בדיוק שמונה שנים חלפו בין ארועי אוקטובר למהומות בעכו. ועדת אור הסיקה אז כי: "יעד עיקרי של פעילות המדינה חייב להיות השגת שוויון אמיתי לאזרחי המדינה הערבים… על המדינה ליזום, לפתח ולהפעיל תכניות לסגירת הפערים, תוך שימת דגש על תחומי התקציב, בכל הנוגע לחינוך, לשיכון, לפיתוח תעשייתי, לתעסוקה ולשירותים". שרף חסאן מה"אגודה לזכויות האזרח בישראל" דורש, עכשיו יותר מתמיד, שוויון עבור כל בני האדם
שרף חסאן
בצירוף מקרים כאוב, האירועים האחרונים בעכו מתרחשים במלאת שמונה שנים לאירועי אוקטובר 2000, במהלכם נורו למוות שלושה עשר בני אדם, כולם ערבים, מאש המשטרה. האירועים ההם היו נקודת שיא של גזענות ואפליה נגד האוכלוסייה הערבית בישראל. משטרת ישראל, אשר ממונה על ביטחון אזרחי המדינה, פעלה כאילו ניצבים לפניה אויבים בני מוות ולא אזרחי המדינה.
אירוני שדווקא ביום כיפור, פרצו האירועים שמאלצים כל אזרח במדינת ישראל, לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמו, האמנם נלמדו כל הלקחים.
בלחץ המאבק הציבורי, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט תאודור אור לבדיקת האירועים, הרקע להם והתנהלות המשטרה. לאחר עבודה מעמיקה ויסודית, פרסמה ועדת אור את דוח הועדה: המסמך הממשלתי המשמעותי, הרחב והמקיף ביותר שפורסם עד כה, בנושא מצבם של אזרחי ישראל הערבים.
בין השאר, קבעה הועדה כי "יעד עיקרי של פעילות המדינה חייב להיות השגת שוויון אמיתי לאזרחי המדינה הערבים… על המדינה ליזום, לפתח ולהפעיל תכניות לסגירת הפערים, תוך שימת דגש על תחומי התקציב, בכל הנוגע לחינוך, לשיכון, לפיתוח תעשייתי, לתעסוקה ולשירותים. תשומת לב מיוחדת יש להפנות לתנאי חייהם ומצוקתם של הבדווים".
מאז פרסום הדוח, מעט מאד נעשה בכדי לקדום ולשפר את מצב האוכלוסייה הערבית בישראל. ממשלות ישראל המשיכו במדיניות של אפליה והזנחה כלפי הציבור הערבי, אותה מדיניות שקיימת כאן מאז קום המדינה. הפערים בין יהודים לערבים רק גדלים.
ממשלות ישראל עדיין ממאנות לפתור את בעיית התכנון והבנייה במגזר הערבי. הבעיה הכאובה של היעדר תכניות מתאר הובילה למצב אבסורדי, שבו ביישובים ערביים רבים, כלל לא ניתן לקבל אישורי בנייה. צרכי הגידול הטבעי והפיתוח מובילים לכך שעשרות אלפי בתים נבנים ללא היתרים, ובעליהם הופכים לעבריינים בעל כורחם.
ביישוב מג'ד אלכרום, בו לא הייתה תכנית מתאר במשך 25 שנה, כ- 60% מהבתים נבנו ללא היתר. ביישוב דלית אל-כרמל, כ-5,000 בתים נבנו ללא היתר בשל העדר תכנון הולם. בנייה ללא היתר משמעה לא רק עבירה על החוק אלא פעמים רבות גם מחסור בשירותים חיוניים כגון מים, חשמל, תשתיות. היעדר תכניות המתאר יצר מחסור קשה במבני ציבור דוגמת בתי ספר, קופות חולים, טיפות חלב ועוד.
חמורה וכאובה אף יותר, היא מדיניות הריסת הבתים בכפרים הבדווים בנגב: על אף המלצות ועדת אור, מדינת ישראל ממשיכה לפגוע בזכויות האוכלוסייה הבדואית בכפרים הבלתי מוכרים. מדי שנה מוציאה המדינה לפועל עשרות צווי הריסה לבתים בלתי מוכרים, ומותירה עשרות משפחות, העניות שבעניות, ללא קורת גג.
ועדת אור המליצה גם על קיום חקירת מח"ש, בכדי לבחון את האפשרות להעמיד לדין פלילי את השוטרים המעורבים. למרות זאת, כל תיקי החקירה של מח"ש נסגרו ללא טיפול הולם. העובדה, שאף אדם לא הועמד לדין בעקבות אירוע כה חמור, העמיקה עוד יותר את משבר האמון בין המשטרה לבין אזרחי ישראל הערבים, וחיזקה את התחושה, כי דמם הותר.
יותר מכך, נראה כי בשמונה השנים שחלפו מאז אירועי אוקטובר, משטרת ישראל ממשיכה בשלה. מאז אירועי אוקטובר נהרגו 34 אזרחים ערבים על-ידי המשטרה. רק לאחרונה, ביולי 2008, נפטר מפצעיו סברי אלג'רג'אוי, לאחר שהותקף על ידי המשטרה. במרבית המקרים כלל לא הוגשו כתבי אישום, או שהוגשו כתבי אישום קלים נגד החשודים. המלצות ועדת אור, שקראה למשטרה לנקוט בשורה של פעולות למיגור העוינות כלפי האזרחים הערבים, עדיין רחוקות מיישום.
ההזנחה, האפליה והדיכוי של המיעוט הציבור הערבי בישראל הם עוול שכל ממשלות ישראל לדורותיהן נושאות באחריות לו. חברי ועדת אור השכילו להבין, שאירועי אוקטובר, בהם ניצבו אלו מול אלו שוטרים ואזרחים, הם תוצר של הקיפוח ושל תחושות הניכור והזעם שנוצרו במגזר בקרב הערבים הערבי במשך שנים. אז, לפני שמונה שנים, וגם עתה, בעכו, נוכחנו כי אפליית הערבים על ידי גורמי השלטון אינה רק בעיה שלהם. היא מחזקת את הניכור של המיעוט, ומלבה עוינות מיותרת בין ערבים ליהודים, שבסוף, כמו תמיד, פוגעת בחפים מפשע.
האגודה לזכויות האזרח קוראת לממשלת ישראל לפעול ליישום המלצות ועדת אור, להפוך את האחד באוקטובר ליום חשבון נפש לדמוקרטיה הישראלית, ולהעלות על נס את הדרישה לשוויון עבור כל בני האדם בישראל, לסובלנות ולחיזוק ערכי הדמוקרטיה.
הכותב, שרף חסאן, הוא מנהל מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח בישראל
