לפעמים שווה להילחם: אחרי 8 שנים פסק בית הדין הארצי לעבודה לטובת ליה נאידורף וחייב את חברת החשמל לשלם לה יותר מ-100,000 ₪ על אפליה
שרון אברהם ויס
זה נשמע כמו סיפור פשוט: בחורה צעירה פונה למודעת עבודה כמאבטחת בחברת החשמל, היא עומדת בתנאי הסף, מתקבלת לעבודה ושמחה בחלקה.
אבל אז מתברר שיש כמה חריקות: בשלב ראשון היא מופנית לקורס הכשרה. לקורס יש שני חלקים – למי שעומד בחלק המתקדם מובטחת משכורת גבוהה יותר אולם מסתבר שהחלק הזה חסום בפניה כאשה – ומראש פוטנציאל ההשתכרות שלה נמוך. ולא, אין טענה שהיא לא מסוגלת מאיזושהי סיבה מהותית לעשות את העבודה.
אחר כך, כשהיא כבר מתחילה את העבודה בסביבה שבה רוב העובדים האחרים הם גברים, מסתבר שמתייחסים אליה בתפקידי "שירות". כך למשל היא נדרשת לנסוע להביא לעמיתה פחית קולה. כשהיא מסרבת, היא ננזפת על ידי האחראי ומפוטרת בלי שימוע.
הסיפור הזה אמיתי לחלוטין. הוא קרה לפני 8 שנים. אחרי 3 שנים בבית משפט ושתי ערכאות, הכיר החודש בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין של 73 עמודים, בכל הפגיעות שנגרמו לתובעת, ליה נאידורף, וחייב את חברת החשמל לשלם לה יותר מ 100,000 ₪.
אז מה היה לנו עד עכשיו? שכר נמוך יותר בקבלה לעבודה, ציפייה למתן שירותים במהלך העבודה ופיטורין של מי שלא מקבלת עליה את המסגרת הזו. מה שמעניין כאן הוא החיבור בין הנקודות השונות שחושף בפנינו את התמונה השלמה שבמסגרתה מופלות נשים – מה שבית המשפט מכנה: עוינות מגדרית.
הרכיב הראשון הוא הפליה בשכר. אף אחד לא אומר מראש: ״נשלם לנשים פחות״ (כי זה אסור לפי חוק שכר שווה לעובד ולעובדת – שנחקק במקור כבר בשנת 1964). מה כן עושים? מחליטים שרירותית כי נשים לא יכולות לעשות את הקורס הזה ובכך גורמים מראש לכך שהתלוש שלהן בסוף החודש יהיה נמוך יותר.
הרכיב השני הוא הציפיה מנשים למתן שירותים במהלך העבודה בלי קשר למקצוען או למקצועיותן – ההנחה היא תמיד שהאישה היא זו שתגיש לעמיתיה או לממונים עליה את הקפה, הכיבוד או במקרה כאן את פחית הקולה. כשכיהנתי כנציבת שוויון זכויות בעבודה של מחוז תל אביב, לא פעם נתקלתי בנשים (מהנדסות, הייטקיסטיות ואחרות) שתיארו מצבים בהם הן אלה שמתבקשות להכין את כוס הקפה, גם בישיבות מקצועיות (תפקיד נשי מובהק בצבא למשל). התנהגות כזו נועדה לקבע את האישה במקום הראוי לה (נותנת השירותים – במטבח) ובעצם לכרסם במעמדה המקצועי.
הרכיב השלישי הוא הפיטורין – כשליה מסרבת למלא את התפקיד המסורתי אותו היא מצופה מהסביבה הגברית, ולא מוכנה לנסוע להביא את הפחית, היא מפוטרת מיד על ידי הממונה עליה, מבלי שיש התייחסות לגרסה שלה. כל היחס אליה מאופיין במה שמכונה בפסק הדין "עוינות מגדרית" – סביבת עבודה עוינת לנשים בשל היותן נשים.
ואם לא די בכל מה שפורט עד כאן, לכל הסיפור יש גם טוויסט. חברת החשמל אינה המעסיקה הישירה. האבטחה ניתנת באמצעות הקבלן – כח עוצמה. מכירים את זה? המנגנונים האלה של העסקה משולשת מאפשרים פעמים רבות למעסיק להתחמק ממחויבות כלפי העובדים. גם כאן חברת החשמל טענה שהיא לא המעסיקה – וגם כאן, כמו בפסיקה ענפה של בתי הדין לעבודה, נקבע שחברת החשמל, מזמינת השירותים שגרמה לפיטורי העובדת, נושאת באחריות להפליה.
אז יש כאן בשורה לרבות מאיתנו. לא, אנחנו לא צריכות להיות נותנות שירותים, לא להשתכר פחות ולא להיות מפוטרות כשאנחנו מתלוננות. וכן, שווה להתאמץ ולעמוד על זכויותינו ובית המשפט מוכן להכאיב למעבידים בכיס על מנת להפסיק את האפליה. זהו כבוד לעו"ד הנמרץ ערן גולן שייצג את נאידורף ולנציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה שהצטרפה לצידה של העובדת בשתי ערכאות.
שרון ויס אברהם ויס היא המנכ"לית לזכויות האזרח בישראל, לשעבר נציבת שיוויון במחוז תל אביב והמרכז.
פורסם באתר onlife ב-20.3.2018
