סמי מיכאל. צילום: תום רביב "אני תקווה שבמהלך השנה הבאה נפרוץ את גדרות הכזבים ונעלה על הדרך המובילה למען עתיד מבטיח יותר לנו ולילדינו"
לחברות וחברי האגודה ולאוהדיה,
שלום רב,
ראש השנה הוא חג של תקווה ואופטימיות ובה בעת גם הזדמנות לחשבון נפש אישי וציבורי.
בסקירת השנה שחלפה ניכר כי כעם תרבותי השואף לצדק, לרווחה, לדמוקרטיה ולשלום, עברה עלינו אחת השנים הקשות והמבישות בתולדות מדינת ישראל. מול החולשה, הבלבול ואוזלת היד של כוחות הקדמה, הלך והתעצם כוחו של שלטון דורסני ומסואב המנער חוצנו מאחריות לכל פלגי החברה. ברוב של קול אחד בכנסת ההנהגה הקיימת מנהלת מסע מרושע נגד מוסדות הדמוקרטיה, נגד מערכת המשפט, ואפילו נגד מנהיגי צבא שקולים. הנהגה זו הקיפה את עצמה בחבורה קיצונית חסרת מצפון ציבורי, המשתמשת בדרכי שיסוי והפחדה, ושאינה מהססת להכפיש את שמו של כל מנהיג שחותר להקנות למדינה צביון הומני. זכורים לנו ההתקפות על שר הביטחון שהביאו להסתלקותו בגלל שהפציר בקצינים להמשיך לומר את אשר על ליבם, ההסתערות על הרמטכ"ל מפני שהתעקש להעמיד לדין חייל שירה למוות בערבי גוסס, שר תחבורה שהואשם בפוטש רק משום שהתבצעו עבודות תשתית חיוניות של הרכבת ביום שבת, וזכורה לנו התבטאות של מפכ"ל משטרה שהוציאה רעה את דיבת יוצאי אתיופיה, רק בגין מוצאם.
מה שמעורר דאגה עמוקה זה לא רק השלטון חסר האחריות הפטריוטית אלא נטייתו של רוב העם, שהורעל בתעמולה שקרית, להשלים עם השחיתות שדבקה בצמרת השלטון, להתעלם מתיקי החקירה הכבדים נגד נושאי המשרות הרמות, והוא אף נכון לבחור שוב ראשי ערים המואשמים בשוחד וגזל, וגם לצדד בקצינים הנחלצים להגנת חברים המואשמים באונס חיילות ושוטרות.
במקביל תירשם השנה החולפת כשנה שחורה בשדה התרבות. המערכה הפרועה נגד תיאטרון אל-מידאן הביאה כמעט לשיתוקו של המוסד התרבותי הערבי, שידור תוכנית על המשורר מחמוד דרוויש הביאה לשימוע מנהל תחנת רדיו. יוזמות של חקיקה כמו חוק הנאמנות ואיומים על אמנים הם ביטוי של גזענות וצנזורה הנהוגים במשטרים אפלים במגמה להשליט תרבות לאומנית-דתית-תוקפנית. הרוח הרעה שהביאה לפירוק השידור הציבורי, לנידוי סרטים ולמחיקת דמות הערבי מהספרות העברית במערכת החינוך ממניעים גזעניים עדיין מנשבת מלוא עוזה.
ובכל זאת ולמרות הפגיעה ההולכת וגוברת ביסודות הדמוקרטיה, והמאיימת על חוסנה של החברה – כמו המערכה נגד ארגונים הומניטריים, חוק העמותות שמטרתו לשלול תרומות בעיקר מארגוני זכויות אדם, חוק ההדחה המאיים לפגוע במיוחד בח"כים הערבים, חיסול מדינת הרווחה, העמקת השסעים החברתיים והחרפת הפערים המשוועים במערכת החינוך – אנו לא מאבדים תקווה. תחילתה של המאה ה-21 אינה דומה לתחילתה של המאה ה-20, אשר פרחו בה משטרים אלימים וגזענים, משטרים שאימצו מדיניות של תעמולת שקר והולכת שולל. האקלים הכללי השורר היום בעולם מוכיח כי האנושות למדה את הלקח החשוב ביותר: דיכוי החירות, רמיסת זכויות אדם והתנכלות למיעוטים מסבים הרס עצמי.
אני תקווה שבמהלך השנה הבאה נצליח להביא את הסיוט אל קיצו, נפרוץ את גדרות הכזבים ונעלה על הדרך המובילה למען עתיד מבטיח יותר לנו ולילדינו.
ראש השנה העברי וראש השנה ההיג'רי נושקים השנה זה לזה וחלים באותו יום.
בברכת ראש שנה שמח לחוגגים היהודים והמוסלמים
ושנה טובה לכולנו,
סמי מיכאל
