טלי ניר
זה הולך להיות מהלך שישפיע על כל אחת מאיתנו. מחציתנו לערך נצטרך לעבוד יותר שנים באופן משמעותי, וכפי שזה נראה כעת, מחציתנו נשקע עמוק יותר בבעיות כלכליות קשות, שלא יאפשרו לנו חיים בכבוד.
ועדת הכספים של הכנסת מתחילה היום בדיונים על העלאת גיל הפרישה לנשים. לפני שהיא תכריע בנושא, צריך לזכור נתון חשוב: כיום, בגיל 61, שנה לפני גיל הפרישה הנוכחי, מחצית מהנשים שאינן אקדמאיות לא עובדות (לפי מחקר מרכז אדווה). זהו מצבן הנחות של נשים מבוגרות בשוק העבודה הישראלי. למעשה, כבר מגיל 45 רבות מאוד מתקשות למצוא מקומות עבודה ולשמור על משרתן.
מכיוון שגיל הפרישה לנשים הוא הגיל שבו המדינה מתחילה לשלם קצבת זקנה למי שהכנסתה אינה מספיקה, העלאתו לגיל 64 תדון את הנשים שאינן עובדות לשנתיים נוספות של חיים מהיד לפה. כאן המקום להזכיר שקצבת הזקנה נמוכה מאוד גם ככה – מ-1,531 ועד 2,300 שקלים לחודש בלבד. אלא שהעלאת גיל הפרישה תמנע גם את הסיוע הזה מנשים מבוגרות שלא תצלחנה למצוא עבודה.
לכן עמדת ארגוני הנשים והאגודה לזכויות האזרח היא שהעלאת גיל הפרישה צריכה להיות מנותקת מקבלת קצבת הזקנה או לפחות מותנית בכך ששיעור הנשים המועסקות בגיל המבוגר יעלה באופן משמעותי. כלומר, ניתן להעלות את גיל הפרישה – אבל לאלו שאין עבודה בגיל 62 צריך כבר להתחיל לשלם קצבת זקנה או לתת פיצוי אחר.
במקביל, יש לעשות מהלך משמעותי שיאפשר ליותר נשים מבוגרות לעבוד. יש לתמרץ מעסיקים, למשל, בעזרת השתתפות המדינה בעלות השכר של נשים מבוגרות בדומה לסיוע שהיא מעניקה לאוכלוסיות אחרות ששיעור התעסוקה שלהן נמוך. כמו כן, יש לפתח קורסים מקצועיים ותוכניות הכשרה ייעודיות לנשים מבוגרות כדי לקדמן לעבודה שמתאימה לצורכי השוק. אחרי שאלו יקרו, ותימדד תוצאה מוחשית המניחה את הדעת של עלייה באחוז הנשים המבוגרות העובדות, ניתן יהיה להעלות את גיל הפרישה.
משרד האוצר מציע כמה אקמולים שאמורים להקל על הפגיעה, כמו הארכת הזכאות לדמי אבטלה והגדלת מס הכנסה שלילי לבנות 63-62, אך הם לתקופה מוגבלת והם לא יקדמו תעסוקה של נשים מבוגרות.
האוצר מציע עוד להשקיע 30 מיליון שקלים לשנה, במשך עשר שנים, בתחום ההכשרה וההשמה, אלא שסכום זה רחוק מלהספיק. כדי להבין מדוע, צריך להסתכל בנתוני משרד הכלכלה: בשנת 2014 תקציב ההכשרות המקצועיות של המשרד היה 45 מיליון שקל שהספיקו להכשרה של 5,700 איש בלבד. כלומר: 30 מיליון שקלים יספיקו ל־4,000 נשים בשנה במקרה הטוב, בעוד שמדי חודש מתייצבות בלשכות התעסוקה יותר מ־10,000 בנות 45 ומעלה שמבקשות סיוע בכניסה לעבודה. מה יהיה עליהן?
האוצר לא קושר את העלאת גיל הפרישה בהעלאת שיעור העסקת נשים, וכאן הבעיה הגדולה. הטיעון הוא שהמהלך יטיב עם נשים עובדות, כי הפנסיה שלהן תגדל משמעותית, וזה נכון. הבעיה – שגם האוצר מודה בה – היא שהנשים שאינן עובדות ייפגעו, גם אחרי הפיצויים שמוצעים. כלומר, העלאת גיל הפרישה לנשים תטיב את מצבן של חזקות יחסית על חשבון המוחלשות יותר. האם זה מה שהיינו רוצים?
לחברי הכנסת יש כעת את הזכות והחובה לדאוג לתוכנית אחרת. האם הם יבטיחו את זכותן לקיום בכבוד של כל הנשים המבוגרות בישראל?
עו"ד טלי ניר, סמנכ"לית האגודה לזכויות האזרח
פורסם בידיעות אחרונות ב-7.11.2016
