עתירה לפתיחת בי"ס ממלכתי ערבי בחיפה

בג"צ 5318/02
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק

העותרים:

1. חיואר לחינוך אלטרנטיבי (ע.ר)
2. עבדו- מח`ול ג`נאן
3. …
.
.
.
35. האגודה לזכויות האזרח בישראל

כולם באמצעות ב"כ עוה"ד הדס תגרי ו/או דן יקיר ו/או רחל בנזימן ו/או אבנר פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או מיכל פינצ`וק ו/או לילה מרגלית ו/או מנאל חזאן ו/או באנה שגרי- בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס
שמענם למסירת כתבי בית דין
האגודה לזכויות האזרח בישראל
רח` נחלת בנימין 75, תל- אביב, 65154
טל` 5608185- 03 פקס` 5608165- 03

נ ג ד

המשיבים:

1. עיריית חיפה (רשות החינוך המקומית חיפה)
ת.ד. 4811 חיפה 31047

2. שרת החינוך
רח` שבטי ישראל 34, ירושלים, 91911

עתירה למתן צו על תנאי

זוהי עתירה למתן צו על תנאי, המופנה אל המשיבים ומורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא ייפתח בשנת הלימודים תשס"ג בית ספר ממלכתי- ערבי, על- אזורי ובעל פדגוגיה הומניסטית, במבנה בו שכן בית ספר נור בפינת הרחובות סהיון והנזירות בעיר חיפה, אשר יהיו בו עם הקמתו 8 כיתות לימוד, האחת בכל שכבת גיל (גן חובה עד כיתה ז`), ומדוע לא תתווסף לו מדי שנה שכבת לימוד אחת, עד השלמתו למוסד שבו גן חובה ו- 12 שכבות לימוד (גן חובה – כיתה יב`); ומדוע לא יערכו במועד את כל ההכנות הנדרשות לשם כך לרבות שיפוץ המבנה האמור, אישור התוכניות הפדגוגיות, גיוס צוות המורים והמנהל/ת ופתיחת ההרשמה לבית הספר לאלתר.

בקשה לדיון דחוף

בעתירה זו מתבקשת הקמת בית ספר ממלכתי ערבי בעיר חיפה בשנת הלימודים הקרובה – תשס"ג – עבור ילדי העותרים 2-34 וילדים ערבים נוספים מן העיר חיפה, שרובם המכריע לומדים כיום בלית ברירה במסגרות חינוך עדתיות-פרטיות, וזאת בשל הפרת חובת המשיבים בין השאר על פי הוראות חוק לימוד חובה, התש"ט-1949. העותרים פעלו עת ארוכה אל מול המשיבים במטרה להבטיח את פתיחתו של בית הספר במועד, אולם ללא הועיל. דיון דחוף בעתירה זו נדרש על מנת לאפשר את השלמת ההיערכות הנדרשת לפתיחתו של בית הספר בשנת הלימודים תשס"ג (הכשרת מבנה, רישום תלמידים, גיוס צוות פדגוגי ומינהלי וגיבוש תכנית לימודים), בהמשך לצעדים שננקטו עד כה על ידי העותרים ומינהל החינוך במשיבה 1, הכל כמפורט בעתירה זו. עיכוב הדיון בעתירה העשוי להביא לעיכוב בפתיחת בית הספר כמבוקש בעתירה זו, יחייב חלק ניכר מן העותרים 2-34 והורים אחרים לשלוח את ילדיהם לשנת לימודים נוספת, אם לא למעלה מכך, לבתי הספר של החינוך הבלתי רשמי שבו לומדים מרבית הילדים, דבר אשר ימשיך ויהווה פגיעה בזכותם של הילדים לחינוך ראוי, יחייב את העותרים בתשלום שכר לימוד, יהווה פגיעה בהוראות חוק לימוד חובה, בשוויון ההזדמנויות בחינוך ובעקרון השוויון.

ואלה נימוקי העתירה:

מבוא

1. בעתירה זו מתבקשת פתיחת בית ספר ערבי ממלכתי בעיר חיפה, על אזורי, לא-סלקטיבי, בעל פדגוגיה הומניסטית, הדוגל במעורבות הורים ומחויבות קהילתית וחברתית. זאת, לאחר שמאמצי העותרים, ובפרט העותרת 1, מזה עת ארוכה (למעלה משנה וחצי) לשכנע את המשיבים לנקוט בפעולות המתחייבות ולפתוח את בית הספר, נכשלו.

2. הדרישה לפתיחת בית הספר באה על רקע מצוקה חינוכית קשה בקרב תושבי חיפה הערבים, הבאה לידי ביטוי בכך שרובם של הילדים הערבים בחיפה לומדים במסגרות חינוך לא רשמיות, עדתיות ברובן. מסגרות פרטיות אלה מנוהלות באופן עצמאי בהתאם לתפיסות העולם של מוסדות אלה, נוקטות מדיניות קבלה סלקטיבית, הלימוד בהן כרוך בתשלום שכר לימוד, הן אינן כפופות לתכנים של החינוך הממלכתי, ואינן נהנות מתמיכת המשיבים ומפיקוחם הצמוד המקובלים בחינוך הרשמי. מסגרות אלה פתוחות אך בפני אותם ילדים שהוריהם יכולים לממן את הלימוד בהם, ואשר יכולים לעמוד בסטנדרטים הלימודיים התחרותיים הנהוגים בהם.

3. מצב זה מהווה הפרה של חובת המשיבים להעניק לכל ילד חינוך חובה חינם, מנוגד לעקרון השוויון ובפרט לחובה להנהיג הלכה למעשה שוויון הזדמנויות בחינוך לכל ילד ללא הבדל לאום או מעמד כלכלי, ובניגוד לאינטרס הציבורי להרחבת מעגל הילדים הלומדים בחינוך הממלכתי.

הרקע העובדתי

העותרים

4. העותרת 1 (להלן – העותרת) – עמותת חיואר (דיאלוג) לחינוך אלטרנטיבי – היא עמותה המאגדת במסגרת פעילותה הורים ערבים ל- 262 תלמידים מהעיר חיפה, אשר ילמדו בשנת הלימודים תשס"ג בגילאי גן חובה – כיתה ז`. רובם המכריע של תלמידים אלה (כ- 80% מהם) לומדים בחינוך העדתי הרשמי הלא מוכר בעיר. בקרב חברי העמותה בעלי מקצוע, ובכללם אנשי מקצוע רבים מתחום החינוך. העותרת קמה בשל המצוקה החינוכית השוררת בקרב האוכלוסייה הערבית בחיפה, בשל חוסר שביעות רצון מצד ההורים המאוגדים בעמותה מהחינוך במסגרות הפרטיות בעיר – במסגרתו לומדים רוב הילדים – ומיעוט כמות האופציות הממלכתיות וגיוונן העומדות לרשות ילדיהם. בראש ובראשונה קמה העמותה בשל רצונם של חבריה להעניק לילדיהם חינוך מודרני המבוסס על ערכים הומניסטיים ואוניברסליים, תוך מעורבות הורים בחינוך ילדיהם, ופיתוח אחריות קהילתית וחברתית, כפי שיפורט להלן. למימוש מטרותיה אלה פועלת העותרת מזה כשנתיים בקרב הקהילה הערבית בחיפה, ומזה כשנה וחצי במגעים אינטנסיביים לפתיחתו של בית ספר ממלכתי ערבי חדש בעיר חיפה, אשר יהא פתוח לכל תלמיד ערבי, יביא לידי ביטוי את ה`אני מאמין` של ההורים המאוגדים, ויהווה פתרון לצרכיהם החינוכיים של הילדים הערבים.

