותו מוחלט.

_______________
דן יקיר, עו"ד
ב"כ העותרים