ע"ע 63913-09-17 שחל נ' ג.ח. אורבן קיטשן בע"מ
בקשה להצטרף לדיון כ"ידידת בית הדין". עו"ד: גיל גן-מור
ביום 5.6.18 הגישה האגודה לזכויות האזרח בקשה להצטרף כידידת בית הדין להליך בבית הדין הארצי לעבודה בו נדון ערעור של אדם שהופלה בקבלה לעבודה אך הפיצוי שקיבל הופחת בטענה של חוסר תום לב.
בפסק הדין מושא הערעור עסק בית הדין בתביעתו של אדם נגד מסעדה שסירבה להעסיקו כמלצר, לאור מדיניות של העסקת מלצריות נשים בלבד, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
אף שהמדיניות המפלה הוכחה, בית הדין, בעמדת הרוב, הטיל ספק בהיותו של התובע דורש עבודה "אותנטי" וביקר את האופן שבו התנהל התובע לצורך תיעוד ההפליה. נציגי הציבור חשו כי התובע הציג עצמו כדורש עבודה, ולאחר מכן אף תיעד זאת, לא מתוך רצון לזכות בתפקיד, אלא כדי לבסס עילה לתביעה נזיקית נגד המסעדה, דבר שלעמדתם אינו עולה בקנה אחד עם תכלית חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. ברם, מכיוון שהמסעדה לא הרימה את נטל ההוכחה להראות כי לא הפלתה, ומכיוון שלא עלה בידיה להצביע על כך שהפניה הראשונה של התובע להתקבל לעבודה לא הייתה "אותנטית", נמנעו נציגי הציבור לקבוע באופן ברור כי התובע אינו דורש עבודה "אותנטי". במקום זאת, נציגי הציבור בעמדת הרוב של בית הדין קמא בחרו להפחית את גובה הפיצוי של התובע לסכום נמוך במיוחד, בנימוק כי הוא נהג בחוסר תום לב באופן שבו הקליט את נציגת המסעדה בפעם השנייה שבה חזר למסעדה, הקלטה שסייעה לו לבסס את עילת התביעה מבחינה ראייתית.
המערער ונציבות שוויון זכויות בעבודה, שהצטרפה להליך, טענו כי תיעוד ההפליה והקלטת המעסיק כדי לבסס את ההפליה אינם בגדר חוסר תום לב. אנחנו ביקשנו להצטרף על מנת להרחיב את נקודת המבט לכיוון אחר, וטענו גם במקרה שבו תובע אינו דורש עבודה אותנטי, אין בכך בלבד כדי להביא לדחיית התביעה, לתיוגה האוטומטי כחוסר תום לב או למניעת פיצוי.
טענו כי בשל הקשיים הידועים באכיפת דיני איסור הפליה בכלל ואיסור ההפליה בחוק שוויון ההזדמנויות בפרט, על בית הדין להימנע מפרשנות מצמצמת של החוק, שלפיה אם התובע חשף הפליה באמצעות בחינה יזומה שערך, אז מדובר בשימוש לא ראוי בחוק. זאת, הן במקרה שארגון לשינוי חברתי הוא היוזם של הבחינות, וההפליה נחשפה בידי בוחנים (טסטרים) של הארגון, והן במקרה שבו אזרחים או פעילים חברתיים, הנחשפים להפליה, מתעדים אותה ופועלים נגדה באופן משפטי. דווקא גישה מרחיבה של זכות התביעה היא העולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, השמה את הדגש על התנהגות המעסיק ועל הצורך בהרתעה של מעסיקים מנקיטה בהפליה גלויה או סמויה.
טענו כי יש זכות תביעה גם לארגונים ולאזרחים שחשפו הפליה ומבקשים לפעול נגדה באופן משפטי, גם אם ההפליה לא נחשפה במהלך חיפוש עבודה רגיל ומקרי. זה בוודאי המקרה כאשר ארגון מפעיל מערך של בוחנים. אך אותו רציונל חל גם במקרים חריגים שבהם אזרחים או פעילים חברתיים מבקשים להוכיח שגורם מסוים מפלה ולפעול נגדו במסגרת החוק. מכאן שגם לו היה נפסק שהתובע לא היה בגדר דורש עבודה אותנטי לא היה מקום להגדירה כ"שימוש לא נכון בחוק" או "חוסר תום לב", שכן באכיפת איסור ההפליה בתעסוקה יש לעודד גם תביעות המתבססות על פעילות יזומה, שכן אלו מסייעות באכיפת החוק ומיגור ההפליה, ותורמות להגשמת תכליתו של החוק.
בקשה להצטרף לדיון כ"ידידת בית הדין"