5. העותרים 2-34 הם חברים ופעילים במסגרת עמותת "חיואר", הורים לתלמידים ערבים מן העיר חיפה אשר רובם לומדים במסגרות החינוך העדתיות. כל אחד מן העותרים מייצג משפחה. העותרת 2 היא מנהלת העמותה, והעותרים 3-5 הם חברי ועד העמותה.

6. העותרת 35, האגודה לזכויות האזרח בישראל, היא עמותה שמטרתה הגנה על זכויות האדם בישראל ובשטחים הנתונים בשליטתה. בין השאר עוסקת העותרת 35 בזכות לחינוך ובזכות לשוויון ללא אפליה על רקע לאום.

החינוך הערבי בעיר חיפה

7. בחיפה לומדים כ- 5,800 תלמידים ערבים בגילאי יסודי עד תיכון. מתוכם, רק 36% לומדים בבתי ספר ממלכתיים. יתרתם, 64% לומדים במסגרות חינוך פרטיות-עדתיות (חינוך מוכר לא רשמי), בתי ספר המוחזקים ומנוהלים על ידי גופים כנסייתיים.

נתונים אלה על פי "מערכת החינוך בחיפה", הוצאת שתי"ל וועד ההורים הערבים (חיפה, יוני 2000). תמצית מתורגמת לעברית של הנתונים והעתק העמודים הרלוונטיים מן המסמך שהתפרסם בשפה הערבית מצ"ב ומסומנים ע/1.

8. מערכת החינוך הפרטית הינה עצמאית בהחלטותיה, סלקטיבית בקבלת תלמידים ומורים, ומקיימת תוכניות לימודיות מיוחדות, אם כי הינה כפופה, כמובן, לפיקוח מוגבל של משרד החינוך. בתי הספר במסגרת מערכת זו הינם בבעלות ובמימון פרטיים, וההורים נדרשים לשלם שכר לימוד. בתי הספר העדתיים מנוהלים על ידי גופים כנסייתיים. על פי רוב מהווה המוסד העדתי מסגרת לימודית רצופה מגן ועד כיתה יב`. התכנים החינוכיים והמסגרת המשמעתית מעוצבים על ידי הנהלת המוסד. המוסדות סלקטיביים ותחרותיים, ותלמידים בעלי הישגים לימודיים נמוכים מונשרים מבתי הספר שחותרים להישגיות. במסגרת מוסדות אלה לא מתאפשרים מעורבות פעילה של הורים והשפעה על אופים החינוכי, ובמרבית המוסדות אין מתירים פעילותו של ועד הורים.

9. מבחינת מוסדות חינוך ממלכתיים, משרתים את הילדים הערבים בחיפה 4 בתי ספר יסודיים, חטיבת ביניים אחת ובית ספר תיכון (טכנולוגי) אחד. אף אחד מבתי ספר אלה אינו בעל ייחודיות חינוכית. אין אף בית ספר ערבי ממלכתי לחינוך מיוחד, בית ספר לאומנויות, פתוח, דמוקרטי וכדו`.

ר` דוח האגף לחינוך במשיבה 1 (אוקטובר 2001), מצ"ב ומסומן ע/2.

10. לשם השוואה, בעיר חיפה מעל ל- 37,000 תלמידים יהודיים – רובם המכריע לומדים במסגרת החינוך הממלכתי. בתי הספר היהודיים מציעים אופציות חינוכיות רבות ורב-גוניות; בבתי הספר התיכוניים יכולים התלמידים לבחור בין מגמות לימוד עיוניות למגמות טכנולוגיות. בתי הספר ייחודיים מציעים לימודי אמנות, חקלאות, טבע וסביבה. עם בתי הספר הייחודיים נמנה בית הספר הפתוח, שתפיסת עולמו החינוכית דומה לדרכה החינוכית של העותרת.

11. יש לציין באופן מיוחד את המחסור החינוכי החמור בשלב חטיבת הביניים (כיתות ז` עד ט`). לבד ממספר כיתות בבית הספר "אורט", קיימת כיום חטיבת ביניים ממלכתית ערבית אחת בלבד – אלמותנבי. במוסד זה לומדים סך הכל 456 תלמידים ערבים, המהווים רק 5.6% מסך כל התלמידים הלומדים בחינוך הממלכתי בחטיבות הביניים. זאת בהשוואה לכך שהתלמידים הערבים מהווים בסך הכל 12.9% מכלל התלמידים בחיפה בגילאי יסודי עד תיכון. כל יתר התלמידים לומדים במסגרות הפרטיות. בנוסף, מוסד זה אינו נהנה ממוניטין חינוכיים בקרב הקהילה הערבית בחיפה. למיטב ידיעת העותרים, אף מרבית המורים המלמדים בו אינם רושמים את ילדיהם לבית ספר זה, אלא למערכות החינוך הפרטיות. ההורים הערבים בחיפה רואים בכך אינדיקציה לחוסר האמון שיש למורים בבית הספר ברמתו החינוכית.

12. קיומה של אופציה חינוכית אחת בלבד בשכבת גיל קריטית זאת, במעבר שבין החינוך היסודי ללימודים התיכוניים, מהווה צוואר בקבוק, המונע מעבר תלמידים ערבים לחינוך הממלכתי, גם בגילאים היסודיים ובגילאי התיכון. הורים אשר אינם רואים באופציה יחידה זו אופציה רצויה מבחינת ילדיהם, נעדרים למעשה כל אופציה ממלכתית בשלב חטיבת הביניים. לפיכך, רושמים ההורים את ילדיהם למערכת החינוך הפרטית כבר בשלב היסודי, ביודעם שיתקשו להשתלב במערכת החינוך הזו בשלב חטיבת הביניים אם לא ילמדו בה מלכתחילה, הן משום השוני במערכות החינוכיות והן משום שבתי הספר הפרטיים נמנעים מקבלת תלמידים בשלב מאוחר. בהמשך, ימנעו ההורים מלהעביר את הילדים למערכת הממלכתית בשלב התיכון, מחשש שמא לא יסתגלו היטב למעבר זה, בשלב הקריטי של ההכנה לבחינות הבגרות.

13. מצוקת מערכת החינוך הערבית בחיפה משתקפת היטב בנתוני הזכאות לבגרות. על פי נתונים אלה, בשנת 2000 רק 25% מבני ה- 17 הערבים בחיפה היו זכאים לתעודת בגרות, וזאת בהשוואה ל- 56% מבני ה- 17 היהודים בחיפה. כמובן מאליו, הזכאות לבגרות הינה חיונית לשם רכישת השכלה גבוהה ומשלח יד אקדמי, ומשמעותית ביותר בשוק העבודה בכלל. העובדה כי התלמידים הערבים בחיפה נהנים ממקפצה חברתית זאת בשיעור הפחות מחצי מזה ממנו נהנים התלמידים היהודיים היא בעלת משמעות קשה ביותר.

ר` נתוני זכאות לתעודת בגרות (המבוססים על נתוני משרד החינוך והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) מתוך: "זכאות לתעודת בגרות לפי יישוב 1999-2000" (ד"ר שלמה סבירסקי, אלון אטקין, אדוה, יוני 2001 ) מצ"ב ומסומן ע/3.

14. מכל הנתונים, שצויינו לעיל, עולה במצורף במובהק, כי האופציות החינוכיות הרשמיות העומדות לרשות התלמידים הערבים בחיפה אין בהן כדי לתת מענה לתלמידים הערבים בחיפה, הן מבחינת כמותן, והן מבחינת מגוון האופציות החינוכיות. מצב זה בולט במיוחד בהשוואה למגוון ההזדמנויות החינוכיות העומדות לרשות התלמידים היהודים בחיפה.

15. מכל מקום, ברור הדבר כי אין במסגרות הממלכתיות הקיימות כדי לתת מענה לכל התלמידים הערבים בחיפה, אם אלה יבקשו לעבור למסגרת הממלכתית, ואף לא לילדים שהוריהם חברים במסגרת העותרת.

