בתחילת חודש מארס 1998 התקבל בכנסת חוק למניעת הטרדה מינית, המהווה מהפיכה בהתייחסות החברתית להטרדה מינית. החוק קובע איסור כולל על הטרדה מינית בכל תחומי החיים; הגדרה רחבה של מה מהווה הטרדה מינית; הרחבה משמעותית של ההגדרה להטרדה מינית במקום העבודה, ושל האחריות של מעסיקים לפעול למניעת הטרדה מינית במקום עבודתם. החוק מטיל חובה על המדינה, כוחות הביטחון (צה"ל, משטרה, שירות בתי הסוהר), ומוסדות להשכלה גבוהה לפעול למניעת הטרדה מינית במסגרת מוסדות אלו.
החוק קובע כי הטרדה מינית היא אחת מאלה:
- מעשים מגונים או איומים שמטרתם לאלץ אדם לעשות מעשה בעל אופי מיני.
- התייחסות חוזרת בעלת אופי מיני המופנית לאדם שהראה למטריד כי אינו מעוניין בה.
- התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניות.
"התייחסות" = בכל דרך שהיא (בכתב, בע"פ, בהצגת תמונה, בהתנהגות).
על פי החוק – כל הטרדה מינית מהווה עבירה פלילית. כלומר ניתן להתלונן על הטרדה מינית במשטרה, שחייבת לחקור, ולהגיש כתבי אישום. הכלי האפקטיבי ביותר שנותן החוק למתלוננת או למתלונן הוא העובדה שהטרדה מינית מהווה גם עוולה אזרחית, כלומר – הנפגע/ת יכול/ה לתבוע תביעה אזרחית את המטריד ו/או את המוסד האחראי. אם מדובר במסגרת העבודה – בבית הדין לעבודה, ובכל הקשר אחר – בבתי משפט השלום.
ישנה אחריות מוגברת כאשר מדובר בהטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה, או במסגרת שירות בכוחות הביטחון, תוך ניצול יחסי הסמכות – במקרה זה, מדובר בעבירה גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.
החוק אוסר על עצם ההטרדה המינית, וכן על פגיעה במוטרד או מוטרדת בשל אי היענות להצעות מיניות, או פגיעה בשל תלונה על הטרדה מינית.
על הטרדה מינית צפוי המטריד לעד שנתיים מאסר, ועל פגיעה באדם שלא נענה להצעה מינית, או בגלל שהתלונן על הטרדה מינית – עד שלוש שנות מאסר, במקרה בו גם מטרידים וגם מתנכלים – עד 4 שנות מאסר.
על הטרדה מינית במקום העבודה – אפשר להתלונן גם במחלקה לאכיפת חוקי עבודה במשרד העבודה והרווחה.
במגזרים שונים יש גם הליכים משמעתיים שונים – בצבא, בשירות המדינה, באוניברסיטאות.
אחד הסעיפים החשובים בחוק קובע שבית המשפט יכול לפסוק למוטרדת עד 50,000 ש"ח פיצויים בגין הטרדה מינית, גם ללא שהמוטרדת הוכיחה נזק. זה כמובן חוץ מפיצויים שהיא יכולה לתבוע על נזקים שנגרמו.
הרחבת אחריות מעסיקים, החוק קובע שמעסיקים, כוחות הביטחון ומוסדות להשכלה גבוהה – חייבים לנקוט באמצעים סבירים, על מנת למנוע הטרדה מינית של עובדים, של משרתים בכוחות הביטחון, ושל תלמידים וסטודנטים, לטפל ביעילות בתלונות בגין הטרדה מינית, ולקבוע דרכים להגשת תלונות ובירורן.
מקומות עבודה, שבהם למעלה מ-25 עובדים, או מוסדות, חייבים, בנוסף לאמור לעיל, לקבוע תקנון שבו יוסבר החוק ויפורטו דרכי הגשת תלונות.
מעסיקים או מוסדות שלא יקיימו את ההוראות הללו – יוכלו להיתבע בגין הטרדה מינית שאירעה במקום העבודה או במוסד.
יום קודם לחקיקת החוק ניתן בבית המשפט העליון פסק דין תקדימי בנושא הטרדה מינית. בפסק הדין נקבע כי מרצה אשר הטריד סטודנטית, בכך שמספר פעמים הציע לה להיפגש עמו ולבלות עמו, ובשתי הזדמנויות נגע בגופה בניגוד לרצונה, ביצע הטרדה מינית, המהווה עבירת משמעת של התנהגות בלתי הולמת של עובדת מדינה.
זאת, לאחר שבית הדין למשמעת של עובדי המדינה זיכה את המרצה מהעבירה, למרות שהאמין לסטודנטית ולעדות שתמכו בה, משום שקבע שמעשים אלו, על אף שהם פסולים, אינם מהווים הטרדה מינית אסורה.
בית המשפט ניתח בפירוט את תופעת ההטרדה המינית והתייחס אליה בחומרה, ונתן קווים מנחים בשאלה מהי הטרדה מינית: התנהגות בעלת אופי מיני (מגע פיזי, ביטויים גסים, הערות בעלות אופי מיני), הגורמת לפגיעה ממשית, שהיא מנוגדת לרצונו של המוטרד, המבטא רצון זה, או אף ללא ביטוי כזה, אם נעשתה על ידי בעל סמכות, במיוחד כאשר נעשית תוך ניצול מעמד של מרות.
פסק הדין חשוב, אם כי חשיבותו פחתה לאור החוק החדש, שקובע נורמות ברורות ומפורשות בעניין הטרדה מינית. עדיין, הוא מהווה פסק דין תקדימי שיעזור לפרש וליישם את החוק ולצקת תוכן בהגדרות ה"טכניות" של החוק.
