עד כמה אתם מאמינים ברעיון שלבני האדם יש זכויות, או לפחות שצריכות להיות להם? ששלטון צריך להגן על חייהם וחירותם של אזרחיו ולדאוג שיינתן להם יחס של כבוד ותנאים בסיסים לחיים ולהתפתחות?
בקרוב ניכנס לעידן דונלד טראמפ, וארגוני זכויות אדם כבר מזהירים שהמצב עומד להידרדר אם ימשש את הבטחותיו לגרש מהגרים, להקים מאגר לרישום מוסלמים, להעניש נשים שיעשו הפלות, להחליש את התקשורת, לאשר עינויים ולפגוע בביטוח הבריאות. ולא שמצב זכויות האדם בארה"ב מושלם. הידעתם, למשל, שמדי שנה נושרים שם מבתי הספר 1.2 מיליון ילדים, שלא זוכים לממש את זכותם לחינוך ולקיום בכבוד בהמשך חייהם?
אחרי זוועת השואה ומלחמת העולם השנייה היה ברור שכדי להבטיח את שלום הדורות הבאים לא מספיק לסמוך על ממשלות. בשבת הקרובה ימלאו 68 שנים לחתימת מדינות העולם באסיפת האו"ם על מסמך זכויות האדם, שבו הן מצהירות שכל בני האדם נולדו חופשיים ושווים ולכל אחד מהם יש זכויות. כל אחת מהן קריטית: הזכות לחיים, לחופש, להגנת החוק, לחינוך, לעבודה, לרמת חיים נאותה, לחופש ביטוי ומחאה, להשתתפות פוליטית ועוד.
על החזון הזה נאבקים פעילי זכויות אדם בכל העולם עד היום, מטבע האדם, ההצלחות במאבק הזה תמיד חלקיות – לעתים מתקדמים יותר, לעתים חוזרים לאחור, ותמיד מסתכלים קדימה וגם אחורה. אבל כל אחד מאיתנו יכול לעשות משהו כדי להגן על זכויות האדם של חברו. השבוע הפנה האו"ם קריאה אישית לכל אחת ואחד מאיתנו לעשות פעולה אחת ביום זכויות האדם הבינלאומי, שתעזור לזכויותיו של אדם אחד. בין שלדבר על זה עם אחרים, בין שלהשתתף בפעילות כלשהי, או להתנדב ולסייע בפועל.
אם נעשה את זה, אולי נפחית במעט את סך הסבל שגרמה שנת 2016 הקשה. בעולם שבו רוב המדינות אינן דמוקרטיות ולא מחויבות לשמור על זכויות האדם, ההפרות רבות וכואבות. סוריה היא כיום הדוגמה המובילה למחיר הגבוה שמשלמים אזרחים שמדינתם מצויה במלחמה מתמשכת, שגבתה את חייהם של כחצי מיליון בני אדם והפכה מיליונים לפליטים חסרי בית. דוגמאות לפגיעות מתמשכות בזכות הבסיסית לחיים ולביטחון אישי נמצא היום גם במדינות רבות באפריקה, מקונגו ועד סודן.
אבל גם במדינות דמוקרטיות חזון זכויות האדם לעתים קרובות רחוק ממימוש. בבריטניה לשלטונות יש סמכות לפרוץ לחשבונות האינטרנט והתקשורת של כל האזרחים. בצרפת נשים לא יכולות להתלבש בצניעות בחוף הים לאור האיסור על לבישת בורקיני. בכל אירופה הנאורה לא מצליחים השלטונות לשים קץ לסחר מתמשך באלפי נשים הנמכרות לזנות מדי שנה.
בישראל האתגרים בתחום זכויות האדם מגוונים מאד. למרות שאנו מדינה מפותחת ועשירה יחסית, רוב הציבור חי בחוסר ביטחון כלכלי מתמיד מאחר שהזכות לעבודה ולשכר הוגן רחוקה מלהיות מובטחת לכל. פריסת השירותים הרפואיים מונעת במקרים רבים מתושבי הפריפריה את מימוש הזכות לשירותי בריאות נאותים. האפליה והגזענות פוגעים בקבוצות רבות באוכלוסייה, שזכותן ליחס שוויוני ולכבוד נפגעת באופן מתמשך. בשטחים מאות כפרים לא מחוברים למים, ההגבלות על חופש התנועה קשות, ומהפלסטינים נמנעת הזכות להליך משפטי הוגן, כיוון שהם כפופים למערכת שיפוט צבאית גם בנושאים אזרחיים. וזו, כמובן, רשימה חלקית.
לאן הולכים מכאן? האגודה לזכויות האזרח בארה"ב כבר הודיעה שתיאבק ביוזמות של טראמפ שיפגעו בזכויות אדם. גם אצלנו פעילי זכויות אדם ימשיכו לחשוף, ללחוץ וגם לקוות שב-10 בדצמבר הבא נדווח שבשנת 2017 עשינו צעד קדימה.
עו"ד טלי ניר היא סמנכ"לית האגודה לזכויות האזרח
פורסם בידיעות אחרונות ב-8.12.2016