16. מעובדות אלה עולה גם החשיבות העליונה בקיומו של רצף חינוכי מכיתת גן החובה ועד סיום יב`, מאחר שרק רצף כזה יבטיח שתלמיד ערבי ימצא את מקומו במערכת הממלכתית, ולא יאולץ להיטלטל בין מערכות חינוכיות שונות, תוך סיכון יכולתו לממש את עצמו מבחינה לימודית והתפתחותית, סיכון המרתיע את ההורים הערבים מרישומו למערכת הממלכתית לכתחילה. על חשיבותו של רצף זה נעמוד עוד בהמשך.

פעילות העותרת לפתיחת בית ספר ערבי- ממלכתי

17. העותרת, עמותת "חיואר", שמה לה למטרה להקים בית ספר ממלכתי ערבי בעיר חיפה, אשר יהא פתוח לכל תלמיד ערבי. בית ספר זה יעודד את הילדים לחופש בחירה, לחשיבה ביקורתית, לגילוי יוזמה, ליצירתיות ולפתיחות. בית הספר, על פי שאיפת חברי העותרת, יעניק לילדים שוויון הזדמנויות ויכשיר אותם לחיים בחברה משתנה, פלורליסטית, גלובאלית ומתקדמת מבחינה טכנולוגית. בית הספר יתייחס לכל ילד בכבוד ובאופן פרטני ויציב אותו במרכז התהליך החינוכי. בית הספר יעזור לכל ילד לחשוף ולממש את הפוטנציאל הטמון בו. בית הספר יהיה מושתת על ערכים הומניסטיים אוניברסליים, ויחנך לכבד כל אדם באשר הוא. בית הספר יעודד את התלמידים למחויבות ולאחריות קהילתית וחברתית, וידגול במעורבות ההורים בחינוך ילדיהם. עקב פעילותה הקהילתית והחינוכית של "חיואר" בקרב הקהילה מזה זמן רב, מאגדת כיום העותרת הורים ל- 262 ילדים בגילאי גן חובה – כיתה ז`, שרובם לומדים כיום במוסדות פרטיים, המעונינים שילדיהם ילמדו במסגרת בית ספר ממלכתי ערבי המבוסס על הפדגוגיה ההומניסטית כפי שנפרשה כאן.

העתק רשימה מפורטת של ההורים ומספר הילדים, המבקשים ללמוד במסגרת בית הספר, מצ"ב ומסומן ע/4.

18. העובדה שהמאמצים הרבים, שיפורטו להלן, להביא לפתיחת בית הספר בשנה"ל תשס"ג, נכשלו עד כה, גורמת מטבע הדברים לחוסר וודאות אצל ההורים, אשר נאלצו לרשום את ילדיהם לפי שעה לבתי ספר אחרים. אף על פי כן, לאחרונה חזרו ואישרו מעל ל- 65 הורים לכ- 120 ילדים, כי בכל מקרה בו יפתח בית הספר בשנת הלימודים תשס"ג ירשמו את ילדיהם אליו.

העתק הרשימה המפורטת בצירוף חתימות ההורים מצ"ב ומסומן ע/5.

19. מאליו מובן כי מעת שתיפתח ההרשמה לבית הספר באופן מסודר עשויים הורים רבים נוספים לשלוח את ילדיהם לבית הספר.

20. העותרת ביקשה להביא להקמת בית הספר בדרך של שיתוף פעולה ועבודת צוות עם המשיבים, והיא פועלת מזה כשנה וחצי במגעים אינטנסיביים עימם, על מנת להביא לפתיחת בית הספר בשנת הלימודים תשס"ג. בשלבים שונים של מסכת זו נראה היה לעותרים כי אכן פעולותיהם נושאות פרי, וכי המשיבים עתידים לפעול כנדרש לפתיחת בית הספר. ברם, על אף מאמציהם הרבים להביא למימוש מטרתם בדרכי נועם, וניסיונם למצות כל אפשרות להגשים את מטרתם בדרך של שיתוף פעולה, התחוור להם לאחרונה כי כל מאמציהם בעניין נכשלו.

21. להלן תתואר השתלשלות המגעים לפתיחתו של בית הספר;

ביום 21.1.01 פנתה העותרת למשיבה 1 בבקשה להקמת בית ספר ממלכתי ערבי חדש, על- אזורי ובעל ייחודיות חינוכית, כמפורט לעיל. ביום 20.2.01 שבה ופנתה העותרת במכתב למשיבה 1, לו צרפה חתימות הורים ערבים מן העיר חיפה, המבקשים את התערבות המשיבה 1 ותמיכתה בקידום הרעיון.

העתק המכתב מיום 20.2.01 מצ"ב ומסומן ע/6.

22. בעקבות פנייה זו ופניות נוספות מצד העותרת, נערך ביום 28.3.01 דיון אצל ראש מינהל חינוך, תרבות ורווחה במשיבה 1 ובהשתתפות חברי העותרת. בדיון הוחלט על הקמת וועדת היגוי ברשות מנהל המחלקה לחינוך יסודי, ד"ר עוזי לובל, נציגי העותרת, נציגי המשיבה 2, נציגי אגף החינוך במשיבה 1, והמכון לחינוך דמוקרטי, אשר תבחן את הנושא ותגיש את המלצותיה בתוך 3 חודשים.

העתק סיכום הדיון מיום 28.3.01 (הנושא תאריך 18.4.01) מצ"ב ומסומן ע/7.

23. בהמשך להקמת וועדת ההיגוי התקיימו מספר ישיבות של וועדה זו, וכן מפגשים בין חברי הוועדה וחברי העותרת כדלקמן:

ישיבת וועדת ההיגוי מיום 17.5.01, מצ"ב פרוטוקול ומסומן ע/8.
ישיבת המשך מיום 7.6.01, מצ"ב פרוטוקול (נושא תאריך 13.6.01) ומסומן ע/9.
ישיבה עם ראש מינהלת החת"ר במשיבה 1 מיום 30.8.01 (נושא תאריך 4.9.01), מצ"ב ומסומן ע/10.

24. בישיבה מיום 30.8.01 (נספח ע/10) הוסכם כי וועדת ההיגוי תגבש עד סוף ספטמבר 2001 את מסקנותיה בתיאום עם נציגי המשיבה 1 ומחוז צפון במשיבה 2 במסמך מסכם, אשר ייעודו פנייה למנכ"לית המשיבה 2. בהתאם לסיכום זה הגישה וועדת ההיגוי לראש מינהל החת"ר במשיבה 1 דוח מסכם ובו המלצתה לפתוח בית ספר ממלכתי ערבי דמוקרטי בחיפה. במכתב המלווה את הדוח התבקשה המשיבה 1 להמשיך ולפעול כנדרש להקמת בית הספר.

25. לאחר סקירת המצב הקיים בחיפה והצרכים החינוכיים של הקהילה הערבית, המליצה וועדת ההיגוי על הקמת בית ספר ממלכתי ערבי בשנת הלימודים תשס"ג, אשר שעריו יהיו פתוחים לכל ילד ערבי, אשר יהא מבוסס על פדגוגיה הומניסטית, ואשר יבטיח רצף למידה מגיל גן חובה ועד סוף התיכון. וועדת ההיגוי קבעה כי בשנת הלימודים תשס"ג ייפתחו בבית הספר החטיבה הצעירה, בית הספר היסודי וחטיבת הביניים, כאשר בכל שנה לאחר מכן תתווסף שכבת גיל.

