על פי צו של שר האוצר, החל משנת 2017 יופחתו נקודות הזיכוי ממס המוענקות כיום לעובדים פלסטינים המועסקים בישראל, בשיעור של בין 1% ל-1.25%. האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד פנו לוועדת הכספים של הכנסת בבקשה לא לאשר את הצו. בפנייה מסבירות עו"ד רוני פלי מהאגודה ועו"ד מיכל תג'ר מקו לעובד, כי הצו צפוי לפגוע בהכנסתם של העובדים המוחלשים ביותר בשוק העבודה הישראלי, ולהפלות לרעה את העובדים הפלסטינים לעומת עובדים ישראליים המועסקים בענפים מקבילים. הצו אף עומד בסתירה להחלטת ממשלה היסטורית, שעל פיה יתקיים שוויון מלא בתנאי העבודה של עובדים פלסטינים ובשכרם בהשוואה לעובדים ישראלים.
29.12.2016
לכבוד
ח"כ הרב משה גפני
יו"ר ועדת הכספים של הכנסת
שלום רב,
הנדון: צו מס הכנסה (זיכויים לתושבי האזור), התשע"ו-2016
אנו מתכבדים לפנות אליך ביחס לצו שבכותרת, על פיו יופחתו נקודות הזיכוי ממס המוענקות כיום לעובדים פלסטינים המועסקים בישראל, בשיעור של בין 1% ל-1.25% וזאת החל משנת 2017.
נבהיר, כי לעמדתנו יש להתנגד להצעה זו, על שום האופן בו צפויה היא לפגוע בהכנסתם של העובדים המוחלשים ביותר בשוק העבודה הישראלי, ולהוות אפליה לרעה לעומת עובדים ישראליים המועסקים בענפים מקבילים, באופן העומד בסתירה להחלטת ממשלה היסטורית, על פיה יתקיים שוויון מלא בתנאי העבודה של עובדים פלסטינים ובשכרם, בהשוואה לעובדים ישראלים. ונפרט:
מאז שנת 1967 מועסקים מאות אלפי עובדים פלסטינים בישראל, בהיתרי עבודה יומיים. העסקתם הינה ענפית, בעיקר בענפי החקלאות והבניין, אולם כיום מתאפשרת גם בענפי התעשייה, השירותים והתיירות. קשרי הגומלין בין המשק הישראלי לבין הפלסטיני, הביאו להתבססות של ענפים מסוימים על עבודתם של עובדים פלסטינים, והעסקתם נחשבת כדאית למעסיקים בענפים בהם אין היצע של עובדים ישראלים, בין היתר משום היכולת של מעסיקים לשלם להם שכר נמוך יותר (ראה מבקר המדינה, דוח שנתי 65א התשע"ה-2014, בעמ' 491-492 וההפניות שם; להלן: דוח המבקר).
העסקת העובדים הפלסטינים בישראל מוגבלת במכסות, הנקבעות והמעודכנות מעת לעת, בהתאם למדיניות ישראל. על פי נתונים רשמיים, מספר העובדים הפלסטינים אשר מועסקים בישראל בענפי החקלאות, הבניין, התעשייה והמלונאות היה בשנת 2014 49,250 עובדים; בשנת 2015 – 55,250 עובדים; ובשנת 2016 – 52,000 עובדים. על פי החלטת הממשלה שמספרה 2174 מיום 18.12.2016, בשנת 2017 תועלה מכסת העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל באופן דרמטי, בהיקף של עד 22,000 עובדים נוספים.
על העובדים הפלסטינים חל הסדר נורמטיבי, שעוגן לראשונה בהחלטת ועדת השרים לענייני ביטחון מיום 8.10.1970, שמספרה ב/1 (להלן: החלטת הממשלה), ולפיה:
א. עובד מן השטחים יקבל בעובדו בישראל שכר ברוטו ושכר נטו השווה לשכרו של כל עובד אחר בישראל בעל נתונים אישיים ומקצועיים זהים.
ב. עובד מן השטחים זכאי לתנאים הסוציאליים להם זכאי בהתאם לחוק ולהסכמים הקיבוציים כל עובד אחר בישראל בעל נתונים זהים.
