איזה יופי: איראן כבר לא, וגם גל הפיגועים לא. לפי דברי הבכירים ביותר בממשלה, ארגוני זכויות האדם הם הדאגה המרכזית היום לשלומו של הציבור בישראל. הם האויב החדש.
עשר שנים אני עובדת באגודה לזכויות האזרח, ארגון זכויות האדם הגדול בישראל שעוסק בכל קשת זכויות האדם וקשת האוכלוסיות, ואני מכירה מקרוב גם עבודה של ארגונים עמיתים. קצת מוזר לכתוב כתב הגנה למי שרואים את עצמם כמשרתים הראשיים של החברה בישראל. אנשים שעושים יומם וליל כדי לסייע לאחרים לא בגלל משכורת גבוהה או מעמד מכובד, אלא בגלל שהם בני אדם שרואים בני אדם אחרים ומבקשים לתקן עוולות במקומות שבהם השלטון נכשל, ולא משנה מי בשלטון.
החשדות המיוחסים לעזרא נאווי חמורים. מסירת שמו של אדם בידיעה שמצופה לו עונש אכזרי ובלתי אנושי הוא מעשה חמור שלא יעשה. דבריו, ואולי גם מעשיו, כפי שנחשפו בתוכנית "עובדה", אינם מתיישבים עם זכויות אדם. עם זאת, לא ניתן לגזור ממעשה של אדם יחיד לגבי כלל ארגוני זכויות האדם.
עליית המדרגה ברדיפת הארגונים היא חלק ממגמה להשתיק ביקורת ולהשליט שיח של הפחדה – מגמה שנמשכת כבר כמה שנים. אלא שההתגייסות פוליטיקאים בכירים להפיכת הארגונים לאויב הלאומי החדש מעלה את השאלה מדוע זה קורה דווקא עכשיו. התשובה בעיני היא הבעיות הבוערות במדינה: הפערים החברתיים, השסעים ההולכים וגדלים בתוכנו, גל הפיגועים והיעדר משא ומתן מדיני. במקום להתמודד עם כל אלה, הכי פשוט למצוא אויב חדש שהציבור יעסוק בו.
אבל הציבור לא טיפש. הבעיות האמיתיות שלנו לא ייעלמו, וכולנו נשוב ונדרוש תשובות. בינתיים נפגעים עקרונות יסוד של החיים במדינה דמוקרטית, בהם זכותם של אנשים וארגונים לפעול בזירה הפוליטית והציבורית.
חופש הביטוי, למשל, הוא אחד מזכויות האדם הבסיסיות ביותר שלנו, וכעת אנו מביטים בדאגה על הכרסום בו. הרגילו אותנו שאסור להעביר ביקורת בעת חירום, וכעת מנסים לקבע נורמה שאסור להעביר ביקורת בכלל. ההשתקה היא מדרון חלקלק: היום מוקע כאויב מי שמביע ביקורת על הכיבוש, ומה מחר? אולי יסומנו ארגוני הגנת הצרכן או איכות הסביבה שמבקרים את מדיניות הממשלה? כולנו נהיה בוגדים. איזו מין דמוקרטיה זו?
ארגוני זכויות האדם השונים פועלים למען סקטורים מגוונים בחברה, כולל ימנים, דתיים וחרדים, ויש גם ארגונים כמו האגודה שפועלים למען כל הקבוצות גם יחד. הפיכת הארגונים לשק החבטות הלאומי פוגעת באופן אנוש בחברה האזרחית ובלגיטימיות שלה, ומקשה מאד להגן על זכויות האדם בישראל 2016. בשטח כבר נרשמת פגיעה משמעותית בזכויות האדם של כלל תושבי המדינה בהיבטים רבים – החל מהפגיעה בזכות לדיור, בריאות וחינוך, דרך פגיעה בחופש הביטוי האמנותי ועד התנכלויות משטרתיות כלפי אוכלוסיות שונות מאזרחי המדינה.
קריאתנו מלפני שבועות אחדים לממשלה להתערב, להרגיע את הרוחות ולגנות בחריפות את הרדיפה הפוליטית לא נענתה. הדרג הפוליטי לא רק שלא מגנה, אלא תומך בפגיעה בארגונים ואפילו מעודד אותה.
אני מקווה שהציבור הישראלי לא ייגרר אחר מסע ההפחדה ויבקש להתנער מההשתקה. כל אדם וארגון זכאי להביע את דעתו, גם אם היא לא נוחה וגם אם היא שנויה במחלוקת. כל שתיקה מול סימון הארגונים כאויבים היא חומר בעירה להמשך המתקפה.
עו"ד טלי ניר, סמנכ"לית האגודה לזכויות האזרח
פורסם בידיעות אחרונות ב-14.1.2016