26. עוד נקבע כי המשיבה 1 תאתר מבנה מתאים לאכלס את תלמידי בית הספר, אשר יאפשר את צמיחתו כאמור, ותפנה לאגף הבינוי במשיבה 2 בירושלים בבקשה לשפץ את מבנה בית הספר ולהתאים את המבנה לתפיסה החינוכית. כמו כן, ניתנו המלצות נוספות בנוגע לאיתור צוות בית הספר והכשרתו ושילוב ההורים בתהליכי החינוך של בית הספר. וועדת ההיגוי קבעה כי המשיבה 1 תפתח את ההרשמה לבית הספר יחד עם ההרשמה לכל בתי הספר בעיר.

העתק המכתב מיום 14.10.01 לראש מינהל החת"ר הכולל את דוח וועדת ההיגוי מצ"ב ומסומן ע/11.

27. יצוין, כי במסגרת העבודה המשותפת איתרו חברי העותרת את המבנה בו שכן בית ספר אל- נור, בפינת הרחובות סהיון והנזירות, השייך לעירייה, ואשר הנו נטוש כרגע. המבנה אמנם רחוק מלהיות אידיאלי, אולם לאחר שיפוץ מתאים עשוי לשמש למטרת הקמת בית הספר, ובשל הדחיפות בהקמת בית הספר סברו חברי העמותה כי זהו פתרון שהוא בבחינת הרע במיעוטו. במסגרת הפגישות המשותפות הובטח לחברי העמותה כי מבנה זה יוקצה לעמותה ולבית הספר המתוכנן, ולא יימסר על ידי העירייה לגורמים אחרים.

28. יצוין עוד, כי וועדת ההיגוי ועמותת "חיואר" ביקשו לכתחילה כי בית הספר יוקם כבית ספר דמוקרטי, אולם בהמשך השתנתה במידה מסוימת תפיסה זו, לתפיסה של בית ספר שלו דגשים הומניסטים; בית הספר מבקש להציב אלטרנטיבה בעלת מאפיינים דמוקרטיים למסגרות החינוך הקיימות ולהעמיד במרכזו את שיתוף התלמידים והוריהם בהליך החינוכי.

29. ביום 22.10.01 פנה ראש מנהל החת"ר במשיבה 1 למנכ"לית המשיבה 2, בצירוף דוח ועדת ההיגוי, שעניינו כאמור הדרישה להקמת בית הספר, והתבקשה החלטת המנכ"לית בנושא. ביום 31.10.01 נשלחה תשובתה של מנכ"לית המשיבה 2, על פיה הורתה להקפיא כל אישור להקמת בתי ספר ייחודיים כדוגמת בתי ספר דמוקרטיים, עד לסיום עבודת ועדה שמינתה לנושא.

העתק הפניה מיום 22.10.01 מצ"ב ומסומן ע/12.
העתק תשובת מנכ"לית המשיבה 2 מיום 31.10.02 מצ"ב ומסומן ע/13.
העתק מכתבה של מנהלת אגף חינוך במשיבה 1 מיום 11.11.01 מצ"ב ומסומן ע/14.

30. בעקבות תשובה זו נערכה ישיבה נוספת במשרדי המשיבה 1 ביום 25.11.01, בה הוסכם כי העירייה תמשיך ותפעל מול המשיבה 2 לקבלת האישורים הנדרשים להקמת בית הספר, תוך התאמת התפיסה הפדגוגית, בין השאר לאור הסתייגות המשיבה 2 ממסגרת של בית ספר דמוקרטי. הוסכם עוד כי חברי העמותה ימשיכו בעבודת ארגון ההורים ואיסוף הנתונים.

העתק סיכום הישיבה מיום 25.11.01 (הנושא תאריך 4.12.01) מצ"ב ומסומן ע/15.

31. בעקבות הסיכומים בישיבה זו פעלו נציגי העותרת מצידם וערכו מפגשים שונים של חברי העמותה עם נציגי המשיבה 2, להסברת הנסיבות והמצע השונים העומדים מאחורי בית הספר האמור, להבדיל מבתי ספר ייחודיים אחרים, ובפרט העובדה שהוא בא לתת מענה לילדים ערבים הלומדים כיום במסגרת החינוך הלא רשמי.

32. בעקבות הבהרות אלה נשלח ביום 5.12.01 מכתבו של מר איציק כהן, סמנכ"ל בכיר ומנהל המנהל הפדגוגי במשיבה 2, לראש מנהל החת"ר. במכתב נאמר, כי אמנם מזה שנתיים מדיניות המשרד היא לא לאשר בתי ספר דמוקרטיים חדשים, אולם, יחד עם זאת, אם תגיע המשיבה 1 למסקנה שיש מקום להקמת מסגרת על- אזורית עם ייחודיות חינוכית שונה, תיבחן בקשה זו באהדה, על פי הנוהל המקובל.

העתק מכתבו של מר כהן מיום 5.12.01 מצ"ב ומסומן ע/16.

33. בסמוך לאחר קבלת מכתב זה יזמו חברי וועדת ההיגוי פגישה עם מנהל מחוז צפון במשיבה 2, מר אהרון זבידה. בפגישה הציגו חברי הוועדה למר זבידה את העקרונות שבבסיס ההצעה להקמת בית הספר, השונים מאלה העומדים מאחורי הקמת בתי ספר ייחודיים בדרך כלל ולהם מתנגדת המשיבה 2. הוסבר, ומר זבידה גילה הבנה לכך, כי הכוונה היא דווקא לשנות את המצב הקיים, בו רוב הילדים הערבים לומדים בחינוך הפרטי, ולהקים מסגרת חינוכית שתעודד הורים ערבים להעביר את ילדיהם לחינוך הממלכתי. הודגשה העובדה כי בית הספר לא יהיה אליטיסטי וסלקטיבי, אלא הוא מבקש לפעול למען הקהילה כולה, וכי רובם המכריע של הילדים בו יבואו מהמערכת הפרטית. האווירה בפגישה הייתה טובה מאד, וחברי וועדת ההיגוי התרשמו כי בעקבות הבהרותיהם אלו, גישתו של מנהל המחוז לרעיון הקמת בית הספר היא חיובית.

34. חברי העמותה גם חזרו ופנו למשיבה 1, והמציאו לה, כפי שנתבקשו, נתונים מפורטים אודות ההורים והילדים המבקשים ללמוד בבית הספר.

העתק מכתבה של העותרת מיום 12.12.01 מצ"ב ומסומן ע/17.
העתק מכתבה של העותרת מיום 1.1.02 בצירוף נספחיו מצ"ב ומסומן ע/18.

35. כמו כן פנו ההורים המעונינים באופן אישי פעם נוספת לראש המשיבה 1, במכתב הנושא חתימות הורים, בבקשה כי יפעל למימושו הלכה למעשה של דוח וועדת ההיגוי.

העתק המכתב מיום 29.11.01 ותשובתו של עוזר ראש המשיבה 1 מיום 7.1.02 מצ"ב ומסומנים ע/19 ו- ע/20.

36. ברם, לאכזבת חברי העותרת, לא פעלה המשיבה 1 בעניין כנדרש מול המשיבה 2, ודבר לא אירע.

