אפשר לחלוק על מדיניות הקרן החדשה לישראל, אבל נראה שמקבלי ההחלטות במדינה בחרו אחרת; במקום שיח הם כופים את עמדותיהם
דיור ציבורי, איכות הסביבה, חופש מידע, מאבק בגזענות, פמיניזם, זכויות אדם – אלה רק חלק מהנושאים שבהם תומכת הקרן החדשה לישראל, שתורמת עשרות מיליוני שקלים לארגונים שונים בארץ. אז מדוע עיכבו בשבוע שעבר בנתב"ג את ג'ניפר גורוביץ', סמנכ"לית הכספים של הקרן? התשובה היא שהקרן החדשה לישראל תורמת כסף גם לארגונים שמתנגדים לכיבוש, לארגונים שמאמינים שגם למחבלים מגיע ייצוג משפטי, ושמאבק בטרור לא צריך לבוא על חשבון זכויות אדם. עבור רבים, זה מספיק כדי לסמן אותה, ויחד איתה גם שורת ארגונים נוספים. הכל משום שפעילותם לא מוצאת חן בעיני הרוב הפוליטי.
אפשר לחלוק על עמדות הקרן החדשה לישראל ועל מדיניותה, אבל מקבלי ההחלטות במדינה בחרו בדרך אחרת: הם ויתרו על שיח דמוקרטי וענייני ומעדיפים לכפות את עמדותיהם על אחרים. נדמה שגורמי שלטון וגורמים אזרחיים שמטרתם להשתיק דעות מיעוט, פתחו במסע רדיפה בניסיון לצנזר ביקורת.
למרבה הצער, זו לא הפעם הראשונה שבה אנו נתקלים ברדיפה כזאת. כזכור, הסנאטור האמריקאי ג'וזף מקארתי רדף בשנות ה-50 אחר אזרחים על לא עוול בכפם והאשים אותם בחתרנות נגד המדינה. בסופו של דבר, הוא נוצח, אך שמו הוטבע בביטוי "מקארתיזם", שהפך שם נרדף להאשמת אנשים ללא סיבה ולניסיון להוציאם מהחברה.
למעשה, הרוב הפוליטי בישראל מנצל בתקופה האחרונה את כוחו באופן כמעט חסר תקדים, אולי מאז ימיה הראשונים של המדינה, שבה שירות הביטחון עקב אחרי יריבים פוליטיים של ראש הממשלה. כיום שירותי הביטחון לא מנהלים מעקבים אחרי ארגונים, אבל כנראה גורמים אחרים כן. אחרת אי אפשר להבין מדוע עוכבה גורוביץ' לתשאול כשהגיעה לכנס בארץ, ומדוע תושאלה על הארגונים שבהם היא תומכת.
התשאול הזה מגיע בתקופה שבה חברי כנסת מקדמים חוקים שמטרתם לפגוע בפעילות החברה האזרחית. בין היתר, שרים מנסים לשלול מימון ממשלתי ממוסדות שלא עושים מה שמצווה עליהם, עיריית ירושלים מתעקשת לסגור גלריה משום שאירחה הרצאה של "שוברים שתיקה", במבשרת ציון ביטלו השתתפות של ח"כ איימן עודה בשבתרבות, ולחץ מופעל על כל מקום שמציג תכנים שמאתגרים את הקונצנזוס. אלו סימנים מדאיגים של סתימת פיות וחציית קווים אדומים.
זוהי תזכורת בשבילנו – מותר לחלוק זה על זה. זהו כלל יסוד בדמוקרטיה. לדבר, להביע דעה. אלא שגורמים מסוימים הפכו את העקרונות המקודשים האלו לשליליים, בתנאי שהם מצד מסוים של המפה הפוליטית. במקום להצר את חופש הביטוי, בואו נרחיב אותו.
כדאי להחזיר את הדיון לפרופורציות, לזכור שלכל אחד זכות להביע דעה ולפעול למימוש תפיסת עולמו. אני גאה להיות מנכ"לית ארגון זכויות האדם הגדול בישראל, שנתמך בידי הקרן החדשה. התרומות שלה מאפשרות לנו להגן על מי שזכויותיו נפגעות. התרומות שלה מאפשרות לארגונים בישראל להיות מעורבים במה שקורה פה, ולתרום לחברה. אני מודאגת, אבל גם בטוחה – את המקארתיזם הישראלי עוד ננצח.
הכותבת היא מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח
