הדיון בוועדת הכנסת בעניין הדחתו של חבר הכנסת באסל גטאס היה משפט שדה. חברי כנסת רבים מכל סיעות הבית השתתפו בדיון, ונראה היה כי יש הסכמה מקיר לקיר שאין מקום במשכן לחבר כנסת שעושה מעשים פליליים כה חמורים. חברות וחברי הכנסת דנו בשאלה אם העבירות המיוחסות לחבר הכנסת גטאס עולות כדי "תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור, של מדינת ישראל", כפי שמחייב החוק לצורך הדחה, ובכך שלדעתם יש צורך בהדחתו כדי להעביר מסר ברור ומרתיע שלא יתכן שחברי כנסת ינהגו כך. הרבה מהטענות של חברי הכנסת הופנו כלפי עמיתיהם הערבים, על כך שלא דרשו את התפטרותו של גטאס ועל כך שלא התנגדו להליך ההדחה – בתנהלות שהיא לכאורה בבחינת תמיכה בחבר הכנסת גטאס ובמעשיו.
גטאס אמנם כבר התפטר מהכנסת בעקבות הסדר הטיעון שעליו חתם ושבמסגרתו ירצה שנתיים מאסר, אך הליך ההדחה המחיש באופן ברור את כל החששות והבעיות שעליהן הצבענו במהלך חקיקת חוק ההדחה.
ראשית, המקרה של גטאס הוא מקרה קלאסי שכלל לא מצריך את השימוש בחוק: הרי מראש היה מדובר בחשדות לביצוע עבירות פליליות, שבגינן צפוי הליך פלילי מהיר שבסופו, אם חבר הכנסת מורשע, הוא מודח אוטומטית (כפי שקבע החוק עוד טרם נחקק חוק ההדחה). הטיפול על ידי רשויות אכיפת החוק הוא הטיפול המתאים והנכון ביותר למקרים מסוג זה – רק בידיהן כלי החקירה ובדיקת הראיות, שלכנסת ולחבריה אין. אם הכנסת מוטרדת מהתמשכות ההליכים ומהישארותו בכנסת של חבר כנסת החשוד בפלילים, יש ביכולתה לטפל בכך בדרך המלך: למשל, באמצעות קביעה שכל חבר כנסת או שר שמוגש נגדו כתב אישום יודח מיד מהכנסת.
שנית, ההליך הוכיח את החשש הגדול ביותר – שהליך ההדחה יגרור שיפוט פוליטי המושפע משיקולים פופוליסטים. בחוק הוכנסו הסדרים שנועדו לכאורה למנוע את הדברים הללו ממש, ולהבטיח שישמש למקרי קיצון שאין להם מענה בחוק ושאי אפשר לחיות איתם. בין השאר נקבע כי יש צורך במספר גדול של חברי כנסת, כולל כאלו מהאופוזיציה, כדי לפתוח בהליך וכדי לסיימו. אלא שבפועל – בדיוק כפי שנטען על ידי רבים בדיוני הוועדה בעת החקיקה – עוד טרם יבש הדיו, ובהליך שיש לו מענה ברור במסלול הפלילי ולא באמת מצריך את התערבות הכנסת, מיד נמצא הרוב הנדרש של חברות וחברי כנסת לפתיחת ההליך ואולי גם להשלמתו. זאת משום שטעמים ציבוריים ופופוליסטיים גורמים לרוב סיעות הבית ליישר קו ולתמוך בהליך.
אנו באגודה לזכויות האזרח לא מייצגים את גטאס ואיננו בקיאים בפרטי המקרה מעבר למה שפורסם בתקשורת. גטאס כבר ממילא הסכים להודות והתפטר מהכנסת. גם אם לא היה נחתם הסדר טיעון, הוא היה מחויב לעזוב את הכנסת אם היה מורשע בפלילים, כפי שקבוע בחוק ממילא. מה שמטריד אותנו הוא הליך ההדחה המבוצע על ידי חברי הכנסת נגד אחד מעמיתיהם – הליך פוליטי, המושפע מהלך רוח ציבורי ואינטרסים פופוליסטים שונים.
לאחרונה התפרסם כי היועץ המשפטי לממשלה פרסם עמדתו לפיה אין לעשות שימוש בחוק ההסדרה החדש עד להכרעת בג"ץ בעתירה נגדו, ומחשש לפגיעה בזכויות יסוד. ראוי היה שייעשה כן על ידו, וגם על ידי חברי הכנסת עצמם, בקשר לחוק ההדחה. אלא שנראה שהרווח הפוליטי גדול מדי, ושהמחיר ארוך הטווח לדמוקרטיה שלנו, בדמות נגיסה הולכת וגדלה בכללי המשחק הבסיסיים ביותר שאמורים להגן על כולנו, אינו נלקח בחשבון.