37. לאחר מאמצים רבים מצד חברי העותרת, נערכה ביום 4.2.02 פגישה של חברי העותרת עם ראש העיר (ראש המשיבה 1). חברי העמותה הציגו בפני ראש המשיבה 1 רעיון שגובש בפגישות עם נציגי המשיבה 1, ובהסכמת הורי בית הספר הפתוח ומנהלתו, להקים את בית הספר כאגף במסגרת בית הספר הפתוח העברי, תוך הסתייעות בתשתית החינוכית שלו, וקידום פרויקטים חינוכיים משותפים יהודים-ערבים. רעיון זה גובש והועלה במטרה להקל על פתיחתו המהירה של בית הספר בשנה"ל תשס"ג. ברם, אפשרות זאת לא זכתה להתייחסות רצינית בפגישה. ראש המשיבה 1 הדגיש כי נדרש אישור המשיבה 2 לפתיחת בית הספר. כמו כן, להפתעת חברי העותרת, הועלה בפגישה מטעם המשיבה 2 הרעיון כי בית הספר ייפתח כבית ספר מוכר לא-רשמי, דבר המנוגד בתכלית למגמה שבבסיס הקמת בית הספר. בהמשך התקבל אצל חברי העותרת סיכום הפגישה עם ראש המשיבה 1 שנערכה ביום 4.2.02. בסיכום זה צוין כי ראש המשיבה 1 מציע להתחיל את הפעילות בשלב ראשון בגנים ובכיתות א` ו- ב`, וכן כי "ראש העיר יעשה מאמץ להיפגש עם מנכ"לית משרד החינוך בשבועות הקרובים ולבקשה ללמוד את הרעיון מצוות משותף של העמותה והעירייה".

העתק מכתב העותרת מיום 10.2.02 ובו הסתייגויותיה מתכני הפגישה מצ"ב ומסומן ע/21.
העתק סיכום הפגישה מיום 4.2.02 מטעם המשיבה 1 (הנושא תאריך 13.2.02) מצ"ב ומסומן ע/22.

38. העותרת פנתה פעם נוספת במכתב מיום 15.2.02, ובו פירוט הסתייגויותיה מסיכום הפגישה הנ"ל. כמו כן מחתה העותרת על כך שהמשיבה 1 לא עשתה דבר להשגת אישורה של המשיבה 2 לבית הספר, וחזרה והפצירה לקיים בהקדם, לאור דחיפות העניין, פגישה המשותפת לנציגי המשיבה 2, המשיבה 1 והעותרת. ברם, על אף פניה זו ובירורים טלפוניים שערכו, לא אירע דבר.

העתק המכתב מיום 15.02.02 מצ"ב ומסומן ע/23.

39. ביום 4.3.02 פנתה ב"כ העותרים, הח"מ, אל מנכ"לית המשיבה 2 ולראש המשיבה 1 במכתב בו פורטה השתלשלות הענייניים האמורה, ובו פורטה החובה החוקית המוטלת על הרשויות לפעול לאלתר לפתיחת בית הספר. במכתב התבקשה תשובת המשיבים לאלתר, בשים לב לכך שמועד ההרשמה לבתי הספר הסתיים באותם הימים.

העתק המכתב מיום 4.3.02 מצ"ב ומסומן ע/24.

40. ביום 6.3.02 נשלח מכתבו של ראש המשיבה 1 למנכ"לית המשיבה 2, בו הודיע על תמיכת המשיבה 1 בהקמת בית הספר שיוכל להיות משולב עם בית הספר הפתוח העברי. ראש המשיבה 1 הודיע עוד כי ברשות המשיבה 1 מבנה המתאים, וביקש את הסכמתה ואישורה של מנכ"לית משרד החינוך. מכתב ברוח זו נשלח גם לח"מ מטעם עוזר ראש המשיבה 1 ביום 12.3.02.

העתק מכתבו של ראש המשיבה 1 מצ"ב ומסומן ע/25.
העתק מכתבו של עוזר ראש המשיבה 1 מצ"ב ומסומן ע/26.

41. ביום 10.3.01 נשלחה תשובתו של מנהל מחוז חיפה אצל המשיבה 2, מר אהרן זבידה, לח"מ. מר זבידה סירב לדרישת העותרת והציע כי ההורים יפנו לרשות המקומית על מנת שילדיהם ישובצו במוסדות הממלכתיים הקיימים. מטעם מנכ"לית המשיבה 2 לא נשלחה כל תשובה.

העתק מכתבו של מר זבידה מיום 10.3.01 מצ"ב ומסומן ע/27.

42. ביום 21.3.02 נערכה פגישה בהשתתפות חברי העותרת, ראש המשיבה 1 וראש מחוז חיפה במשיבה 2. נימת הפגישה היתה חיובית ביותר; ראש המשיבה 1 הביע תמיכה נמרצת בפתיחת בית הספר בשנת הלימודים הקרובה, בכיתות חובה – ו`, ומנהל מחוז חיפה במשיבה 2 הסכים לשקול את הנושא בחיוב. הוסכם כי לאחר הפסח תיערך פגישה בהשתתפות הנוכחים ומנכ"לית המשיבה 2, במגמה להגיע לסיכום חיובי בעניין, ולאפשר את פתיחת בית הספר בשנת הלימודים הקרובה.

סיכום הפגישה מיום 21.3.02 מצ"ב ומסומן ע/28.

43. ברם, דבר לא אירע לאחר הפסח. ביום 21.4.02 נשלח מכתב תזכורת בעניין מצד העותרת, וכן נערכו בירורים טלפוניים מצידה, אולם ללא כל הועיל, והיא לא שמעה דבר מהמשיבים מטוב ועד רע.

העתק המכתב מיום 21.4.02 מצ"ב ומסומן ע/29.

44. יצויין, כי כל העת הזאת המשיכה העותרת בפעילויותיה הקהילתיות והחינוכיות, במטרה להעלות את המודעות והעניין של הקהילה לאפשרויות החינוך האלטרנטיביות, בבחינת אופציות חינוכיות שונות ברחבי הארץ, קידום ההערכות לפתיחת בית הספר החדש בשנה הבאה. בין היתר, ניתן לציין, ערכה העותרת תכנית מפורטת להכשרת צוות חינוכי לבית הספר.

הטיעון המשפטי

הזכות לחינוך והזכות לחינוך רשמי חינם

45. "כל ילד ונער במדינת ישראל זכאי לחינוך בהתאם להוראות כל דין" (סעיף 3 לחוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000, להלן – חוק זכויות התלמיד).

46. כל ילד וכל נער בישראל גם זכאים לקבל מהמדינה חינוך חינם במוסד חינוך רשמי, וזאת על פי הוראת סעיף 6 לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 (להלן – חוק לימוד חובה). האחריות למתן חינוך חינם מוטלת על המדינה, והאחריות לפתיחת מוסדות חינוך רשמיים למתן חינוך חובה חינם מוטלת על המדינה ועל רשות החינוך המקומית במשותף (סעיף 7 לחוק לימוד חובה). כאמור, אחריות המשיבים בעניין זה הינה משותפת, ואולם למשיבה 2 נתונה הסמכות לחייב את המשיבה 1 בצו לפתוח ולקיים מוסדות חינוך רשמיים לחינוך חובה (סעיפים 7(ג) ו- 10 לחוק לימוד חובה).

47. כמפורט לעיל, כיום לומדים בעיר חיפה במוסדות חינוך רשמיים – ממלכתיים רק כשליש מכ- 5800 תלמידים ערבים בגילאי יסודי – תיכון. מצב זה, על פיו לרוב הילדים הערבים אין אפשרות ללמוד במסגרת החינוך הממלכתי, כפועל יוצא של מיעוט המסגרות החינוכיות הערביות- ממלכתית, מהווה הפרה של חובת המשיבים להבטיח לכל ילד חינוך חובה חינם. בהקשר זה יש לציין, כפי שהוסבר לעיל בחלק העובדתי, כי הפרסום המפורט של המשיבה 1 בנוגע למוסדות החינוך בחיפה אינו כולל פירוט נתונים מהם ניתן ללמוד על מצבת התלמידים הערבים בחיפה, ועל חלוקתם למערכת הרשמית והלא רשמית. הנתונים המועטים שמובאים בעתירה זו בעניין זה (המספר הכולל של התלמידים הערבים וחלוקתם באחוזים בין המערכות החינוכית) נסמכים על נתונים של ארגוני שטח. לעובדה זו כשלעצמה נודעת חומרה יתרה, והיא מצביעה על אוזלת ידם של המשיבים והזנחתם את הקהילה הערבית, שהרי קיומם של נתונים מפורטים מהווה נקודת מוצא הכרחית לתכנון הצרכים והשירותים החינוכיים של הקהילה.