החלטת הממשלה נותנת, אם כן, ביטוי לזכויות מהותיות בעבודה המוקנות לעובדים פלסטינים, ובעיקר לעקרון השוויון בזכויות בין עובדים פלסטינים לעובדים ישראלים. לאמיתו של דבר, החלטת הממשלה לא קבעה יותר ממה שמחייב ממילא משפט העבודה הקוגנטי: זהות מלאה בזכאויות הנובעות מהעבודה בישראל; זהות אשר איננה תלויה במעמד, במוצא או במקום מגורים. על תכליתה של החלטה זו עמד מבקר המדינה, בציינו כי:
"החלטה זו שמה לה למטרה למנוע העדפה של עובדים פלסטינים על פני עובדים ישראלים, להגן על תנאי העסקתם של העובדים הפלסטינים ולהביא להשוואתם לתנאי העבודה של עובדים ישראלים. […] הסדרים אלו בענין תנאי העסקת עובדים פלסטינים בישראל נועדו להבטיח את יישום עקרון השוויון שהוא מעקרונות היסוד של מדינת ישראל. […] מובן שעקרון השוויון חל גם בתחום של יחסי העבודה ומחייב שמירה על זכויות העובדים הפלסטינים והשוואת תנאי העסקתם לתנאים של עובדים אחרים באותו הענף." ( דוח המבקר, בעמ' 515).
אם כן, ההצעה דנא, שעניינה בהפחתת נקודות הזיכוי ממס מעובדים פלסטינים המועסקים בישראל, צפויה לפגוע בערך השוויון שנקבע בהחלטת הממשלה שלעיל, באשר היא תביא לכך שהשכר נטו של עובד פלסטיני, יהיה נמוך באופן משמעותי מזה של עמיתו הישראלי.
יש לתמוה על כך שמדינת ישראל מבקשת להתעשר על גבה של קבוצת העובדים מהמוחלשות בשוק העבודה הישראלי, ששכרה זעום ממילא, והיא חשופה להפרות שיטתיות של הזכויות בעבודה, ולסיכונים רבים הגלומים בעבודה עצמה.
יש אף להביא בחשבון שעובדים אלה מוזמנים לשוק העבודה הישראלי למשרות שבהן אין היצע של עובדים ישראלים, על שום השכר הזעום והקושי המובנה בעבודה, ולאור הצרכים של המשק הישראלי בידיים עובדות. אין זאת אלא ציניות לשמה, שביד אחת מוגדלת מכסת העובדים הפלסטינים באופן דרמטי, וביד השנייה, נטען כי העלאת המס תצמצם את המוטיבציה של העובדים לעבוד בישראל (וראה סעיף 5 למכתבו של השר, בו נאמר כי הצו נועד להיענות לדרישת הבנק העולמי להפחית את כדאיות העבודה בענף הבניין עבור עובדים פלסטינים).
נוסיף ונחדד, בקצרה, את עמדתנו ביחס לכמה נקודות נוספות העולות מפנייתו של שר האוצר מר כחלון ביחס מיום 28.6.2016:
א. ראשית, נציין כי המדובר בפנייה ישנה, זהה לזו שהונחה בפני הוועדה בטרם הדיון ב-3.8.2016, בו נתבקשו פרטים נוספים מהאוצר בידי חברי הכנסת – פרטים אשר אינם מונחים כיום בפני הוועדה – חרף ההחלטות בתום הדיון מיום 3.8.2016.
ב. נוסיף, כי השימוש בכספי המסים שיישארו בידי ישראל לטובת שיפור המעברים בהם עוברים העובדים הפלסטינים בדרכם לעבודה מדי בוקר, אינו אלא התפרקות מאחריותה של מדינת ישראל למעברים אלה, וגלגול עלויות על כתפיהם של העובדים הסובלים ממילא מהתשתית הגרועה של המעברים, ומהדוחק השורר בהם. מדובר במהלך ציני ופסול מאין כמותו.
ג. נבקש אף להבהיר, כפי שכבר נטען על ידי חברי כנסת שונים בדיון בוועדה ביום 3.8.2016, כי גובה שכרו של עובד פלסטיני המועסק בתוככי הרשות, אינו רלוונטי לגובה המס של מי שעובדים בישראל, וודאי שאין בו הצדקה להעלאת מיסוי על עובדים שישראל מזמינה לעבודה בענפים הזקוקים לכך. העובדה ששכרם בישראל של הפלסטינים גבוה פי 2.5, כמצוין במכתבו של השר, משכרם של העובדים הפלסטינים בתוככי הרשות, נובעת מתחולתם הטריטוריאלית של דיני העבודה בישראל, ובה – כך יש לקוות – לא מבקש השר לכפור.
לאור האמור, נבקשך להימנע מקבלת ההצעה דנא, אשר בדיון ביום 3.8.2016, כינית אותה בפשטות, "בלתי מוסרית".
בכבוד רב,
רוני פלי, עו"ד, האגודה לזכויות האזרח
מיכל תג'ר, עו"ד, קו לעובד