48. בית משפט נכבד זה עמד זה מכבר על חשיבותה של הזכות לחינוך, והקשר ההדוק שלה לזכויות יסוד אחרות:

"אכן, החינוך הוא מכשיר חברתי אשר לא ניתן להפריז בחשיבותו. מדובר באחת הפונקציות החשובות ביותר של הממשלה והמדינה. החינוך הוא חיוני לקיומו של משטר דמוקרטי חופשי, חי ומתפקד. הוא מהווה יסוד הכרחי למימושו העצמי של כל אדם. הוא חיוני להצלחתו ולשגשוגו של כל פרט ופרט. הוא חיוני לקיומה של חברה, שבה חיים ופועלים אנשים המשפרים את רווחתם ותורמים, בתוך כך, לרווחתה של הקהילה כולה…
החינוך הוא, בלי ספק, מכשיר חשוב בהבטחת זכויותיו וחירויותיו של כל פרט ופרט, ובמימושן של הזכויות הפוליטיות הבסיסיות הנתונות לו, ובהן חופש הביטוי והזכות לבחור ולהיבחר."

בג"צ 1554/95 עמותת שוחרי "גילת" נ` שר החינוך והתרבות, פ"ד נ(3) 2, 24- 25.

49. יצוין, כי בפסק הדין הנ"ל הושארה בצריך עיון השאלה האם הזכות לחינוך היא בגדר זכות חוקתית אם לאו, אולם זאת בהקשר של הזכות לחינוך בגיל הרך, אשר אינה מעוגנת באמנות בינלאומיות המבטיחות את הזכות לחינוך (שם בעמ` 27-28). לעומת זאת, הזכות לחינוך יסודי ועל-יסודי חינם, בה עוסקת עתירה זו, מעוגנת היטב הן במשפטנו והן במשפט הבינלאומי.

50. בית משפט עמד במיוחד על חשיבותה של הזכות לחינוך חובה חינם במוסד רשמי, ועל הקשר בין זכות זו לבין עקרון השוויון:

‎"החינוך הממלכתי במוסדות הרשמיים מושתת על עקרון היסוד של חינוך חובה חינם, המבקש לאכוף זכותו של כל ילד לרכוש חינוך והשכלה, על בסיס שוויון הזדמנויות וללא אפליה, בלא שחסרון כיס ישפיע על איכותה ורמתה של המסגרת החינוכית הניתנת לו. הקניית ערכי חינוך כלליים על בסיס שוויוני נועדה לאפשר לפרט לפתח את אישיותו בתחומי דעת שונים, ובה בעת לפתח באמצעות החינוך חיי חברה הנשענים על ערכי מוסר, זכויות אדם, ותרבות אנושית."

בג"צ 4363/00 ועד פוריה עילית נ` שר החינוך (טרם פורסם, פסק דין מיום 2.5.02), בפסקה 16 לפסק דינה של כב` השופטת פרוקצ`יה, ור` שם בפסקאות 8-10 על הזכות לחינוך באופן כללי.

51. הזכות לחינוך חובה חינם עוגנה גם בשורה ארוכה של אמנות בינלאומיות. כך, למשל, נקבעה בסעיף 13 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות – אותה אישררה מדינת ישראל בשנת 1991 – החובה לספק חינוך חובה חינם, וכן חובה להבטיח את זמינותו ונגישותו של חינוך לכל.

52. הוראה דומה קבועה גם בסעיף 28 לאמנה בדבר זכויות הילד, שאף אותה אישררה מדינת ישראל בשנת 1991. להסתמכות על אמנה זו לצורך פרשנות חקיקה, ראו ע"פ 5224/97 מדינת ישראל נ` שדה אור, תקדין עליון 98 (2) 396, 399.

הזכות לשוויון הזדמנויות בחינוך

53. מצב הדברים הקיים פוגע בזכותם של הילדים הערבים בחיפה להזדמנויות חינוכיות שוות, ולהקצאת משאבי חינוך בשיעור הולם בהשוואה לתושביה היהודים של העיר. זאת ממספר היבטים, כפי שיפורטו להלן.

54. ראשית, מרבית הילדים הערבים בחיפה, להבדיל ממרבית הילדים היהודיים, אינם נהנים מחינוך רשמי חינם, ומשמעות הדבר שהקצאת המשאבים של המשיבים לחינוכם של הילדים הערבים נופלת בהרבה מהמשאבים שהם מקצים לחינוכם של הילדים היהודים.

55. בנוסף, מגוון האופציות החינוכיות העומדות לרשות הילדים הערבים בחיפה – 4 בתי ספר ממלכתיים, חטיבת ביניים אחת, וחטיבה עליונה אחת, בשעה שאף אחד מבתי ספר אלה אינו בעל ייחודיות חינוכית, דגשים לימודיים מיוחדים או תפיסת עולם פדגוגית שונה – נופל בהרבה ממגוון האופציות החינוכיות העומדות לרשות התלמידים היהודיים בחיפה, שרובם ככולם לומדים בחינוך הממלכתי. מצב זה מהווה הפרה של זכותם של תושבי חיפה הערבים להקצת משאבים שוויונית. כך, למשל, עם מגוון האופציות החינוכיות העומדות בפני הילדים היהודים בחיפה נמנה בית הספר הפתוח, שלו השקפת עולם פדגוגית וקהילתית דומה לזו בה מחזיקה העותרת, ואילו אופציה חינוכית דומה אינה עומדת בפני הילדים הערבים.

56. בנוסף לכך, מבנה מערכת החינוך הערבית בחיפה – המעניק משקל רב כל-כך למערכת החינוך הפרטית – מביא לפגיעה בשוויון ההזדמנויות החינוכיות גם בתוך הקהילה הערבית בחיפה. מטבע הדברים, הילדים הלומדים במערכת החינוך הפרטית הם הילדים המגיעים מהשכבות הסוציו-אקונומיות החזקות יותר – אלה שהוריהם יכולים לממן את העלויות הכרוכות בתשלום שכר לימוד לבתי הספר הפרטיים ולהשקיע את המשאבים הנדרשים לשם הצלחתו של תלמיד במוסדות תחרותיים במיוחד. ילדים למשפחות אלה נשאבים מתוך מערכת החינוך הממלכתית באופן המנוגד בתכלית למגמות של אינטגרציה ושוויון הזדמנויות חינוכיות שהמשיבים אמורים להיות אמונים על קידומן.

57. במחקר שנערך ביחס למערכת החינוך הערבית ביפו, לה מבנה דומה לזה של מערכת החינוך הערבית בחיפה, מצאו החוקרים כי:

"הבחירה בין המערכת הממלכתית למערכת הכנסייתית תלויה בראש ובראשונה ביכולתה הכלכלית של המשפחה לשלם שכר לימוד, העשוי לעמוד, עבור כל ילד, על כ- 10-15 אחוזים משכר המינימום במשק. תשלום זה מהווה נטל בלתי-מבוטל גם כאשר מדובר בילד אחד, קל וחומר כאשר למשפחה מספר ילדים בגיל בית הספר, כפי שקיים ביפו לרוב. בבתי הספר הכנסייתיים לומדים בעיקר תלמידים ממשפחות מבוססות, ובבתי הספר הממלכתיים לומדים בעיקר תלמידים בני משפחות מעוטות יכולת…

האפשרות לעבור מבית ספר אחד למשנהו הופכת להיות בעייתית יותר ככל שמדובר בשלב לימודים מתקדם יותר, מאחר שהשוני בין בתי הספר מתבטא לא רק בשפת ההוראה אלא גם בתכניות הלימודים ובתכני הלימוד. מצב זה בעייתי במיוחד לנוכח שיעורי הנשירה הגבוהים מבתי הספר הכנסייתיים, הן ביזמת ההורים – שאינם יכולים לעמוד בנטל שכר הלימוד – והן ביזמת בתי הספר, שאינם ערוכים להתמודד עם תלמידים בעלי הישגים לימודיים נמוכים. רבים מן התלמידים נושרים ממערכת החינוך ואינם לומדים. אחרים מצטרפים לבתי הספר הממלכתיים, בדרך כלל העבריים.

מבחינת הציבור הערבי ביפו, מערכת החינוך מייצגת "מגדל בבל" של לשונות ותוכניות לימוד ייחודיות. מצב זה מונע זרימת תלמידים בין בתי הספר ומפחית את סיכוייהם של תלמידים רבים להשלים את לימודיהם…

המבנה הנוכחי של מערכת החינוך ביפו, על מגוון תכניות הלימודים והתרבויות שבו, תורם להעמקת הקיטוב המעמדי בקרב הקהילה הערבית ביפו, ומקשה על יצירת זהות לאומית-תרבותית משותפת בקרב כלל בני הקהילה. זאת ועוד: מערכת החינוך מרובדת גם מבחינה מעמדית. נוצר, אפוא, מעין מעגל קסמים המנציח את המבנה המעמדי ביפו: בני המעמד הנמוך שולחים את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים הערבים, שבהם ההחזר הצפוי מהשקעה בחינוך הוא נמוך מבחינת היכולת לקדם את התלמידים ולהבטיח להם ניעות בשוק העבודה ובשכר. "הקפיטל התרבותי"… הנצבר בבתי ספר אלה חוזר ומציב את דור הבנים במעמד הנמוך של הוריהם, בעוד שזה הנצבר אצל בני השכבות המבוססות, בבתי הספר הכנסייתיים, תורם לביסוס מעמדם".

א` איכילוב וא` מזאוי, "בחירה בחינוך ומשמעויותיה החברתיות בקהילה הערבית ביפו", מגמות, רבעון למדעי ההתנהגות, 1997, ל"ח (3), 421, 426- 429, מצ"ב ומסומן ע/30.

מסקנות אלה, בדבר הפגיעה בהזדמנויות החינוך ובשוויון ההזדמנויות, רלוונטיות גם לגבי העיר חיפה, בה, כאמור, מערכת החינוך הערבית דומה ביותר.

58. פגיעה משולשת זו בשוויון ההזדמנויות של הילדים הערבים בחיפה (הקצאת המשאבים המפלה; אפליה במגוון האופציות החינוכיות העומדות לרשות הילדים הערבים; אפליה בין הילדים הערבים לבין עצמם על בסיס סוציו- אקונומי) מהווה הפרה קשה של עקרון השוויון שהתבסס זה מכבר כעקרון על במשפטנו:

"הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על שיקולים של צדק והגינות. המבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם."

בג"צ 953/87 פורז נ` ראש עיריית ת"א- יפו, פ"ד מב (2) 309, 333.
בג"צ 104/87 נבו נ` ביה"ד הארצי לעבודה ואח`, פ"ד מד(4) 749, 760.

59. עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עוגנה בשורה ארוכה של פסקי דין הזכות לשוויון על רקע השתייכות קבוצתית במסגרת הזכות לכבוד כזכות על חוקתית, שהפגיעה בה תתאפשר רק במגבלות הקבועות בחוק היסוד, ובפרט כשמדובר באפליה על רקע עילות כגון מין, דת ולאום. ר` למשל:

בג"צ 721/94 אל- על נתיבי אויר לישראל נ` דנילוביץ` ואח`, פ"ד מח(5) 749, 760;
בג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ` ממשלת ישראל ואח`, פ"ד מח(5) 501, 521, 526;
בג"צ 451/94 מילר נ` שר ביטחון, פ"ד מט(4) 94, 133.

60. לאחרונה עמד בית משפט זה בהקשר זה במיוחד על החומרה שבהפרת עקרון השוויון על רקע קבוצתי בהקצאת משאבי המדינה, ר` בג"צ 1113/99 עדאלה נ` השר לענייני דתות ואח`, פ"ד נד(2) 164, 186- 187.

61. חשיבות מיוחדת נוגעת למימושו של עקרון השוויון ביחס לילדים, ר` למשל סע` 2 לאמנה בדבר זכויות הילד:

"1. המדינות החברות יכבדו ויבטיחו את הזכויות המפורטות באמנה זו לכל ילד שבתחום שיפוטן, ללא אפליה משום סוג שהוא, ללא קשר עם גזע, צבע, מין, שפה, דת, השקפה פוליטית או אחרת, מוצא לאומי, אתני, או חברתי, רכוש, נכות, לידה או מעמד אחר, בין אם של הילד, ובין אם של הוריו או אפוטרופסו החוקי.
2. המדינות החברות ינקטו בכל האמצעים המתאימים להבטיח כי הילד מוגן מפני כל צורה של הפליה או ענישה על יסוד מעמדם, פעילויותיהם, השקפותיהם, או אמונותיהם של הורי הילד, אפוטרופסיו החוקיים, או בני משפחתו".

כפי שצוין בבג"צ 4363/00, אשר אוזכר לעיל, האמצעי החשוב ביותר להבטחת שוויון ההזדמנויות בחינוך לכל הוא עקרון היסוד של חינוך חובה חינם, אשר מופר בענייננו.

62. בשל חשיבותו המיוחדת של עקרון השוויון בתחום החינוך, נקבע עוד במפורש האיסור על רשות חינוך מקומית להפלות תלמידים מטעמים עדתיים, מטעמים של רקע חברתי- כלכלי, או מטעמים של השקפה פוליטית, בין של הילד ובין של הוריו (סע` 5 לחוק זכויות התלמיד).

חובת המשיבים לפעול לתיקון המצב תוך שיתוף ההורים והקהילה

63. לאור כל האמור, ולאור מצב הדברים שנפרש לעיל, מוטלת היתה על המשיבים החובה לפעול מיוזמתם, תוך שיתוף הקהילה, לפתיחת מוסדות חינוך ממלכתיים ערבים ולעידוד ההורים הערביים להעביר את ילדיהם למערכת הממלכתית. זאת, תוך איתור הקשיים והמכשולים המקשים על מהלך כזה, ונקיטת כל האמצעים הנדרשים על מנת להסירם ולתקן את המצב הקיים, המהווה הפרה של הזכות השווה לחינוך. לכל הפחות, שומה היה על המשיבים להיענות להצעה ולדרישה למתן מענה כזה, ובהקדם האפשרי, מעת שהועלו. לא זו בלבד שהמשיבים לא פעלו כנדרש לתקן את המצב הקיים, אלא גם כשפנתה אליהם העותרת, לאחר שנטלה על עצמה לעשות עבודה קהילתית וחינוכית חיונית לקידום הפתרון החינוכי שהציעה, גם אז נמנעו מקיום חובותיהם החוקיות.

64. שינויו של המצב הקיים בחיפה – הדפוס על פיו מרבית הילדים הערבים לומדים בחינוך הפרטי – הינו מטבע הדברים עניין מורכב, המחייב היכרות מעמיקה עם הקהילה ועם דפוסי חייה, על מנת לאתר את המודל החינוכי הממלכתי שיצליח למשוך אליו ילדים מהחינוך הפרטי. לפיכך, הציעו חברי העותרת מודל שהוא פרי של עבודה מאומצת וממושכת, הן מקצועית והן קהילתית. לאור היכרותם עם הקהילה, גובש מודל זה על ידי העותרת כמודל שיש לו סיכוי להוות אלטרנטיבה חינוכית מצליחה וחיונית. מובן, כי הצלחת מאמץ להקמת מוסד ממלכתי ערבי חינוכי חדש, תלויה בשיתוף פעולה ותמיכה של הקהילה שלה הוא נועד, ומכאן החשיבות העצומה במימוש מודל שחברי הקהילה שותפים לעיצובו, ובאמונתם ובפעולתם למען קידום הרעיון בקרב הקהילה. לאור האמור, ולאור הנחת המוצא על פיה למשיבים חובה חוקית וציבורית לתמוך במעבר תלמידים לחינוך הממלכתי ולהרחיב את האופציות החינוכיות העומדות לרשות הקהילה, מחויבים המשיבים לתמוך ביוזמה שנקטה העותרת, יוזמה שיש עימה פוטנציאל אמיתי ומעשי להביא לשינוי המצב הקיים. בדרך זו ימומש האינטרס הציבורי של מתן הזדמנויות חינוכיות רשמיות, איכותיות ושוויוניות לכל התושבים.

65. בית משפט נכבד זה פסק שוב ושוב כי החובה לדאוג לחינוכם של ילדי העותרים מוטלת במשותף על העותרים ועל המשיבים, ועל המשיבים מוטלת החובה ליתן משקל נאות לעמדת העותרים ביחס לפתרון החינוכי ההולם עבור ילדיהם.

"בסוגיית חינוכו של הדור הצעיר מצויות שתי זכויות- חובות יסוד: האחת – זכותם-חובתם של ההורים להקנות חינוך נאות לצאצאיהם, ודעתם- השקפתם בדבר חינוך נאות מהו, היא ללא ספק בעלת משקל רב וחשובה מאד; והשניה – זכותה-חובתה של המדינה באמצעות מוסדותיה שהוסמכו לכך, לדאוג להקניית חינוך נאות בצורה מאורגנת ומתוכננת הקבועה בחוק, ואף זכות- חובה זו בעלת משקל רב היא וחשובה מאד."

בג"צ ‎421/77 ניר נ` המועצה המקומית באר יעקב, פ"ד לב(2) 253, 265;

ור` גם:
בג"צ 1/67 משיעל נ` שר החינוך והתרבות, פ"ד כא(1) 384, 387;
בג"צ 152/71 קרמר נ` עיריית ירושלים, פ"ד כה(1) 767, 797;
בג"צ 416/77 ועד רמת רזיאל נ` בי"ס ממלכתי אזורי "הרי יהודה", פ"ד לא(3) 794, 806.

66. המשיבה 2 עצמה ביטאה את החשיבות הנודעת לשיתוף ההורים בעיצוב המסגרת החינוכית בה לומדים ילדיהם:

"לשיתוף ההורים במעשה החינוך נודעת חשיבות רבה, ואולי גם מכרעת, לעיצוב אישיותם של הילדים, וכן להגברת אחריותם של ההורים כלפי מוסד-החינוך, מילוי הוראותיו וקיום המשימות המוטלות עליהם מטעמו.
לשיתוף זה יש לייחס משקל רב, כאשר מגיעים שני הגורמים, עובדי השירות החינוכי וההורים, לידי הבנה מלאה בתפיסת מהותו וערכו של כל נושא חינוכי, המחייב דיון ופעולה בצוותא."

ר` חוזר מנכ"ל משרד החינוך, ח"מ לד/6 ס` 113, ס"ק (1).

67. חשוב להדגיש כי העותרים מבקשים הקמתו של מוסד חינוכי ממלכתי באופן העולה בקנה אחד עם מגמה של אינטגרציה ושוויוניות בחינוך. העותרים 2-34, שילדיהם לומדים כיום במוסדות פרטיים, יקרים, סלקטיביים ותחרותיים, ילמדו במקום זאת במוסד חינוך רשמי חינם אשר יהא פתוח בפני כל ילד ערבי ויהא מחויב לקהילתו. דבר זה אינו עומד בסתירה לכך שהפתרון החינוכי המוצע צריך להתאים לקהילה לה הוא נועד וצריך להביא בחשבון את צרכיה המיוחדים. בהקשר דנן, המוסד החינוכי המוצע נדרש ליתן פתרון לצרכיה החינוכיים של הקהילה הערבית בחיפה, וצריך להוות אלטרנטיבה אטרקטיבית להורים הערבים על פני החינוך הפרטי העדתי. ללא ספק, הדגשים ההומניסטיים הליברליים שמבקשים העותרים ליצור במוסד החינוכי של ילדיהם מיועדים להוות אלטרנטיבה למערכת חינוך מסורתית ונוקשה יותר, ולהציע מסגרת פדגוגית שונה לילדים, ובאופן זה להרחיב ולשפר את המגוון החינוכי העומד לרשות הילדים הערבים. חינוך ממלכתי אין משמעו חינוך אחיד:

"אכן חוק חינוך ממלכתי ביטל את הזרמים בחינוך, אך אין פירושו של דבר שבמציאות כל בתי-הספר הממלכתיים הם הומוגניים ועשויים מעור אחד. ברור, שישנם גוונים שונים בחינוך על-אף קיום בית-ספר ממלכתי אחיד ושיש הבדל בחינוך לערכים בין בית-ספר הנמצא בעיר לבין בית- ספר הנמצא בקיבוץ. בסעיף 2 של חוק חינוך ממלכתי נאמר, שמטרת החינוך הממלכתי היא להשתית את החינוך על ערכים המפורטים שם וביניהם, `על הכשרה חלוצית, על שאיפה לחברה הבנויה על חירות, שוויון, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות`. ברור שמושגים כללים אלה מקבלים מובן שונה אצל מחנכים שונים ואין ספק שהשקפת המחנכים מושפעת גם על-ידי דרך החיים שהם בחרו בה. תהיה זו התכחשות למציאות, אם נתעלם מההבדל הקיים בין החינוך הניתן בבית-ספר ממלכתי שבקיבוץ ובין בתי-ספר ממלכתיים שבמקומות אחרים".

בג"צ 416/77 ועד רמת רזיאל נ` בי"ס ממלכתי אזורי "הרי יהודה", פ"ד לא(3) 794, 808.

68. תשובתה של מנכ"לית המשיבה 2 לבקשה דנן (נספח ע/13), לפיה הורתה להקפיא כל אישור להקמת בתי-ספר ייחודיים כדוגמת בתי-הספר הדמוקרטיים, וזאת, כפי שמשתמע ממנה, ללא בחינת המקרה לגופו, הינה סתמית וחוטאת להלכה זו ולזכותם של ההורים והילדים לחינוך ממלכתי ראוי. בעניין זה מפנים העותרים את תשומת ליבו של בית המשפט להחלטת ועדת הערר לפי חוק פיקוח על בתי הספר, ערר 1/2001 העמותה לניהול ויסוד בית הספר הדמוקרטי בלב השרון (ע"ר) נ` מדינת ישראל ע"י משרד החינוך, שם נדון סירובה של המשיבה 2 ליתן רשיון לפתיחתו של בית ספר דמוקרטי בהוד השרון (ויודגש – הערר עסק במתן רישיון לפתיחתו של מוסד מוכר בלתי רשמי, ואילו ענייננו פשוט עוד יותר שכן העותרים מבקשים פתיחתו של בית ספר ממלכתי). בקבלה את הערר קבעה הועדה:

"הנימוק שניתן בהודעת משרד החינוך על הסירוב למתן הרשיון הוא: פגיעה באינטגרציה. נימוק זה התבסס על ההנחה – המשתמעת מנוסח ההודעה של משרד החינוך – כי בית הספר נשוא הערר הוא אחד ממוסדות החינוך "המגדירים את עצמם או המוגדרים ייחודיים", וכי מוסדות אלה מפרים את עקרונות האינטגרציה…

מאחר שהסירוב למתן הרשיון כוון לבתי ספר המוגדרים או מגדי